המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

אצבע משולשת לעולם האמנות

אופן ההצבה של הרטרוספקטיבה למאוריציו קטלאן המוצגת כעת במוזיאון הגוגנהיים בניו יורק מעורר מחלוקת לא פחות מהעבודות עצמן

"סקנדלים הם רק מקרה, תופעת לוואי. אני עובד עם דימויים שמבקשים לשקף את הסכיזופרניה של המציאות: מי שמנסה לכפות את הפרשנות שלו על עבודה שלי הוא זה שגורם לסקנדל", אמר פעם מאורציו קטלאן לאוצר מסימליאנו ג'יוני.

בין שנאמין לקטלאן ובין שנתייחס לדבריו כאל היתממות אירונית אופיינית, אי אפשר להכחיש כי לאורך הקריירה העמוסה שלו - שמסוכמת כעת בתערוכה במוזיאון הגוגנהיים בניו יורק (המוצגת עד יום ראשון הקרוב) - יצירותיו הקפידו לעורר בצופים את התחושות החזקות המובילות לרוב לסנסציה.

גם ההצבה הנועזת של התערוכה, שתיזכר למשך שנים כאחת המורכבות והמרשימות בתולדות הגוגנהיים ובכלל, מפנה אצבע משולשת למוסכמות של עולם האמנות ולבניין האיקוני שתיכנן אדריכל העל פרנק לויד רייט: כל היצירות תלויות מתקרת המוזיאון ומשתלשלות במרכזו. אופן ההצבה גורם לצופים להפנות גב לקירות המוזיאון לכל אורך הביקור בו.

הצבת תערוכתו של מאוריציו קטלאן. שערוריה גוררת דיון
הצבת תערוכתו של מאוריציו קטלאן. שערוריה גוררת דיון. צילום: דיוויד הילד / קרן סולומון ר. גוגנהיים

על מה המהומה? התצוגה המאסיבית מבטלת במובנים רבים את הכוח, המונומנטלי לעתים, של כל יצירה בפני עצמה. מי שמגיע ללא ידע מוקדם, או שלא מחזיק בטלפון חכם ורכש את האפליקציה של התערוכה, לא יקבל עזרה משמות היצירות, שהן לרוב ללא כותרת.

כאשר קטלאן בחר לצאת נגד הרעיון של רטרוספקטיבה נורמטיבית, ולבטל את הכוח של כל אחת מהעבודות כשלעצמה, הוא העלה את הקריירה שלו אל חבל התלייה. כך חזר, אולי בפעם האחרונה, אל מוטיב ההתאבדות שביצירותיו.

דורותיאה פון הנטלמן מהאוניברסיטה החופשית בברלין אמרה על כך בכנס על התערוכה בגוגנהיים: "אם קטלאן יוצר פסלים כדי שיהיו קיימים בסיטואציה ספציפית, שהם עובדים בה ועוברים בה טרנספורמציה, מה זה אומר לקחת את כל העבודות ולתלות אותן כחלק מעבודה אחת, ברוטונדה של הגוגנהיים? התשובה ברורה: זה אומר להרוג אותן, לתלות אותן, להיות עדים למותם בתערוכה הרטרוספקטיבית".

להלן מבוא לכמה מיצירותיו הידועות, המעניינות ולרוב גם השערורייתיות ביותר של קטלאן.

"הוא", 2001

"הוא", 2001
צילום: פאולו פיליון די פרסאנו, באדיבות האמן

במקרה של "הוא", פסל ריאליסטי של היטלר בגודל ילד, היה זה קטלאן עצמו, ולא הצופים, אשר איים על שלמות היצירה. "הפעם רציתי להשמיד את זה בעצמי", אמר בראיון, "שיניתי את דעתי אלף פעמים ביום. היטלר הוא הפחד הטהור; הוא דימוי של כאב נורא. אפילו לבטא את שמו זה כואב, אך הוא כבש את זיכרוני וחי בראשי. היטלר נמצא בכל מקום, רודף את רוחות ההיסטוריה; ועדיין הוא בגדר ‘הס מלהזכיר', אין ליצור אותו מחדש, הוא עטוף בשמיכה של דממה. אני לא מנסה להעליב אף אחד. אני לא רוצה לעורר קונפליקט חדש כדי להשיג פרסום; אני רוצה שהדימוי הזה ייהפך לטריטוריה של דיון או מבחן של הפסיכוזות שלנו".

קטלאן הקפיד שלא להקל על הצופים בעיכול המפגש עם פסל היטלר שלו. את הפסל יצר בעבור תערוכה במוזיאון במינכן, אשר נבנה במקור בהוראת היטלר עצמו. הפסל הוצב לבדו בחלל בסגנון ניאו קלאסי, כשגבו אל הנכנסים. מאחור, כל מה שרואה הצופה הוא ילד כורע על ברכיו, לבוש בחגיגיות, שערו מסורק למשעי, הוא מסתכל השמימה וידיו נתונות על חזו בתפילה. התחושות הרכות שמעורר הילד מתהפכות באחת, באופן מכאיב ודרמטי, כאשר נחשפים פניו של היטלר.

היצירה יכולה להציע עימות אפשרי עם דוקטורינת המחילה הקתולית, ולפיה אלוהים מוחל לכל מי שמביע חרטה אמיתית - מזוויעים מעשיו ככל שיהיו. הכותרת, "הוא", יכולה להתייחס לכל אחד, ואולי מרמזת על כך שהפוטנציאל לרוע הוא מרכיב של הקיום האנושי.

"השעה התשיעית", 1999

זוהי אחת העבודות המפורסמות והפרובוקטיביות של קטלאן - פסל ריאליסטי של האפיפיור יוחנן פאולוס השני שוכב על הרצפה, לאחר שנמחץ על ידי מטאוריט. הפסל, שהוצג לראשונה בקונסטהאלה באזל, הוצב על שטיח אדום. מסביבו שברי זכוכית מחלון התקרה המנופץ, שדרכו נפלה האבן השמימית.

"השעה התשיעית", 1999
צילום: אטיליו מרנזנו, באדיבות האמן

רבים לא קיבלו ברוח טובה את הבדיחה החזותית על חשבון ראש הכנסייה, שפרשנויות מייחסות לה אמירה על הקרב בין מדע לדת. קטלאן, שהכחיש כצפוי את ההאשמות בדבר המסרים האנטי קתוליים שביצירה, הואשם בחילול הקודש.

כאשר היצירה הוצגה ב-2001 בפולין, מכורתו של האפיפיור, הגיע הזעם לשיאו. שני פוליטיקאים מקומיים נכנסו לגלריה הלאומית לאמנות בוורשה, שבה הוצגה היצירה, הסירו את הסלע מגופו של האפיפיור וניסו להעמידו על רגליו. הם השאירו שם מכתב לראש הממשלה, שר התרבות ואחרים, ובו דרישה לפטר את מנהלת הגלריה, אנדה רוטנברג, בטענה ש"משרתת ציבור ממוצא יהודי" לא אמורה להוציא את כספו של הרוב הקתולי על יצירות אמנות "מגעילות". הם טענו שעל רוטנברג לעבור לישראל, שם תוכל להזמין פסלי שעווה של הרב הראשי מוכה על ידי יאסר ערפאת, לדוגמה.

הפעם תגובתו של קטלאן היתה לא צפויה: "מה שקרה בפולין היה סוג של נס הפוך: הישועה לא באה מן השמים אלא מן האדמה, מן האנשים", אמר בראיון. גם השוק לא נותר אדיש: ב-2006 אחת משתי הגרסאות של הפסל נמכרה בכריסטיס בעבור 3 מיליון דולר.

 

L.O.V.E

2010

"L.O.V.E", 2010
צילום: זינו זוטי, באדיבות האמן

לאחר דיון ציבורי מתמשך הוצב מול בניין הבורסה בפלאזה אפארי במילאנו פסל שיש ענקי, 11 מטר גובהו. צורתו של הפסל היתה כשל יד עם אמה זקורה ששאר אצבעותיה חתוכות. מחוות האצבע המשלושת מתריסה עשרת מונים כאשר מגלים שנלקחה מתוך מחווה אחרת: הצדעה במועל יד.

הפסל שגולף משיש קררה (לא על ידי קטלאן, כמובן - את כל יצירותיו מבצעים אנשי מקצוע), הוצב על כן אבן שהידהד את האדריכלות הניאו קלאסית של חזית הבורסה שמאחוריו. הפירוש המתבקש ליצירה היה מסר לבנקאים על חלקם במיתון הכלכלי העולמי, אך קטלאן הסביר שהנושא שלה הוא "בעיקר דמיון".

מופשט ככל שיהיה נושא העבודה, הוא לא מנע מהאמן להתנות את קיום התערוכה שלו, "Against Ideologies", בהצבת הפסל במרחב הציבורי הספציפי הזה. מועצת העיר, שסירבה תחילה למחווה המפוקפקת, נאלצה לחזור בה. הממונה על התרבות במילאנו, מסימליאנו פינזר פלורי, אמר אז על העבודות של קטלאן: "הן מעמידות את הזמן שלנו בסימן שאלה. הן מראה, גם אם סדוקה, מול ההווה".

ללא כותרת, 2004

במאי 2004 נתלו על עץ בכיכר מאגיו XXIV העמוסה של מילאנו שלושה פסלי ילדים. העבודה, שהוזמנה מקטלאן על ידי קרן ניקולה טרוסאדי, היתה אמורה להיות מוצגת בכיכר למשך חודש, אך שרדה שם פחות משתי יממות. אזרח זועם, חמוש במסור יד וסולם, הצליח לשחרר שניים מפסלי הילדים. לפני שהספיק להסיר את השלישי, נפל מהסולם והובהל לבית החולים. במשך שבועות המשיכה הפרשה לעורר הדים בעיתונות הבינלאומית, וגררה דיון על אמנות עכשווית במרחב הציבורי - דיון שהתקיים בצורה לא פורמלית דרך מכתבים שנתלו בכיכר. בתערוכה בגוגנהיים נתלו פסלי הילדים בנפרד, מה שמגביר את תחושת האימה כשהם מבצבצים מפעם לפעם.

"אהבה מצילה חיים", 1995

"אהבה מצילה חיים", 1995
צילום: רוברטו מרוסי

המובייל הענק של הגוגנהיים זרוע בפוחלצים של בעלי חיים, פרקטיקה המשמשת את קטלאן ברבות מיצירותיו. סקירה מהירה מגלה כי יש שם המוני יונים, שמונה כלבים, שלושה חמורים, שלושה סוסים, שני ארנבים, סנאי ששם קץ לחייו, חתול, עכבר, תרנגול, ופרה לבנה ענקית שלראשה מחוברות ידיות של וספה המתפקדות כקרני שור.

רגשות חמלה שבעלי חיים - ובמיוחד חיות המחמד שביניהם - מעוררים בבני האדם, נמחצים תחת עקבו של קטלאן, שמנופף במותם (המיותר?) אל מול עינינו. כלבי הגולדן רטריבר היפהפיים מזוגגי עיניים וקבועים למקומם לנצח.

כדי לספר את אגדת האחים גרים על נגני העיר ברמן, קטלאן פיחלץ חמור, כלב, חתול ותרנגול חשופי שיניים, בשיא שירתם שהצילה אותם מהפושעים וקנתה להם את חירותם. כעת, תחת ידו של קטלאן, הם משועבדים לגורל של קיפאון תמידי.

"המהפכה זה אנחנו", 2000

"המהפכה זה אנחנו", 2000
צילום: אטילו מרנזנו, באדיבות האמן

אם חשבתם שקטלאן לועג רק לרגשות של ציבור צופיו, אל דאגה - עבודותיו גדושות בהומור עצמי. למשל, בעבודה משנת 2000 הציג פסל דיוקן עצמי מוקטן שלו, תלוי מצוואר המעיל על קולב. הבדיחות הארסיות שלו מופנות תכופות פנימה, אל עולם האמנות. בתערוכת היחיד הראשונה שלו, ב-1989, סגר את הגלריה ותלה על הדלת שלט "מיד אשוב"; כשהוזמן להשתתף בביאנלה בוונציה ב-1993, הגיב בהשכרת החלל שהוקצה לו לחברת פרסום שהשתמשה בבמה לשיווק בושם חדש, ובתערוכה "Another Fucking Readymade" (1996) גנב תצוגה של אמן אחר מחלל סמוך והחזיר את העבודות רק כאשר המשטרה איימה לעצור אותו. התערוכה הנוכחית היא תערוכת הפרישה שלו מעולם האמנות, כך הכריז. ללא כותרת מ-1999 היתה במקור מיצג ששמו "A Perfect Day", ובו הוצמד הגלריסט ממילאנו מסימו דה קרלו לקיר באמצעות סרט הדבקה. האלמנט הקומי של העבודה קיבל תפנית מרה כאשר דה קרלו הובהל לבית החולים בשל חוסר חמצן.

בהזדמנות זו ובאחרות, שבהן הציב את האוצרים שלו במצבים מביכים, קטלאן הגשים חלום כמוס של אמנים רבים ושינה את יחסי הכוח בינו לבין האוצר.

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 לאיפה נעלמה אמנות איכותית ליאונארדו דה וינצ׳י
  • 18:58
  • 18.01.12

ומדוע היום אנו קוראים לפרובוקציה רעשנית וריקה מתוכן אמנות? חומר למחשבה

  •   לך אל הנמלה עצל, למד דרכיה וחכם. לא יזיק לך להשקיע קצת זמן ומאמץ בלימוד ההסטוריה הלא כל-כך רחוקה של אמנות המאה העשרים. קח שנה שנתיים מחייך המשעממים וקרא גם קצת טקסטים על אמנות.  (לת) דנידין
    • 21:53
    • 18.01.12

02 הסטורית אמנות המאה ה20 דאדא
  • 00:05
  • 19.01.12

כתירוץ או סיבה לתערוכה המגוחכת הנ״ל? בדיחה טובה אמנות אמיתית מדברת בעד עצמה ואינה צריכה תירוצים היסטוריונים מבקרים וכדומה ניזונים מאמנות אבל האם הם יוצרים אותה? או רק מבקרים ולומדים גדולתם של אחרים דנידין :)

03 קריאה על אמנות או צפיה באמנות א.כרמלי
  • 01:41
  • 22.01.12

אי אפשר לקרוא על התערוכה ולהגיב כאן כאילו ראיתם את התערוכה
ז ה החומר האמיתי למחשבה
ואם כבר אמנות עכשווית- קטלאן הוא דוגמה מצויינת דווקא לאיך כן עושים אמנות כזאת
ואני מאחרוני המגנים על אמנות מודרנית.