התערוכה "עדות מקומית", שנפתחת הערב במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב ‏(לבנון 2‏) לצד התערוכה הבינלאומית "World Press Photo", היא אחת היוזמות החשובות בתחום הצילום בכלל והפוטו־ג'ורנליזם בפרט, שכן היא מדגישה את תפקידם החיוני של הצלמים בשטח, כעדים.

"כשצלם מראה לנו תמונה שצילם, גם אם הוא אינו מספר באמצעותה את הסיפור כולו, הוא בעצם אומר: 'הייתי שם כשזה קרה'", כותבת אוצרת התערוכה, מורן שוב, בטקסט המלווה אותה. הצלמים לתפישתה - בין שהם עובדים בעבור כלי תקשורת מוכרים כמו עיתונים וסוכנויות ידיעות ובין שהם עובדים באופן עצמאי כפי שעושים חברי הקולקטיב "אקטיבסטילס" - מבצעים שליחות חשובה, "שליחות אזרחית" היא מכנה זאת.

התערוכה "עדות מקומית", המתקיימת השנה בפעם התשיעית, כוללת 200 תצלומים שהוגשו בעילום שם, ונבחרו בידי חבר שופטים מתוך כ–6,000 תצלומים שנשלחו לתחרות. כבשנים קודמות תצלומים אלה נבחרו לפי שמונה קטגוריות שונות: חדשות, אורבניזם, קהילה, דת ואמונה, חיי יום־יום, ספורט, טבע וסביבה, דיוקנאות ואמנות ותרבות. התצלומים בתערוכה צולמו בין התאריכים 1.9.2011 ל–31.8.2012.

בכניסה לתערוכה תלויה הדפסה גדולה של תצלום של אורי שדה, המתעד הפגנה של אתיופים נגד הגזענות, שהתקיימה במאי האחרון בירושלים. התצלום בשחור לבן, ובו נראים המפגינים, חלקם בפנים צבועות לבן, תלוי בכניסה כמחווה לאחד התצלומים מתוך התערוכה החשובה משנות ה–50 "The family of man", אשר מלווה את שוב זה זמן מה. התלייה בתערוכה אינה כרונולוגית ואינה מסודרת לפי הקטגוריות השונות.

בטקסט הקטלוג מציינת שוב עובדה מעניינת המסבירה במידה רבה את התצלומים שנבחרו, כמו גם את החשיבות שבתפקיד הצלמים. היא מדגישה את חוסר הנוכחות בתצלומים של האירוע הגדול של השנה - שחרורו של גלעד שליט לאחר חמש שנים בשבי. הסיבה, לדבריה, היא "שצה"ל והמדינה איפשרו והכתיבו זוויות צילום מצומצמות בלבד באירוע".

דווקא השנה, בשונה משנים קודמות, אפשר להבחין בעידון התערוכה, כמעט ואין בה רגעי שיא. כמעט בכל הקטגוריות ישנו ייצוג למציאות מתמשכת, לשגרה. כך למשל שני תצלומים העוסקים בעוני בחברה הישראלית. בהיעדר תמיכה ופתרונות דיור בעבור נזקקים, לא רואים את רגע הפינוי או את התוצאה שלו. בתצלום אחד, למשל, נראית אשה ישובה על מכונת כביסה במטבח ביתה, גבה שפוף ומבטה עייף ומיואש. טלי מאייר צילמה את התצלום והוא מופיע עם הכיתוב "חיה עופר, גרושה עם חמישה ילדים, עומדת להיות מפונית מדירתה בניצנה בת ים, ממתינה כשנתיים לדיור ציבורי".

דוגמה נוספת למושג הזמן, המשך והיום יום באה לידי ביטוי בסדרת תצלומים של עטא עוויסאת, אשר צולמו סמוך למעברי הגבול השונים. עוויסאת מתעד את השגרה השוחקת של פועלים פלסטינים הקמים מדי יום לפנות בוקר, הולכים מרחק רב, נשכבים על האדמה או על חתיכת קרטון, וישנים עד שעת פתיחת המחסום שאותו הם עוברים מדי יום בדרכם לעבודה. עבודה נוספת היא מתוך סדרת תצלומים של זיו קורן המתעד את היום־יום במרכז שניידר לרפואת ילדים.

פרט לתצלומים המוצגים ברחבי החלל, חלקו הפנימי מוקדש לתערוכה נושאית, אשר הופיעה בצורות ספורדיות בתערוכה הכללית. שוב התמקדה במושג קורת גג ונתנה לנושא זה את הכותרת "מוטלים". "מי שמעולם לא חסר קורת גג מעל לראשו וחי מוגן בין ד' אמות, ייתכן שמעולם לא העלה על דעתו את זכות היסוד למגורים", היא כותבת. הדימויים בתערוכה מראים חסרי בית, פליטים הישנים ברחוב, חפצים אישיים, תיעוד פעולות ברוטליות של החרמת מזרון ותכולת בית שנזרקה החוצה.

התצלום היחיד שמוצג בתערוכה ואינו שייך לפרק הזמן המוצג בתערוכה הינו תצלום של אורן זיו, חבר קבוצת הצילום "אקטיבסטילס", שתיעד את הרגע לפני שנולדה המחאה החברתית שפרצה בקיץ לפני שנה וחצי. התצלום צולם ב–14.7.2011 בשדרות רוטשילד בת"א, כשעה לפני תחילת האירוע שפתחה דפני ליף בפייסבוק הקורא לאנשים לצאת החוצה עם אוהל במחאה. התצלום הזה אף הוא אינו רגע שיא כי אם רגע מבשר, ונראית בו תכולת הדירה של ליף מסודרת במרחב הציבורי.

מסביב לעדות מקומית מוצגים תצלומים מהתערוכה הבינלאומית המתקיימת מאז 1955. השנה יוצגו עבודותיהם של 57 צלמים מ–25 מדינות, שנבחרו מבין יותר ממאה אלף תצלומים. בין היתר תוצג בה תמונת השנה של הצלם הספרדי סמואל אראנדה בעבור ה"ניו יורק טיימס", ובה נראית אם המערסלת את בנה בן ה–18 שנפגע מגז צחוק בהפגנה נגד משטרו של הנשיא עלי עבדאללה סאלח בצנעא שבתימן.