המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

"מעיין הבירה", חיפה | מייסד: נחום מאיר, 1950

אחרי שהרחוב נסגר

אם מסעדות משפחתיות הן תופעה מקובלת, ברים משפחתיים הם ציפור מעט יותר מוזרה בנוף הישראלי. אך כך בדיוק התחיל הסיפור של "מעיין הבירה", המקום שבו שלושה דורות מזגו, מוזגים וימזגו בירה קרה מהחבית, ובו האוכל משמש כמצע לריפוד הקיבה.

את בית המרזח הוותיק בעיר התחתית הקים נחום מאיר, עולה חדש מפולין, ב-1962. ב-12 השנים שלפני כן המקום כבר היה שלו, אבל שימש כאיטליז ובית חרושת לנקניקים, שם מאיר היה מעשן בשר. בשנים הראשונות הגיעו למקום עובדי נמל, עגלונים ופועלים כדי להירגע אחרי העבודה. חלקם מגיעים עד היום למקום.

ראובן מאיר, בנו של המנוח, נזכר: "בשנים הראשונות אישרנו ללקוחות להכניס אוכל מבחוץ, כי אבא עישן בשר רק שלוש פעמים בשבוע. ואכן, הקהל הגיע עם האוכל מהבית, רק כדי לשתות בירה בצוותא. כשהייתי כבן 16 תלינו פתקים על הקירות - אין להכניס דברי מאכל מבחוץ, והתחלנו להפעיל את המסעדה ברצינות. מנות הדגל שלנו הן גולאש, קוסטיצה ובשרים מעושנים".

ראובן מאיר הקטין מזג בירות, הגיש מנות וגם החליף חביות של 50 ליטר. "כדי לפתוח חבית היה צריך לתת מכה חזקה לצינורית נחושת. הייתי קטן, אבל מדויק - אם הייתי מפספס, כל הבירה היתה משפריצה. מעולם לא פיספסתי", הוא מתגאה.

איזה לקוחות באו לפה?

"בועז שרעבי, יונה יהב, עמנואל הלפרין, עמי איילון, ישראל סביון, יוסי לוי, ניר קיפניס, צחי בוקששתר, אייל שני ואחרים", הוא אומר. חלק מהעניין במקום הוא יחס אישי ללקוחות. כשהייתי בן 18 אבא קנה לי סוסיתא. במסעדה ישבו הרבה אנשים עריריים, ואבא ביקש ממני להסיע אותם הביתה בסוף היום. 20 שנה עבדתי במטבח. לא היו לי הרבה ברירות. גם הבן שלי עובד פה".

בשנים האחרונות המקום זוכה לעדנה. מה החלטתם לשנות ומה להשאיר?

"כל השנים היו לנו רק מאווררים, כי אבא לא הסכים להכניס מזגנים. הוא אמר שאם נתקין מזגנים, אנשים לא ישתו בירות. יהיה להם נעים מדי", הוא צוחק. "התקנו מזגנים ואנשים עדיין מגיעים. יום אחד הבת שלי סיפרה שהלקוחות מבקשים שנפתח גם בערב, אז הרחבנו את שעות הפעילות. הגענו למצב שאנחנו צריכים לסגור את הרחוב בלילה בשביל החגיגות שלנו. פתחנו רחבת ריקודים מאולתרת, אנחנו מארגנים הופעות רוקנרול ובני 80 רוקדים פה על השולחנות.

"המקום נשאר אותנטי, אבל המנות גדלו והיום מתקרבות ל-500 גרם, כי הבן שלי אוהב להגיש אוכל מכל הלב. הן גם הרבה יותר מסוגננות - פעם נהגנו להגיש את האוכל כמו שהוא והוצאנו את החמוצים עם הידיים. היום יש לנו סטנדרט אחר לגמרי".




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 כש"הלבנון"המתחרה היה קיים, הם היו "קטנים" מאד, זך נבות
  • 19:36
  • 25.11.11

היו מעט מקומות ישיבה, גריל בכניסה עם מטיטי ופטריצ'יאן לעוברי אורח. בקושי כמה לוגמי בירה.
אצל המתחרה הייתה מסעדה גדולה יותר, מידי שעה נשמע קול נשיבת לחץ הגאז המשוחרר בהחלפת חבית.
הוי פיני ומשפחתו, אני מתגעגע: לשירת הסלוניקאים ביום שישי.לחברה קציני צי הסוחר והוועד בחדר של הגריל

  •   אתה נשמה טובה, זה ברור. מה שפחות ברור זה מה יוצא לך מהסיפור חסר החשיבות שסיפרת.  (לת) יבגני בוסקילה
    • 11:34
    • 26.11.11

02 אין על מעין הבירה  (לת) איל
  • 09:22
  • 26.11.11

פרוייקטים מיוחדים