הסרט החדש "מרגלת מתבגרת", בכיכובה של כוכבת הילדות מיילי סיירוס, גדוש כל כך בבעיות, שקשה להחליט מהי הגדולה שבהן. בארצות הברית הוא מיועד לצאת בגרסת די־וי־די ולדלג על הקרנה בקולנוע - הצבעת אי־אמון מראש בכוחו של הסרט להצליח.

מבחינה קולנועית הבעיה פשוטה - העלילה. הסרט עוסק בסוכנת אף־בי־איי, המשתלבת במסווה באחווה של מכללה אמריקאית כדי להתקרב לבתו של מי שעתיד לתת עדות נגד אנשי מאפיה. בחופשת חנוכה האחרונה אפשר היה להתרשם בתור שהשתרך לשירותים, בסוף הסרט, שהבנות בקהל - כולן בנות שמונה עד 14 - לא הבינו דברים מרכזיים בפענוח התעלומה של סרט המתח הזה. הן לא לבד. הסרט מתפתח באופן כל כך מגושם, תוך שיכחה של כל מיני פרטים במהלכו, עד שבסופו קשה להבין אירועים בסיסיים. לא תורם לכך שבכתוביות־התרגום הכנופיה הגיאורגית נהפכת למאפיה מג'ורג'יה.

אפשר גם להסתייג מהעובדה שמולי מוריס ‏(מיילי סיירוס‏), ששמה הבדוי במכללה הוא ברוק סטונברידג', אמורה להירתע משיטת המעמדות והסנוביות הנהוגה במועדון הסגור של ה"אחווה" במכללות, אבל נראה שהיא לגמרי נשאבת לתוכה. היא כמו לכלוכית בנשף של הנסיך, כל כך שמחה שהנסיך וחבורתו מקבלים אותה.

בעיה נוספת היא כמות התוכן השיווקי בסרט, המתחרה בקלות בזו של כל תוכנית ריאליטי או כל קלטת לפעוטות, שהופקה בחופזה ביום קצר אחד בקיבוץ בישראל. כאשר מולי נהפכת לסוכנת חשאית, היא מקבלת רשימת ציוד - בגדים, נעליים ואבזרי לוואי - שתהפוך אותה לקולית. לתיק המהודר שזוכה לתקריב נזרקים מיני מוצרים, כולל שם החברה שלהם. ליפגלוס של חברה זו, לק של חברה אחרת. אחר כך גם מפנים את תשומת הלב למכונית הנחשקת שבה תיסע למכללה - אדומה ומתוצרת חברה אירופית מוכרת.

ובכל זאת, אם צריך להכריע, הרי הבעיה העיקרית של הסרט היא הערכים שהוא מקדם. נראה כי בעיה זו נובעת מכך שהבמאי טום ווהן לא זיהה את קהל היעד שלו. קודם כל, מה עושה שם ג'רמי פיבן - המוכר לצופי HBO כארי גולד מ"הפמליה" - שחקן שאינו יפה וצעיר כזאק אפרון ואינו מוכר כלל לקהל נועלות מגפי האגס?

עוד דוגמה לפער בין הסרט לקהל היעד שלו מובאת בסצינה שכמו לקוחה מ"סקס והעיר הגדולה". במכללה שאליה מגיעה מיילי־מולי־ברוק מתוארים השינויים שעברו על הסטודנטיות במשך השנה. זו היתה "שנה של שינוי", נאמר שם והמצלמה מתמקדת בניתוח פלסטי באף של מישהי; "שנה של התפתחות" - המצלמה לוכדת שדיים גדולים הפורצים מתוך חולצה; "שנה של חברות" - כרסה של מישהי בין שיניה.

 

וחשוב מכל - מה קורה למיילי? סיירוס, שלא מזמן נפרדה מהדמות שפירסמה אותה, האנה מונטנה, ומהסדרה בשם זה של ערוץ דיסני, היא כוכבת ילדות אהובה, ממש כמו סלינה גומז ודמי לובאטו. שלושתן מזכירות זו את זו בהתנהלותן, בדיבור שלהן, בהומור המתחכם. אפשר להתנשא על הנוסחתיות שלהן, להצטער על כמות הזמן שילדות מבזבזות על קריאה עליהן בדפי הפייסבוק "שלהן", אבל אין צורך. לרוב הן מבינות זאת בעצמן לקראת חטיבת הביניים. חוץ מזה שהכישרון של השחקניות והחן שלהן ניכרים, והילדות אוהבות אותן. זכותן.

גם זכותה של סיירוס, בת 20, לנסות להיחלץ מהמשבצת של כוכבת הילדים ולנסות להתקבל לעולם המבוגרים. לכן ניסתה להשתלב בגרסה החדשה של ערוץ הנשים לייף־טיים ל"בוני וקלייד" בתפקיד בוני.

אך היא לא יכולה להיפרד מהדימוי הזה בסרט על נערה שנהיית סוכנת חשאית בקבוצה של בנות. לסרט זה, לא רק בישראל, הולכות הצופות של "האנה מונטנה".

עם הצפייה הן נחשפות למקצוע שרובן בוודאי לא ידעו על קיומו - צלמת של בלש פרטי העוקבת אחר גברים שבוגדים ברעיותיהם. נדמה שדי בתיאור המקצוע הזה בשביל להבין שאין לו מקום בסרט לבנות־מצוה. ובכל זאת חשוב להדגיש כמה מקומם שילדה הולכת בתמימות לסרט מתח עם מיילי סיירוס - ולומדת בו על "גברים בוגדניים" ‏(תמיד גברים חשקנים הם שפוגעים במוסד המקודש כמובן‏), על הקונדומים שלהם ועל גרושותיהם לעתיד המפילות אותם בפח.

"מרגלת מתבגרת", במאי: טום ווהן, ארה"ב 2012, 94 דקות