חגיגות 75 שנה לפילהרמונית תמו, התזמורת עזבה את ההאנגאר בנמל תל אביב וחזרה למשכנה הרגיל לעונה זו, אולם סמולרש שליד אוניברסיטת ת"א. שלשום שמעתי שם את התזמורת תחת ידו של המנצח עומר מאיר ולבר.

הקונצרט נפתח ב"לקול הזיכרונות" מאת מארק קופיטמן, יצירה עשויה במקצועיות ובתבונה: בסיסה הוא שיר תימני מסורתי קצר (הפעם מפי הזמרת מורין נהדר) והיא בנויה בחלקים מרשימים שלה במירקם הטרופוני, כלומר: קולות של כלים רבים (לרבות בחלוקות בתוך קבוצות הכלים) מבצעים קווים מלודיים דומים, אבל לא ממש יחד, מה שבונה אפקט של תפילת רבים. לא ייפלא ש"לקול הזיכרונות" מככבת כיצירה ישראלית-יהודית ייצוגית ברפרטואר הפילהרמונית, אשר השמיעה אותה גם בחו"ל.

בהמשך התייצב החצוצרן הבינלאומי סרגיי נקריאקוב לביצוע גרסה מיוחדת ל"ואריאציות רוקוקו" של צ'ייקובסקי. הן כתובות במקור לצ'לו ותזמורת, נקריאקוב ניגן את תפקיד הצ'לו במין חצוצרה ששמה פלוגלהורן. זה היה חלק בידורי בתוכנית, לא היה אפשר אלא להתפעל מהווירטואוזיות הנינוחה של הסולן (אגב, אפשר לראות ולשמוע אותו מנגן את "רוקוקו" גם באינטרנט). מאחר שמדובר ביצירה בעלת אופי קל אלגנטי, המרת הצ'לו בחצוצרה אינה מעשה צורם מאוד, אף כי באוזניי כרוכה בה פגיעה כלשהי; קולו של כלי אינו רק הצליל של הכלי לבדו, אלא גם הקונטקסט האסוציאטיווי שדבק בו (ומבחינה זו יש הבדל מכריע בין צ'לו וחצוצרה). הקהל, הוגן לציין, הגיב באהדה רבה, נקריאקוב הוסיף הדרן ("אריה על מיתר סול, של באך) שלא היה נחוץ, לכאורה. בנוסח שבו נוגנו יכלו "ואריאציות רוקוקו" עצמן להיחשב כהדרן אחד גדול. הקונצרט הסתיים בביצוע נמרץ לסימפוניה מס' 5 של צ'ייקובסקי, ביצוע שהפיק מהקהל מחיאות כפיים עזות. עוד יש להזכיר כי תוכנית זו של הפילהרמונית תוגש שוב הערב ומחר, באותו מקום.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: עומר מאיר ולבר. סולן: החצוצרן סרגיי נקריאקוב. אולם סמולרש בת"א, מוצ"ש 21.1