המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
בחר סיסמה
הקלד סיסמה מחדש
אזור מגורים
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

היו זמנים במזרח || "בלדה לאביב הבוכה" - שולף ופוגע

אנסמבל מזרחי מסורתי מנסה להחיות מנגינה אבודה בסרטו החדש של בני תורתי. המוסיקה היפהפייה, ההקשרים המערבוניים והעיצוב המסוגנן הופכים את היצירה ליותר מעוד סרט על עוול

מבין כל הז'אנרים הקולנועיים, המערבון הוא הפרדוקסלי ביותר. מצד אחד, הוא הז'אנר האמריקאי ביותר, מאחר שהוא מתבסס על ההיסטוריה של ארץ זו ומתרחש במקום מסוים - מערב ארצות הברית - ובזמן מסוים: אמצע המאה ה-19 עד תחילת המאה ה-20. אמנם הופקו גם "מערבונים מודרניים" המתרחשים אחרי התקופה הזאת, אבל הם ספיח מצומצם לז'אנר שהניב מאות סרטים מאז 1903 (בעצם גם המערבונים המוקדמים ביותר היו מודרניים מאחר שבזמן הפקתם המערב היה עדיין פרוע והיה צד הרפתקני בעצם הקמתה של תעשיית הקולנוע במערב ארצות הברית).

מצד שני, המערבון הוא גם הז'אנר שבו מתקיים האיחוד הקיצוני ביותר בין היסטוריה למיתולוגיה, כשהשאלה מי משני הגורמים ישלוט ליוותה אותו מאז ומתמיד, ולכן הוא במובן מסוים גם הז'אנר הפרוץ ביותר. המערבון האמריקאי הקלאסי השפיע על סרטי הסמוראים היפאניים (בעיקר אלה של אקירה קוראסאווה, שהודה בהשפעת המערבון על סרטיו); סרטי הסמוראים השפיעו בתורם חזרה על המערבון האמריקאי, ושני המקורות האלה השפיעו על היווצרותו של המערבון האירופי - בעיקר זה שהופק באיטליה החל משנות ה-60 וצולם לרוב בספרד.

סרטים בכל הז'אנרים המסורתיים, החל במלודרמות, דרך קומדיות וכלה בסרטי פשע או אימה, הופקו ברחבי העולם וגם בישראל. אבל רק כאשר המערבון חצה את האוקיינוס מאמריקה לאירופה היו שתהו איך אפשר לנתק אותו מכור מחצבתו האמריקאי. בימים אלה, אגב, בהמשך למסעו הגלובלי של המערבון, מצפים בסקרנות לגרסתו של קוונטין טרנטינו למערבוני הספגטי עם "ג'אנגו ללא מעצורים" שייצא בארצות הברית בחג המולד.

מתוך "בלדה לאביב הבוכה". קורס לרגעים תחת המשא הסגנוני
מתוך "בלדה לאביב הבוכה". קורס לרגעים תחת המשא הסגנוני. צילום: אייל פישר

גם המוסיקה היתה תמיד מרכיב משמעותי במערבון. היא אמנם היתה משמעותית בכל סרט אמריקאי קלאסי, אבל היה זה המערבון שבו נולדה בשנות ה-50 הבלדה הקולנועית המלווה את האירועים בפרשנות - "בצהרי היום" של פרד זינמן מ-1952 היה הסרט המכונן במגמה הזאת - וכמה משירי הנושא של מערבונים מצליחים היו ללהיטים זכורים עד היום, וכך גם כמה מהנעימות שליוו סדרות טלוויזיה מערבוניות.

כאשר נחשפו לראשונה מערבוניו של הבמאי האיטלקי סרג'יו לאונה בלט גם בהם המוטיב המוסיקלי החדשני, הייחודי, הספוג ברומנטיקה ואירוניה, עם המנגינות של המלחין האיטלקי אניו מוריקונה. רבים מהמבקרים בחרו לתאר את סגנונם של סרטי לאונה בעזרת הדימוי האופראי, המתחבר למולדתו של הבמאי.

קינה וקריאה

מטרתה של הקדמה ארוכה זו היא לפלס דרך אל אחד הסרטים הישראליים הייחודיים והחריגים ביותר שהופקו כאן: "בלדה לאביב הבוכה", סרטו העלילתי הארוך השני של בני תורתי. כמו סרטו הקודם, "כיכר החלומות" מ -2001, מבקש "בלדה לאביב הבוכה" לקונן על דעיכתה של התרבות המזרחית ולעצב על בסיס קינה זו מלודרמה המבשרת אפשרות של תחייה מחדש. אבל בניגוד ל"כיכר החלומות", שבסיסו היה ריאליסטי ומוקד העלילה הנוסטלגית שלו היה הקולנוע ההודי הפופולרי בזמנו, "בלדה לאביב הבוכה" ניתק מהריאליזם לטובת מציאות מסוגננת, ועיצובו שואב ממקור קולנועי שונה ביותר - המערבון.

מתוך הסרט. במרכז: אדר גולד, אורי גבריאל ודודו טסה. שחקנים עזי ביטוי
מתוך הסרט. במרכז: אדר גולד, אורי גבריאל ודודו טסה. שחקנים עזי ביטוי. צילום: אייל פישר

תורתי משתמש במורשת המערבון במהותה הרחבה ביותר, המשלבת בין מזרח למערב. אין זה מקרה שהסרט שהשפעתו הכי ניכרת על "בלדה לאביב הבוכה" הוא "שבעת המופלאים" של ג'ון סטרג'ס מ-1960, שהיה גרסה אמריקאית ל"שבעת הסמוראים" של קוראסאווה מ-1954. גם התייחסויותיו של תורתי למערבוני הספגטי מזכירה כי הסרט שבישר את הז'אנר, "בעבור חופן דולרים" של לאונה מ-1964, היה גרסה ל"יוג'ימבו" של קוראסאווה מ-1961.

בנוסף למרכיביו המערבוניים של "בלדה לאביב הבוכה", המתבטאים במהלכי העלילה, בעיצוב הדמויות ובאתרי ההתרחשות, הסרט הוא בראש וראשונה מלודרמה מוסיקלית המתרחשת בחלל ובזמן פרדוקסליים לעצמם, מנותקים וגם שייכים. הסיפור מתחיל בבית מרזח שאליו בא עמרם מופרדי (דודו טסה) בחיפוש אחר המוסיקאי האגדי יוסף טאווילה (אורי גבריאל), שהיה חבר באנסמבל שניגן מוסיקה מזרחית מסורתית, אבל פרש בגלל אירוע טראומטי שפירק את האנסמבל. עמרם מבקש לאתר את טאווילה מאחר שאביו, אברהם מופרדי (ארנון צדוק) גוסס מסרטן. הוא שואף שטאווילה ינגן באוזני אביו את היצירה שעל שמה קרוי הסרט, שלא נוגנה מעולם בגלל אותו אירוע טראומטי.

כאשר טאווילה משתכנע לבצע את המחווה הזאת לחברו הגוסס, שאותו לא ראה שנים רבות, מתברר הקושי העומד בפניהם: למצוא מוסיקאים עכשוויים שמסוגלים לנגן בכלים מזרחיים מסורתיים. תהליך מציאת הנגנים הוא עיקר עלילת הסרט, ואותו מעטר תורתי בהרפתקאות נוספות ובעלילות משנה, שחלקן מלודרמטיות - כולל ניסיון להכשיל את משימתם של עמרם וטאווילה - וחלקן קומיות. כל זה מעוטר בקטעי מוסיקה יפהפייה שהלחין מארק אליהו, המופיע גם כשחקן.

האם הניסיון הקולנועי הישראלי הייחודי והחריג הזה עובד? מרבית הזמן כן. הרגעים היחידים שבהם הסרט מקרטע מעט הם אלה שבהם נדמה שהקונספציה משתלטת עליו ומעניקה לו גוון מחושב מדי, שיוצר ניכור כלפי המתרחש על הבד. אבל על כך מכפרים הצילום של אמנון זלאיט, המוסיקה, וההופעה של צוות שחקנים בעלי נוכחות עזת ביטוי, ובראשם גבריאל, אישתר כבת זוגו הנכה של טאווילה, ואדר גולד כצעירה מרדנית (אישתר וגולד מרשימות לא רק בנוכחותן אלא גם בכישרונן המוסיקלי).

האם הסרט כולל אמירה מעמיקה על מקומה של התרבות המזרחית בהתפתחותה של התרבות המקומית, על העוול שנגרם לה ועל ניסיונה לשרוד במציאות עוינת? אין ספק שיש כאן גם אמירה שניתנת לפרשנות בכיוון הזה, אך כל ניסיון להפוך את הסרט לפמפלט שעוסק בהדחקה וקיפוח תרבותיים עושה לו עוול. זוהי יצירה רכה ולא מתלהמת, שחלק ניכר מכוחה נובע מהשילוב בין ההצדעה למורשת לבין המלנכוליה שעוטפת את ההצדעה הזאת.

במידה רבה "בלדה לאביב הבוכה" קורא למוסיקאים המזרחים לחזור למקורותיהם התרבותיים. על ידי יצירת סרט שיש בו ממד של תלישות מזמן ומקום ועם זאת הוא מעוגן במיתולוגיה קולנועית חובקת תרבויות, מבקש תורתי לטשטש את ההבדלים בין שוליים למרכז, ולגלף מתוך התרבות הישראלית העכשווית הוויה שהיא אמנם מדומה אבל חותרת להיות ממשית. עצם הניסיון הזה הופך את סרטו השני ליצירה, שגם אם היא קורסת לעתים תחת המשא הסגנוני, עדיין יש לה נוכחות משמעותית בנוף הקולנועי הישראלי העכשווי.

 

"בלדה לאביב הבוכה". תסריט ובימוי: בני תורתי; צילום: אמנון זלאיט; מוסיקה: מארק אליהו; עריכה: יוסף גרינפלד; שחקנים: דודו טסה, אורי גבריאל, נירו לוי, אדר גולד, אישתר, אורי קלאוזנר, ארנון צדוק, מארק אליהו, שמעון מימרן, יגאל עדיקא, מתי סרי
 




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 חשבתי שזה סרט יפה, אבל מוזר נורא  (לת) מגיב חפוז
  • 19:59
  • 09.12.12

02 ראיתי פעמיים ד
  • 06:32
  • 10.12.12

סרט מענג.

03 סרט איכותי. מי המפיק? האם יש סיכוי לסרט ישראלי שאינו שואתי , לזכות במועמדות לפרס הסרט הזר באחד מפסטיבלי הסרטים ? יש לקוות שיימצא המפיץ המיומן שיצליח לפרוץ עם הסרט הזה לאירופה.  (לת) לייק
  • 13:22
  • 10.12.12

04 התאכזבתי מאוד חבר אקדמיה
  • 13:51
  • 10.12.12

כשיצאתי מהסרט התעצבתי. מאוד אהבתי את הרעיון בבסיסו(העולם הקולנועי שהוא מתיימר לבנות) וגם התסריט עשה רושם מוצלח, אבל כמעט באף אחד מהפרמטרים הוא לא מצליח ואפילו נכשל. המשחק מלודרמטי ולא אמין, הצילום לעיתים ניראה כאילו צולם בשביל טלנובלה יומית ואין בו רגע מרשים אחד, העריכה מבולגנת ולא עושה חסד עם החומרים והבימוי מעל הכל מרגיש לא ממוקד. התחושה היא שהבמאי לא ידע לאיזה כיוון לקחת את היצירה שלו ונוצר פה בליל של רעיונות לא ממוצים שלא מתיישבים. לא ברור אם הסרט לוקח את עצמו ברצינות או לא, מה שיוצר תחושה של חוסר אוריאנטציה בעת הצפייה וחוסר נוחות. זאת פארודיה? זאת מלודרמה?
הגזימו כל אותם מבקרים שמיהרו לומר "טרנטינו הישראלי" וכל זאת על חשבון איזה פריים אחד שאולי מזכיר במשהו את ההומור המאוד מודע לעצמו של קוונטין, רק שבמיקרה של בני לא ברור אם התכוון לכך בכלל.

  •   מסכימה איתך לגמרי אוהבת קולנוע ישראלי
    • 09:23
    • 23.12.12

    גם אני התעצבתי, ואפילו התעצבנתי... מודה. לא יכולתי להמנע מההרגשה שיש כאן משהו מזויף, למרות הכוונה הטובה העומדת בבסיסו. מעל הכל, הרגשתי שיש כאן סיטואציה ולא סיפור מתפתח של ממש... וגם מאוד מאוד צפוי (רגע לפני כל התרחשות בסצינה ניחשנו בדיוק מה עומד להגיע, אני ושני שותפיי לצפייה, מבאס...). לא חוויתי התרגשות אמיתית, צחוק משוחרר, פחד בקטעים הכביכול מותחים, הכל היה, איך לנסח זאת במילים עדינות.... "ליד"....
    לדוגמא, שמות הדמויות - בפעם הראשונה זה מצחיק, בפעם השנייה נחמד, ומהפעם השלישית ואילך - מעצבן. אני מרגישה שהסרט נעשה באהבה גדולה, אבל לא הצלחתי לשקוע בתוכו ולהאמין לו....

05 מוזיקה מופלאה עק
  • 14:10
  • 10.12.12

הלואי שיצא דיסק.

06 שו הדא? מאסטר שף 2?  (לת) אוי ואבוי לנו
  • 16:49
  • 10.12.12

07 נראה דרעק שחבל על הזמן  (לת) דודלי
  • 19:10
  • 10.12.12

08 הסרט מדהים בנוי לתלפיות קצב נישכח שבונה אט אט את העלילה ואתו הפרטים שבונים אותה תוך כדי ..יצאנו מרוגשים מהמוסיקה המחלחלת לניבכי הנשמה ענת
  • 19:28
  • 10.12.12

היה מענג:)

09 כל סרט שמציג את אורי גבריאל הוא ברכה לאנושות  (לת) אורון
  • 20:09
  • 10.12.12

10 סרט מדהים,מלא חן פיוטי ממש.  (לת) אלמונית
  • 22:32
  • 10.12.12

11 די נמאס לי לראות את כלך הפרענקים הקבועים בכל סרט  (לת) מזרחי!
  • 00:38
  • 11.12.12

12 שאלה אורי
  • 00:43
  • 11.12.12

האם נוצר אי פעם סרט ישראלי שהיה פשוט סרט טוב, על פי כל הפרמטרים, בלי אבל ובלי כמעט? אני לצערי לא זכיתי לראות עדיין.

13 מזרחיות לייט יניב
  • 12:52
  • 11.12.12

זה סרט נחמד, שעושה מסאג' נעים לאשכנזים שרוצים לטפח לעצמם זהות קוסמופוליטית של אין עדתיות ואין גזענות. ככה הם יכולים להתחבר לחברים המזרחיים שלהם בלי להרגיש שהם בעצמם משתפים פעולה עם הרדידות ןחוסר היצירתיות של האומנות המזרחית הפופאלרית.
בקיצור סרט לאשכנזים צבועים שרוצים להרגיש טוב עם עצמם, ובסך הכל משעמם ולא מחוץ באמת.
תוותרו ותיקנו במקום משהו יפה לילד.

14 סרט מקסים חנה
  • 15:05
  • 11.12.12

תחושת העונג מלווה אותך זמן רב אחרי שעזבת את האולם

15 אורי קליין - כמה שאתה מסוגל לקשקש ורד
  • 12:06
  • 12.12.12

כנראה שהמשחק באמת מכור.

16 אחד הסרטים הישראלים הגרועים של השנים האחרונות יונתן
  • 15:53
  • 15.12.12

גרוע בכול הפרמטרים-בימוי, תסריט, משחק, צילום.
מלאכותי, אובר דרמה. והכי גרוע -בסרט על מוסיקה כול הקטעים בפלייבק מזוייף עם תנועות שפתיים ונגינה מזוייפות ולא מסונכרנות.

17 בהחלט שונה ומרתק אייל
  • 18:40
  • 15.12.12

מוסיקה לנשמה, אורי גבריאל שחקן גדול
הומור ועצב מקום וזמן לא ברורים אהבתי
אני מאוד נהנתי אבל... אישתי נרדמה כי הסרט היה לה כבד והיא לא התחברה...

18 סרט מקסים לרוץ מקסים מקסים רונה
  • 11:05
  • 16.12.12

אין רגע דל
חביב ביותר

19 הגעתי לסרט ללא ציפיות צופה
  • 15:09
  • 16.12.12

ו ה ת מ ו ג ג ת י !
סרט הזוי מצחיק ועם מוזיקה נפלאה.
שווה שווה

20 פנטזיה מוסיקלית מלנכולית מקסימה בנגו
  • 16:16
  • 16.12.12

זוגתי ואני מאד נהננו .סרט מאד שונה ורב סגננונות :הוזכר לעיל מערבון ומשום מה בחלקים רבים נזכרנו בסרטי אמיר קונסטריצה היגוסלבי(סצינת החתונה ).כמה ליהוקים מפתיעים שהצליחו מאד :אדר גולד ודודו טסה מקסימים.המוסיקה חודרת לנשמה
ומהממת.לראות ולהיסחף בלי שיפוט רציונלי מידי.

21 גג משה
  • 23:18
  • 16.12.12

מצוין

22 סרט על-זמני ועל-מקומי, מתאים לכל תרבות ומקום, וגם בזאת גדולתו אורון
  • 18:24
  • 19.12.12

הפרשנויות הנוהגות של אורי קליין ואחרים מצמצמות מידי, ומקטינות את גדולת הסרט, לדעתי. בסרט אין כלל מאפיינים ישראלים. למעט השפה המדוברת (שניתן לדבב לכל שפה אחרת), שמות המשפחה הסימבוליים של הנגנים (מופרדי= מופרד, נבדל. טווילה=גבוה, וכן שמות כ'עטלף' וכיו"ב), וגם שמות הכפרים- כולם שמות דמיוניים עם סימבוליות הומוריסטית המתעצמת במהלך הסרט, אך ניתנים לתרגום. ואגב, כל הסרט מתרחש בכפרים ובדרכים. אין ערים.
הפשרה היחידה במותגים הישראלים הם פרסומות 'מוסוות' מאד בולטות לבירה נשר ולארק, הנשפכים שם ממש כמים.
אין בסרט מקומות המזוהים עם ישראל למרות שמדובר במסע, אין כבישים או ישובים מוכרים, הכל נופי גליל של פעם, כבישים צרים ופתלתלים ומכוניות עתיקות (גם הן הדגמים הנפוצים של פולקסוואגן שהפכו נכסים כלל עולמיים, כמו ה'חיפושית').
הבתים כולם בתי אבן בסגנון ערבי או ים-תיכוני- 'חושות'. כלומר הסרט מתרחש היכן שהוא בנוף ואוירה ואנשים העשויים להיות ים-תיכוניים, מספרד ועד לבנון, או מז' אירופי ובלקן, או גיאורגיה-קווקז או אף דרום אמריקה. ועם קצת דמיון ועיניים מלוכסנות- גם הרבה מזרחה מכאן.
גם הכסף המופיע בסרט, בעיקר בסצנה של תחרות השתיה, אינו כסף מסוים ומוכר. לא שקלים, לא דולרים או יורו או סטרלינג.. סתם שטרות צבעוניים ללא כל כיתוב. אין בסרט כל איזכור לבעיה או תופעה ישראלית. אין כיבוש, אין צבא, אין דגל, אין פלסטינאים. אין שואה או שכול.
העוולות המוצגות בסרט, ויש כאלה- גם הן כלל עולמיות. היכן שיש בני אדם.
כלומר הסרט מתרומם, לדעתי, הרבה מעבר לכאן ועכשיו, מעל למה שהפרשנים רואים כבכי ומספד על מוסיקה מזרחית שנעלמה וזקוקה לתחיה.
זהו סרט נהדר על כל מקום בעולמינו.

  •   מסכימה עם כל מילה ראיתי פעמיים
    • 13:56
    • 28.12.12

    יופי של סרט! ואני מסכימה שהוא מנותק ממקום ומזמן וניתן להבנה והזדהות מחוץ לגבולות המצומצמים של המזרחיות האובדת.
    והמוזיקה מקסימה. למה אין דיסק?????

23 סרטקולד רא רגיש מלווה במוסיקה שמיימית  (לת) עופר קול
  • 23:12
  • 19.12.12

24 קסם של סרט... יגאל זקן
  • 20:50
  • 22.12.12

סרט אדיר ,מרגש ,מצחיק,חוש הומור נפלא בשמות השחקנים בסרט , נופים וצילום יפיפיים, עלילה קסומה ושחקנים נהדרים...מוסיקה נפלאה....עונג צרוף...ובודאי שאראה סרט זה שוב ושוב...

25 הסרט בלאדה לאביב הבוכה תיקו מאיר
  • 00:47
  • 26.12.12

סרט מדהים !! מעולה!!מוזיקה מדהימה ונעימה לאוזן . יש טעם לעוד .. שחקנים מצויינים שעושים את הסרט למה שהוא , המיקום מראה לנו שיש עדיין פינות חמד בארץ ..והעיקר הסרט הוא ישראלי !! כבוד מעולה לכו לצפות !!!

26 החרא הגדול של חיי אלעד
  • 10:36
  • 26.12.12

אני נוהג לתת כבוד ליצירות, אם זה קולנועית, אם זה ספורטיבית וכו..
ואני נוהג לכבד כל אחד גם אם זה לא לטעמי, אבל הסרט הזה, תסלחו לי,חוץ מהצילומים והמוזיקה, היה סרט צפוי, ילדותי, חסר עלילה, ופעם ראשונה הרגשתי מרומה ששילמתי כסף על סרט.נאלצתי לצאת הקולנוע באמצע הסרט כדי להתאושש מהסבל..

27 הסרט מדבר על הקשר עם השורשים אילנה
  • 12:46
  • 05.01.13

ראיתי את הסרט אתמול. סרט מעולה. הוא לא מדבר על קיפוח ולא מזכיר שום דבר כזה. המסר הוא אוניברסלי- הקשר לשורשינו האבודים. זה פונה גם לאשכנזים שהתנתקו מהתרבות שלהם, מיידיש, ממוסיקה ומהאוכל באותה מידה. יש כח בתרבות השורשית, וגם יופי וכוחמה שאנחנו מפספסים. סרט מאוד מרגש ויפה. וכן, הוא עשוי קצת כמו אגדה וקצת כמו מלודרמה, אבל זה עובד וזה יפה.

28 מישהו יודע עם ביום שלישי יש הקרנה בתל אב  (לת) עדי
  • 03:55
  • 10.12.13