מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

ביקורת || המיצג של מרים כבסה: הציור מעולם לא נראה סקסי יותר

מרים כבסה מציגה לראשונה בישראל את מיצג הווידיאו הנודע שלה - מופע של בריאה ומחיקה, המוכיח כי רק השילוב הפרדוקסלי ביניהן יוצר צורה

לאחר שלא הציגה כאן כשמונה שנים, מרים כבסה חוזרת בתערוכת יחיד מרשימה. לראשונה היא מציגה כאן את פרפורמנס הווידיאו שהציגה בניו יורק ב-2004. בפתיחת התערוכה בחלל האמנות "רוטשילד 12" בתל אביב היא ביצעה פעולת-ציור נוספת; הן הציור והן התיעוד מוצגים זה לצד זה - האחד מונח במלוא גודלו על צלוחיות הניצבות על הרצפה, תחתיו קרטון גדול שעליו טביעות רגליים, עדות לכיווני ההליכה, והשני מוקרן על הקיר.

בווידיאו (35 דקות) כבסה מצולמת מלמעלה כשהיא מציירת במגב וסמרטוט, מוחקת ומציירת שוב. הציור, התוצאה של הפעולה, מתחיל את דרכו אם כן כשארית. "תהליך העבודה המהיר מורכב יחידות יחידות של עצירות והשהיות המחוללות את הדימוי, תוך תנועה סיסטמטית ואינסופית", כותבת נעם סגל בטקסט הנלווה. "תנועתה האטית על גבי הבד מייצרת דימוי ומוחקת אותו, תוך חזרה על פעולה זו מספר רב של פעמים. הציור, התוצר הסופי, הוא תוצאה של עצירות והשהיות".

מתוך המיצג של כבסה שהיה ב-3 בחודש ב"רוטשילד 12"
מתוך המיצג של כבסה שהיה ב-3 בחודש ב"רוטשילד 12" . צילום: יוסי מויאל

מופע זה של בריאה ומחיקה מוכיח כי לא זו ולא זו אינן יוצרות צורה, אלא רק השילוב הבלתי אפשרי, הפרדוקסלי ביניהן. כבסה עוברת עם מגב וסמרטוט רצפה טבול בצבע ובתנועות אלכסוניות מעגליות מלכלכת את המצע. מציירת. אחר כך תעבור עם מגב בלבד, תגרוף את העודפים, תמחק. אלא שסילוק הצבע באמצעות מגב, כסילוק טינופת, אינו מנקה אלא רק יוצר סימנים חדשים, אחרים. הסימנים האלה גם הם ציור, תחילת צורה מופשטת, אקראית, (כמעט) כלומית.

מאחר שהפרפורמנס מצולם מלמעלה, דמותה מוכפלת לפעמים ואף גדלה פי שלושה בגלל הצל, או שנוצר כתם אפל, לפי התאורה, באופן שמגביר את האפקטים של התנועה (חבל שהווידיאו מוקרן דווקא באזור המואר של החלל, כך שאיכותו ועוצמתו נפגעות).

מאחר שהפריים מקובע בתקריב על מלבן המזוניט הגדול, יש רגעי סטילס שבהם כבסה אינה נראית, יד או חלק-גוף מגיחים פתאום מאזור לא צפוי וחוזרים לפעולה, כך שהגוף מפעיל כל פעם מחדש את הקליידוסקופ הפרימיטיבי, הלואו-טקי.

בודי מסז'

הווידיאו גם ממחיש את ההאחדה בין המשמעת הפורמלית, שכבסה לא נטשה מעולם, לבין עבודת הגוף. ההאחדה הזאת יוצרת את זהות הזמן המוחלטת בין הווידיאו לבין הציור. בעצם, מתועדת חשיפה מלאה של יצירת ציור, ללא עודף נסתר. הצופה ניצב מול זמן האמת של היצירה, כולל ההחלטה איך ואיפה להתחיל, איך ואיפה להמשיך, איך ואיפה לסיים. השרירותיות של כל אלה חשופה בפניו.

בנוסף לכך, מעולם תהליך הציור לא נראה סקסי יותר, במיוחד לאור העובדה שכמות התיעודים המשמימים, הסימבוליים או מלאי הפאתוס המבוים של "האמן בסטודיו" היא אינסופית. כבסה מלטפת, מעסה, מטפלת במגוון כלים וצורות, קצבים ועוצמות במשטח החלק.

מתוך המיצג של כבסה שהיה ב-3 בחודש ב"רוטשילד 12"
מתוך המיצג של כבסה שהיה ב-3 בחודש ב"רוטשילד 12" . צילום: יוסי מויאל

היא מחזיקה כלי בשתי ידיה כקדרית, מזיזה אותו לאט על המשטח כמו בסיאנס, מצנרת את צורת העיגול שהוא משאיר, הופכת אותה לשובל. מלבד שימוש בכלים, היא מזיזה צבע בידיים, ולאט לאט עם כל הגוף. זה מתקבל כמסז' רקמות עמוק, כהתפלשות חושנית, שתלטנית ומתמסרת בחומר. החצנת התהליך מחממת את תוצריו הקרים. הכל עשוי ממגע. ומובן שזה סקסי גם בשל ממד המציצנות לאמן בפעולה פרטית, אינטימית.

הפרפורמנס/ וידיאו/ ציור מסתיים בזחילה, מעין שחייה חלומית מוזרה בסלואו-מושן על המזוניט עם כל הגוף. בודי מסז'. כבסה חולפת מצד לצד לאורך הציור, משאירה אחריה שובל מחיקה לבנה, כמו עשן סילון, כמו ריר חלזוני.

הווידיאו והציור נגמרים כשגם כפות הרגליים יוצאות מהפריים/קומפוזיציה. גם בשל הגוון הכחלחל, זה מזכיר את ציורי איב קליין. הגוף של כבסה נגרר, לא כמכחול עירום כפי שגרר קליין את דוגמניותיו, אלא במין עקלתון נחשי, המוצא את כוח התזוזה איכשהו מבפנים, מניע עצמו הלאה אף על פי שהמצע החלק אינו מאפשר שום אחיזה. כך שמלבד הפעולה האנטי-ג'קסון-פולוקית המובהקת (שכן כבסה ממירה את ההשפרצה הגברית הבוטחת בפעולת הספונג'ה), זו גם עבודת גוף פוסט-איב-קליין. המודליסטית האנונימית היא האמנית. הניגודים התאחדו.

מתוך המיצג שהיה ב-3 בחודש ב"רוטשילד 12"
מתוך המיצג שהיה ב-3 בחודש ב"רוטשילד 12". צילום: יוסי מויאל

הזחילה הזאת גם מזכירה את "Through the Night Softly" של כריס ברדן מ-1973, עבודה שבה זחל ברדן על גחונו על גבי שברי ורסיסי זכוכית, בידיים קשורות מאחורי הגב, לאורך 50 מטר לעיני העוברים ושבים. כך ששתי גחמות אמנותיות היסטוריות, האחת אסתטיציסטית והאחרת מנטליסטית, מתלכדות בפעולה שלה. לאור תולדות האמנות המלאות ייצוגי התבוננות בנשים שאינן מודעות למבט המתבונן בהן, אלא נתונות לו, כשהן עסוקות בפעולות הבית או ההתרחצות, יש ממד מתמקח בפעולה.

תעוזתה של עקביות

בחלל נפרד תלויים כ-30 ציורים קטנים על נייר, מוצרי קסם מוגמרים, באוטומציה הסמי-סוריאליסטית המוכרת. חלקם בשחור-לבן כמו בפרוטאז'ים של תחילת דרכה של כבסה, שבהם הדימוי המזוהה מבקיע בקצה הוויש, כמלה שהצליחה להגיע לכלל הגייה בקצה גמגום ארוך. שתי כפות ידיים נובעות מכאוס חסר צורה, או פני השטח הלוחיים, המזעזעים מסוגם, של מגהץ. חלקם צבעוניים מאוד, נופיים, כמעט הרים מכוסי ענן או פטריות גרעיניות. זה ציור תקף של מסתורין גדולים דווקא מתוך חשיפתו הגרומה, המוחלטת.

מתוך המיצג שהיה ב-3 בחודש ב"רוטשילד 12"
מתוך המיצג שהיה ב-3 בחודש ב"רוטשילד 12". צילום: יוסי מויאל

זו אינה תערוכה מפתיעה של תפניות גדולות. להיפך. עם חלוף השנים מצטברת לגבי כבסה גם ההבנה על אודות תעוזתה של עקביות. זה הממד קשה העורף והבלתי אופנתי שבהתקדמות עקב בצד אגודל, הנדמית לעתים כדריכה במקום.

כבסה היא אלופת יצירת המתח העז דווקא דרך שינויי ניואנסים קטנטנים. זה סוג של נאמנות עצמית גבוהה ומחויבות להמשך ולהתפתחות המהלכים האמנותיים הקודמים, המשך חקר באמצעיו שלו. זה בהחלט עשוי גם להיתפש כשמרנות. אלא שבעידן תזזיתי זו גם איכות של עקשנות גדולה, קופפרמנית באופיה, שגם אם היא סלונית, הריהי סלוניות שלא דופקת חשבון.

מרים כבסה. "רוטשילד 12", שעות פתיחה: ימים שלישי עד חמישי 11:00-19:00, שישי ושבת 10:00-14:00. עד 14 בינואר




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 די  (לת) די
  • 07:34
  • 09.01.12

  •   אשכרה די. דייל
    • 09:20
    • 09.01.12

    חולק על דברי המבקרת. הציורים הם אותו גימיק שחוק גם אם ג'ירפות בנעלי דוק מרטנז יתבוססו בצבעים ובטכניקה הקבועה מראש. אין כבר כוח

  •   דיייי! ההצדקה למאמר- הצדקה כמותית- היא ההצדקה שמופיעה בכל עיתונאות על אמנות אשר מעידה על הריק שבתוכנה :"לאחר שלא הציגה כאן כשמונה שנים"  (לת) המזכירות לדיוק ונפש
    • 21:48
    • 09.01.12

  •   גם אני לא חולה על כבסה אבל אמיץ מצד גליה לפרגן לה רות סוף
    • 01:51
    • 11.01.12

    היא אמנית שקל לפסול במקום כמו ישראל שמי שעושה "אותו דבר" יותר משנתיים נחשב ממחזר את עצמו ומסחרי. סך הכל היה לה רגע ויש לה איכויות שיזכרו. והיא ממש לא הטעם האישי שלי היום.

02 This commentary is pretentious and Roniy
  • 07:51
  • 09.01.12

Insulting. Enough, please....

03 אויש תנוחי  (לת) (לבד בחושך)
  • 09:55
  • 09.01.12

04 ממש ג'קסון פולוק simplicissimus
  • 10:18
  • 09.01.12

לעניים...
די עם הקשקוש הזה.

05 שחוק עד לעייפה  (לת) טל
  • 12:00
  • 09.01.12

06 שתדפוק על סלוני כל יום  (לת) שירי
  • 12:42
  • 09.01.12

07 לגליה יהב - צר לי , צר לי מאד זמי
  • 14:10
  • 09.01.12

השימוש בגיבוב של מילים גבוהות לכאורה ומרקיעות שחקים, מגיעות כל כך רחוק עד שאיש לא רואה אותן ולא מצליח להתחבר, להבין, לרצות לקרוא הלאה או לקרוא בפעם הבאה. העם הוא כאן מהצד הזה של המסך, לא מהצד שלך , של המיקלדת. והעם עומד , משתאה, מגחך ושואל מי זו הכותבת ומי האמנית ולמי שניהם מכוונים. זו לא ירייה באפילה אלא ירייה בלתי מכוונת מעלה מעלה. משהו כאן הלך לאיבוד. התום שבהבנת עבודת אמנות, היכולת לעצור נשימה ולו לשנייה. והכל עובר ונמוג כמו סילון האדים שמשאיר אחריו מטוס סילון בגובה 30,000רגל. בעצם לא כמוהו כי אותי זה מרטיט.

08 מזמן לא צחקתי ככה,גדול!  (לת) יואבי
  • 14:21
  • 09.01.12

09 מה יהב (על כל יושרתה...) לא תכתוב בעבור חברה טובה? אותו שטיק, בפעם המיליון, של כבסה סקרן אמנות, ת"א
  • 15:56
  • 09.01.12

כבסה, כזכור ה"וואוו", "הדבר הבא", ה"גילוי" של שרה ברייטברג משנות ה-90...תקועה באותן מניירות בלי אפשרות חילוץ.

10 כתיבה מפתיעה. מה שמרתק אותי באמנות הפלסטית העכשווית הוא השפה הייחודית של ההסברים. הפעם התאכזבתי מאוד, זו לא השפה המקובלת. אין פה שום הפניית מבט, הנכחה, דיאלוג, מתיחת גבולות ועוד מילים שמוכרחים לתקוע. התאכזבתי מפני שזו ההנאה הצרופה שלי לצוד את אותן מילים וצירופי מילים אופנתייים שניחוח הזיוף והשחצנות עולה מהם. פה נאלצתי להתמודד עם טקסט פשוט. אין זה אומר שהצלחתי להתרגש או להרגיש משהו או להסתקרן כדי ללכת ולראות. האמנות העכשווית מצויה בבבעיית תקשורת קשה, אם לא בבעיית משמעות קשה.  (לת) ירושלמי
  • 15:57
  • 09.01.12

11 לא ייאמן כמה הזיכרון קצר יגאל
  • 17:27
  • 09.01.12

אבל איך זה פתאום שחוסר התקדמות של אמן במשך 15 שנה נחשב לצעד בצד אגודל.
תכף תספרי לנו שניר הוד הוא מדהים ונאכל את זה

12 לא ייאמן רוס
  • 17:57
  • 09.01.12

הייתי אומר שזה מביך אבל אז אחמיא, אסתפק במעליב. כבסה אינה נעה עקב בצד אגודל שכן גם אז אחרי כמה שנים מגיעים לאנשהו. היא אינה נעה ולכן הרצון להתפלש בציור. הבמה הניתנת כאן ובחלל לפעולה ריקה, דלה וסטודנטיאלית מטרידה ומעידה על פוליטיקת מאחורי הקלעים ערה. באשר אבדנו אבדנו.

13 חשה עצמה  (לת) חשיזם
  • 18:02
  • 09.01.12

14 לא מבינה מה העניין באי-עניין הזה.משעמם,לעוס,צפוי..פעולה/ציור-לא היינו שם??  (לת) אני
  • 18:17
  • 09.01.12

15 על הזכרונות של הכותבת (עם ציטוטים נבחרים) פיליפ
  • 18:46
  • 09.01.12

"זה מזכיר את ציורי איב קליין", "הפעולה האנטי-ג'קסון-פולוקית המובהקת", "כריס ברדן"... אפילו גומבריך - אלוף החיבורים וההקשרים, לא היה מצליח יותר טוב לחבר מין שאינו ממינו. נדמה לי כי הכותבת הינה אלכימאית מהשורה הראשונה היוצרת מעופרת זהב, דבר שאפילו ליאונרדו דה וינצי נכשל בו. תבורכו "הארץ" על העילוי הכותבת אצלכם.

16 בניגוד לכל המגיבים אני דווקא נהנתי לקרוא את הכתבה.  (לת) לירון
  • 18:55
  • 09.01.12

17 ואני חשבתי שבריאה של יצירה נותנת צורה. כמו בריאת עולם. טוב שגליה יהב לימדה אותי  (לת) דתי נחמד
  • 19:22
  • 09.01.12

18 בחייאת מרים, וואט דה פאק? חחחחחחח  (לת) אסף שוב
  • 19:51
  • 09.01.12

19 vote for Shmulik Krampf SF  
  • 19:52
  • 09.01.12

I vote for Miriam

20 אני שמח בשביל מרים כבסה כי היא אמנית טובה וחרוצה זמיר שץ
  • 19:55
  • 09.01.12

וכל התגובות כאן שייכות לתחום מחלות הנפש והרפש

  •   אני שמח בשבילנו שמרים חוזרת להציג כאן רב מינימל
    • 12:25
    • 10.01.12

    אומנית אמיתית,מרתקת ויסודית. בלי קשר לדברים של הכותבת.

21 ללא התיווך של המבקרת הייתי אומר שזה חרטא. בעצם גם אחרי התיווך.  (לת) מצד שני יש קונים אז יש מוכרת
  • 20:04
  • 09.01.12

22 מזל שהשנה 1970 והציבור המום מהחדשנות. ב 2012 בטוח אנשים יפהקו מהמיחזור.  (לת) סלחי לי כבסה זה לא אישי
  • 22:19
  • 09.01.12

23 לא חבל על המכנסיים?  (לת) מתנדב בעמותה
  • 22:33
  • 09.01.12

24 המופע נודע? דרושה שליטה בווליום מתן
  • 07:33
  • 10.01.12

"מרים כבסה מציגה לראשונה בישראל את מיצג הווידיאו הנודע שלה"
גליה צריכה להנמיך את הטון. נודע?! איפה,מי, מה,הלו!! זה כבר גובל בחוסר אחריות

25 ביקורת מעניינת ר.ג
  • 08:33
  • 10.01.12

ביקורת מעניינת ורהוטה כמו בד"כ. אפשר להסכים ואפשר לא להסכים והעיקר שימותו הממורמרים!

26 קשה להבין למה ב"הארץ" חשבו שגליה יהב ראויה לתפקיד המבקרת ערן
  • 09:13
  • 10.01.12

הביקורות שלה בד"כ שטחיות, מתלהמות ובינוניות. מגיע לנו יותר מזה!

27 גליה יעף ציפיטפוט
  • 09:28
  • 10.01.12

את מעייפת אותי. איזה מזל שאנחנו בתקופה חשוכה ומבולבלת בה לפלצניות חסומות צ׳אקרות כמוך עדיין יש מקום לביטוי ופרנסה מכובדת,כל זה נותן לי תחושה כאילו השנה היא 1998 ואני צעירה ויפה רק הגעתי לתל הביב. מרים סקסית כמעט כמו הוידאו של הכותבת מאוננת, נסיון עצוב שלה לעשות אמנות. המם....אוננות הממ

28 יהב איבדה אמינות: כבסה עושה דקורציה שטוחה וחלולה  (לת) עמר
  • 17:07
  • 10.01.12

29 גליה עשתה טעות כשעברה למוסד ותיק ומרכזי אלונה
  • 19:46
  • 10.01.12

לא כל אחד מתאים להיות חלק ממוסד ותיק ומרכזי. לכל אורך הדרך גליה פרחה בעיתונות ובמוסדות נישה, (כמו ההרצאות בחללית) כשניסתה להיות חלק מהממסד, כשלה. הטון הקולני, נבחני, מקומוני, נשחק כשהוא נמרח בתדירות גבוהה ו'הפרובוקציות 'פשוט נחשפות כילדותיות ולא אמינות. ישנה איזושהי אי התאמה בין 'גיל' הכתיבה , לגילה הביולוגי. משהו תקוע. הכתיבה הקולית בשפת העיר המעודכנת תדיר בעיקר מעוררת רחמים, קורעת לב. הניסיונות להיות במקום ובצד לא צפוי, איבדו מרעננותם. עוד שנה, שנתיים היא עלולה לחצות את הקו הפתטי . המבקרת צריכה לעשות בדק בית אמיץ.

30 "ציירת" מיכל
  • 18:20
  • 11.01.12

ה"ציירת"...נו שויין. כמה אפשר להשען על בחורות אחרות. אין ספק שדרכה באומנות היא מראה לאיך בונים קריירה מאפס כישרון

פרוייקטים מיוחדים