רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת מופע: מחול מתוח ובועט ב"מחקר-ארץ"

גופם של הרקדנים ב"מחקר-ארץ" אינו רוקד אלא פורץ, משדר מצוקה, בודק את עצמו, נקלע לסכנה. למתעניינים במחול ניסיוני משובח

תגובות

ארקדי זיידס מביא אתו נדוניה עשירה של מי שהיה רקדן בלהקת בת שבע ועבד עם אוהד נהרין ובהמשך בלהקתה של יסמין גודר. כאשר רקדן עם רקורד כזה מגיע לנקודה בחייו שבה הוא שואל את עצמו "אז מה הלאה", מחפש משמעות חדשה לעיסוק במחול וכמו מוכן "לשכוח" את כל מה שלמד כדי לפנות מקום למשהו חדש - נוצרת עבודה עמוקה, ישירה ותמציתית שהגוף במרכזה.

זה כמה עשורים שהגוף נהפך למקום שבו נכתב המחול. כלומר, לא גוף שמספר נרטיב עם ליברית, לא גוף בשירות הגיגי הנפש - אלא גוף של עצמות, בשר ודם שאומר את דברו. זה גוף המתנער מסוגות מחול, מתנער ממשפטי תנועה, מתנער ממקצבים, מתקלף מכל המוכר ומבקש להפיק ישירות רק מה שהגוף כותב. הגוף ביצירה של זיידס זועק מצוקה. התנועה שלו איננה הומנית, אינה קשובה ליכולות הטבעיות ולרצונות של מה נעים וטוב לגוף לעשות, אלא אכזרית, צווחת. אי שקט מאפיין את כל הסולואים, שביצועם איכותי, אי שקט המקרין תחושה של חיפוש, כאשר תנועה חוזרות שזורות כמוטיב הנחתם בסירוב, בחוסר נכונות של הגוף להביע את עצמו "נכון".

הבמה כאן היא כמעבדה, ללא תפאורה, עם אור קבוע לבן של פנסים מלמעלה היוצרים אווירה סגרירית ולא משתנה. זאת במה של שחור לבן, שעליה עולים חמישה רקדנים/פרפורמרים, כל אחד עם הסולו של הגוף שלו, לבושים בבגדים יומיומיים בגוונים שבין שחור ללבן אוף-וייט. כל סולו הוא ככלי נגינה עצמאי המפיק את המוסיקה שלו.

print-image-1.1792582-1
גדי דגון

הסולו הראשון הוא של יולי קובבסניאן. בהתחלה נראה שהיא מנסה לברר לעצמה מה הגוף רוצה. היא שוכבת, ממתינה, קמה, הולכת למקום אחר, יושבת, ממתינה, ותוך כדי כך הגוף מצביע על כיוון של חיפוש אחר המקום של חיבור הגוף לאדמה. החיפושים הולכים וגוברים, כאשר בכל מקום נעשית בדיקה מחודשת של הגוף כמו בכדי לאמת את המיקום. הצירופים של התנועה נעשים יותר מורכבים וכשהגוף ממשיך כל הזמן לבדוק את עצמו במיקומים המשתנים, כאילו בודק את מערכת שימון המיפרקים.

אלה משפטי תנועה קצרצרים, לא מחול המחובר למקצב. התנועה איננה רוקדת אלא פורצת ישירות. החיפוש מתבצע לרוב בשקט כדי לא להפריע לתחושת הניווט. הסולו ברובו קרוב לרצפה, עם התקדמות ונפילות אכזריות על הברכיים - המקום הכל כך רגיש לפציעה - כמו כדי להגביר את עוצמת הסכנה והכאב שהגוף מוכן להפיק מתוכו. בהמשך הגוף מיטלטל, כל פעם במיקום שונה על הבמה, כמבקש להתפרק לצורך ניקוי וחיבור מחדש.

דיאלוג מאופק עם הנוף

הסולו של אופיר יודלביץ' מתחיל בריצות המסתיימות בהחלקה של מלוא אורך הגוף על הרצפה. כל פעם ההחלקה שונה כדי לגעת במקום אחר. וכך שוב ושוב, כמו הלקאה. כל זה מבוצע בשקט. אחר כך יודלביץ' ניגש למיקרופון המוצב בקדמת הבמה ומשמיע את נשיפות האנחה של הגוף. הוא נראה כמקליט אותן ושולט בעוצמה ובמהירות, היוצרים תפאורה קולית לסולו. בהמשך הגוף מלווה את עצמו בחרחור מצפצף של הריאות, כשהרקדן נאלץ לקטוע את התנועה של הגוף, לעמוד, להרים ראשו מעלה, לפתוח את הצלעות ולקחת נשימה ארוכה. ועוד נשימה ועוד, ואז לחזור אל הגוף הבועט.

הסולו של ראידה אדון, פרפורמרית תמירה עם נוכחות מרשימה, הוא שילוב של תנופות בידיים המושכות אחריהן את הגוף, פיסות זיכרון של הגוף, של משחקי ילדות או ריקוד מלוות בנעימה קטועה עם מלים בערבית. בניגוד לאחרים, יש בתנועה שלה גם קפיצות כשרגליה צמודות והיא נעה מצד לצד, ובהמשך גם היא מטיחה את הגוף מטה ומתפלשת ברצפה. וכך שוב ושוב.

בסולו של שבא לי-לוי יש מרכיב הומוריסטי כאשר הרגליים מקופלות תוך מגבלה תנועתית והוא מתקדם בעיקר על הידיים ומדבר אל עצמו באנגלית כמו עושה בדיקת אינוונטר של הגוף. בשלב זה, אחרי צפייה בארבע קטעי סולו ארוכים ואינטנסיביים שמוציאים לצופה את האוויר, ניתן היה מבחינתי לסיים את העבודה. אמנם ניתן היה למצוא גם בסולו של אסף אהרונסון גוונים חדשים, מה עוד שהוא גם רקדן איכותי - אבל הוא הוצב במקום כפוי טובה, האחרון ביצירה שכבר מיצתה את עצמה קודם לכן.

תוך כדי המופע מוקרנים במשורה תצלומים בשחור לבן על מסך פנורמי: לפעמים אלה מרחבים של שדות צחיחים עם כמה עצי ברוש ששרדו או עם מבנה תעשייתי עתיר חלונות הנראה ככוורת או ככלא. לפעמים התצלום הוא של שמיים מנוקדים בעננים של שחור לבן. בכל התצלומים מופיעה חומה - שניתן לקשרה לאזור שלנו אבל גם לאזורים אחרים בעולם. הצילום, שנראה סטטי, נע בתוך עצמו באיטיות שקשה להבחין בה, לעתים מטושטש ולעתים ממוקד, לעתים רחוק, כרקע לסולואים, ולעתים מתקרב ומבקש נוכחות. לפעמים הרקדנים עומדים ומסתכלים למרחקים, ולמרות שנראה כי התנועה והצילום שומרים כל אחד על עצמאותו, בכל זאת נוצר דיאלוג מאופק.

"מחקר - ארץ" היא יצירה איכותית בעלת אופי ניסיוני, חזקה בישירות שלה, עם טעם אמנותי משובח מהסוג הנזירי, כאשר המצוקה שמשדר הגוף היא בו-זמנית מקומית ואוניברסלית. המופע דורש צפייה דרוכה והוא ראוי לאלה שמחפשים מופע "אחר" שהוא מעבר למהנה ולמוכר.

"מחקר-ארץ". כוריאוגרפיה ובימוי: ארקדי זיידס; תחקיר: ענת צדרבאום; פרפורמרים: ראידה אדון, אסף אהרונסון, שבא לי-לוי, יולי קובבסניאן, אופיר יודלביץ'; צילום: יובל טבול; עיצוב וידיאו: דניאל לנדאו; מוסיקה: תום חללים וחן ואגנר; תאורה: ברונו פוצ'רון. מחול לוהט, מרכז סוזן דלל. 31.7



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות