טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה לכתוב סטטוס בפייסבוק אם אפשר ליצור פאנזין

האומנם הפרינט מת? בתל אביב דווקא משגשגת תרבות הפאנזינים, ופסטיבל שיתקיים בחמישי ברחבי העיר מבקש לתת ביטוי, להפגיש, לערבב ואף לערבל יוצרים משלל תחומים העוסקים בה

תגובות

למה להסתפק בפאנזין, כשאפשר ליצור מניפסט? בחמישי בערב יתקיים בתל אביב פסטיבל הפאנזינים הרביעי, שנושאו מניפסטים. הוא יתקיים בו בזמן במוקדים רבים ברחבי העיר, והקהל יוזמן לעבור ביניהם.

כשהחליטו לפני שנתיים ג’קי פלא ויוסי למפל לארגן פסטיבל פאנזינים, הם נשאלו אם המוטיבציה שלהם היא נוסטלגיה לחוברות המחתרתיות משנות ה-90. “באמת לא היו אז ממש פאנזינים, חיפשנו אנשים שיבואו למכור פאנזינים אבל לא היה ממש עם מי לדבר”, מספר למפל. “אז התחלנו לפשפש בארכיונים ויצרנו קשר עם אנשים שפירסמו פאנזינים בעבר, כמו קובי אור, דנה קסלר ומוטי שהרבני, כי לא היה נראה שיש מי שמתעסק עם זה בהווה”.

פסטיבל פרנזינים
דודו בכר

בפסטיבל הראשון, שהתקיים ב-2011 באחת הפינות בקומה הרביעית של התחנה המרכזית החדשה, היו עשרה דוכנים, בעיקר של פאנזינים מהעבר, ומול עשרות אנשים, חלקם קהל שבוי של לקוחות התחנה, הופיעו כמה להקות פאנק באירוע שמארגניו הגדירו “השוליים של השוליים”.

אבל בהמשך משהו קרה. “לרגל הפסטיבל השני כבר הופיעו פאנזינים חדשים, אמנים כמו קלון ומועדון הצימר הוציאו פאנזין במיוחד לפסטיבל והתחלנו לשמוע שיש טרנד עולמי של תחיית פאנזינים”, אומר למפל. כעבור שנה וחצי, בחורף האחרון, בקומה אחרת של התחנה המרכזית, התקיים הפסטיבל השלישי, שכבר נדמה ככוורת רוחשת פעילות: היו בו כ-50 דוכנים מלאים יצירות עצמאיות מגוונות, מפאנזינים דרך קומיקס ועד קאפקייקס, לצד הפנינג של עשרות אמנים שהציגו צילומים, אמנות פלסטית ומיצגים - ו-2,000 מבקרים. “הפסטיבל מכוון לאחד ולהעצים את השוליים”, אומר למפל. והוא מצטט, משועשע, סטטוס שצץ בפייסבוק אחרי הפסטיבל: “חזרתי מפסטיבל הפאנזינים. הפאנקיסטים וההיפסטרים התאחדו - אנחנו אבודים”.

לדברי ג’קי פלא, “הפסטיבל נוצר תוך כדי התהליך של היעלמות הפרינט וצמח מתוך חוסר. נראו פחות חומרים מודפסים חדשים עצמאיים, וזה הדליק נורות אדומות - כי תנועה או סצינה שלא כותבת, זה מעיד שהיא לא מתקדמת ומתבטאת. אנשים כותבים סטטוסים מדהימים בפייסבוק אבל אי אפשר למצוא אותם אחר כך. אנשים גם משקיעים בסטטוס רבע שעה, והבעיה בכך היא שאנשים לא רוצים להשאיר חותם בזמן. סטטוסים נכתבים בהיסח הדעת, אבל כשאתה עשה פאנזין אתה באמת צריך לעמול על זה, ללכלך את הידיים ולקחת אחריות על יצירה”.

אל למפל, המוציא לאור כתבי עת בהוצאת “תחנת נייר”, ופלא, העוסקת באמנויות הקרקס ולשעבר סולנית להקת “ועדת קישוט”, הצטרפו בהמשך לארגון האירוע ענת ברזילי, טבחית, אמנית וכותבת במגזין האמנות ”ערב רב”, ורועי פביאן, אדריכל וחוקר תרבות המשמש יועץ חיצוני לעיריית תל אביב בענייני תרבות עצמאית ושימור.

עשי זאת בעצמך

פסטיבל פאנזינים
בן רונן

הפאנזינים נולדו הרחק מדרום תל אביב העכשווית, מקום פריחתם כעת. ראשיתם בעיתוני מעריצים עצמאיים שהתחילו להופיע בשנות ה-30 של המאה הקודמת בארצות הברית. הפאנזינים הראשונים היו של חובבי מדע בדיוני ובהמשך הוקדשו פאנזינים לנושאים כמו קומיקס, מוסיקה וסרטי אימה. הם נוצרו מתוך תשוקה נטולת שיקולים כלכליים, נתנו במה לכתיבה חובבנית, לא מתווכת ולא מצונזרת, והגיבו בכך לריכוזיות הגוברת של התקשורת המסחרית. הפאנזין היה קל להפקה - כל מה שהיה צריך זה משהו להגיד, דבק, זוג מספריים וגישה למכונת צילום. משנות ה-70 ואילך נהפכו הפאנזינים לכלי התקשורת של סצינת הפאנק והתרבויות האלטרנטיביות.

מאז תחילת שנות האלפיים עברו רבים מיוצרי הפאנזינים לפעילות בבלוגים או באתרים, מה שהופך את הבחירה להוציא היום פאנזין מודפס לעניין הרבה פחות מובן מאליו, שבהכרח טעון בהתכוונות מיוחדת. פסטיבל הפאנזינים, שקם ברוח זו, תיעל את התשוקה וגישת ”עשה זאת בעצמך” לעשייה חדשה, החוצה ז’אנרים וסוגי מדיה אמנותיים, ושמולידה מחדש אותו קסם בצורות חדשות.

אחד הפרויקטים שנולדו בפסטיבל הוא שקיות ההפתעות האמנותיות, שיצרה הילה הראל. הפעם ביקשה הראל מעשרות אמנים, אוצרים ומעצבי אופנה להכין אובייקטים כאלה. “זה פרויקט שמטרתו ליצור אינטראקציה בין זרים, ויש בו גם משהו בסיסי מאוד - לקבל שקית יום הולדת, רק הרבה יותר שווה. הערך האמנותי של מה שיש בשקית גדול בהרבה מהמחיר הסמלי שלה, ואני גם בודקת את הנכונות של אנשים לקנות משהו שהם לא יודעים מהו, הפתעה. זו מין הרפתקנות ילדית. וגם, מי לא שמח לקבל הפתעה?” עוד יועלה בפסטיבל, בין השאר, “טוקסיק סקס גנג”, מופע פמיניסטי ארוטי של היוצרות וג’יינה פלאוור ומלכיאלה פייג’.

בפסטיבלים הקודמים אירעו לא מעט התרחשויות בלתי צפויות. בין השאר, קובי אור קרא שירה, מלכת הדראג אמנדה עשתה גרסה ערבית של איימי ויינהאוס, אמני רחוב הדביקו עבודות על קירות, אמניות מיצג עברו בקהל בסארי וחילקו קסמים מסתוריים. בין הדוכנים היה אחד שהציע פאנזין דתי של קבוצה המזדהה כנערי גבעות אנרכיסטים (“רק אחרי שווידאנו שאין שם מסרים גזעניים”, כדברי המארגנים), ופאנזינים וחוברות קומיקס כמו “טחינה נוזלית” ו”פיית הפמיניזם נגד זאב רווח” עברו בהתרגשות מיד ליד. באחד החללים שיצר האמן רותם מקרית גת, שהיה מערכת פאנזין ארעית, המשתתפים יצרו, שיכפלו ומכרו פאנזינים בזמן הפסטיבל.

למפל מסביר: “רצינו לאחד את כל הבועות, כמה שיותר גופים מהשוליים ביחד באותו מקום, במטרה להביא את העוצמה הזאת שיש באחדות ותמיכה הדדית. זו חוויה רייבית-פסטיבלית שהיא בחינם, והכוונה הפוליטית שלנו מתממשת בכך שאין כסף בדבר הזה - הכניסה לא עולה כסף, לעשות דוכן בפסטיבל לא עולה כסף. אנחנו מנסים לצאת מהמקום הזה של הבידור וההון. בשיח אנרכיסטי יש הבדל בין בידור להנאה. המקום מחוץ לגבול של ההון נותן לאמנים ולקהל ביטוי שלא יקרה בסיטואציה אחרת”.

פסטיבל פאנזינים
מיכל וקסלר

בשונה מפסטיבלים רבים, פסטיבל הפאנזינים מתקיים בפתיחות, בלי פיקוח מהודק ותוך עידוד של אמנים לפעול בספונטניות. לדברי ברזילי, “הפסטיבל האחרון יצא מהשליטה שלנו וזה הרעיון - ליצור מערבולות וכאוס, שמסתדר מעצמו. כשהסתובבתי בפסטיבל היתה הרגשה שעשינו משהו שהוא באחריות של כל אחד מהמשתתפים, ושזה משהו גדול ושהוא כבר לא שלי. אני רוצה שהאירוע הזה יהיה מה שרצינו שיקרה במחאה החברתית: שאנשים ייצאו לרחוב, יגידו משהו ויארגנו מחדש את הסדר, סדר כמו שהם רוצים”.

מאחותי ועד יונגיידיש

כדי להעצים את ערבוב התחומים הזה ואת האופי המבוזר והספונטני, הפסטיבל מחר בערב, מ-18:00, יתקיים כאמור במקומות שונים בעיר. כולם מוגדרים ככאלה המונעים על ידי אידיאולוגיה והמעניקות שירות לקהילה או יוצרות סביבן קהילות. ביניהם: בית אחותי, מרכז התרבות יונגיידיש, גלריה אלפרד, ספריית גן לוינסקי, בית פיתקית, הגדה השמאלית, תיאטרון החנות והמסעדה הקואופרטיבית הבר קיימא. במפת הפסטיבל, שעיצבה מיכל וקסלר, כל המוקדים האלו מוגדרים “איים המחוברים ברשת פיראטית, והרחוב הוא האוקיינוס הסוער שמתוכו יעלו ספינות”. כמה מהאמנים המשתתפים יעלו יצירות במסלולים השונים בין המקומות, וכן יתקיימו סיורים ביניהם. נקודת הפתיחה המומלצת היא חצר מועדון הצימר (רחוב הגדוד העברי 5), שם יתקיימו שוק פאנזינים והופעות רוקנרול, ותחולק המפה להתרחשויות השונות בעיר.

כל הקבוצות המשתתפות בפסטיבל יצרו מניפסטים, שיאוגדו באוגדן עשוי עבודת יד. תחילה העלה הנושא הזה התנגדויות, אבל כמו שקרה עם הפאנזינים בפסטיבלים הקודמים, לבסוף הוא עורר השראה ויצירה.

“הפעילות של אמנות שוליים עצמאית תמיד היתה קיימת, אבל בהיקפים של היום בתל אביב יפו זה חסר תקדים”, אומר פביאן. “האימפרוביזציה, הג’ז, המחול והפאנקיסטים - כל אחת מהסצינות פועלת בתוך עצמה, ולדעתי הדברים האלה צריכים להתערבב. כך יבואו לידי ביטוי היצירתיות וגם היכולת להתערות יותר במרחב הציבורי והעניין של הציבור. ובפסטיבל הזה אני חושב שבפעם הראשונה שזה יקרה, כשאנשים ינדדו ממוקד למוקד”.

לדבריו, בתגובה לפניות ליצור מניפסטים ”היו שאמרו לנו שזה נראה להם מיושן או לא רלוונטי, והיו שאמרו, ‘אנחנו פשוט עושים, אנחנו לא מנסחים, היום-יום שלנו זה הדבר עצמו’. אבל בדיעבד כמעט כולם יצרו לבסוף מניפסטים וגם אמרו שכבר כמה שנים הם אומרים שהם צריכים לעשות זאת. כלומר, יש ערך למסמך הזה, לנייר, להארד-קופי, שאתה מתאר בו את החזון שמניע אותך לפעול. כשאתה נאלץ ליצור רפלקסיה עצמית זה גורם לעוד אנשים להיות מושפעים - לא רק מהעשייה אלא גם מהחשיבה על מה שאתה עושה”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות