טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אתגר קרת מפלסטלינה

האם ישראל עומדת להיהפך למעצמת אנימציה? "ואלס עם באשיר" של ארי פולמן, "9.99 דולר" על פי אתגר קרת, וסרט המבוסס על אגדות של ביאליק הם רק חלק מהסרטים שכבר עובדים עליהם כאן

תגובות

ב-1962 התקבל סרט אנימציה ישראלי לתחרות הרשמית של פסטיבל קאן, והתמודד שם על פרס דקל הזהב מול סרטים של במאים בעלי שם, ובהם אוטו פרמינגר, מיכלאנג'לו אנטוניוני, רובר ברסון ולואיס בונואל. זה היה הישג מכובד לא רק משום שסרט אנימציה התמודד מול יצירות של קולנוענים נחשבים, אלא בעיקר משום ש"בעל החלומות", בבימוי יורם גרוס, שתיאר את קורותיו של יוסף התנ"כי באמצעות אנימציית בובות, נוצר במדינה שתעשיית האנימציה שלה היתה אז צעירה וזעירה במיוחד.

שנים ספורות לאחר מכן עזב גרוס את ישראל ונהפך לבמאי ומפיק מצליח של סרטי ילדים באוסטרליה. ב-45 השנים שחלפו מאז איש בארץ לא שיחזר את ההישג שלו. תעשיית האנימציה המקומית אמנם גדלה והתפתחה, וכיום מאות אנימטורים יוצאים בכל שנה משערי האקדמיה והמכללות, ויוצרים פרסומות, תוכניות טלוויזיה וסרטים קצרים - אבל סרט באורך מלא (פיצ'ר) נחשב במשך שנים לאתגר שהתעשייה המקומית אינה יכולה לעמוד בו.

המצב הזה עומד להשתנות. שני סרטי אנימציה של יוצרים ישראלים נמצאים בשלבי הפקה מתקדמים: הבמאי והתסריטאי ארי פולמן ("קלרה הקדושה") הקים סטודיו קטן לאנימציה שהשלים כבר שליש מהעבודה על סרט תיעודי מצויר ששמו "ואלס עם באשיר", והסופר אתגר קרת חבר לאנימטורית תתיה רוזנטל ולמפיק אמיר הראל ליצירת סרט באנימציית בובות, "9.99 דולר", שצילומיו החלו בשבוע שעבר באוסטרליה.

בנוסף, כמה סרטי אנימציה באורך מלא - חלק מהם באנימציה ממוחשבת בתלת-ממד, שהיא הטכניקה השלטת היום בתחום בעולם - נמצאים בפיתוח או בשלבי הפקה מוקדמים. לכל הסרטים, בכל הטכניקות, יש תקציבים שבמאי קולנוע ישראלים יכולים רק לפנטז עליהם.

ב"ואלס עם באשיר", יצירה תיעודית המתארת מסע בזיכרון, מנסה פולמן באמצעות שיחות עם כמה אנשים להתחקות אחר קורותיו וקורות חבריו במלחמת לבנון הראשונה. ציורים של המעצב האמנותי דוד פולונסקי ושלושה ציירים נוספים, ושיטת אנימציה ייחודית (מבוססת פלאש) שפיתח האנימטור יוני גודמן, מאפשרים לפולמן לחטט בנבכי הזיכרון, ולחפש אל מול עיני הצופים אחר האמת שנשכחה, או הודחקה.

צפייה ב-20 הדקות הראשונות מגלה כי השילוב בין ציורים יפים ואקספרסיוויים לבין מסע בזמן ובתודעה יוצר חוויה יוצאת דופן ומרתקת. כשחושבים איזו עבודת פרך דרושה ליצירת סרט כזה, מפתיע לגלות עד כמה מצומצם הצוות שמופקד על הפרויקט: ארבעה ציירים שוקדים על כ-1,000 ציורים, שמונה אנימטורים מפרקים את הציורים הללו לגורמים כדי ליצור את התנועה, ולהם מסייעים שני עורכי אפקטים, עורכת ומפיקה. "יחסית לפיצ'ר אנימציה זה בדיחה", מודה פולמן ומזכיר כי בסרטי אנימציה הוליוודיים מפקידים לעתים 40 איש על מלאכת התאורה בלבד. להערכתו, העבודה על הסרט תושלם בעוד כשנה.

"9.99 דולר" בבימוי תתיה רוזנטל, אנימטורית ישראלית שחיה ועובדת בניו יורק, הוא קו-פרודוקציה ישראלית אוסטרלית. התסריט מבוסס על כמה סיפורים קצרים שכתב קרת, ומתאר כמה סיפורים המתרחשים במקביל בבניין מגורים גדול. לפני שש שנים התקבל התסריט למעבדות התסריט של סאנדנס, ואף זכה שם בפרס, ובעקבות זאת גויסו לפרויקט המפיק אמיר הראל, מפיק אוסטרלי (אמיל שרמן) וכן 3 מיליון דולר. "זו תהיה גרסת האנימציה הישראלית ל'תמונות קצרות'", אומר הראל, ומציין שבגרסה האנגלית של הסרט ישתתפו שחקנים מוכרים כמו ג'פרי ראש. עם רוזנטל עובדים חמישה אנימטורים בכירים, ובהם הישראלי יונתן ברסקין, והסרט אמור להיות מוכן באפריל 2008.

המטרה: תלת-ממד

החלום על סרט אנימציה מקצועי בתלת-ממד, מהסוג שאוהבים כיום בהוליווד, נראה אפשרי מתמיד לפני כחמש שנים, עת הוקם בבית שמש הסניף הישראלי של חברת האנימציה האמריקאית DPS. הסטודיו העסיק כ-160 עובדים והיה אמור לנצל כישרונות מקומיים כדי להפיק פיצ'ר בתלת-ממד, אבל הוא קרס בסוף 2004 וכל עובדיו פוטרו. גורמים בתעשייה תולים את הכישלון בניהול לקוי ובציפיות הגבוהות שנתלו באנימטורים המקומיים חסרי הניסיון.

ואולם, החלום לא נגוז. בשנה שעברה השלים האנימטור אורן פלד סרט ארוך, "עושים רוח", שנוצר בתוכנת תלת-ממד. מפיצי גרסת הדי-וי-די מיהרו להכתירו כסרט האנימציה הישראלי הראשון באורך מלא, אבל רמתו החובבנית ביחס ליצירות שמגיעות מהוליווד קילקלה את החגיגה. כעת, כמה חברות ישראליות מעוניינות להוכיח שהמשימה בכל זאת אפשרית.

דודי אבני הקים את Tale City בכפר סבא כדי ליצור את הפיצ'ר הישראלי הראשון בתלת-ממד שלא ייפול ברמתו מסרטים המוצגים בבתי הקולנוע. לשם כך בחר להעסיק את התסריטאים המנוסים אלק סוקולוב וג'ואל כהן ("צעצוע של סיפור", "גארפילד"), שמשלימים בימים אלה את כתיבת התסריט. טריילר באורך שתי דקות, שעליו עבדו כ-30 איש במשך כחצי שנה, סייע לגייס משקיעים מקומיים לסרט, שתקציבו מוערך ב-20-30 מיליון דולר. בתוך חודשים ספורים מקווים בחברה לחתום על הסכם עם חברת הפצה אמריקאית, לגייס במאי ואנימטורים מנוסים מהארץ ומחו"ל, ולהתחיל לעבוד. יציאת הסרט לאקרנים מתוכננת ל-2009.

חברת עדן הפקות שוקדת על קו-פרודוקציה ישראלית אנגלית הונגרית, ואף בוחנת אפשרות לשיתוף פעולה עם אולפני אנימציה בירדן. הסרט "המלך שלמה" בבימוי חנן קמינסקי, המבוסס על אגדות של חיים נחמן ביאליק, אמור להיעשות בשילוב של אנימציה מצוירת ותלת-ממד ובתקציב של 12 מיליון יורו. ואילו בסטודיו האנימציה היפואי הוותיק פיצ'יפוי, בראשות נעם משולם, עסוקים בגיוס משקיעים ובשיפור התסריט ל"מעלה קרחות", על פי אפרים סידון, שאותו הם מתכננים להפיק בתלת-ממד בתקציב של כ-3 מיליון דולר.

עבודה מסקרנת על פיצ'ר בתלת-ממד מתבצעת כעת ברמת גן, בסטודיו Crew972, שהתבקש ליצור 23 דקות של אנימציה לסרט סקוטי. שון קונרי, אלן קאמינג ורובי ווקס ידבבו את הדמויות בסרט "Sir Billi the Vet", ואלכס אוראל, אחד מראשי הסטודיו ואנימטור לשעבר בפיקסאר (בין היתר עבד שם על "משפחת סופר על" ו"מוצאים את נמו"), רואה בפרויקט הזה ניסיון חשוב לקראת עבודה על פיצ'ר עצמאי. בימים אלה הוא מתחיל לגייס משקיעים לסרט קצר על פי תסריט שכתב עם קובי אוז, ולא מסתיר את תקוותו שזה ישמש בסיס לסרט ארוך שיבוא בעקבותיו.

גם הסטודיו של קרן הון סיכון JVP בראשות אראל מרגלית, שהושק בחגיגה מתוקשרת היטב לפני שנה בירושלים, שוקד על פרויקט שאפתני. ואולם, לאחר ההכרזות החגיגיות על השקעה של עשרות מיליוני דולרים וגיוס מפיקים הוליוודיים בכירים כדי להפיק פיצ'רים בתלת-ממד, שומרים שם כעת על חשאיות.

דודו שליטא, במאי אנימציה ואוצר פסטיבל האנימציה שמתקיים בכל שנה בתל אביב, מזהיר שישראל עדיין לא בשלה להיהפך למעצמת אנימציה, ומזכיר שהכרזות חגיגיות לא תמיד יוצאות אל הפועל. פיצ'ר, לדבריו, אינו רק פונקציה של כסף, אלא דורש אנשי מקצוע במגוון תפקידים - אנימטורים, במאים, תאורנים, תסריטאים וכדומה - שהבשילו ועבדו יחד לאורך זמן. ואילו בישראל, הוא טוען, אין עדיין תשתית כזאת.

"אצלנו יש הרבה כישרונות, אבל אין מספיק סבלנות", אומר שליטא. "אנימציה לא סובלת קיצורי דרך. רק אחרי שצוברים ניסיון, שנוצרת התשתית המתאימה ושמגיע הכסף - רק אז אפשר לעשות פיצ'ר".

מנהל המחלקה לאנימציה בבצלאל, רוני אורן, מסכים עם שליטא, אבל אופטימי יותר. "אני מאמין שמפיק טוב יכול בכל זאת להצליח, ולאחר סרט או שניים כבר צוברים ניסיון", הוא אומר.

המפיק אמיר הראל ("מסעות ג'יימס בארץ הקודש", "גן עדן עכשיו"), ש"9.99 דולר" הוא הפקת האנימציה הראשונה שלו, מודה כי חשש להיכנס לתחום, אבל עכשיו הוא מאמין שסרטי אנימציה באורך מלא יכולים לשנות את המפה הקולנועית המקומית. "הם מוסיפים אופציה שלא היתה קיימת עד כה, ואם הם יצליחו, זה ללא ספק יוביל להפקה של סרטי אנימציה נוספים", הוא אומר.

פולמן טוען שאי אפשר להרים פיצ'ר אנימציה בלי משקיעים מחו"ל, ומזכיר שעלות פיצ'ר כזה גבוהה בהרבה מעלות סרט רגיל. "אני לא בטוח שתקום פה אימפריית אנימציה", הוא אומר, "הרי אפילו האמריקאים, את התסריט והעיצוב הם עושים בארצות הברית, אבל את העבודה השחורה הם עושים באולפנים במזרח הרחוק". עם זאת, פולמן הוא הוכחה חיה לכך שהפקה של סרט כזה אפשרית, ולמרות הקשיים, הוא לא פוסל על הסף אפשרות שיעשה בעתיד סרט אנימציה נוסף.

ולסיום, תחזית אופטימית ממי שהיה שנים בקודש הקודשים של האנימציה הממוחשבת. "זה קצת כמו מרוץ חימוש. אנחנו בטוח נהיה המדינה הראשונה במזרח התיכון שתעשה פיצ'רים באנימציה", אומר אלכס אוראל. "יש פה תשוקה עזה לעיסוק באנימציה ולכלכלה של עסקי הבידור, יש פה פוטנציאל טכנולוגי, יכולת ניהולית ורצון להשאיר חותם על עולם הבידור. אני בטוח שפיצ'ר ישראלי בתלת-ממד זה רק עניין של זמן".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות