מארינה קאראסיובה, מוסיקולוגית ותיקה ורבת פעלים ממוסקווה, פירסמה ספרים ומחקרים רבים, בנושא השמיעה המוסיקלית. בביקורה הראשון בישראל מתארחת השבוע קאראסיובה במכללת לוינסקי בתל אביב ומציגה את שיטותיה לפני הסגל והסטודנטים.

גישתה של קאראסיובה היא סינסתטית. בניסוח כוללני: פיתוח שמיעה, אצלה, אינו רק שכלול היכולת לזהות מהו האקורד המנוגן, או לרשום מיד בתווים (באקדמיות ובקונסרבטוריונים קוראים לכך "הכתבה") מנגינה מושרת או מנוגנת, אלא הארת תופעת השמיעה כמפעילה את כל המערכת הקוגניטיווית.

בסדנה שקיימה שלשום במכללה השמיעה קאראסיובה לקהל מבחר אקורדים וביקשה מהנוכחים לומר, או לתאר בתנועת ידיים, מהן האסוציאציות החושניות הלא אקוסטיות שאקורדים אלה מעוררים אצלם. איזה אקורד הוא "חם", איזה אקורד הוא "כחול"? איזהו "עגול", או "כבד"? איזה קשור במתח שרירי, בתחושת כאב או עונג?

לדבריה, התגובות שקיבלה כאן דומות לממצאים שאספה (במתודולוגיה סטטיסטית קפדנית) בארצות אחרות, כלומר: הקישורים הסינסתטיים - בין תופעות צלילות מסוימות לתופעות חושיות וקוגניטיביות לא שמיעתיות - הם אוניברסליים. עוד היא מציינת שאקורדים השייכים למוסיקה ה"מודרנית" של המאה ה-20, בניגוד לאקורדים המסורתיים בנאליים של שיטת המג'ור-מינור, הם המעוררים, מטבעם, תגובות סינסתטיות ובעצם קל יותר לזהותם בשמיעה.

עיסוק נוסף של קאראסיובה: אינטונציות של דיבור, כלומר חקר העליות והירידות בגובה המלים או ההברות, דפוסי מיקצב, ארטיקולציה.

בין השאר חקרה את האינטונציה המיוחדת של השפה היפאנית. פיתוח קשב לאינטונציה משפר את הדיבור לפני קהל, היא אומרת, ואת היכולת להשיג שליטה מלאה בשפות חדשות.

קאראסיובה מדגישה שכל עוד הרוכש שפה חדשה - גם אם סיגל לו אוצר מלים גדול ואת חוקי הדקדוק - אינו מדבר באינטונציה האופיינית של דוברי השפה, הוא יישמע להם זר, מרוחק.

הערב, ב-18:00 במכללת לוינסקי מצפון לתל אביב, תערוך קאראסיובה סדנה בנושא שמיעה הרמונית (זיהוי מרווחים וזיהוי אקורדים). הנושא נראה שגרתי - לחם חוק של תלמידי מוסיקה - אך היא מבטיחה להציגו באור חדש.