מחוץ למסגרת

"Troubled" עבודות ההתערבויות הארעיות בחלל של לורי פארסונס הלכו והחריפו, כלומר נעלמו מן העין. היא התחילה בהצבות מינוריות - שני כסאות תקועים אחד בשני, מטאטא, יעה ושאריות לכלוך כהצבות פיסוליות. משם עברה לעבודות הממקמות פסולת שמצאה באתרים נטושים. ב-1988 הניחה על הרצפה חפצים שאספה במשך שנה, לפי סדר הרמתם על ידיה: פחם, פקעת חבל שחוק, מזוודה חבוטה, ניילון, גזע עץ עקור ועוד. ההתעניינות היתה ב"נוכחות שלהם, מלאת עוצמה כשל עבודת אמנות", כלשונה. משם עברה לעיסוק בריק המוחלט. ניוד החפצים המצויים ופיסות המציאות ל"אמנות" הלך והצטמצם עד כדי נקודת היעלמות. כשעבודותיה התחילו להימכר ביקשה מסוחרים להפסיק לסחור בה. ב-1990 הציגה תערוכת יחיד גדולה, ללא שמה, ללא מועדי פתיחה ונעילה ובייחוד - ללא כלום בגלריה, שחלליה הוצגו מוארים וריקים. "הרגשתי שמוטב שאתייחס לגלריה עצמה", אמרה בראיון, "החלל הפיסי והארגון החברתי המורכב אמיתיים ומלאי משמעות לא פחות מעבודות האמנות שהם מאכלסים ומשווקים".

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ