המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

בשמלה אדומה ו-238 כיסים

שמלה ענקית שאנשים יכולים להתארח בה, פסל שילקט צלילים וייצור מהם מוסיקה, ושולחן המעוצב על פי דפוסי הגדילה של עץ - אלה היו כמה מהאטרקציות בפסטיבל העיצוב של לונדון

בשנה התשיעית לקיומו הצליח פסטיבל העיצוב בלונדון, אחד הגדולים בתחום, לככב בפעם הראשונה על שער העיתון הכלכלי הנחשב "פייננשל טיימס". אבל גם בלי קשר לפרסום ההיסטורי, אווירת החגיגה היתה מושלמת: הפסטיבל, שהתקיים במחצית השנייה של ספטמבר, כלל השנה יותר מ-250 אירועים ומשך כ-300 אלף צופים, להערכת המארגנים. ההיצע היה גדול יותר ממה שאפילו המבקר הנחוש והזריז ביותר יכול היה להספיק לראות.

את עיקר תשומת הלב של הקהל ושל התקשורת משכו אירועים גדולים כמו מזרון מבד וספוג באורך 100 מטרים בעיצובם של האחים בורולק שהוצב במוזיאון ויקטוריה ואלברט, או מתחם עיצוב ענק של טום דיקסון במזח פורטובלו.

אך בצדם בלטו גם כמה פרויקטים עדינים יותר ומעניינים לא פחות. אחד היפים והרגישים שבהם היה פרויקט השמלה האדומה בעיצובם של המעצבים הפינים אאמו סונג ויוהן אולין. השמלה, בגובה 3 מטרים ובאורך 20 מטרים, נתפרה מ-550 מטרים של בד אדום והכילה מאות כיסים פנימיים במעגל מושלם, ובהם מקום ללא פחות מ-238 אנשים.

במרכז השמלה הופיעו במשך שלושה לילות זמרת הג'ז והסול אמה סאלוקוסקי והגיטריסט יארמו סאארי, אך ניכר היה שהמבקרים נהנים מהחוויה גם בזמן שלא התקיימה ההופעה. למעשה, תגובותיהם של המבקרים היו מרתקות עוד יותר מהשמלה עצמה: הם השילו מעליהם במהירות את החזות הרצינית, נכנסו פנימה והתחבאו בכיסים הנוחים. אחדים מהם אף הזילו דמעה כשזחלו להם החוצה מהפרויקט, שנהפך למיצג אנושי חי ונושם.

פרויקט פואטי לא פחות הציג המעצב והמלחין הפאריסאי-ניו יורקי סבסטיאן אגניגנס באירוע המסחרי "100% עיצוב", שבו השתתפו יותר מ-400 מעצבים וחברות. הוא הציג מודל מוקטן של פסל שייבנה (על ידי חברת הבנייה הטורקית נף) באיסטנבול ממאות מטרים של צינורות נחושת מפותלים, יחצה בניין בן 35 קומות לאורכו ולרוחבו ויאסוף בדרכו קולות, וכך יגרום לבניין "לשיר". הפרויקט המורכב, שבנייתו תחל ב-2012, מבוסס על הרעיון שצלילים מכל רחבי הבניין

"שמלה אדומה" של אאמו סונג ויוהן אולין. צופים הזילו דמעה
"שמלה אדומה" של אאמו סונג ויוהן אולין. צופים הזילו דמעה.

יינשאו וירחפו דרך צינורות הנחושת וייהפכו לפסקול בשידור חי. ה"מוסיקה" שייצרו הבניין ותושביו תשולב במוסיקה מוקלטת מראש והצליל הסופי יושמע באמצעות רמקולים מיוחדים בלובי של הבניין.

כפי שאפשר היה לצפות, לא חסרו בפסטיבל אירועים שהציגו את הפוטנציאל העצום הטמון בשילוב טכנולוגיות חדשניות בעיצוב. באירוע "100% עיצוב" כיכבו בין השאר רובוטים של חברת רובופולד המסוגלים לקפל יריעות מתכת לצורות מורכבות במהירות ולפי שרטוט פשוט, המבוצע באמצעות סכין מנתחים דקה על גבי קרטון. לא רחוק מהם נחו בדים "חכמים" מסוגים שונים, וביניהם בד לייקרה שהוחדרו לתוכו חוטי חשמל באופן שיאפשר בעתיד הקרוב ליצור שלט רחוק, למשל לטלוויזיה, המובנה בתוך בגד.

הטכנולוגיה כיכבה גם בתערוכה המעניינת שאצר הגלריסט הניו-יורקי מוריי מוס במוזיאון ויקטוריה ואלברט. מוס הביא עמו למוזיאון סדרה של פריטים מתוחכמים והומוריסטיים המתכתבים עם יצירות ידועות במוזיאון ונוצרו כולן באמצעות מדפסת תלת ממדית.

בין השאר הוצגו בתערוכה מנורות מרהיבות; 14 זוגות של נעלי זונות שעוצבו בסגנון התקופה האליזבתנית ואז הוצבו, במעין קריצה היסטוריות, ליד מיטה מפורסמת מאותה התקופה; בגד המכונה "טוניקת האסקפיזם" שתוכנן על ידי מעצבת האופנה איריס ואן הרפן והאדריכל דניאל וידריג; ושולחן שתיכננו מתיאס באר וסטודיו פלטפורם. עיצובו ו"הדפסתו" של השולחן התבססו על תיעוד מדויק של דפוסי הגדילה של העץ שהעניק השראה לעיצובו, באמצעות אלגוריתמים שהוזנו למדפסת. עד כה, ללא הטכנולוגיה החדשה, רעיון זה לא היה אפשרי לביצוע.

מוס הגדיר בראיון ל"ניו יורק טיימס" את העיצובים שנוצרו בהדפסה תלת ממדית כלא סתם אבולוציה בעיצוב אלא מהפכה של ממש, שרק תתרחב כאשר אפשר יהיה, בעתיד הקרוב, להדפיס ממגוון חומרים, ובכלל זה זכוכית, קרמיקה ואפילו ברזל ובטון.

כיסא קרנף של מקסימו ריארה מננדז
כיסא קרנף של מקסימו ריארה מננדז.

חממה מקוביות לגו

האדריכל והמעצב ג'ון פוסון עיצב את אחד הפרויקטים המדוברים והיפים ביותר בפסטיבל - מיצג אופטי שהורכב ממראה קמורה בקוטר שני מטרים ועדשה קעורה בקוטר 40 ס"מ שהורכבו זו מעל זו. המראה והעדשה הוצבו בבסיס גרם המדרגות הספירלי במגדל המערבי של כנסיית סנט פול, אחד הסמלים המוכרים ביותר של העיר. התוצאה היא מראה מרהיב של גרם המדרגות שתיכנן האדריכל כריסטופר רן בתחילת המאה ה-18, באופן המדגיש את יופיו הראשוני של המבנה ומאפשר לצופה לראותו מזווית חדשה ומסחררת, במובן המילולי ביותר של המלה.

עבודתו של רן נחשבת גם היום לפנינה ארכיטקטונית, הסבירו המארגנים, לאור העובדה שמדובר בגרם מדרגות הבנוי בצורת גליל מושלם, ובו כל מדרגה נדמית כמרחפת באוויר ונתמכת רק בידי המדרגה שמעליה והמדרגה שמתחתיה. בחירתו של פוסון, הידוע בסגנונו המינימליסטי, להצדיע לעבודתו של רן ולהעצים אותה זכתה לתשבחות רבות.

פופולריות ומעניינות היו גם עבודותיו של המעצב ולטר רייס, חביב העשירון העליון בבריטניה, שנודע בנטייתו למחזר חומרים שנזרקו לפח, כמו מכסה מנוע של מכונית מיני קופר או קרש גיהוץ ישן, ולהשתמש בהם מחדש בעיצוביו הפרועים. בין השאר הציג רייס כיסא שידיותיו עשויות שתי רגליים חטובות הנתונות במגפי עור גבוהים וכונה "הכיסא של עקרת הבית המשועממת".

גם המעצב הדני סבסטיאן ברגן הצליח להרים כמה גבות בזכות החממה האמיתית שבנה בקובנט גרדן. החממה, המלאה צמחים ואדמה, עשויה כולה אך ורק מקוביות לגו. המעצב הבריטי סיימון חסן עיצב בעבור פנדי כיסאות שמושביהם עשויים עור שעובד בטכניקות שפותחו בימי הביניים. התוצאה היא מראה המשלב תנועה, עוצמה ונוסטלגיה. בלט גם כיסא דרמטי וייחודי של המעצב מקסימו ריארה מננדז - רהיט עצום ממדים בצורת קרנף, שניצב לצד כיסאות דומים בצורת אריה ים ותמנון.

מרשימה היתה גם עבודתה של המעצבת פיי טוגוד, שסומנה על ידי המגזין "וולפייפר" כאחת ההבטחות המעניינות של הפסטיבל. טוגוד הציגה קולקציה של ריהוט חייזרי, מעט אפל, הנע בסגנונו בין טרגי למפתה, תחת הכותרת "הפרעה עדינה: מקבץ מספר 3". זוהי הקולקציה השלישית של טוגוד ובבסיסה מונחת השאיפה לבדוק את הזוהר שניתן ליצור באמצעות אלכימיה בקרב חומרים מוכרים כמו אלומיניום, מתכת, זכוכית ועץ. את התהליך, טוענת טוגוד, אפשר לייצר באמצעות חיקוי של תהליכים מקבילים בטבע, שבהם צמח או חיה מעלים ומורידים את רמת המשיכה שלהם כלפי אחרים בעזרת שינויים חיצוניים זעירים.

פרויקטים בולטים הציגו גם המעצב הסיני זאנג זואי, שבנה כיסאות חלליים למראה, והמעצבת הפולנייה קרולינה טילקה, שבנתה ספסל עשוי עשרות יחידות עץ מעובד שכל אחת מהן יכולה להסתובב על צירה באופן עצמאי וליהפך למעשה לשולחן.

בבית של אנני לנוקס

בדומה לשנים קודמות, גם הפעם חיפשו בפסטיבל הלונדוני את נקודות החיבור וההפרדה בין עיצוב המוני לעבודת יד מסורתית. שני סימפוזיונים הוקדשו לעניין, וכך גם כמה תערוכות שסבבו סביב חפצים שיוצרו בעבודת יד אישית, באמצעות חומרים מקומיים או בעזרת טכניקות עבודה מסורתיות. בהקשר זה הציגה גם האמנית ג'סיקה פאלמר מגוון מצומצם אך כובש של תכשיטים עדינים עשויים נייר דקיק.

האירוע המרכזי בתחום זה היה ללא ספק התערוכה "The Power of Making", שאצר דניאל צ'רני במוזיאון ויקטוריה ואלברט, והתמקדה בעבודות יד כמו דב שלם סרוג, חליפה מעץ, קרטון ומתכת שיועדה לסטיבן הוקינג, וגיטרה בעלת שישה ראשים. התערוכה הזו משכה קהל רב כל כך עד שהתור גלש והתפתל הרבה מעבר לדלת הכניסה.

פרויקט מעניין נוסף של צ'רני בשיתוף עם המעצב הגרפי נוויל ברודי היה "פסטיבל האנטי עיצוב" שהתקיים תחת הכותרת "טעויות ומניפסטים". הרעיון נולד, לדברי המארגנים, במטרה לרענן את הרעיונות המקובלים בעולם העיצוב, להציע אלטרנטיבה לאירועים אחרים בפסטיבל ולבחון את העיצוב משני קצוותיו - מצד המניפסט שבתחילת התהליך העיצובי, שבו באים לידי ביטוי הרעיונות הגולמיים והתיאורטיים, ומצד הטעויות שצצות בהמשך, תוצאה לא מכוונת שאולי אינה משקפת את כוונתו המקורית של היוצר אך לכל הפחות מעוררת דיון מחודש ופותחת דרך לכיוון חדש ולא צפוי.

המעצבים הישראלים זכו לייצוג הולם בתערוכה. במוזיאון הטבע הוצג פרויקט יפה של שי אלקלעי, יעל מר ואוסקר נארוד, שהציבו מפל של מסכי מחשב הנשפכים לכל עבר ועליהם הוקרנו קטעי אנימציה, שנוצרו בהשראת המוצגים במוזיאון. לא רחוק משם הוצבה גם עבודתו המעניינת של אריק לוי, שבחן מבנים ותהליכים בטבע שיתוף עם חברת הקריסטלים סוורובסקי, וליתר דיוק - כיצד תהליך כמו אוסמוזה, שבו נוצר מפל ריכוזים המביא להשוואת הריכוז של חומר מסוים בשני עבריה של ממברנה, מתקיים למעשה גם בשפת העיצוב. לדעתו של לוי, תהליך זה אפשר לתרגם לשלל מובנים - "מאמיתי לווירטואלי, מהמוצק למטאפורי".

מתוכנית הפסטיבל לא נעלמו מפגשים עם כוכבים בתחום העיצוב ועם סלבריטאים מושכי קהל. בין השאר התקיימו ארוחת בוקר נינוחה עם מעצב העל מרסל ונדרס, שהסביר בה מדוע לעולם לא יסבול עיצוב מינימליסטי או "מפוכח", וביקור ב"ביתה" של אנני לנוקס, שחלקים ממנו נבנו מחדש בתוך מוזיאון ויקטוריה ואלברט. בבית יכלו המבקרים לחלוץ את נעליהם, להניח אותן במתקן המיועד לכך בכניסה ולהסתובב בין חפציה של הזמרת.

מבין מאות הגלריות, החנויות והחללים מאולתרים (וביניהם גם מוסך שעבר הסבה וכוכים קטנים בדרום העיר) שאירחו מעצבים צעירים וחדשים או בעלי שם ומבוססים, בלט לטובה בוטיק מינט בניהולה של לינה כנפאני, שרכשה לעצמה מוניטין של בעלת עין חדה המזהה מעצבים מוכשרים כבר בתחילת דרכם.

כנפאני שילבה בחלל היוקרתי עבודות של מעצבים מוכרים ומצליחים מאוד (כמו קולקציית הריהוט מבית מרג'יאלה) לצד שמות מוכרים פחות, וגם הציגה סדרה של פריטים שהמשותף לרבים מהם הוא הפער הקיים בין הרושם הראשון שיצרו למהותם האמיתית, שהתגלתה רק לאחר מבט מדוקדק או נגיעה.

בין השאר הוצגו אגרטלים שנראים כעשויים מבטון מחוספס אך מורכבים למעשה מצלולוזה עדינה, בעיצוב הסטודיו הברלינאי "אט לה בן"; שידה עשויית ספוג עם חרכים שאפשר לנעוץ ישירות לתוכם את החפצים במקום להניח אותם במגירה, בעיצובה של המעצבת הגרמנייה סילביה קניפל (שהציגה לפני כמה חודשים את עבודותיה גם במוזיאון העיצוב בחולון), וקערות עשויות עורות וקשקשי דגים, בעיצובה של המעצבת והפסל קארי פורה. הקערות עובדו באופן שאיפשר להן לשמור על שקיפות מהפנטת כמעט, ושיווה להן מראה קדמוני וטהור.

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 לתיאורים ויזואליים חייבים תמונות מירב
  • 12:04
  • 05.10.11

אחרת זה ריק וחסר משמעות

02 חבל שאין יותר תמונות.....  (לת) שיר
  • 12:10
  • 05.10.11

03 דווקא בכתבה כזו חייבים מצגת עשירה. הרבה יותר מאשר צילומי רודן מרוטש, לובים שמחים או טורקים המומים.  (לת) מולטי ג. מדיה
  • 21:57
  • 24.10.11