טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קלינט איסטווד בעקבות דייב ברובק

"בדרכו המתוקה", סרטו התיעודי של קלינט איסטווד על פסנתרן הג'ז הגדול דייב ברובק, הוא שיר הלל לגיבור אמריקאי

תגובות

כשדייב ברובק היה נער, שגדל בחוות בקר בקליפורניה, היה לו חלום. הוא חלם שהתזמורת של בני גודמן, הרכב הג'ז הפופולרי ביותר בארה"ב בשנות ה-30, נקלעת בטעות לחווה של אביו. האוטובוס של התזמורת ניצב מול עדרי בקר גדולים ולא יכול להמשיך בדרכו. גודמן יורד מהאוטובוס, מבקש מברובק הנער לסלק את הפרות, וברובק - שחלם להיות פסנתרן ג'ז אף על פי שאביו ייעד אותו להיות בוקר - עונה שהוא יסלק את הפרות אך ורק אם גודמן ירשה לו לנגן עם התזמורת. 20 שנה לאחר מכן, בסוף שנות ה-50, ברובק היה לבני גודמן של זמנו - מוסיקאי הג'ז הכי מפורסם בעולם.

הסיפור הזה הוא סיפורו של גיבור אמריקאי, והוא ממחיש מדוע ברובק נהפך לגיבור כזה. היה לו חלום והוא הגשים אותו - בזכות עבודה קשה, כישרון גדול וקלפים טובים שחילק לו המזל. "בדרכו המתוקה", סרט תיעודי על ברובק שיוקרן ביום שישי הבא במוזיאון תל אביב במסגרת פסטיבל "אפוס 3", לא מזכיר משום מה את הסיפור היפה על גודמן והפרות (ברובק סיפר אותו לפני כעשר שנים בסדרת הטלוויזיה "ג'ז"), אבל כל יתר הסיפורים שמופיעים בו מצטברים לכדי שיר הלל לברובק כגיבור אמריקאי. זאת מהותו של הסרט, והיא לא מפתיעה לנוכח זהותו של האיש שהפיק אותו - קלינט איסטווד, גיבור אמריקאי בעצמו, שכל יצירתו עוסקת בגיבורים אמריקאים.

print-image-1.1626960-1

איסטווד הוא חובב הג'ז הכי גדול בהוליווד, והוא עסק בג'ז בסרטים שלו - גם באופן עקיף (שדרן הרדיו שמככב ב"מיסטי", למשל, מנגן תקליטי ג'ז) וגם באופן ישיר. איסטווד ביים את הסרט "בירד" על חייו של צ'ארלי פרקר והפיק סרטים תיעודיים על ענקי ג'ז, למשל "Straight No Chaser" על תלוניוס מונק. בסרט על ברובק, ששודר בארצות הברית ביום הולדתו ה-90 של הפסנתרן, איסטווד לא מסתפק בכובע המפיק. הוא מופיע בסרט, בצנעה ובצורה קורקטית,

כמעין שחקן משנה - משוחח עם ברובק על חייו ויצירתו, מנגן אתו להרף עין בארבע ידיים, מספר על הפעם הראשונה שבה ראה אותו מופיע ("מישהו אמר שיש בחור חדש ושכדאי לנו לבדוק אותו"), וגם מדבר על ברובק עם סוללה נוצצת של יוצרים ואנשי ציבור - מריי צ'ארלס ועד ביל קלינטון, מג'ורג' לוקאס ועד סטינג.

חף מצדדים אפלים

העובדה שצ'ארלס, שמת ב-2004, מופיע בסרט מעידה שהעבודה עליו נמשכה שנים רבות. בסרטים שהוא מביים איסטווד מציג גם את הצדדים האפלים ורגעי החולשה של הגיבור האמריקאי, אבל "בדרכו המתוקה" הוא סיפור שונה לגמרי. אין בו שום נימה אמביוולנטית. איסטווד והבמאי ברוס רייקר לא שואלים את ברובק שאלות קשות (למשל על הביקורות הקשות שספג במשך השנים) ולא מתעניינים אם היו לו כישלונות וחרטות, אף שבוודאי היו גם כאלה ב-65 שנות קריירה.

"בדרכו המתוקה" מבקש לעשות דבר אחד: להצדיע לגיבור שלו. והגיבור הזה, לפחות איך שהוא מצטייר כאן, חף מצדדים אפלים. הוא אדם אופטימי, תמים, נוצרי מאמין, איש משפחה למופת (בנו, דריוס, יככב בקונצרט שיתקיים אחרי הקרנת הסרט בשבוע הבא). בניגוד לדמות מסוכסכת ומורכבת כמו צ'ארלי פרקר, ספק אם הוא עשוי מחומרים שיכולים לפרנס סרט ביוגרפי עלילתי.

"בדרכו המתוקה" מציג את התחנות המרכזיות בחייו של ברובק ואת הזיקה העמוקה שלהן להתפתחויות החברתיות והפוליטיות באמריקה. מתחילת הקריירה, בצורה מקרית, במלחמת העולם השנייה (ברובק כמעט נשלח לחזית כחייל פשוט, אבל אז התגלה כשרון הנגינה שלו); דרך הקמת הרביעייה הקלאסית שלו, עם הסקסופוניסט פול דזמונד והקונטרבסיסט השחור יוג'ין רייט (הרכבים מעורבים היו נדירים בימים ההם, וברובק נאלץ להתמודד עם גילויי גזענות); ועד להצלחה המטאורית של הרביעייה עם האלבום ,"Time Out" שהיה לאחד מרבי המכר הגדולים של הג'ז. הנה עוד סממן להיותו של ברובק גיבור אמריקאי, שאיסטווד אוהב להדגיש: הוא זכה להצלחה אדירה אבל נשאר נאמן לעצמו.

בזמן הצפייה בסרט מתעוררת לעתים תמיהה בנוגע למרואיינים של איסטווד. לג'ורג' לוקאס, למשל, אין שום דבר מעניין להגיד על ברובק. גם לא לסטינג. לעומת זאת, יש ערך רב לרגעים שבהם איסטווד מפגיש בין ברובק לבין דינוזאורים אחרים בני גילו. מגיש הטלוויזיה האגדי וולטר קרונקייט, שאף הוא מת לפני כמה שנים, פותח את שיחת הזקנים שלו עם ברובק במשפט: "אני חייב לשאול אותך: אתה נולדת, נכון?"

יפה מכולן היא הסצינה שבה ברובק יושב ליד הפסנתר יחד עם הג'זיסט הקשיש ג'יי מקשאן, שגם הוא כבר לא בין החיים. הם מנגנים בלוז ואיסטווד, שרוכן מעליהם, אומר "זה יפהפה! זה היסטורי!" אבל את שני המוסיקאים שראו הכל לא מעניינת ההיסטוריה. מעניין אותם הסווינג. ברובק נראה מאושר ונדמה שדמעות נקוות בעיניו כשהוא פונה אל מקשאן ואומר לו בהתרגשות "עדיין יש לך את זה!". *

"בדרכו המתוקה", מוזיאון תל אביב, באולם רקנאטי, יום שישי 3.2, 20:00



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות