קשה לדמיין ריאיון מענג משיחה עם נגן הצ'מבלו הנורווגי קטיל האוגסאנד, שבא בשבוע שעבר ארצה לנצח על תזמורת הבארוק ולנגן איתה כסולן. המוסיקאי גבה הקומה, שדברו קולח כמעיין, הוא אדם שמח וחברותי; ניסיתי לראיינו במתכונת מסודרת, שנשברה מיד. כשהזכרתי נגינה בארוקיסטית בצ'מבלו, לעומת נגינת אותן יצירות בפסנתר, האוגסאנד שלף מיד סמארטפון והדגים מתוך הקלטה עד כמה צ'מבלו עדיף - כצליל וכסגנון נגינה. למשל: איך אפשר להפיק פראזות זמרתיות (צלילים מקושרים) בכלי שדווקא "נון-לגאטו" (צלילים מופרדים) נשמע - לאוזן שגדלה על פסנתר ולא עברה הכשרה בארוקיסטית - כסגולה המובהקת שלו.

האוגסאנד, בן 64, למד בנעוריו באוסלו ובבחרותו בהולנד - אצל חלוץ המהפכה הבארוקיסטית גוסטב לאונהארדט. בישראל היה בראשונה ב-1986, הופיע וגם לימד בסדנה למוסיקה עתיקה בירושלים. יש לו ידידים אצלנו - בקונצרטים שבהם יופיע כאן הפעם (עם תזמורת הבארוק ירושלים) ישתמש בצ'מבלו הפרטי של חברו הוותיק דוד שמר, מנהל התזמורת.

בראיון אינטרנטי שהעניק האוגסאנד בתחילת החודש ממקום מושבו בקלן, גרמניה (הוא בעל משרה באקדמיה שם, למן 1995) לפאמלה היקמן בישראל, תיאר את האווירה הקיצונית שאפפה את ראשוני המהפכה הבארוקיסטית - הוא הכיר אותם כאמור מקרוב, בשנות ה-70, ואף נמנה עם חייליהם. בשיחה אתי חזר בנימה דומה על אותו תיאור ביקורתי משועשע ומפוכח (אבל בל נטעה, הוא מזוהה עם גישת המודעות ההיסטורית עד היום).

מוסיקאים שעברו המרה לבארוק, ניסח קטיל האוגסאנד, היו מיליטנטים כלפי נגינת בארוק רגילה ("מודרנית") כמו שנגמלים מעישון מתייחסים בתוקפנות אל מעשנים. "קיבלתי הלם כששמעתי אז פעם את אחד הבארוקיסטים מכנה את הכנר (ה"מודרני" המפורסם) ארתור גרומיו ‘אחד מאותם חזירים'. הקיצוניות ששררה אז בהנחלת הגישה הבארוקיסטית בנגינה בכלי מיתר (שימוש בכינורות שמותקנים כמו במאה ה-17 וה-18 ובקשתות כמו אז), מזכירה את הפתגם הנורווגי על כינור ‘הארדנגר' (כינור נורווגי עממי) לעומת כינור ‘רגיל': ‘מיתרי כינור רגיל עשויים מעיים של חתול, ואילו בשביל הארדנגר משתמשים בחתול כולו'.

"כן כולנו היינו אז כאלה", המשיך האוגסאנד. "העדפנו אפילו להאזין למוסיקת אוונגרד מכוערת (מכוערת מתוך בחירה, הדגיש) על האזנה למוסיקה רומנטית". רבו ומורו גוסטב לאונהרדט, העיר עוד האוגסאנד בחיוך, לא היה מרוצה במיוחד מהשם שבחרו לו הוריו (מתוך הערצתם את גוסטב מאהלר).

לפני ימים אחדים מת המורה הדגול שלך, גוסטב לאונהארדט. לא אתאפק מלהזכיר ששמעתי פעם את לאונהארדט מתבטא בשלילה נחרצת על נגינת באך של גלן גולד. אתה מבין זאת?

"קודם כל אגיד שלדעתי גולד היה פסנתרן פנטסטי, שעשה גלים במים העומדים של ביצועי באך בשנות ה-50. עם זאת הוא החמיץ את הפואנטה, מבחינה מוסיקלית, כי הדגיש דברים לא חשובים. הנה (האוגסאנד מפעיל הקלטה של האריה של ‘וריאציות גולדברג' בצ'מבלו, מהסמאטרפון), שמע כמה זה פשוט, נפלא וקולח. לעומת זאת, אצל גולד האריה ‘מטופלת', מלאכותית - נגינה שמתעלמת מהטבעיות של הקישוטים הבארוקיים. אבל לא הוגן לגנות אותו, הוא הרי גדל בתקופה אחרת, עדיין סבל מסינדרום הצ'מבלו של ונדה לנדובסקה, כלי שעליו באך נשמע גרוע יותר אפילו מאשר בפסנתר".

מה דעתך על נגינת באך של פסנתרנים כמו מאריי פראיה או אנדרש שיף?

"כל הכבוד להם, על שהם מצליחים איכשהו לנגן את היצירות האלה בפרשנות בעלת משמעות. הצרה היא שאחרי הכל הם מוגבלים".

מוגבלים?

"כן. הבעיה שלהם היא שמעולם לא שמעו צ'מבלו טוב, לא נכנסו לאסתטיקה הנכונה".

בראיון קודם אמרת שנגינה ב'רוטינה בארוקיסטית מיינסטרימית' יכולה להיות משעממת מאוד.

"אני מתכוון למוסיקאים שמתמקדים בציות לכמה כללים, במקום לראות בראש וראשונה את המכלול של היצירה. אני מתעב מוסיקה מוקדמת שמבוצעת בגישה רוטינית, בלי תחכום והשראה. מוסיקת בארוק רגישה במיוחד לנגינה כזאת".

בראיון קודם הזכרת שבקרוב, לאחר שתפרוש מהוראה, תוכל להתמסר להרכבת מכונית היגואר הישנה שלך, שמחכה לטיפול בחצר הבית.

"כן. אני אוהב לעבוד, בין השאר בניתי 15 צ'מבלי" (בראיון קודם הזכיר גם שהיה טייס חובב). "היגואר ממתינה לי שנים, כי את התקציב הדרוש להשמשתה נאלצנו להשקיע בשיפוץ הבית בקלן".

בקונצרטים השבוע בישראל ינצח קטיל האוגסאנד על תזמורת הבארוק בירושלים וינגן איתה כסולן בצ'מבלו. מדובר בתוכנית נפלאה, כולה מטעמים, ובה הקונצ'רטו לצ'מבלו מס' 1056 של באך, בפה-מינור - האוגסאנד מציין שקונצ'רטו קצרצר זה הוא "תשע הדקות הכי דחוסות בתולדות הבארוק" (אגב, אפשר לשמוע קונצ'רטו זה ביוטיוב בנגינת גלן גולד, בין השאר), הסוויטה "העמים העתיקים והמודרניים" מאת טלמן, סוויטה מתוך "האינדיאנים האצילים" של ראמו (מוסיקה "אינדיאנית" בארוקית צרפתית לחלוטין) והסוויטה מס' 1 בדו-מג'ור (מס' 1066) של באך (האוגסאנד: "זו היצירה הצרפתית ביותר שבאך כתב). הקונצרט יתקיים ביום שלישי באולם הנרי קראון בירושלים וביום רביעי באולם ענב בתל אביב.