ביקורת

המיצג של מרים כבסה: הציור מעולם לא נראה סקסי יותר

מרים כבסה מציגה לראשונה בישראל את מיצג הווידיאו הנודע שלה - מופע של בריאה ומחיקה, המוכיח כי רק השילוב הפרדוקסלי ביניהן יוצר צורה

לאחר שלא הציגה כאן כשמונה שנים, מרים כבסה חוזרת בתערוכת יחיד מרשימה. לראשונה היא מציגה כאן את פרפורמנס הווידיאו שהציגה בניו יורק ב-2004. בפתיחת התערוכה בחלל האמנות "רוטשילד 12" בתל אביב היא ביצעה פעולת-ציור נוספת; הן הציור והן התיעוד מוצגים זה לצד זה - האחד מונח במלוא גודלו על צלוחיות הניצבות על הרצפה, תחתיו קרטון גדול שעליו טביעות רגליים, עדות לכיווני ההליכה, והשני מוקרן על הקיר.

בווידיאו (35 דקות) כבסה מצולמת מלמעלה כשהיא מציירת במגב וסמרטוט, מוחקת ומציירת שוב. הציור, התוצאה של הפעולה, מתחיל את דרכו אם כן כשארית. "תהליך העבודה המהיר מורכב יחידות יחידות של עצירות והשהיות המחוללות את הדימוי, תוך תנועה סיסטמטית ואינסופית", כותבת נעם סגל בטקסט הנלווה. "תנועתה האטית על גבי הבד מייצרת דימוי ומוחקת אותו, תוך חזרה על פעולה זו מספר רב של פעמים. הציור, התוצר הסופי, הוא תוצאה של עצירות והשהיות".

מתוך המיצג של כבסה שהיה ב-3 בחודש ב"רוטשילד 12" יוסי מויאל

מופע זה של בריאה ומחיקה מוכיח כי לא זו ולא זו אינן יוצרות צורה, אלא רק השילוב הבלתי אפשרי, הפרדוקסלי ביניהן. כבסה עוברת עם מגב וסמרטוט רצפה טבול בצבע ובתנועות אלכסוניות מעגליות מלכלכת את המצע. מציירת. אחר כך תעבור עם מגב בלבד, תגרוף את העודפים, תמחק. אלא שסילוק הצבע באמצעות מגב, כסילוק טינופת, אינו מנקה אלא רק יוצר סימנים חדשים, אחרים. הסימנים האלה גם הם ציור, תחילת צורה מופשטת, אקראית, (כמעט) כלומית.

מאחר שהפרפורמנס מצולם מלמעלה, דמותה מוכפלת לפעמים ואף גדלה פי שלושה בגלל הצל, או שנוצר כתם אפל, לפי התאורה, באופן שמגביר את האפקטים של התנועה (חבל שהווידיאו מוקרן דווקא באזור המואר של החלל, כך שאיכותו ועוצמתו נפגעות).

מאחר שהפריים מקובע בתקריב על מלבן המזוניט הגדול, יש רגעי סטילס שבהם כבסה אינה נראית, יד או חלק-גוף מגיחים פתאום מאזור לא צפוי וחוזרים לפעולה, כך שהגוף מפעיל כל פעם מחדש את הקליידוסקופ הפרימיטיבי, הלואו-טקי.

בודי מסז'

הווידיאו גם ממחיש את ההאחדה בין המשמעת הפורמלית, שכבסה לא נטשה מעולם, לבין עבודת הגוף. ההאחדה הזאת יוצרת את זהות הזמן המוחלטת בין הווידיאו לבין הציור. בעצם, מתועדת חשיפה מלאה של יצירת ציור, ללא עודף נסתר. הצופה ניצב מול זמן האמת של היצירה, כולל ההחלטה איך ואיפה להתחיל, איך ואיפה להמשיך, איך ואיפה לסיים. השרירותיות של כל אלה חשופה בפניו.

בנוסף לכך, מעולם תהליך הציור לא נראה סקסי יותר, במיוחד לאור העובדה שכמות התיעודים המשמימים, הסימבוליים או מלאי הפאתוס המבוים של "האמן בסטודיו" היא אינסופית. כבסה מלטפת, מעסה, מטפלת במגוון כלים וצורות, קצבים ועוצמות במשטח החלק.

מתוך המיצג של כבסה שהיה ב-3 בחודש ב"רוטשילד 12" יוסי מויאל

היא מחזיקה כלי בשתי ידיה כקדרית, מזיזה אותו לאט על המשטח כמו בסיאנס, מצנרת את צורת העיגול שהוא משאיר, הופכת אותה לשובל. מלבד שימוש בכלים, היא מזיזה צבע בידיים, ולאט לאט עם כל הגוף. זה מתקבל כמסז' רקמות עמוק, כהתפלשות חושנית, שתלטנית ומתמסרת בחומר. החצנת התהליך מחממת את תוצריו הקרים. הכל עשוי ממגע. ומובן שזה סקסי גם בשל ממד המציצנות לאמן בפעולה פרטית, אינטימית.

הפרפורמנס/ וידיאו/ ציור מסתיים בזחילה, מעין שחייה חלומית מוזרה בסלואו-מושן על המזוניט עם כל הגוף. בודי מסז'. כבסה חולפת מצד לצד לאורך הציור, משאירה אחריה שובל מחיקה לבנה, כמו עשן סילון, כמו ריר חלזוני.

הווידיאו והציור נגמרים כשגם כפות הרגליים יוצאות מהפריים/קומפוזיציה. גם בשל הגוון הכחלחל, זה מזכיר את ציורי איב קליין. הגוף של כבסה נגרר, לא כמכחול עירום כפי שגרר קליין את דוגמניותיו, אלא במין עקלתון נחשי, המוצא את כוח התזוזה איכשהו מבפנים, מניע עצמו הלאה אף על פי שהמצע החלק אינו מאפשר שום אחיזה. כך שמלבד הפעולה האנטי-ג'קסון-פולוקית המובהקת (שכן כבסה ממירה את ההשפרצה הגברית הבוטחת בפעולת הספונג'ה), זו גם עבודת גוף פוסט-איב-קליין. המודליסטית האנונימית היא האמנית. הניגודים התאחדו.

מתוך המיצג שהיה ב-3 בחודש ב"רוטשילד 12"יוסי מויאל

הזחילה הזאת גם מזכירה את "Through the Night Softly" של כריס ברדן מ-1973, עבודה שבה זחל ברדן על גחונו על גבי שברי ורסיסי זכוכית, בידיים קשורות מאחורי הגב, לאורך 50 מטר לעיני העוברים ושבים. כך ששתי גחמות אמנותיות היסטוריות, האחת אסתטיציסטית והאחרת מנטליסטית, מתלכדות בפעולה שלה. לאור תולדות האמנות המלאות ייצוגי התבוננות בנשים שאינן מודעות למבט המתבונן בהן, אלא נתונות לו, כשהן עסוקות בפעולות הבית או ההתרחצות, יש ממד מתמקח בפעולה.

תעוזתה של עקביות

בחלל נפרד תלויים כ-30 ציורים קטנים על נייר, מוצרי קסם מוגמרים, באוטומציה הסמי-סוריאליסטית המוכרת. חלקם בשחור-לבן כמו בפרוטאז'ים של תחילת דרכה של כבסה, שבהם הדימוי המזוהה מבקיע בקצה הוויש, כמלה שהצליחה להגיע לכלל הגייה בקצה גמגום ארוך. שתי כפות ידיים נובעות מכאוס חסר צורה, או פני השטח הלוחיים, המזעזעים מסוגם, של מגהץ. חלקם צבעוניים מאוד, נופיים, כמעט הרים מכוסי ענן או פטריות גרעיניות. זה ציור תקף של מסתורין גדולים דווקא מתוך חשיפתו הגרומה, המוחלטת.

מתוך המיצג שהיה ב-3 בחודש ב"רוטשילד 12"יוסי מויאל

זו אינה תערוכה מפתיעה של תפניות גדולות. להיפך. עם חלוף השנים מצטברת לגבי כבסה גם ההבנה על אודות תעוזתה של עקביות. זה הממד קשה העורף והבלתי אופנתי שבהתקדמות עקב בצד אגודל, הנדמית לעתים כדריכה במקום.

כבסה היא אלופת יצירת המתח העז דווקא דרך שינויי ניואנסים קטנטנים. זה סוג של נאמנות עצמית גבוהה ומחויבות להמשך ולהתפתחות המהלכים האמנותיים הקודמים, המשך חקר באמצעיו שלו. זה בהחלט עשוי גם להיתפש כשמרנות. אלא שבעידן תזזיתי זו גם איכות של עקשנות גדולה, קופפרמנית באופיה, שגם אם היא סלונית, הריהי סלוניות שלא דופקת חשבון.

מרים כבסה. "רוטשילד 12", שעות פתיחה: ימים שלישי עד חמישי 11:00-19:00, שישי ושבת 10:00-14:00. עד 14 בינואר

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות