"ג'אנגו ללא מעצורים": חייבים לדבר על קוונטין טרנטינו - הארץ
מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

“ג’אנגו ללא מעצורים”: מה קורה לקריירה של טרנטינו

כל יצירה של קוונטין טרנטינו היא חוליה בחזון הקולנועי של אחד הבמאים המעניינים בעולם. עם צאת “ג’אנגו ללא מעצורים”, עומד אורי קליין על סוד עוצמתם של הסרטים האלה, וגם על נקודות התורפה שלהם

מכלול היצירה של במאי הקולנוע קוונטין טרנטינו מורכב משרשרת של חוליות קולנועיות, שמטרתה ליצור שיח קולנועי שהולך ומתפתח. אין זה אומר בהכרח שכל חוליה נוספת בשרשרת הזאת טובה מקודמתה, אך עצם האופן שבו טרנטינו מעצב ומקדם את יצירתו מעניק לאותה יצירה ייחוד במציאות הקולנועית האמריקאית העכשווית, וזאת בנוסף לייחוד התסריטאי והסגנוני שלה.

משני סרטי הפשע הראשונים שלו, "כלבי אשמורת" ו"ספרות זולה", שהציגו את גיבוריהם כרוחות רפאים המשוטטות בנוף העירוני של אמריקה, עבר טרנטינו ל"ג'קי בראון" שעסק באובדן ובזקנה; גיבורתו של אותו סרט ספוג במלנכוליה הובילה אל גיבורת שני חלקי "להרוג את ביל", שהיו ספוגים במלנכוליה אף יותר מהסרט שקדם להם; ואחרי "חסין מוות" (שיצא לאקרנים כחלק מפרויקט בשם "גריינדהאוס", שאת הסרט השני שהרכיב אותו, "פלאנט טרור", ביים רוברט רודריגז), ביים טרנטינו את "ממזרים חסרי כבוד", אותו ניסיון נועז, חצוף, משעשע, ספוג באירוניה ושוב גם במלנכוליה לשכתב ולהביס את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה בעזרת הקולנוע. וכעת, "ממזרים חסרי כבוד" מוביל ישירות אל “ג'אנגו ללא מעצורים", שאף הוא מתרחש במציאות היסטורית ואף הוא משתמש בקולנוע כדי לעצב את המציאות הזאת בצלם החזון הקולנועי שעיצב את טרנטינו ומעצב את יצירתו.

קוונטין טרנטינו. מוטיב הנקמה
קוונטין טרנטינו. מוטיב הנקמה. צילום: רויטרס

אם יש מקור מסוים אחד למלנכוליה העולה מסרטיו של טרנטינו הרי זה מוטיב הנקמה העובר לכל אורך סרטיו, והוא התעצם למוטיב מרכזי בשני חלקי "להרוג את ביל", "ממזרים חסרי כבוד" וכעת "ג'אנגו ללא מעצורים". בשני חלקי "להרוג את ביל" וב"ממזרים חסרי כבוד" אופיה האמביוולנטי של הנקמה, שהיא מלהיבה ומדכאת בעת ובעונה אחת, הובלט בחריפות עזה, והיא זו שהעניקה לסרטים האלה את נפחם הרגשי ואת תוקפם המוסרי. בסרטו החדש של טרנטינו, לעומת זאת, האמביוולנטיות מפנה את מקומה לטובת הקשיחות הרגשית, וזו אחת הסיבות להיותו של "ג'אנגו ללא מעצורים" יצירה פחותה בערכה מסרטו הקודם של טרנטינו.

ייתכן שהסיבה למוגבלות זו נובעת מהאתגר שטרנטינו לקח הפעם על עצמו - לעסוק בנקמה בבעלי העבדים במטעים בדרומה של ארצות הברית קודם למלחמת האזרחים. זהו אתגר קשה מזה של "ממזרים חסרי כבוד". בעוד שב”ממזרים חסרי כבוד” יכול היה טרנטינו לבסס את סרטו על זיכרון קולנועי רחב, החל בסרטי המלחמה הריאליסטיים לכאורה שהופקו בזמן מלחמת העולם השנייה ועד לסרטים שהופקו בשנות ה-60 והפכו את זיכרון מלחמת העולם השנייה למסד ליצירת הרפתקאות מלהיבות, הרי במקרה של ההיסטוריה של העבדות, היו לו הרבה פחות מקורות קולנועיים שעסקו ישירות בהיסטוריה של העבדות.

למרות שהסרט העלילתי הארוך הראשון בתולדות הקולנוע האמריקאי, "הולדת אומה" של ד"וו גריפית, והסרט הידוע ביותר בתולדות הקולנוע האמריקאי, "חלף עם הרוח" של ויקטור פלמינג, נגעו בפרק הזה של ההיסטוריה האמריקאית, כמעט ולא נוצרו סרטים אמריקאים שעסקו ישירות בזוועת העבדות.

ייתכן שזה משום שהקולנוע האמריקאי לדורותיו נשלט על ידי לבנים וגם מפני שהנושא נחשב לנפיץ מדי (וטרנטינו מתייחס לנפיצותו של הנושא בסרטו החדש). הסרט היחידי כמעט שעסק בנושא באופן המזכיר את סרטו של טרנטינו ותיאר את הנעשה במטעים בדרום האמריקאי כחממה של סאדיזם, היה סרטו של ריצ'רד פליישר "מנדינגו" מ-1975, שסרטו של טרנטינו מתייחס אליו ישירות. סרטו של פליישר זכה אמנם להצלחה כלכלית גדולה (ואף הניב שנה לאחר מכן סרט המשך נחות בשם "דראם", שביים סטיב קארבר), אך הביקורת, שקטלה את הסרט, התייחסה אליו בזמנו כאל יצירה נצלנית על גבול הפורנוגרפיה הבין גזעית.

Article video embed code

בהיעדר מקורות קולנועיים ישירים שעסקו במורשתה של העבדות, פונה טרנטינו בסרטו החדש למצבור של מקורות אלטרנטיביים, שיש להם נגיעה נאראטיבית או סגנונית – או שתיהן גם יחד – לנושא סרטו ובהם המערבון הקלאסי ומערבון הספגטי, שהתפתח באירופה בשנות ה-60, המלודרמות הדרומיות שהופקו בהוליווד הקלאסית, סרטי הפעולה משנות ה-70, שבהם ניצב לראשונה גיבור שחור (והם זכו לכינוי "בלקספלוטיישן", שילוב בין שתי המלים האנגליות שחור וניצול), מגוון רחב של "בי מוביס" אמריקאים וגם לא אמריקאים, שהיוו מאז ומתמיד מקור השראה מרכזי ליצירתו של טרנטינו, ואפילו המיתולוגיה הגרמנית של "הניבלונגן", שזכתה לייצוג קולנועי בצמד סרטים של פריץ לאנג ב-1924, והיא הקישור האקסצנטרי ביותר שעושה טרנטינו. באיזשהו מקום, גודש המקורות מעיק הפעם על הסרט כפי שהוא לא העיק על סרטיו הקודמים של טרנטינו, ויוצר בו מעין חלל שהסרט ממאן מלמלא בצורה מספקת.

אכזריות מנומסת

עלילת סרטו החדש של טרנטינו היא לינארית יותר מזו של סרטיו הקודמים ונחלקת לשניים, כאשר החלק הראשון מתרחש בטקסס והשני במיסיסיפי. החלק הראשון מתאר את המפגש בין ד"ר קינג שולץ (כריסטוף וולץ), צייד ראשים ממוצא גרמני, המתחזה לרופא שיניים, לבין עבד ושמו ג'אנגו (ג'יימי פוקס). שולץ קונה את העבד ומשחרר אותו משום שהוא יכול לעזור לו באיתור שלושה פושעים שאותם הוא מתכוון לחסל תמורת כסף (ג'אנגו היה שמו של גיבור מערבון ספגטי מצליח מ-1966, שביים סרג'יו קורבוצ'י והוא הניב סדרה של מערבונים נוספים. פרנקו נרו, שכיכב בתפקיד ג'אנגו בסרט שפתח את הסדרה, מופיע בסרטו של טרנטינו בתפקיד אורח). שולץ, שמאמין שההוראה ללכוד פושעים חיים או מתים מתכוונת אך ורק למלה השנייה בהוראה, מלמד את ג'אנגו להשתמש בנשק, וכיוון שהוא מתפעל מכישוריו בחיסולים ממוקדים, הוא שוכר את שירותיו, ובתמורה מבטיח לעזור לו למצוא את אשתו. באחת הסצינות הסטאטיות בסרטו של טרנטינו (וכנהוג בקולנוע של טרנטינו, הסרט גדוש בפעולה אך גם במלל רב, שרובו כתוב בסגנון מושחז) ג'אנגו מספר לשולץ שהוא ואשתו נמלטו מהאחוזה שבה הם היו עבדים, נתפסו, על לחיים הוטבע האות של עבד נמלט, והם הופרדו מבלי שג'אנגו יודע למי נמכרה אשתו, שכעת נחשבת לשפחה נחותה.

סיפורו של ג'אנגו נוגע ללבו של שולץ, אחת הדמויות האמביוולנטיות ביותר בקולנוע של טרנטינו, שאכזריותה קרת הרוח מהולה בנדיבות ומאופיינת בנימוסים מצועצעים ובפטפטת אין סופית. החלטתו לעזור לג'אנגו במציאת אשתו מתחזקת משום שהאשה נקראת ברומהילדה (מעין סירוס של שמה של אחת מגיבורות "הניבלונגן") והיא דוברת גרמנית, אחרי שעבדה אצל אשה ממוצא גרמני שלימדה אותה את שפתה.

חלקו השני של הסרט מתאר את חדירתם של שולץ וג'אנגו למטע בשם "קנדילנד" במיסיסיפי, אחרי שגילו שברומהילדה (קרי ואשינגטון) נמצאת שם. בעל המטע הוא קלווין קנדי (ליאונרדו דיקפריו), גביר מצועצע אף הוא ופרנקופיל נלהב, שלפיכך דורש שייפנו אליו בכינוי "מסייה קנדי", אך גינוניו האירופים לכאורה אינם מונעים ממנו מלהיות בעל עבדים אכזר.

שני חלקיו של הסרט מעוטרים בסיפורי משנה, חלקם קומיים וחלקם אכזריים, אך בעוד שבסרטיו הקודמים הצליח טרנטינו לשלב בין עלילות רבות ולשוטט מאחת לשנייה באלגנטיות חלקלקה, משהו חורק במבנה של סרטו החדש, שנדמה לעתים מקוטע ומאולץ ומשרה על הסרט הארוך – 165 דקות – מידה נוספת של כבדות, שהיא זרה לקולנוע של טרנטינו.

הממד המעניין ביותר של סרטו החדש של טרנטינו, שכבר הספיק לעורר מחלוקת במולדתו, הוא אופן עיסוקו במורשתה של העבדות, שעדיין מעיקה על זיכרונה של אמריקה, השחורה והלבנה כאחד. זהו אולי מקרה בלבד שבאותה שנה הופקו שני סרטים שעוסקים בעבדות, סרטו של טרנטינו וסרטו של סטיבן ספילברג "לינקולן", שאף הוא מוקרן כעת בישראל (וייתכן גם שזה אינו מקרה בלבד, אלא ששני הסרטים הם תוצר של הרגע ההיסטורי הנוכחי שבו לראשונה יש לאמריקה נשיא שחור, שבעת הפקתם של שני הסרטים עמד בפני הבחירה לכהונה שנייה שסיכוייה לא היו ודאיים).

שני הסרטים שונים כהבדל בין יוצריהם. בעוד שסרטו של ספילברג מציג את הצלחתו של הנשיא אברהם לינקולן לאשר בבית הנבחרים את התיקון ה-13 לחוקה, האוסר עבדות, כניצחון, מבלי להציג את זוועת העבדות ותוך כדי שהוא מתעלם מהעובדה שיעברו עוד כמאה שנים עד ששחורים בדרומה של ארצות הברית יורשו לשתות מאותן ברזיות כמו הלבנים, הרי סרטו של טרנטינו נוגע בשאלת הגזע בהיסטוריה, בחברה ובתרבות האמריקאיות באופן ישיר וחשוף הרבה יותר.

לא רק שהסרט מציג בכמה סצינות קשות את אכזריותם של בעלי המטעים כלפי עבדיהם, מה שמנווט את סיפור הנקמה שבמרכז הסרט מההיסטוריה הפרטית של ג'אנגו להיסטוריה של אמריקה השחורה כולה, ומעניק לסרט את תוקפו ההיסטורי, אלא שהוא בוחר גם לכלול בסרט מרכיבים שעדיין נחשבים לפרובוקטיביים באמריקה היום, כמו השימוש לאורך הסרט כולו במלת הגנאי "nigger", שבאמריקה היום ניטש עדיין הוויכוח אם השימוש בה מותר לשחורים בלבד או אסור לכל. פרובוקציה נוספת היא הכללתו בסרט של דוד טום זדוני במיוחד בדמותו של סטיבן (סמואל ל' ג'קסון, כמעט לא ניתן לזיהוי), משרתו הנאמן של קנדי, שעבדותו עיוותה אותו והפכה אותו לאויב השחורים לא פחות מבעלי המטעים.

Article video embed code

התוקף המוסרי

אין ספק שסרטו החדש של טרנטינו הוא יצירה שראוי לצפות בה ומעניין לדון בה, אך יש גם משהו שכבר קצת מעייף באופן שבו טרנטינו מעצב את כל המציאות של סרטו מהתייחסויות קולנועיות. אמנם, התייחסויות אלה פונות גם אל המציאות שמחוץ לקולנוע, אך ההרגשה היא שהפעם זה נעשה באופן חסום ומעורפל יותר מאשר בסרטיו הקודמים. האם באמת יש צורך בכך שאחת הדמויות המשניות בסרט תיקרא ליאוניד מוגוי, על שמו של במאי שנולד ברוסיה וביים סרטים בצרפת ו"בי מוביז" בהוליווד, שטרנטינו כנראה אוהב במיוחד? יש לעתים משהו קצת ילדותי ומוגבל בהתייחסויות הקולנועיות הבלתי נגמרות האלה, והחשש שלי הוא שמה שהזין את סרטיו הקודמים של טרנטינו עלול גם להגביל אותו. מבחינה מסוימת חשתי בסרטו החדש של טרנטינו מידה של רגרסיה, וכיוון שאני סבור שטרנטינו הוא אחד היוצרים המחוננים ביותר בקולנוע העכשווי, אני מקווה שזה אינו סימן לבאות, שמתריע על מעצור בתהליך התבגרותו כיוצר.

זהו סרט אלים מאוד, כפי שהיו גם כל סרטיו הקודמים של טרנטינו; אך בעוד שבסרטיו הקודמים השימוש באלימות היה אנאליטי ומתוחכם, "ג'אנגו ללא מעצורים" מעורר לעתים את התחושה של התרפקות על האלימות באיזושהי חדווה לא נעימה. באחת הסצינות המרשימות ביותר בחלקו הראשון של הסרט, שהיתה יכולה להילקח ממערבון בבימויו של קלינט איסטווד, מאלץ שולץ את ג'אנגו לחסל פושע מבוקש ליד בנו. ג'אנגו מתנגד תחילה לבצע את הפקודה אך לבסוף נכנע לה והיא מעוררת אצלו מחשבות על תוקפה המוסרי של האלימות ותוקפו המוסרי של האדם הלבן ששיחרר אותו והבטיח לעזור לו למצוא את אשתו; אך היבט זה של העלילה, שיכול היה לעבות אותה ואת דמותו של גיבורה מבחינה רעיונית ורגשית, נותר בגדר רמיזה בלבד, ואין לו כל פיתוח נוסף בסרט.

לא רק עובדה זאת, אלא גם האופן שבו דמותו של ג'אנגו מעוצבת בסרט כולו הופכת אותו לדמות שכולה מיתוס, ולפיכך היא דלה יותר מאלה של שולץ וקנדי, שאף הם ארכיטיפים, אך כאלה שמעוצבים בייחודיות רבה יותר מזו של גיבור הסרט. סיפור האהבה בין ג'אנגו לאשתו אמור להעצים את המיתוס הכלול בדמותו של ג'אנגו, שבנוסף להפיכתו מעבד לגיבור מערבון ולגיבור סרט פעולה שחור משנות ה-70, הוא גם מעין זיגפריד מ"הניבלונגן" ואולי גם אורפאוס שיורד אל השאול כדי לגאול ממנו את אהובתו; אך דמותה של ברומהילדה דלה מכדי לממש את הממד הזה של המיתוס הכלול בדמותו של ג'אנגו וסיפור האהבה שאמור להניע את חלקו השני של הסרט נעדר נפח ובעיקר תשוקה (וזאת בניגוד, למשל, לסיפור האהבה הכה מורכב, כה אכזרי אך גם נוגע ללב שהניע את סיפור הנקמה ב"להרוג את ביל").

בניגוד להופעתו המופנמת והמעט מחוקה של ג'יימי פוקס בתפקיד ג'אנגו, כריסטוף וולץ וליאונרדו דיקפריו מבצעים את תפקידיהם בתיאטרליות מופגנת, שלעתים מאיימת לחצות את הגבול אל עבר ההגזמה המכוונת; אך הם מצליחים לשעשע, גם אם וולץ חוזר יתר על המידה על הטריקים שהשתמש בהם בהופעתו זוכת האוסקר ב"ממזרים חסרי כבוד" גם בסרט הזה, שעשוי לזכות אותו באוסקר נוסף.




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 סרט מטופש ומיותר רק שזה לא תקין פוליטית לומר זאת; אז הנה מישהו העז...  (לת) על מה ההתלהבות?
  • 17:02
  • 27.01.13

02 המלך הוא עירום - הסרטים של טרנטינו סתם אלימים ומשעממים  (לת) חוץ מספרות זולה
  • 17:09
  • 27.01.13

03 סרט מרתק אבל ארוך מאוד, הכינו לפחות שתי מנות פופקורן  (לת) שלמון
  • 17:53
  • 27.01.13

04 תחושת בטן נעמי
  • 17:59
  • 27.01.13

אורי קליין ביטא בצורה מדוייקת ומנומקת את תחושת הבטן שלי כשיצאתי מהסרט.
אני מאד אוהבת את טרנטינו ונהנית מהקלילות והחן שבה הוא מלהטט בין אומנות פופולארית לאמירות רציניות ומשמעותיות, ובסרט הזה הוא איכשהו הפר את האיזון, והתוצאה סרט פחות כייפי וממזרי מרוב הסרטים הקודמים שלו.
ובכל זאת כדאי לראות...

05 במאי לסטודנטים לקולנוע  (לת) matmos
  • 18:14
  • 27.01.13

06 השם שלה הוא ברונהילדה, לא ברומהילדה..  (לת) לא?
  • 19:31
  • 27.01.13

07 זקנתו מביישת את נעוריו .. היה צריך לפרוש בשיא אחרי ספרות זולה!  (לת) זאב
  • 19:34
  • 27.01.13

  •   אולי יפרוש באמת לאחר שהוא מתפוצץ לקראת סוף הסרט (כנופית הכורים). ממתי כורים בעת ההיא היו אוסטרלים? כי היה להם מין מבטא כזה...  (לת) משאלת לב
    • 23:15
    • 27.01.13

  •   הם אירים עם מבטא אירי  (לת) הכורים
    • 02:55
    • 28.01.13

  •   הם אוסטרלים והסרט יותר מציק ממשעשע אם כי לא לגמרי רע אסף
    • 20:20
    • 30.01.13

    הם כאילו אוסטרלים, אני גר באוסטרליה 6 שנים וזה לא מבטא אירי. גם אני לא הבנתי מה אוסטרלים עושים באמצע המערב הפרוע עם מבטא שלקח הרבה יותר זמן להיתעצב מפרק הזמן שיש שם (ב1860 אוסטרליה היתה מקום די קטן בן 80 שנה גג)

08 וולץ נירו
  • 19:47
  • 27.01.13

כריסטוף וולף שחקן מדהים באיכויותיו, וברור מדוע טרנטינו ממשיך לתת לו תפקידים מרכזיים בסרטיו. לטעמי, כמו ב'ממזרים' הוא הנקודה החזקה בסרט, המוצלח לכשעצמו.

09 2 הראשונים לא מבינים סרטים סטונדנט
  • 20:16
  • 27.01.13

כלבי אשמורת, ספרות זולה, ממזרים חסרי כבוד ולהרוג את ביל יצירות מופת

  •   מה הקשר? דובר על הסרט הנ"ל לא על כל ההיסטוריה של טרנטינו  (לת) במקרה לאחד מהם תואר בתחום (מצטיין) מארה"ב
    • 08:39
    • 28.01.13

  •   ממזרים חסרי כבוד הוא בושה לאינטליגנציה.הוא מקדש את הסרטים הגרועים והופך אותם למודל. מיגל
    • 13:55
    • 28.01.13

    חוץ מזה, צריך לבדוק את ההשפעה של הזבל שלו שהלל את העלימות על רוצחי הילידים בבתי הספר.
    רצח לא צריך להצתלם טוב.זה צריך להיות מגעיל.

10 הסרט הגרוע ביותר של טרנטינו so far מיקי
  • 20:18
  • 27.01.13

הרגיש לי כמו תסריט ובימוי של האחים כהן בסצנות מסויימות ושל איסטווד בחלקים אחרים

11 האלימות בסרט עידן
  • 20:32
  • 27.01.13

מסכים שהסרט הזה רדוד מקודמיו. יצאתי עם תחושה אפילו נפגעת, שהאלימות, הסדיזם והאכזכריות בסרט עוברות את גבול הטעם הטוב והופכות להיות מרכז הסרט עבורי.
יכול להיות שזה בגלל הדלילות של העלילה והדמויות, מה שבעבר, עם דמיות ועלילות יותר מורכבות היה ניתן לסלוח לטרנטינו.
בסרט הנוכחי - אין הצדקה בעיני לאלימות המזויעה והאכזרית שיוצאת לאקרנים אל מול עיניהם של רבבות צופים. לא יאומן שזה הפריים טיים העולמי.

  •   לדעתי רק בארה"ב מובן כמה עיניין העבדות מהווה אבן יסוד חולה בבנין האמריקאי.לכן העלילה נמצאת בכל נים של הסרט, גם אם היא לא מפורשת  (לת) מיכ מיכ
    • 23:54
    • 27.01.13

  •   זה מה שהולך היום, וגם ב-TV. אלימות כבסיס לאיכות.  (לת) הב
    • 14:20
    • 29.01.13

12 טרנטינו סובל כבר שנים מכבדות וחוסר קוהרנטיות. אחלה שהוא יודע לצטט, אבל באמת, הסרטים שלו כל כך משעממים שזה פשוט מביך. אין בעיה לגנוב סצינות מקולנוענים אחרים. זה טיבו של המדיום. אבל באיזושהי נקודה הסרט צריך להפוך ליצירה משלך, וזה, אצל טרנטינו, לא קורה. ספרות זולה היה ונשאר סרטו המוצלח היחידי, ואותו, כמובן, הוא כתב עם רוג'ר אייברי. לא נטול כישרון, אבל השתן עלה לו לראש, וצריך להתנקז כדי שהוא יעשה, סוף כל סוף, סרט של טרנטינו, לא של סרג'יו ליאונה  (לת) Kobi
  • 20:42
  • 27.01.13

13 סרט יפהפה, מסעיר וחשוב מאין כמותו. מלי
  • 21:11
  • 27.01.13

הביקורת לא נוגעת אף לא בחלקיק מגאונותו. עצוב. רוצו לראות.

14 טרנטינו הוא גאון קולנועי שאת סרטיו אני מכיר בעל פה, איך יודעים שיצירה אמנותית (שיר, ציור, קונצרט,פסל וכו') היא אכן שווה? שאפשר לראות/לשמוע אותה בלי סוף, שיר בביצועו של אריק איינשטיין מדבר להורי, לי ולילדי..זאת אומנות אמיתית..היא תהיה עם כולנו לתמיד..כך גם היצירות של טרנטינו...הן לנצח..  (לת) מעריץ של טרנטינו
  • 21:28
  • 27.01.13

  •   השכנים שלי שומעים שרית חדד בלי סוף.  (לת) מורדי
    • 00:07
    • 28.01.13

  •   מורדי לא מבין עניין דודי
    • 13:13
    • 29.01.13

    אז תלמד שגם לשרית יש כמה שירים גדולים...
    שמעו רק את אלבומה עם השם האמנם מצחיק "כמו סינדרלה"..
    אולי לא "שבלול" של אריק. אבל אלבום מהנה וטוב.

    זה שר-ו-ב השאר נופלים יותר מידי פעמים לקיטש הרומנטי....
    זה נכון. אבלל לפחות לא רוק רדיו קיטשי גוסס, כמו
    אחרונים של שלמה ארצי ושלום חנוך. לפחות, במזרחית, האומנים שאכן פחות טובים---אמיתיים יותר.
    בראשם דודו אהרון ושרית חדד- להם יש איזה משהו שיוכל לתת לנו, בעתיד אולי, נקווה ל, יצירה גדולה יותר.

15 הסיכוי היחיד שטרנטינו יעשה עוד סרט טוב הוא אם הוא יכשל בגדול ו/או יחליט לקחת על עצמו פרויקט בתקציב מוגבל אני
  • 22:46
  • 27.01.13

ןאז יש סיכוי טוב למשהו כמו "כלבי אשמורת".סיפור נטו, בלי כל הבולשטיט מסביב

  •   כדאי לצפות בקטעים מהסרט שירדו בעריכה תות
    • 18:39
    • 29.01.13

    ראיתי בעבר קטעים שטרנטינו צילם לסרט כלבי אשמורת וירדו בעריכה. כשאתה צופה בהם אתה מבין כמה העריכה מהותית בסרטים שלו. קטע אחד בו צפיתי הראה את טים רות במסעדה עם מישהי (אולי עיתונאית? זה היה מזמן ואני לא זוכרת את הפרטים) והוא מספר לה את כל הסיפור אותו גילינו דרך העלילה בסרט. אילולא הורידו את הקטע הזה (בין השאר) היינו מקבלים סרט משעמם, חסר תחכום שנותן לך הכל על מגש של כסף.

  •   נכון, חבל שהעורכת הקבועה שלו נפטרה אלי
    • 15:13
    • 17.02.13

    עכשיו הוא תקוע עם עורכים שמעריצים אותו ומפחדים להגיד לו לא.

16 לטרנטינו יש שפה משלו. או שאתה מתחבר לזה או שלא. בדומה משהו לאחים כהן.  (לת) איש פשוט
  • 23:24
  • 27.01.13

  •   להתחבר לטרנטינו זה תלוי אם אתה ילד או שאתה כבר לא ...כשאתה מתחבר לאחים כהן אתה מקבל בידור מתוחכם ובד"כ חמלה על הדמויות ובכלל כולל הסתכלות מדהימה על החיים .  (לת) .
    • 13:07
    • 28.01.13

  •   אם יש דבר שהאחים כהן לא עושים זה לחמול על הדמויות שלהם. לא הבנת כלום.  (לת) אחד
    • 14:17
    • 31.01.13

17 עד הכותרת "אכזריות מנומסת," היה חסר לי משהו... איזה "לדעתי" אחד או שניים מיכ מיכ
  • 23:32
  • 27.01.13

אחכ הפסקתי לקרוא..

18 כל האמירה של טרנטינו היא על ציר סדו מזוכיסטי. הוא מעריץ כאב (למשל, ניתוח השיר "כמו בתולה" של מדונה ב"כלבי השמורה") ואפשר להרגיש איך הוא מצמיד את רגליו בהנאה בסצינות שבהן מישהו נורה בביצים ומתפתל בכאבים. מי שזה מדבר אליו -- סחטיין. לויקו מושיקו
  • 00:05
  • 28.01.13

כל האמירה של טרנטינו היא על ציר סדו מזוכיסטי. הוא מעריץ כאב (למשל, ניתוח השיר "כמו בתולה" של מדונה ב"כלבי השמורה") ואפשר להרגיש איך הוא מצמיד את רגליו בהנאה בסצינות שבהן מישהו נורה בביצים ומתפתל בכאבים. מי שזה מדבר אליו -- סחטיין.

19 סרט אדיר!  (לת) אורי קליין קשקשן
  • 01:56
  • 28.01.13

20 אכלת את הראש, טור מיותר  (לת) שעמומון
  • 02:04
  • 28.01.13

21 סרט מביש מלך הג'אנגו מעפולה
  • 03:02
  • 28.01.13

טרנטינו מעודד אלימות בארצו ובעולם. לא פלא שהוא התפלץ על הכיסא שלו כאשר נשאל על הקשר בין סרטיו לרציחות המוניות שקרו בארה"ב בעשורים האחרונים. הסרט החדש שלו ג'אנגו הוא נפולת של נמושות. תחביר של קלישאות ומרחץ דמים חסר הצדקה נרטיבית, תרבותית או ביקורתית. עצוב לי לראות אותו זחוח. סרטיו הטובים הם אלו הקטנים והגאוניים : כלבי אשמורת וחסין מוות. שירד כבר למחתרת ויעשה סרטים כאלו אחרת סופו יהיה כשל טופז

22 The inability of the Americans to understand the hollocaust  (לת) Guy
  • 03:38
  • 28.01.13

23 קליין מבריק, אבל מה שקראתי פה לא היה ניתוח אלא תקציר--ואחד משעמם.  (לת) ארגו
  • 08:24
  • 28.01.13

24 לתשומת ליבך, ציטוט מהכתבה: "האשה נקראת ברומהילדה (מעין סירוס של שמה של אחת מגיבורות "הניבלונגן")"  (לת) יון
  • 09:55
  • 28.01.13

25 אורי קליין הוא חסיד די שוטה של טרנטינו .עובדה. קראו שוב את המאמר ותיווכחו.  (לת) ולנטינה
  • 10:03
  • 28.01.13

26 אחרי שביצע אונס ברוטלי בתולדות מלחמת העולם השנייה ב"ממזרים חסרי כבוד", חוזר טרנטינו לזירת הפשע (לכסא הבמאי במקרה שלו), על מנת לגרור עוד פרק בהיסטוריה דרך שדה הקלישאות החבוטות שלו. בסוג של קומדיה המבורברת והמטופשת עד כאב הזאת, אין אפילו על מה להתפלסף יותר מידי. טרנטינו כנראה באמת איבד את המקוריות שמעולם לא היתה לו, ואם בעבר הוא עוד ידע לנפק רגעים קומיים זכירים של הומור שחור, והתאמץ לחדש משהו בשפה הקולנועית, תהליך שנעצר ב"ג'קי בראון" אי שם בניינטיז. הרי שמאז הוא שקוע בהפקות גרזדיוזיות של דאחקות פרטיות ומתכתב בעיקר עם עצמו במונולוגים אין סופיים. הקטע המצחיק היחיד בסרט (זהירות ספויילר), הוא זה שבו טרנטינו עצמו מתפוצץ לרסיסים ומשאיר אחריו מכתש קטן. כנראה שנשאר לו עוד קמצוץ מודעות עצמית. כמה אפשר להתפלסף על הקומדיה המטופשת הזאת
  • 10:42
  • 28.01.13

אחרי שביצע אונס ברוטלי בתולדות מלחמת העולם השנייה ב"ממזרים חסרי כבוד", חוזר טרנטינו לזירת הפשע (לכסא הבמאי במקרה שלו), על מנת לגרור עוד פרק בהיסטוריה דרך שדה הקלישאות החבוטות שלו. בסוג של קומדיה המבורברת והמטופשת עד כאב הזאת, אין אפילו על מה להתפלסף יותר מידי. טרנטינו כנראה באמת איבד את המקוריות שמעולם לא היתה לו, ואם בעבר הוא עוד ידע לנפק רגעים קומיים זכירים של הומור שחור, והתאמץ לחדש משהו בשפה הקולנועית, תהליך שנעצר ב"ג'קי בראון" אי שם בניינטיז. הרי שמאז הוא שקוע בהפקות גרזדיוזיות של דאחקות פרטיות ומתכתב בעיקר עם עצמו במונולוגים אין סופיים. הקטע המצחיק היחיד בסרט (זהירות ספויילר), הוא זה שבו טרנטינו עצמו מתפוצץ לרסיסים ומשאיר אחריו מכתש קטן. כנראה שנשאר לו עוד קמצוץ מודעות עצמית.

27 את האלימות שהיתה כלפי העבדים לא המציא טרנטינו, אלה היטיב לתאר בדרכו המיוחדת  (לת) מיקו
  • 11:04
  • 28.01.13

28 טרנטינו טכנאי גדול אבל לא יותר מזה תומר
  • 11:33
  • 28.01.13

הוא מביים סצינות מעולות, זוויות צילום, קצב, אקשן וכו', רק מה? חבל שההתעקשות שלו לוותר על העניין הפעוט הזה של תסריט עומדת לו לרועץ.

הסרטים שלו הם משהו שבין מפגן להטוטנות א-לה ברייקדאנס, לבין קליפ בלתי נגמר של שיר בלתי קיים. כך - למרות מצהלות המבקרים והסטודנטים (או הבוגרים) לקולנוע - קיל ביל על שני חלקיו הבלתי מסתיימים, כך גם ממזרים חסרי כבוד וכך גם אחרים. למעט ספרות זולה וכלבי אשמורת, שם לא הייתה לי הרגשה שמישהו עובד עלי, אני לא זוכר ממנו סרט שבאמת יצאתי ממנו עם יחס כלשהו או עניין מינימלי לדמויות, למתרחש או לסיפור, היי אני אפילו לא בטוח אם יצאתי מהסרט בתחושה שהיה שווה להשקיע את השעתיים האלה.

29 כתבה מטופשת, שכל תכליתה היא הצגתו של הכותב כידען מומחה לקולנוע והיסטוריה של הקולנוע, הסרט מהנה ומבדר, האלימות הויזואלית קטנה יותר מכלבי אשמורת , kill bill, וספרות זולה, וכריסטופר וולץ שוב מדהים  (לת) א.ש
  • 12:24
  • 28.01.13

30 תגובות שטחיות דניאל
  • 13:33
  • 28.01.13

ניצלתם את ההזדמנות לרדת על טרנטינו, הבמאי הטוב בעולם, שגם סרט פחות טוב שלו ניתן למדוד רק לאומת סרטים אחרים שלו כי לאומת סרטים חדשים הוא פי 100 עד פי 200 מהם, דווקא בגלל הידע הקולנועי. למגיבים: עשו לעצמכם טובה ואל תאמרו מילה רעה עליו בנוכחות קולנוען אחרת יצחקו עליכם.

31 סרט מ ש ע מ ם ! אולי בגלל זה טרנטינו עושה פרובקציות בראיונות מנחם גיורביץ
  • 20:14
  • 28.01.13

החזקתי מעמד חצי סרט. עם כל הצילום המצויין והשיחזור המעולה,
איך הוא מצליח לקחת נושאים מרתקים לחקירה, כמו עבדות ומערבונים
ולהפוך אותם למשהו מייגע כל כך ?
הרבה ZZZZzzzzzZZZZZ

32 אורי קליין תמיד גורם לך לחשוב אל תדברי על אריק
  • 10:32
  • 29.01.13

המשך כך.
צדקת באמירה של העמסת מחוות לסרטים ולבמאים אחרים אבל זה טרנטינו.והוא יעשה מה שבא לו

33 כמה פעמים אפשר לומר בביקורת אחת המילים "מעצב" ו"מציאות"? וחוץ מזה, הטענה שבסרטיו הקודמים טרנטינו לא מתרפק בהנאה על האלימות היא שגויה. ההנאה הגלויה שלו מן האלימות לא הופכת אותה לפחות "אנליטית", ורהופכת את סרטיו לדוחים מן ההיבט הזה.  (לת) עמית
  • 20:02
  • 30.01.13

34 אלימות דוחה ללא כל הסבר - פלצנות פוסט מודרנית חסרת תכלית - זה טרנטינו אחד
  • 23:03
  • 01.02.13

סנאף במסווה אומנותי.

35 ביקורת חדה ומדויקת .  (לת) נעה
  • 13:43
  • 05.02.13

36 סרט מבריק, טרנטינו במיטבו. בידור עשוי היטב ומודע לעצמו, אי אפשר שלא להיסחף  (לת) אל תתבלבלו מהביקורת המסתבכת בתוך עצמה (כרגיל) של קליין
  • 14:44
  • 05.02.13

37 סרט מעולה, לא להחמיץ  (לת) ערן
  • 10:58
  • 06.02.13

38 סרט פשוט מעולה אורן
  • 18:42
  • 07.02.13

סרט מצוין, מרתק, משחק ובימוי מעולים.

39 סרט מעולה!!!! מיטל
  • 18:59
  • 16.02.13

האלימות המוצגת בסרט היא הרבה פחות אכזרית ממה שאמריקאים עשו לעבדים שלהם. לא נוח לכם להתמודד, אל תראו. תישארו יענים.

40 טרנטינו עושה קולנוע ריקני ודוחה בעל יומרות של מתוחכם שהמבקרים אוהבים כדי להישפך במילים חלולות אף הן  (לת) צבי
  • 12:46
  • 25.02.13

41 אני דווקא אהבתי את ג'נגו..  (לת) אבי
  • 07:04
  • 16.03.13

42 ביקורת על הסרט גנגו ללא מעצורים חני
  • 11:30
  • 21.03.13

היינו אתמול בסרט 20/03/13 סרט ארוך כמו מסטיק .
הרבה דם שהתפזר על המסך .לא נהנתי בעליל ...

43 סרט משעמם וללא שום עניין!!! לא ללכת!! ליאור
  • 21:22
  • 11.04.13

סרט משעמם ורק אלימות!!!! אומר לכם שוב...לא ללכת!!

פרוייקטים מיוחדים