טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למרות ההיצע העצום של סרטים זרים, הקהל העדיף השנה קולנוע ישראלי

2016 היתה אחת השנים הטובות ביותר לקולנוע הישראלי. לצד יותר מ-1.5 מיליון כרטיסים שנקנו, היתה גם נוכחות בולטת של במאיות ופריחה של סרטים תיעודיים

תגובות
"ישמח חתני". הסרט הישראלי המצליח של השנה
אתיאל ציון

בענף הקולנוע הישראלי יכולים סוף סוף לנשום לרווחה. הם יכולים אפילו להיות מרוצים. לאחר המהומה שהתחוללה סביב הענף הזה בספטמבר האחרון, בניצוחה של שרת התרבות והספורט מירי רגב, מגיעים עכשיו נתוני סוף השנה ומחזירים את החיוכים לפרצופיהם של אנשי הקולנוע. רגע לפני ש–2016 מסתיימת, מתברר שזו היתה אחת השנים הטובות ביותר לקולנוע הישראלי בגלגולו הנוכחי, מאז שחוק הקולנוע נכנס לתוקף ב–2001, מבחינת ההצלחה שרשמו הסרטים המקומיים בקופות. לפי הנתונים הרשמיים, המוני ישראלים יצאו בשנה האחרונה מהבית, הגיעו לבית הקולנוע, ולמרות ההיצע העצום של סרטים זרים, העדיפו לקנות כרטיסים דווקא לסרט ישראלי. יותר מ-1.5 מיליון כרטיסים נקנו השנה לסרטים ישראליים — וזה המון.

לעומת מכירות הכרטיסים לסרטים זרים בבתי קולנוע בישראל השומרות בעשור האחרון על מגמה של עלייה מתונה, נתוני המכירות של הקולנוע הישראלי מזנקים מעלה ומטה בכל שנה שעוברת, מיטלטלים מעלה ומטה, ולא מצביעים על מגמה קבועה. בשנת השיא 2014 למשל — היחידה בשנים האחרונות שבה הוצגו נתוני מכירות גבוהים יותר מאלה של שנה — נמכרו בארץ 1.7 מיליון כרטיסים לסרטים ישראלים, ב–2010 וב–2007 נמכרו כ–1.1 מיליון, אבל בשנות השפל המספרים הללו צונחים באופן תלול ויכולים להגיע אפילו ל–451 אלף (ב–2011). מכיוון שמדובר במספר יחסית קטן של סרטים (25 לעומת 200 זרים השנה, לדוגמה), הצלחה של סרט אחד משפיעה באופן קריטי על סך מכירות הכרטיסים השנתית, אופן הפיזור של הסרטים אינו מבטיח חלוקה שווה של הלהיטים בשנים השונות, ומספר הסרטים אינו גדול דיו כדי שסך ההצלחות יאזנו את הכישלונות, ולהיפך.

למרות זאת, לפני שנתיים נמכרו פה 1.7 מיליון כרטיסים, בשנה שעברה כמעט מיליון (כ–970 אלף), והשנה מיליון וחצי. מספרים מכובדים למדי, שמצליחים להעלות לא מעט חיוכים בענף הקולנוע המקומי. קשה לדעת אם מדובר בהתייצבות שתאפיין גם את השנים הבאות, אבל אפשר בהחלט לקוות. בכל מקרה, המספרים הללו בהחלט מצליחים לפוגג את הטענה שמפנים לא פעם כלפי הקולנוע המקומי, ולפיה הוא — ובמיוחד הסרטים הנוצרים בקרנות — פונה לא פעם לקהל פסטיבלים בחו"ל אבל לא ממש מעניין את הצופים בארץ. את הטיעון הזאת אפשר בהחלט לדחוס בינתיים לאיזו מגירה אפילה. הקהל גילה את הקולנוע הישראלי, ונראה שהוא די מבסוט ממנו.

בניגוד ל–2014 שבה להיט אחד ענק היה אחראי לחלק גדול מההצלחה — "אפס ביחסי אנוש" שמכר יותר מ–550 אלף כרטיסים — השנה התחלקה ההצלחה בין שורה של יצירות. לא פחות משישה סרטים הצליחו לחצות את קו ה–100 אלף צופים, שנחשב לרף "שובר הקופות" המקומי: "ישמח חתני" מוביל את הרשימה עם 331 אלף צופים, "הלהקה האחרונה בלבנון" עם 276 אלף, "לעבור את הקיר" עם 165 אלף, "גאליס קונקט" עם 147 אלף, "סופת חול" עם 116 אלף ו"אבינו" עם 115 אלף. ואם זה לא מספיק, הרי שארבעה מהסרטים הללו עדיין מוקרנים בבתי הקולנוע ומספרי הצופים בהם צפויים עוד לתפוח. אם נזכור ש"אבוללה", הסרט לכל המשפחה של יוני גבע עלה למסכים בדצמבר 2015 ולכן נכנס לרשימות השנה שעברה, אף שרוב הצופים נהרו אליו ב–2016, נבין שעוד כ–140 אלף קוני כרטיסים לפחות נגרעו מהרשימה מסיבות טכניות.

הסרטים הישראליים המצליחים בישראל ב-2016
מקור: התאחדות בתי הקולנוע. הנתונים נכונים ל-19.12

מעניין שחמישה מהסרטים המובילים את הרשימה יצאו לבתי הקולנוע בתוך פחות מחודשיים, בין ספטמבר לנובמבר. "כמובן שמדובר בסרטים טובים, שהצליחו לתקשר היטב עם הקהל, אבל חוץ מזה היה אוקטובר מלא שבתות, והיו החגים, כך שבסופו של יום נראה ששיטת 'מפה לאוזן' הועילה פה מאוד", מציין מוש דנון, יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע. הוא מציין גם שההתמקצעות של המפיצים איפשרה להם לתפור חליפות הפצה נכונות לסרטים שיצאו בסמיכות, וכך סללה את הדרך להצלחה בו־בזמן במקום "קניבליזציה" והצלחה של אחד על חשבון האחרים.

הציבור הישראלי, מאמין דנון, השתכנע שהקולנוע הישראלי מגוון, ולשיטתו, המהומה שעוררה השרה מירי רגב בטקס פרסי אופיר האחרון — כשתקפה בין היתר את קרנות הקולנוע וטענה כי הן "מועדון סגור" וזעמה על כך שיש אוכלוסיות שמודרות מן המסך הגדול - דווקא נתנה לענף הזה דחיפה חזקה קדימה. "אני מאמין שהמשבר בטקס פרסי אופיר יצר מינוף", הוא אומר. "אני חושב שהציבור לא קנה את הטענה (של רגב) על חוסר הגיוון בקולנוע הישראלי, והצביע ברגליים. כולנו אמרנו אחרי הטקס שהקולנוע הישראלי מגוון, וזה עשה משהו לאנשים. יש מי שטוענים שזה גם בגלל חולשתו של הקולנוע האמריקאי, אבל בשורה התחתונה, כל האלמנטים האלה החזירו את הציבור להכיר בקולנוע הישראלי. ברגע שיש סרט אחד טוב זה שולח את הצופים גם לשאר הסרטים".

הקולנוע הישראלי במספרים. מספר כרטיסים, באלפים
ללא קרדיט

תופעה שבלטה השנה במיוחד היתה ההצלחה של הקולנוע התיעודי הישראלי. זה לא חדש שסרטי תעודה מגיעים לבתי הקולנוע, אבל השנה מדובר היה במקבץ של כמה סרטים מוצלחים כאלה. "מיסטר גאגא" שיצא כבר בנובמבר של השנה שעברה מכר כ–120 אלף כרטיסים, "פרינסס שואו" 45 אלף, "מי יאהב אותי עכשיו" 30 אלף ו"פוטו פרג'" עוד 17 אלף (ב"יס" וברשת לב סירבו לחשוף את המספרים שרשם "המתנחלים", שהוקרן גם הוא בבתי הקולנוע). אם מוסיפים את המספרים האלה לנתוני המכירות של הסרטים העלילתיים, מספר הכרטיסים שמכר השנה הקולנוע הישראלי כבר מתקרב לשיא שנרשם לפני שנתיים.

להצלחה של הדוקו בקופות אחראית הין היתר רשת בתי קולנוע לב, שפתחה שעריה לפני הסרטים הללו. "הצלחה מביאה הצלחה. ברגע ש'מיסטר גאגא' הצליח, גם יוצרים אחרים רצו לנסות, ואז העלינו את 'מי יאהב אותי עכשיו', 'פרג'' ו'המתנחלים', ובכולם הקהל נהנה ואנחנו הוספנו עוד ועוד הקרנות. השיטה של מפה לאוזן שיחקה פה תפקיד מכריע", אומר ירון כפתורי, המשנה למנכ"ל קולנוע לב. "צריך לזכור שהקולנוע ההוליוודי ידע השנה משבר, חזר על עצמו בנוסחאות של סרטי גיבורי על וקומדיות רומנטיות לא מבריקות במיוחד — מצב שאגב די משתנה עכשיו, בתקופת האוסקר — ובמצב כזה הקהל, שמאס במה שהוליווד מייצרת, חיפש דבר אחר, והדוקו וגם הפיצ'רים הישראליים סיפקו לו אלטרנטיבה".

גם הסרטים שמפיק משה אדרי (יונייטד קינג) משיקולים מסחריים נטו (סרטים שבהם הוא המשקיע העיקרי וקרן רבינוביץ מצטרפת בהשלמה צנועה יחסית), הוכיחו את עצמם השנה. "העיתונות פחות אוהבת את הקומדיות, אבל הקהל מגיע בהמוניו", אמר אדרי לפני שנתיים ל"הארץ", כשהסביר את החלטתו להשקיע בסרטים שיפנו לקהל רחב ככל האפשר, והנה באה 2016 ומוכיחה שהוא צדק. חמישה סרטים שלו — הקומדיות "הלהקה האחרונה בלבנון", "ארבע על ארבע" ו"ילד טוב ירושלים", וסרטי הילדים והנוער "האוצר מעבר לנהר" ו"גאליס קונקט" — מכרו יחד יותר מ–633 אלף כרטיסים. עם מספרים כאלה, למי אכפת מה אומרים המבקרים.

"אנחנו מאוד מרוצים מהצלחת הסרטים הללו שהופקו תוך לקיחת סיכונים גבוהים, הצלחתם חיזקה את מה שידענו — יש ביקוש אדיר לקומדיות, קומדיות רומנטיות, סרטי ילדים ועוד", אומרת לירון אדרי, מנהלת ההפצה של יונייטד קינג. "אלה הסרטים שמביאים לקולנוע את הדור הצעיר, שבלעדיהם, אין לו חיבור ליצירה קולנועית ישראלית".

עוד עניין משמח ב–2016 היה המשך הנוכחות הנשית הבולטת בקולנוע המקומי. "סופת חול" של עילית זקצר, זוכה פרס אופיר, הוא אחד משבעה סרטי במאיות שיצאו לבתי הקולנוע השנה לצד "לעבור את הקיר", "למה עזבתני", "ההר", "ברש", "ירח בבית 12" ו"עמק". כך שיעור סרטי הבמאיות השנה היה 28% — רחוק מאוד משוויון מול סרטי הבמאים, אבל גבוה בהרבה משיעור סרטי הבמאיות בעולם, שלפי האומדן המקובל הוא עדיין 10% בלבד. "לכל מי שטענו בשנים האחרונות שיש פה גל של קולנוע נשי — הגיע הזמן להבין שזה לא גל, אלא עשייה מתמשכת, שלא מתכוונת להיגמר בקרוב ולהתנפץ על איזה חוף", אומרת ליאור אלפנט מפורום הקולנועניות. "הגיע הזמן להפסיק לקרוא לזה גל נשי. המספרים האלה עולים בצורה יציבה פחות או יותר, ושיעור כזה של סרטים שנוצרים על ידי נשים — זה בהחלט הרבה יחסית למה שקורה בעולם".

עכשיו העיניים כבר נשואות אל השנה הבאה. סרטו של אבי נשר "החטאים", שעד סוף השנה צפוי לעבור את רף 100 אלף הכרטיסים, יכול לפי התחזיות להגיע לקהל רחב. "נורמן", סרטו האמריקאי של יוסף סידר בכיכובם של ריצ'רד גיר, ליאור אשכנזי, סטיב בושמי ושרלוט גינזבורג, יהיה בוודאי אחד הסרטים הבולטים של השנה הבאה, וגם "געגוע" של שבי גביזון, "פוקסטרוט" של שמוליק מעוז וסרט האנימציה "המלך שלמה" שמביים חנן קמינסקי נשמעים בעלי פוטנציאל לבלוט בנוף הקולנוע המקומי. ביונייטד קינג מתכננים להתמקד בסרטי ילדים ונוער, ולצד "המלך שלמה" מתכוונים להוציא שם עוד ארבעה סרטים שיפנו לקהל הזה. אם כל הציפיות יתממשו, 2017 תוכל להוכיח סופית שהרומן החמקמק בין הקולנוע הישראלי לקהל המקומי כבר נהפך לסיפור אהבה יציב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות