בלא מעט סרטים גרמניים שהופקו מאז האיחוד בין שתי הגרמניות, וכך גם בחברה הגרמנית עצמה ובמערך הפוליטי שלה, ניכרת מידה של נוסטלגיה לימים שלפני נפילת החומה. נכון שהחיים במזרח גרמניה היו קשים, מדכאים ומלאי פחד. אך לכל הפחות הם לא היו אותם חיים סתמיים המאפיינים את הקיום במדינות המערב ובכללן גרמניה המאוחדת. הם היו אינטנסיביים יותר, העמידו את תושבי המזרח במבחנים מוסריים ואידיאולוגיים והציבו בפניהם סוגיות של נאמנות ואומץ.

אותה מידה של נוסטלגיה לימים עברו, קשים ככל שהיו, ניכרת גם בסרטים גרמניים העוסקים בהתנגדות שהתעוררה בקרב האוכלוסייה האזרחית בתקופת הרייך השלישי, גם אם תוצאותיה היו טרגיות. יש חיבור תימטי ורגשי בין שתי התקופות המשמעותיות האלה בתולדות גרמניה, התקופה הנאצית והתקופה שבה דוכא חלקה המזרחי של המדינה על ידי השלטון הקומוניסטי וזרועו החשאית הארוכה, השטאזי. והחיבור בין שתי תקופות אלה בסרטים גרמניים, ועטיפתן בנוסטלגיה מהולה ברומנטיקה, מעורר אמנם עניין מבחינה היסטורית, חברתית, תרבותית ופוליטית, אך גם מידה רבה של אי נעימות.

אי נעימות זו איפיינה במידה מסוימת גם את המיומן, הנודע והמצליח בסרטים הגרמניים של השנים האחרונות ­ "חיים של אחרים" זוכה האוסקר, של פלוריאן הנקל פון דונרסמרק. ועתה היא מלווה באופן מרוכז אף יותר את הצפייה ב"ברברה", הסרט שזיכה את הבמאי המוערך כריסטיאן פצולד בפרס הבימוי בפסטיבל הקולנוע האחרון של ברלין. הסיבה לחריפותה של תחושה זו היא ש"ברברה" היא מלודרמה פופולרית כתובה ומבוימת במיומנות וביעילות, שמטרתן לגרוף את הצופים אל תוך הסרט, לספק להם חוויה מותחת ולנטרל כל תחושת התנגדות שהצפייה עלולה לעורר בהם. ואמנם, הסרט עובד, הן בזכות מהלכים עלילתיים המתבססים בחלקם הגדול על נוסחאות תסריטאיות שקופות, והן בזכות צוות שחקנים העושים עבודה מיומנת, ובראשם השחקנית נינה הוס, שכיכבה גם בסרטים קודמים של פצולד ומתוארת בגרמניה כמוזה שלו.

הוס, שחקנית טובה אמנם, מגלמת בסרט את ברברה, רופאה מברלין המזרחית שבעקבות בקשתה לקבל היתר יציאה למערב העיר נשלחת לגלות, בדמות בית חולים באזור כפרי נידח בצפון גרמניה המזרחית. בבית חולים זה, שהתנהלותו הרפואית מוגבלת בהרבה מזו שברברה הורגלה בה בעבודתה בברלין, מוצאת עצמה הרופאה מבודדת בשל יחסם החשדני והעוין של עמיתיה לעבודה. יחס זה מקורו בעצם היותה מברלין, המטביע בה תווית של סנובית, ובכך שלכל ברור מדוע גורשה לאזור הכפרי.

ברברה נתונה תחת השגחה מתמדת של המשטרה החשאית המקומית, לרבות חיפושים וחקירות מאיימות על ידי הקצין הממונה עליה (ריינר בוק), אך אינה מוותרת על שאיפתה לנטוש את המזרח לטובת המערב. שאיפה זו מחוזקת על ידי ביקוריו המזדמנים של יורג (מארק ואשקה), אהובה החי חיי חופש במערב ברלין, שמעודד אותה ומתכנן אתה את בריחתה מהמזרח.

תוכניותיה של ברברה לעזוב את בית החולים במבצע סודי מסוכן מסתבכות בגלל שני גורמים: האחד, קשר רומנטי הססני המתפתח בינה ובין אחד מעמיתיה, רופא מיומן וסימפטי בשם אנדרה (רונלד זרפלד), שלמרות אהדתו לה ייתכן כי מונה על ידי המשטרה החשאית לעקוב אחריה והסיבות לעבודתו בבית החולים הנידח מתגלות בהדרגה. הגורם השני הוא תחושתה ההולכת וגוברת כי יש באפשרותה להביא מזור לתושבי האזור, שאינם זוכים לרוב בטיפול רפואי מודרני הולם.

כדי להבליט עובדה זו מתאר הסרט את מעורבותה של ברברה בטיפול בשני צעירים מיוסרים: אשה צעירה הרה, שנמלטה ממוסד שברברה מגדירה בשלב כלשהו בסרט כ"מחנה ריכוז סוציאליסטי", וגבר צעיר שניסה להתאבד. האם ברברה תוותר על רווחתה הפרטית למען הכלל? כמה כיף היה במזרח גרמניה, שבה יכלו אנשים להציב לעצמם שאלות הרואיות מסוג זה, לעומת החיים בגרמניה המאוחדת ובמערב כולו שבהם כל אדם דואג לרווחתו שלו ורק לה.

הנוסחתיות המגמתית הזאת של הסרט בולטת בכל שלב בהתפתחותה של העלילה, שמרבית מהלכיה צפויים ואף נוטים לבנאליות. הנוסחתיות אמנם פועלת היטב, ואין בסרט רגע משעמם, כצפוי ממלודרמה המתוכננת בקפידה כה רבה. ואולם, בסופו של דבר, ולמרות הניסיון לתאר את מורכבותם של החיים במזרח גרמניה ולהימנע מדידקטיות רומנטית יתרה בכל הקשור למחויבות מקצועית ולשאלות של גבורה, הסרט עורר אצלי תחושה של רתיעה. שכן במידה רבה זה סרט המשתמש באוסף של מניפולציות אידיאולוגיות, דרמטיות ורגשיות כדי ללטף את העבר לטובת אותו חלק של החברה הגרמנית העכשווית שעדיין מרגיש כלפי עבר זה מידה של געגועים.

"ברברה". תסריט ובימוי: כריסטיאן פצולד; צילום: הנס פרום; מוסיקה: סטפן ויל; שחקנים: נינה הוס, רונלד צרפלד, ריינר בוק, מארק ואשקה