אויב מבפנים

* טום הנקס הפיק ומככב ב"מלחמתו של צ'רלי וילסון" שעולה היום בארצות הברית. גם הוא יודע שסרט העוסק בין השאר באפגניסטאן ובתקציבי ביטחון עלול להיכשל בקופות

זה נשמע כמו להיט קולנועי בטוח לחג המולד: נערות שעשועים מסניפות קוקאין בג'קוזי בלאס וגאס. הדוניסט פרוע וחובב ויסקי משתכשך אתן. אגב, הוא חבר קונגרס. ויש גם סוכן סורר של הסי-איי-אי. צוות השחקנים כולל שמות גדולים: טום הנקס, ג'וליה רוברטס ופיליפ סימור הופמן. והעלילה מבוססת על סיפור אמיתי.

אבל הנקס ומנהלי אולפני יוניוורסל חוששים ש"מלחמתו של צ'רלי וילסון", שיעלה היום למסכים בארצות הברית, עלול להיכשל. הבעיה אינה הסקס והסמים, אלא העובדה ש"מלחמתו של צ'רלי וילסון" עוסק גם באפגניסטאן, בתקציבי ביטחון ובילדים קטועי זרועות.

טום קרוז וריס ויתרספון הם בדרך כלל ערובה להצלחה בקופות, אבל גורלם של הסרטים האחרונים שלהם, "כאריות לכבשים" ו"חקירה מעבר לקווים", היה זהה לגורלם של רוב הסרטים האחרים שעסקו בנושאים הקשורים למלחמה בעיראק: כישלון.

"מלחמתו של צ'רלי וילסון" אינו דידקטי כמו רבים מהסרטים האחרים ומתרחש הרבה לפני 11 בספטמבר. הסרט, המבוסס על רב מכר מאת ג'ורג' קרייל, מספר על חבר קונגרס דמוקרט מטקסס, שהשתמש בחברותו בוועדה לתקציבי ביטחון בשנות ה-80 כדי לנתב בחשאי יותר ממיליארד דולר למימון מרד המוג'אהידין האפגנים בצבא הסובייטי הפולש.

אם "מלחמתו של צ'רלי וילסון", שנעשה בתקציב של 75 מיליון דולר, יצליח, יתברר שיוצריו השכילו למצוא נוסחה מנצחת. אפשר ליצור סרט רלוונטי ואינטליגנטי שידבר אל קהל גדול אם הגלולה הפוליטית המרה מומתקת - במקרה הזה הודות לבילויים הפרועים של וילסון, הרומן שלו עם אשת חברה ימנית שמגלמת רוברטס והרפתקאותיו עם סוכן סי-איי-אי שמגלם הופמן. אבל הוליווד תמיד התקשתה לאזן בין התייחסות פוליטית רצינית לבין מה שסרטים אמורים לעשות - לבדר.

הבמאי מייק ניקולס והתסריטאי ארון סורקין חיפשו ללא הרף את האיזון הזה. סורקין פותח את הסרט בסצינה בלתי נשכחת בספר, שבה וילסון משתכשך עם נערות שעשועים בג'קוזי ענק במלון בלאס וגאס. אבל הוא הוסיף מרכיב חדש: וילסון עוקב בעין אחת אחרי מסך טלוויזיה סמוך, שבו דן ראתר מדווח מאפגניסטאן. בתחילה, אמר ניקולס, הוא התנגד למיזוג הסצינות האלה, אבל ויתר משום שהבין שהמהפך שעבר על וילסון, מחיית מסיבות חד-ממדית לתומך נלהב באפגניסטאן, הוא סוגיה מרכזית שיש להציג בתחילת הסרט.

לדברי ניקולס, וילסון היה אדם כריזמטי, שבעזרת שידול ובריונות הצליח להגדיל במידה ניכרת את המימון האמריקאי למרד בסובייטים. "הוא היה בחור הגון, מקסים, מושך מאוד בעיני שני המינים", הוא אומר. "הרבה כוכבי קולנוע התגמדו לידו".

צ'רלי וילסון הקולנועי הוא פחות פרוע ויותר מהוגן מאשר במציאות. בעריכה נחתכה סצינה שבה וילסון השיכור מעורב בתאונת דרכים, והסרט אינו מתאר כמה מהרגעים המטורפים ביותר בספר. אין זכר לריב של וילסון עם הפנטגון משום שביקש להטיס את אנליז אילשצ'נקו, לשעבר מיס עולם, במטוס של המודיעין לפקיסטאן. אפילו וילסון, בן 74, שהשתתף בבכורת הסרט ביום שני בלוס אנג'לס, אומר, "הם היו רחמנים אתי".

"כשהם התחילו לעבוד על הסרט חשבתי שהוא יהיה מחוספס יותר, קצת יותר סקס, קצת יותר קללות", מוסיף וילסון, ששימש יועץ בצילומים שהתקיימו בהוליווד ובמרוקו. "אני חושב שהם ריככו אותו כדי שיהיה יותר מסחרי".

אולי מתוך חשש שהצופים יתקשו לקבל את טום הנקס המהוגן מ"אפולו 13" ומ"פורסט גאמפ" מסניף קוקאין, או שהדבר יפגע בתדמיתו, החליטו היוצרים שדמותו לא תשתמש בסמים. לדברי סורקין, "אם היינו מראים אותו מסניף, לצופים כבר לא היה אכפת מהרוסים ומהאפגנים ומהזוועות שם".

אבל למרות הזוועות מתעקשים סורקין, ניקולס והנקס - כולם דמוקרטים - ש"מלחמתו של צ'רלי וילסון" הוא דווקא יותר קומדיה מאשר סרט פוליטי. "זאת קומדיה רצינית", אומר הנקס. "דברים מצחיקים קורים ממש לצד הזוועות הטרגיות".

אבל עיראק מרחפת מעל הסרט. וילסון עזר ליצור חלל ריק שהתמלא על ידי הטליבאן והקיצונים האיסלאמים, שלימים מילאו תפקיד בפיגועי 11 בספטמבר. הנקס מוכן לכל מתקפה. "יש מבקרים שיקטלו את הסרט מפני שאנחנו חבורה של דמוקרטים שקל להם לבקר את המלחמה בעיראק", הוא אומר. "ויש שיאמרו, 'הלוואי שהיו לנו פוליטיקאים כמו צ'רלי וילסון, אנחנו מוכנים להתעלם מהשתייה שלו אם דברים יזוזו'".

היוצרים מדגישים שהאירועים בסרט התרחשו לפני יותר מעשור. "הדברים האלה חייבים לצמוח לאט", אומר הנקס. "הסרטים הכי טובים על מלחמת העולם השנייה יצאו אחרי המלחמה. הסרטים הטובים על וייטנאם נעשו מאוחר יותר. אם יש לנו יתרון על פני הסרטים האחרים, הוא בכך שהסרט הזה עוסק בשנות ה-80. אפשר לראות לפי המכוניות".

נותרה בעיה אחת: המלה "מלחמה" בשם הסרט. "הם היו מעדיפים לקרוא לסרט 'ג'וליה וטום משתתפים בסרט הזה'", אמר הנקס על אנשי השיווק של האולפן. אבל אפילו כוכבים לא מבטיחים הצלחה בקופות. "כאריות לכבשים", למרות קרוז, מריל סטריפ ורוברט רדפורד, הכניס עד כה 14.8 מיליון דולר בלבד, ו"חקירה מעבר לקווים" פחות מ-10 מיליון. "בעמק האלה" שביים פול האגיס ו"Redacted" של בריאן דה פלמה הכניסו עוד פחות. הסרט היחיד שעטף את המסר הפוליטי שלו באריזה מקובלת יותר, "הממלכה", הצליח יותר. ובכל זאת, סרט הפעולה הזה נעשה בתקציב של 70 מיליון דולר והכניס פחות מ-50 מיליון בארצות הברית. אדם פוגלסון, מנהל באולפני יוניוורסל שהפיקו את "הממלכה", סבור כי "מלחמתו של צ'רלי וילסון" הוא סרט קליל יותר.

הצופים הם שישפטו. "אני לא מבין אנשים שאומרים, 'הסרט שלי מדהים'", אומר הנקס. "איך אפשר לדעת? אפשר לומר, 'אני אוהב אותו. אני לא יודע מה אחרים יחשבו'".



ג'וליה רוברטס וטום הנקס ב"מלחמתו של צ'רלי וילסון". וילסון הקולנועי הרבה יותר מהוגן מאשר במציאות


פיליפ סימור הופמן. האם הכוכבים הגדולים יצילו את הסרט?

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ