הבמאי הדוקומנטרי ניר טויב מת הלילה בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. טויב, בן 48, שסרטיו זכו להערכה רבה והתבססו על תחקירי עומק בנושאים ביטחוניים - ובהם הפצצת הכור בעיראק, מלחמת לבנון השנייה והקרב בחווה הסינית - הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים. הלווייתו תתקיים היום (שלישי) ב־16:00 בבית העלמין "מנוחה נכונה" בכפר סבא.

טויב היה דמות מרכזית במאבק שניהלו בשנים האחרונות היוצרים הדוקומנטריים במטרה לחייב את ערוץ 1 לעמוד במחויבויותיו לשידור תוכניות תעודה. לפני שנתיים הוא הגיש עתירה לבג"ץ, שבה ביקש מבית המשפט לבטל את האיסור של הצנזורה הצבאית על הקרנת סרטו "ממלכת הסוד" (2010) – העוסק ב"פרשת יצה", שבה הואשם תת-אלוף במיל' יצחק (יצה) יעקב, ראש אמצעי פיתוח לחימה של צה"ל והמדען הראשי הראשון של מדינת ישראל, בריגול חמור נגד מדינת ישראל.

בין סרטיו הבולטים של טויב: "תמוז" (2007), שעסק בהפצצת הכור בעיראק; "החווה הסינית – רשומון", שבו חזר טויב ללוחמי הקרב בחווה הסינית 30 שנה לאחר התחוללותו, כדי לעמתם עם המיתוס שנוצר סביבו; "תדע כל אם עברייה" (2008), העוקב אחרי צוות מילואים שלחם במלחמת לבנון השנייה ונאלץ שם להתמודד עם פקודות לא ברורות, פציעה ומוות של חברים.

"ניר הרבה לעסוק ביצירתו במיתוס הצבאי הישראלי. הוא היה מושבניק שצמח לתוך המיתוס הזה, וביצירתו הרבה לעסוק וניפוצו, ב'חוה הסינית – רשומון' וב'תדע על אם', סרט שהוקרן המון פעמים והכיל אמירה נוקבת על מלחמת לבנון השנייה", אמר אורי רוזנווקס, יו”ר פורום היוצרים הדוקומנטריים, שלצדו של טויב היה ממובילי המאבק של ארגוני היוצרים נגד ערוץ 1. "לאורך כל השנים הוא היה לוחם אמיץ ונחוש למען היצירה הישראלית. אני זוכר שהוא בא אלי לפני כשנתיים עם הרעיון להגיש בג"ץ נגד ערוץ 1, כדי לחייבו לעמוד במחויבויות, והצליח לסחוף אחריו את כל האיגודים למאבק הזה. מותו הוא אבידה גדולה לעולם היצירה הדוקומנטרית, והרבה יוצרים חייבים לו המון בלי שהם אפילו יודעים זאת".

"ניר היה מהיוצרים הדוקומנטריים היותר נחושים שלנו, במובן שהוא עמד מול הר מאוד קשה לטיפוס, ובסופו של דבר כבש אותו שוב ושוב", אומר העיתונאי רינו צרור. "סרטיו היו סרטים של תחקיר, ולא סרטים אישיים. הוא עסק בעיקר בביטחון, חייל, צבא, החלטות של מפקדים, מוות – מהלכים ונושאים שלנו נורא קשה בכלל להיכנס לתוכם. בנוסף לכך, הוא גם עסק בלחימה על זכויותיו של היוצר. הוא היה חלק במאבק מול רשות השידור, הגיש כמה בג"צים, ובאופן אישי נאבק על זכותו לעשות סרטים. הוא היה מאלה שעמדו וניהלו את הקרב ארוך השנים מול רשות השידור, ובסופו של דבר באמת זכה לעשות בשבילם סרטים. אבל הוא לא נאבק רק למען עצמו, היתה לו אנרגיה של מי שעוזר לאנשים אחרים".

"הוא היה אדם נדיר ואיכותי, גם כחבר, גם כאבא וגם כבעל", מעיד עליו איתי לנדסברג, מנהל מחלקת התעודה בערוץ 1. "הוא הציב לעצמו מטרות גם במאבק במחלה וגם בעשייה הדוקומנטריית שלו, ונלחם להשיגן. הוא תמיד הלך בצורה מאוד ישרה, בלי קומבינות, בלי שטיקים, ויצר אמון גדול בכל מי שנפגש אתו. מאבקו במחלה שלו זה דבר שצריך להילמד בקרב אחרים שנלחמים בה – הוא הצליח להילחם ארבע שנים במה שהרופאים אמרו שייקח לא יותר מכמה חודשים. כמה מיצירותיו הטובות ביותר נעשו אצלנו בערוץ 1 – 'תמוז', סדרה על האחים יונה, ושני סרטים על מלחמת לבנון השנייה. עכשיו הוא היה בעיצומה של הפקה על העלייה מאתיופיה, ובמשך כמה שנים הוא נאבק כדי להפיק את הסדרה 'אשמה ותהילה' – סדרה שלמרבה הצער לא יצאה לפועל, אבל אמורה היתה לעסוק בחופש הביטוי, תחושות האשמה הקשות של הלוחמים בקרבות המתלה, גבעת התחמושת והחווה הסינית, בעקבות הכישלונות שחוו ואובדן חבריהם בקרבות הללו. לצערי, בתקופתו של המנכ”ל מרדכי שקלאר הוא לא הצליח לקבל אישור להפקה הזאת, כי נתקל בחומה של מי ששלא רצו לשבור מיתוסים".

לנסברג מספר כי לאורך כל השנים שבהן נאבק במחלת הסרטן, תיעד טויב את מאבקו ותיכנן לעשות על כך סרט. "הוא ניהל את המחלה שלו בעצמו. הוא בחר את הרופאים שיטפלו בו, החליט למצוא את המוטציה הייחודית של המחלה שלו, שלח בעצמו דגימות למעבדות בארצות הברית. הוא התכוון גם להפיק על כך סרט בשם 'ובחרת בחיים', אבל לא הספיק לעשות זאת. הוא יחסר לכולנו, גם כאדם וגם כיוצר מוערך ורציני".

הבמאית והמפיקה נורית קידר אומרת כי טויב “היה אדם איכפתניק, דאג מאוד למצבם של היוצרים, נלחם למען זה והעמיד בעצמו כמה יצירות דוקומנטריות חשובות. הנושאים שבהם עסקו סרטיו תמיד היו נושאים שמעוררים ויכוח, נושאים שהיתה אי הסכמה לגביהם. לא היתה לו אף יצירה שהנושא שלה לא היה שנוי במחלוקת. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא סרטו על החווה הסינית – נושא שהיה מיתוס שאף אחד לא העז לגעת בו, והוא בא וניפץ את המיתוס הזה. ניר השקיע בסרטים שלו את כל נשמתו, היצירה הדוקומנטרית היתה בלבו ובנשמתו”.