טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

געגועי למיוזיקל: לאן נעלם הז'אנר הקולנועי הקסום ביותר?

אף שימי הזוהר שלו חלפו לפני כמה עשורים, אהבתי אליו מעולם לא דעכה: שיר הלל לסרט המוזיקלי, שמפליא יותר מכל ז'אנר אחר לשלב בין הממשי למדומה

תגובות
מתוך הסרט שיר אשיר בגשם

כשצפיתי השבוע ב"לה לה לנד", סרטו המוזיקלי רב החן והתבונה של הבמאי האמריקאי דמיין צ'אזל (שביקורתי עליו מתפרסמת היום) בבית הקולנוע התל־אביבי שבו הוא מוקרן, הוקרנה קודם לסרט סדרת קדימונים לסרטים שיוקרנו בקרוב באותו בית קולנוע, וכמעט כל אחד מהם התהדר בהכרזה, שהובלטה בגדול, לפיה הסרט שהוא מקדם מבוסס על סיפור אמיתי. כבר כתבתי בעבר על כך שסרטים כה רבים היום מתבססים על סיפורים שאירעו במציאות, ואף הצגתי את הבעייתיות הטמונה בתופעה הזאת, ואני מציין אותה שוב רק כדי לומר שבמציאות קולנועית שכזאת, שבה האמיתות...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות