טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הקול בראש" מחזיר לאולפני פיקסאר את הכבוד האבוד

שילוב כזה של צחוק ודמע, עומק וכיף, ומחשבות שמלוות אותך הרבה אחרי היציאה מהאולם מזמן לא נראה בסרט ילדים מסחרי. "הקול בראש" הוא חוויה פסיכדלית מרתקת

תגובות
Box Office
אי־פי

מאז שאני אמא גיליתי שנהפכתי מצופה קשוחה שיכולה לנתח בכפור כירורגי כל מניפולציה קולנועית לגוש ג'לי רוטט שמתומרן רגשית בקלות – רק תנו לי סצינה של פרידה, זמנית או מוחלטת, בין הורה לילד, ומיד תוכלו לחזות במפל דמעות בלתי נשלט, המלווה במשיכות אף רעשניות. ובכל זאת, לא ציפיתי להזיל דמעה בסרט החדש של פיקסאר, "הקול בראש". האמת שחיכינו לראות אותו כבר הרבה זמן, מאז שהתחילו להריץ את הטריילר שלו בבתי הקולנוע מתישהו בחורף. פיקסאר, שהיו גאונים בתחילת דרכם והשיבו לאנימציה המסחרית את הגדוּלה שאיבדה איפשהו...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות