קצת כמו במשחק "סקנד לייף", שבו משתתף שחר גולן סריג כבר כמה שנים, כך ביצירתו ובציוריו הוא בונה לו מציאות חלופית. עם זאת במציאות החלופית של האמן אפיון הזמן והמרחב אינם רלוונטיים. נקודת המבט אמנם שואבת ממקורות תרבותיים לאורך ההיסטוריה, אבל אלה מופיעים בציוריו באופן אסוציאטיבי.

עשרות דפי נייר בגוני קרם ולבן מצטופפים על קיר בגלריה, זה על זה. על כל אחד מהם משיחת מכחול שיחד מרכיבה רישום עץ דקל טרופי. הדקל הרשום בשחור כמו מדמם בגוני ירוק, נראה תלוש בדומה לדפים המרכיבים אותו, מופשט מאווירתו השלווה ומהסביבה המוכרת לו. עבודה זו, שנעשתה כולה בחלל הגלריה, היא במידה רבה עבודת המפתח לתערוכה שעליה עבד האמן שחר גולן סריג, בן 32, בשנתיים האחרונות.

בתערוכות קודמות הציג ציורים ואובייקטים רווי חומר וצבע ובעלי סצינות עמוסות. בתערוכה החדשה, "שמש מלאה, שמים מלאים", המוצגת בגלריה הקיבוץ בתל אביב עד 14 בדצמבר, הנייר החליף את הבדים ויש נוכחות גדולה יותר לקו רישומי ולמבע נקי יותר. "זה נפלא בעיני", הוא אומר, "מכתיב דרך עבודה שונה. הפורמט של הניירות עוסק בסביבה כרעיון ולא כמשהו פיסי". נדמה שגם הדימויים המופיעים בעבודותיו עברו סובלימציה מסוימת, בעוד שבעבודות קודמות שרתה אווירה אלימה ומתוחה לרוב.

גולן סריג, אמן, עורך ועיתונאי, בן 32, אומר כי ייתכן שסביבת המגורים החדשה השפיעה על התכנים המצוירים. במשך שנים הוא ובת זוגו, האוצרת והאמנית שרי גולן סריג, התגוררו בחצר האחורית של תל אביב וראו מבעד לחלון ביתם מראות קשים. הוא מתאר מכות, הזרקות סמים וזנות. הבניין שהתגוררו בו אף הוצת כמה פעמים. לאחרונה עברו לשכונת יד אליהו ולדבריו האווירה בה נעימה בהרבה.

בשנתיים שבהן עבד על התערוכה שימשו לו כמקורות השראה יומני מארק טוויין על הכלבים של קונסטנטינופול שאף מוצגים באופן מרומז בכמה עבודות, הספר "This is not the end of the book", שבו אומברטו אקו משוחח עם הקולנוען ז'אן קלוד קארייר על טכנולוגיה, ו"מלחמת הסלמנדרות" מאת קארל צ'אפק.

הציורים והרישומים שמציג גולן סריג בתערוכה מורכבים ממאגר דימויים עשיר ומגוון. כמה מהם פועלים כמנוע עלילתי, בעל מטען אירוני. אחרים מהווים פרטים ביוגרפיים, לעתים סמויים. השימוש באיקונוגרפיה נוצרית בציוריו נראה אירוני או זר, אבל קשור למראות שליוו אותו בילדותו בדרום אפריקה. מקורות אישיים אחרים הם צילומים שצילם בטלפון, של אנשים וסביבתו הקרובה, שעוברים הזרה בציור.

מקורות אחרים לקוחים מההיסטוריה החזותית. המבט האוריינטליסטי אקזוטי חוזר על עצמו גם בשימוש שלו בייצוגים של אינדיאנים בצילום וקולנוע. כמו כן אפשר למצוא אזכורים מסרטי פילם נואר ומערבוני ספגטי. לצד אלה בולטת ההשאלה מתרבות משחקי המחשב והמציאות הווירטואלית. "מדברים על הקידמה הטכנולוגית", הוא אומר, "אבל אם תתבונני במערכות הייצוג של המציאות הווירטואלית תראי זיקה למיתולוגיות ונוכחות רבה גם לעבר לא פחות מלהווה. מחשבים שינו את הדרך שבה נחווה נרטיב. אם בספרות או בקולנוע יש קו רציף של עלילה בעל מבנה קבוע בדרך כלל של התחלה, אמצע וסוף עם שיאים דרמטיים, מתח ופתרון, אז מחשבים מהווים מעין תחליף שבו יכולות להתקיים סביבות סימולטניות שנאמנות יותר אולי לזמן כפי שהוא נחווה במציאות".

האם לדעתו יש הזנה בין שני התחומים? "הם גורמים משלימים. גם בתוך מסגרת כתיבה ועריכה אני, כמו הרבה אנשים, יושב הרבה מאוד שעות מול המסך והבו-זמניות הזאת מתקיימת הרבה יותר. קורה משהו מעניין כשמשווים מדיה דיגיטלית לציור, שהוא גם לא ממש כפוף לחוקים לינאריים. בשניהם יש איזשהו משחק שנע בין ייצוג של המציאות לשבירת החוקים המוכרים שבה".