טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קולנוע קט: מיזם חדש שואף להיות בית לסרטים ישראליים

ארבעה במאים, צלם ומפיק פועלים להקים בתל אביב מעין חממה, שבה יתאפשר למשל, להקרין סרטים בשלבי העריכה. בראיון הם מסבירים למה זה לא מיועד רק לברנז'ה

תגובות

כשהבמאי אורי בר און ("72 בתולות", "המלך לאטי הראשון") גר בצרפת, ב-2006, הוא חווה רגע של הארה: "כיוצר וסינפיל הלכתי הרבה לקולנוע ובכל שבוע חיפשתי סרטים מעניינים. בשלב מסוים שמתי לב שבפאריס מקרינים בכל רגע נתון יותר סרטים ישראליים מאשר בארץ, עניין אבסורדי בעיני, ואז התחלתי לחשוב איך אפשר בעצם לשנות את המצב הזה, שבו יש יותר ויותר סרטים ראויים וקהל שרוצה לראות אותם, אבל אין מספיק אולמות שיכולים לתת להם חשיפה הולמת".

מאז עברו כמה שנים, בר און חזר לארץ והחל לעבוד על סרטו "10% ילדה שלי", וכדרכן של הארות גם התובנה הפריסאית נדחקה הצדה. "כשהתחלתי לעבוד על הסרט שלי לא היה לי זמן לחשוב על שום דבר אחר. אבל כשסיימתי לצלם והתחלתי לחשוב על הפצה חשתי על בשרי שיש יותר מדי סרטים מקומיים ופחות מדי אולמות הקרנה", הוא מספר, "וככה בעצם נולד ‘קיפוד - בית חם לקולנוע ישראלי', שאמור להיות חלל הקרנה ייחודי המתמקד אך ורק בתוצרת מקומית".

print-image-1.1776112-1
דניאל בר און

למזלו של בר און, היוזמה שלו התאימה כמו כפפה ליד ל"מעבדה החברתית" במזא"ה 9 - מיזם חדש יחסית מטעם עיריית תל אביב שבמסגרתו יזמים צעירים מקבלים חונכים ותמיכה צמודה בניסיון להפוך למציאות פנטסיות עסקיות שעשויות לתרום לקהילה. "לשמחתי", אומר בר און, "בעירייה לקחו חסות על הפרויקט והכניסו אותי לקורס יזמות ובו הכנו תוכנית עסקית מפורטת וגובש צוות הקמה".

הצוות הזה כולל, נוסף על בראון עצמו, חמישה במאים ויוצרים מקומיים: הצלם דניאל קדם ("הצלמנייה", "גן עדן"), הבמאי ינאי גוז ("אלנבי רומאנס", "יותר אטי מלב"), המפיק שלום גודמן ("קמטי צחוק"), הבמאי יונתן דובק והעורכת והבמאית נואית גבע ("המפתח"), ששימשה בעבר כמנהלת האמנותית של הקרן החדשה לקולנוע. בראיון משותף הם פורשים את חזונם ומתעקשים כי לקולנוע המקומי אכן מגיע חלל ייחודי משלו.

למה בעצם ליצור חלל שיקרין רק סרטים ישראליים? האם אין סכנה שמקום כזה יהפוך למעין גטו המנתק את העשייה המקומית מקונטקסט רחב יותר?

בר און: "להפך. הרעיון הוא לשמש כחממה ולא כגטו. אני רוצה שכל תייר שיגיע לבקר בארץ יידע שיש מקום שבו הוא יכול להתוודע לסרטים ישראליים, ושכל יוצר יבין כי יש בית חדש שבו הוא יכול לקבל ביקורת בונה על ראף-קאט או על גרסאות מוקדמות של הסרט שלו. יש מספיק מקומות אחרים שמקרינים סרטים בינלאומיים".

ואתם מאמינים שמקום כזה יכול להיות רווחי?

בר און: "הרעיון הוא לא להתעשר או להיות מיליונרים, אלא להקים חלל שיקיים את עצמו. לשם כך הקמנו עמותה ללא מטרות רווח, ויש לנו תוכנית עסקית רצינית שתאפשר לנו לא להיות תלויים בהכנסות ממכירת כרטיסים. בהתאם, הכרטיסים להקרנות ערב יהיו זולים באופן משמעותי מכרטיסי קולנוע רגילים ויימכרו בכ-25 שקלים, כולל בירה. במקביל נקיים הרבה אירועים חינמיים ובהם שיחות עם יוצרים, הרצאות והקרנות של קלאסיקות ושל סרטים שנמצאים בתהליכי עבודה. הרעיון הוא לא סתם לפתוח עוד אולם הקרנה בתל אביב, אלא ליצור מוקד לפעילות יצירתית".

כשהם נשאלים אם אין סכנה ש"קיפוד" יהפוך במהרה למקום ברנז'אי המיועד לקהילה המצומצמת של אנשי קולנוע תל אביביים, כולם ממהרים להשיב בשלילה. לדברי דניאל קדם, "חשוב לנו להדגיש שזה לא מועדון חברים. זו במה ומקום מפגש שאמור לעודד את תרבות הקולנוע הישראלי, גם בתוך קהילת היוצרים וגם כלפי הקהל הרחב. אחת המטרות המרכזיות שלנו היא ליצור דיאלוג בין היוצרים לקהל ולהיות מוקד לשיח שמשלב גם צפייה וגם דיון".

ינאי גוז: "יש כאן שתי מגמות משלימות: מצד אחד יותר ויותר אנשים מתעניינים בקולנוע ישראלי, מצד שני לקולנוענים עצמם אין מקום להיפגש. לכן אנחנו מבקשים ליצור אינקובטור של יצירה. מוסיקאים למשל יכולים להיפגש באולפנים ובחדרי חזרות, לקולנוענים אין מקום כזה. במקביל חשוב לנו להקרין גם סרטים מהעבר וגם קולנוע עכשווי, ולעשות חיבורים מעניינים ביניהם. יש המון סרטים שמחפשים קהל ואפשר לחבר אותם אליו אם רק יהיה חלל מתאים שמחויב לכך".

לא מועדון חברים

ואכן, נדמה ש"קיפוד" נהנה מתזמון מוצלח במיוחד. הקולנוע הישראלי העצמאי מצוי בשיאה של פריחה שהחלה לפני שנים אחדות עם סרטים דלי תקציב כמו "אלנבי רומאנס" של גוז, "ימים קפואים" של דני לרנר ו"ילדים טובים" של יאיר הוכנר. הגידול המשמעותי במספר הסרטים העצמאיים הנעשים בארץ קיבל השנה הכרה רשמית בדמות מסלול מיוחד לסרטים דלי תקציב במסגרת פרסי אופיר של האקדמיה לקולנוע והשקתן של מסגרות ייעודיות לסרטי פרינג' בפסטיבל חיפה ובפסטיבל קולנוע דרום. "יו"ר האקדמיה לקולנוע מרק רוזנבאום אמר לאחרונה שבקרוב נגיע לידי כך שכמאה סרטים עלילתיים חדשים ייצאו בכל שנה", אומר בר און. "איפה בדיוק יוקרנו כל אלו? והמספרים האלה לא כוללים קולנוע תיעודי או ניסיוני".

ובכל זאת, למה יש צורך בקולנוע נוסף דווקא בתל אביב, שיש בה לא מעט חללי הקרנה עם אופי לא מסחרי כמו "בית העם" בשדרות רוטשילד, "הירקון 70", האולמות של "האוזן השלישית" והסינמטק (ראו תיבה)? "הרעיון הוא ליצור מודל, מתוך תקווה שאם הוא יעבוד בתל אביב הוא יתפשט בעתיד גם לערים אחרות בארץ", אומר קדם. "בשלב מאוחר יותר יהיה אפשר לפתוח ‘סניפים' דומים בכל מיני מקומות.

print-image-1.1776113-2

"מלבד זאת, המחשבה על הפריפריה מגולמת בתוכנית העבודה בדמות הנוכחות הווירטואלית של ‘קיפוד': הפעילות בו תתועד בווידיאו וגם בטקסט כדי ליצור דיון שחורג מהחלל הפיסי. קטעים מתוך הסרטים יהיו נגישים באתר של הפרויקט, נעלה הרצאות לאינטרנט וננסה להפיץ את התכנים בדרכים רבות ככל האפשר. אנחנו גם חושבים על האפשרות של הקרנות ‘נודדות', בדומה למודל של ‘אוטובוס הסרטים' שפעל לאחרונה בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים".

ולמה לא לשתף פעולה עם אחד המקומות הקיימים במקום להשקיע תקציבים בהקמה של חלל חדש?

בר און: "אין לנו שום אינטרס מסחרי ולכן אנחנו לא מתחרים באף אחד. נשמח לשתף פעולה עם כל מי שרוצה לקדם קולנוע ישראלי, החל בבמאים וכלה במפיצים. אבל אנחנו מאמינים שיש מקום וצורך בחלל נוסף וייחודי, שיעוצב אחרת ויענה על צרכים אחרים".

כדי לבדל את "קיפוד" וליצור תחושה קהילתית וביתית, היוזמים מדגישים, יהיה החלל המיועד שונה מאולמות ההקרנה הרגילים בארץ: במקום שורות אחידות של כיסאות הוא יכלול חלל פתוח שיפוזרו בו ספות, כורסאות וכיסאות נוחים, אשר יאפשרו לכמאה בני אדם לצפות בסרט עם בקבוק בירה ביד או אוכל מהבר הסמוך (שהכנסותיו הן חלק מהתוכנית העסקית של המיזם).

במובן זה הפרויקט החדש מצטרף למגמה עולמית מתפשטת של microcinemas, "אולמות קולנוע זערוריים" המציעים חוויית צפייה ביתית ומשוחררת יותר ומתאפיינים באג'נדה אמנותית ולא מסחרית. כמו במקומות דומים בערים כמו ניו יורק או ברלין, "קיפוד" יכלול גם חדר ישיבות, שבו ניתן יהיה לפתח פרויקטים, ועמדת עריכה. לדברי קדם, איכות ההקרנה היא חלק מהותי מהמחויבות לקולנוע המקומי, ו"השאיפה שלנו היא להגיע לסטנדרט הקרנה גבוה ככל שאפשר".

האם תשקיעו כסף ברכישת מקרנים לסרטי 8 מ"מ ו-16 מ"מ?

קדם: "לא, לפחות לא בשלב הראשון. אנחנו מתמקדים בהקרנה דיגיטלית איכותית ונתמודד עם האתגר של חומרי ארכיון. לשמחתנו, יש כמות עצומה של חומרים ארכיוניים שעברו דיגיטציה".

גם "ג'נין, ג'נין"

על פי התוכנייה הפיקטיבית שעלתה לאתר הזמני של הפרויקט (kancinema.weebly.com), האג'נדה האמנותית של "קיפוד" היא מגוונת במיוחד וכוללת, בין השאר, סדנאות אמן, הקרנה של "מיטב הפנר לגיל הרך" ("דובי דוברמן" ו"דלת הקסמים", למשל), שיחה עם גדי טאוב על עיבוד ספרים לטלוויזיה, רב שיח שינסה לענות על השאלה "האם ‘לאן נעלם דניאל וקס' הוא הסרט הישראלי הגדול בכל הזמנים?" ו"חדש מהקופסה" - תערוכת ציוד קולנועי חדש. לדברי בר און, "הרעיון הוא להקרין הכל, החל בפסטיבל סרטי זאב רווח או איילת זורר וכלה בקולנוע אוונגרד. לא מעניינים אותנו רק סרטים עם שוטים אטיים שלא קורה בהם כלום, אף על פי שיש מקום גם לסרטים כאלו".

תקרינו גם סרטים פוליטיים שנויים במחלוקת כמו למשל "ג'נין, ג'נין"?

בר און: "נקרין כל דבר שנמצא תחת הגג של ‘קולנוע ישראלי', ומבחינתי ‘ג'נין, ג'נין' בהחלט עונה על ההגדרה, וכך גם הסרטים של משה זאבי (יוצר קולנוע ימני שביים את ‘העפיפונים של ארמנד', סרט על טייס שנקרא לבצע סיכולים ממוקדים בעזה, נ"א)".

המפיק שלום גודמן: "לי יש, למשל, רצון לחשוף את הקולנוע המזרחי של שנות ה-70 וה-80, שהאקדמיה התעלמה ממנו לגמרי. יש יוצרים מדהימים שלא זכו למספיק הכרה, כמו ג'ורג' עובדיה או משה מזרחי, שבסופו של דבר גם ירד מהארץ בגלל ההתעלמות מהיצירה שלו".

בימים אלו בר און ושותפיו ליוזמה בודקים כמה חללים פוטנציאליים בתל אביב, ואם לא יהיו עיכובים בלתי צפויים הקולנוע החדש ייפתח בחודשים הקרובים. נוסף על הקרנות והרצאות הם מקווים ליזום שיתופי פעולה עם מגמות קולנוע בבתי ספר תיכוניים, מוסדות קהילתיים ובתי ספר לקולנוע. לדברי מיכאל וולה, מנהל יחידת הצעירים בעיריית תל אביב המלווה את הפרויקט מטעם "מזא"ה 9", "העירייה פרשה את חסותה על המיזם לא בשל צורך באולם קולנוע נוסף, אלא בגלל האופי הקהילתי שלו. המטרה היא לעודד ולהביא אנשים צעירים שמייצרים את הד-נ-א של היצירה התרבותית בארץ, ולספק מקום לסרטים ‘יתומים', כאלו שאין איפה להקרין אותם כרגע".

בחדר הישיבות המרווח שבקומה השלישית של מזא"ה 9, שבו נערך הראיון הקבוצתי, קשה שלא להידבק ברוח האופטימיות המנשבת מחמשת הצעירים, כולם בשנות ה-30 לחייהם (גבע, הצלע השישית והנציגה הנשית היחידה במיזם, לא יכלה להגיע לראיון). קדם, למשל, אומר בחיוך שהוא משוכנע כי ניתן למשוך כמה עשרות צופים לראות סרטים ישראליים בכל יום. "גם אם יבואו 40 איש ולא 100 בהתחלה זה יהיה הישג", הוא אומר. בר און מהנהן וממשיך, "אנחנו לא רוצים להיות מקום מחתרתי או ברנז'אי, אלא מקום ביתי ונגיש. חשוב לנו שלקולנוע הישראלי יהיה סוף סוף בית, ושכולם ירגישו שהם רצויים בו".

כורסאות ואלכוהול במקום מסכי ענק

"קיפוד" מצטרף למגמה עכשווית של חללי הקרנה אלטרנטיביים המנותקים משיקולים מסחריים. בכתבה מספטמבר שעבר מכתיר "ניו יורק טיימס" את החללים האלו, המכונים "Microcinemas", לאחד הטרנדים המצליחים בניו יורק - כיום פועלים בעיר עשרות "בתי קולנוע זערוריים" כאלה, מ-Uniondocs ו-Light Industry בברוקלין ועד Maysles Cinema בהארלם.

במקום להשלים עם השמועות על "מותו של הקולנוע" בעקבות הזמינות הדיגיטלית של סרטים לצפייה ביתית, בתי הקולנוע האמנותיים מבקשים למשוך צופים באמצעות תחושה של קהילתיות ושיח תרבותי במיטב המסורת של הסינמטק הפריסאי וכתב העת "מחברות הקולנוע". בהתאם, מיקרו-סינמה כמו Nitehawk בוויליאמסבורג מציעים לצופיהם תפריטים מיוחדים של אוכל ואלכוהול המותאמים לסרטים השונים, ערבים שמשלבים הקרנה של קלאסיקות וסטנד-אפ והקרנות המלוות בדיונים עם היוצרים.

בתל אביב נפתחו בשנים האחרונות כמה מקומות העשויים להיחשב "מיקרו-סינמה", ובהם אולמות ההקרנה בקומה העליונה של סניף "האוזן השלישית" ברחוב קינג ג'ורג', הקולנוע החדש ב"בית העם" (רוטשילד 69), שהוקם בעקבות המחאה החברתית בקיץ שעבר ומקרין בעיקר סרטים בעלי אג'נדה חברתית, או הגג של "הירקון 70" המארח השקות ספרים, ערבי הקראה וגם הקרנות של סרטים. במובן זה "קיפוד" יוכל להירשם בהיסטוריה המקומית כחלק מהגל המבורך של מיקרו-סינמה כחול-לבן.

נטע אלכסנדר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות