מה שמאפשר להתעלם ממגרעותיו של "נודל" הוא טוב הלב השורה על הסרט. זהו סרטה העלילתי הארוך הראשון של איילת מנחמי מאז "סיפורי תל אביב", שעלה לאקרנים ב-1992 ובו היא ביימה שתיים מתוך שלוש האפיזודות שהרכיבו את הסרט - ובהן "גט", האפיזודה השלישית והטובה ביותר. הפעם מנסה מנחמי ליצור קומדיה סנטימנטלית שתחמם את לבנו באנושיותה בעזרת אוסף של דמויות סימפטיות. חבל שמגבלותיו של הסרט מונעות ממנה לממש את היעד הזה במלואו.

התחושה המרכזית המלווה את הצפייה בסרט היא של גולמיות מסוימת, כאילו הוא לא עובד בצורה מספקת ולכן הוא נעדר צורה וקצב. העלילה דחוסה בדמויות, אירועים ועלילות משנה, אך אלה אינם מצטרפים ליצירה שמתעצבת מול עינינו באופן מספק; הם נותרים דחוסים זה בצד זה, כמין ערבוביה קולנועית שאינה מצליחה להינתק מהקרקע שבתוכה היא נטועה ולהמריא למחוזות שאליהם מנחמי רצתה להגיע.

יש הרגשה שמנחמי שאפה ליצור אגדה עממית עכשווית, ולשם כך אף היתה מוכנה, במודע, לפתח את העלילה בדרכים מופרכות בעליל; אך כדי לממש יעד כזה נדרשת נימה סגנונית מדויקת ביותר, תזמון מדויק בין ריאליזם לחריגה ממנו ושילוב מיומן בין ישירות רגשית לאירוניה עדינה, וכל זה חסר ב"נודל".

מסע בעקבות האם

החומרים העלילתיים המרכיבים את "נודל" מתאימים להיווצרותה של אגדה לימים האלה. גיבורת הסרט היא מירי קלדרון (מילי אביטל), אלמנה שהיא דיילת במקצועה, שיום אחד העוזרת הסינית שעובדת אצלה, ליאנג סו (ויקי לין), יוצאת לשעה קלה כדי לסדר איזשהו עניין, ואינה חוזרת. מירי היתה בוודאי כועסת על העובדת שלה, ומוצאת לה תחליף במהירות, לולא השאירה ליאנג סו אצלה את בנה בן השש (באוצ'י צ'ן), שכל מה שהוא יודע להגיד בעברית זה שהוא "ילד סיני". מה עושים עם ילד סיני בן שש שננטש בדירתך ואפילו את שמו אינך מצליחה לגלות?

לעזרתה של מירי באים אחותה גילה (ענת וקסמן), שמתגוררת אצלה מאז פרידתה מבעלה, איזי (אלון אבוטבול), הגיס שגר בסמוך ועובד יחד עם מירי, וכמה חברות, שמקום התכנסותן השכיח ביותר הוא המספרה המקומית. אחד המעשים הראשונים שהם עושים הוא להעניק לילד, בגלל מוצאו, את הכינוי "נודל", כלומר, אטרייה.

עיקר עלילת סרטה של מנחמי מתאר את ניסיונה של מירי לגלות מה אירע לאמו של הילד - ולאחד בינה לבינו. מסייעים לה בכך אחותה, גיסה וחברותיה, ודמות נוספת, חבר ילדות ושמו מתי (יפתח קליין), שמירי פוגשת במקרה בעת טיסה, ובמקרה הוא מחבר ספרי מסע שדובר סינית על בוריה (אגב, גם מירי עצמה מגלה כישרון לשפות; היא מצליחה לתקשר במהירות מרשימה עם נודל בעזרת שיחון עברי-סיני).

המקריות המאפיינת חלק מעלילת "נודל" אינה פגם; להיפך אפילו. המקריות, כמו ההיבטים המופרכים יותר של הסיפור כפי שהוא מתפתח בחלקו השני, יכלה לעבות את הממד האגדי של הסרט לולא מנחמי השתמשה בה ביד מגושמת.

פורט על נימי הלב

בנוסף לתיאור הניסיון להחזיר את נודל לאמו, שכולל, בחלקו האחרון של הסרט, מסע לבייג'ין, מתאר סרטה של מנחמי את הקשר הרגשי שנרקם בין מירי לנודל, שנוכחותו בחייה אמורה להעיד על החסכים שבהם. הטיפול בממד הזה של הסרט כבד אף הוא, בעיקר בגלל עלילת המשנה שלו, שעוסקת ביחסיה של מירי עם אחותה וגיסה. בעוד שדמותה של גילה מעוצבת במיומנות מסוימת, זו של איזי מטושטשת לחלוטין, ולמרות האהדה שמעוררת נוכחותו של אבוטבול בתפקיד הזה, נדמה שמעולם לא ראינו אותו אבוד כל כך בתפקיד שאינו מספק לו דבר כמעט להיאחז בו. החלק שעוסק ביחסים בין מירי לאיזי ובין גילה לבעלה בנפרד אינו כתוב טוב, ואינו מבוים טוב, ומכיוון שהוא נוגע למרכזו הרגשי של הסרט, הוא מותיר בו חלל שאינו מתמלא.

כישלון נוסף הוא אי יכולתו של הסרט לתאר בצורה מיומנת את המקום שבו הוא מתרחש. לא השכונה שבה מירי מתגוררת - כנראה בתל אביב או סמוך לה - מתועדת באופן שמעניק לה איזושהי ממשות פיסית קיימת, וגם לא בייג'ין, שם אמור להתרחש שיאו הרגשי של הסרט (ובגלל מחדלי בימוי, שאולי נכפו עקב מגבלות הפקה, הוא מוחמץ לחלוטין). כך המסע בין שתי ערים שמנהלים אשה החשה תלישות בחייה וילד נטוש - מאבד מכוחו, שהיה עשוי להעניק לסרט כולו את הנפח שנדמה שמנחמי חתרה אליו.

כדי ש"נודל" יצליח היתה מנחמי צריכה ללכת הרבה יותר רחוק מכפי שהעזה או הצליחה. נדמה שסרטה נתקע בכל פעם שהוא מגיע לצומת עלילתי, והתוצאה, גם כאשר היא מצליחה לפרוט על נימי הלב, נותרת כבולה בתוך אוסף של נוסחאות עלילתיות, שרק חלקן זוכות ליישום מספק.

מילי אביטל עושה את תפקידה באיפוק שגובל במונוטוניות ונדמה שהיא מפנה את הבמה לענת וקסמן, שאת תפקידה הקולנועי הטוב ביותר עד כה עשתה ב"גט" של מנחמי. ב"נודל" היא אמנם פורטת על מיתר אחד לאורך הסרט כולו, מיתר של עצבנות ודיבור מהיר מדי, אך הופעתה לפחות מזינה את הסרט באנרגיה. באוצ'י צ'ן בתפקיד נודל מקסים ועושה את תפקידו ביכולת מרשימה.

"נודל". בימוי: איילת מנחמי; תסריט: איילת מנחמי, שמי זרחין; צילום: איציק פורטל; מוסיקה: חיים אילפמן; עריכה: עינת גלזר-זרחין; שחקנים: מילי אביטל, ענת וקסמן, אלון אבוטבול, באוצ'י צ'ן, יפתח קליין, שרית וינו, ויקי לין

לביקורות סרטים נוספות

מימין: ענת וקסמן, באוצ'י צ'ן ומילי אביטל ב"נודל". ניסיון ליצור אגדה עממית עכשווית