טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור בית

אוספים מפאריס ועבודות יד אצל רונית ברקאי

אחרי שנים בבירה הצרפתית עברה רונית ברקאי להתגורר בסמוך לכיכר המדינה בתל אביב, ואתה אוסף של פריטים אהובים, חלקם מעשה ידיה. צפו במצגת

תגובות

כשרונית ברקאי החלה לרקום, כשהיתה בת 24, היא לא חשבה שהרקמה תיהפך ליותר מתחביב, וודאי לא שיום אחד היא עוד תלמד אנשים אחרים לרקום. אחרי הכל, לאחר שסיימה את שירותה הצבאי היא למדה תכנות והחלה לעבוד בתע"ש כמתכנתת, ולאחר מכן למדה באוניברסיטה מתמטיקה ומחשבים. ממתכנתת היא התקדמה להיות אנליסטית וראש צוות, ב-1981 עברה לגור בפאריס, ובתפקידה האחרון (עד לפני ארבע שנים) עבדה כמנהלת המחשוב של חברת רבלון.

"אני גם ריאלית מאוד וגם הומנית מאוד. אחרי שתיכנתתי במשך שנה ומשהו, אמרתי שלא יכול להיות שזה מה שאני אעשה כל החיים, כי אמות משעמום. הלכתי ללמוד מתמטיקה וחזרתי שוב למחשבים. זה כמו דחף שלא ניתן לשליטה - זה, הרקמה, והתעסקות עם דברים יפים כמו נייר כתיבה ומחברות. יש לי אוסף ענק של מחברות, של כל מה שקשור בספרים וטיפוגרפיה. במסגרת התחביב הקמתי בשנות ה-90, יחד עם כמה חברות בפאריס, מועדון רקמה. את רוב הרקמות שלי נתתי במתנה, מעטות שמרתי".

בסוף 2007 חזרה ברקאי לארץ עקב נסיבות משפחתיות. בתה, מיקה, כיום בת 37, חיה בארץ, ואילו בנה, לוני בן ה-22, נשאר בפאריס. "כשחזרתי הייתי צריכה להחליט מה אני עושה עכשיו, ממה אני מתפרנסת. היה לי ברור שתחום המחשבים לא מעניין אותי יותר, אבל מצד שני ידעתי שאף אחד לא מחכה בזרועות פתוחות כדי לקבל אשה בת 56 לעבודה. לא היה לי מושג מה אני הולכת לעשות, עוד לא הבנתי שאני הולכת להפוך את התחביב למקור פרנסה", מספרת ברקאי.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב כתבות גלריה ישירות לפייסבוק שלכם

"יום אחד הלכתי לקנות מחברות, וחשבתי שזה איום ונורא שאין אף מחברת יפה. החלטתי לעשות מחברות. לא היה לי מושג בדפוס, או בפוטושופ, מעולם לא למדתי אמנות, או עיצוב, הכל רק תחושות בטן. בנאיביות ענקית אמרתי שאני תלמידה טובה ושאלמד תוך כדי תנועה. עשיתי המון שטויות, עד שבסוף 2008 הוצאתי סדרה ראשונה של מחברות. אז גם התוודעתי לנפלאות הקונסיגנציה, והבנתי שזה לא עובד, צריך להשתפר".

מאז, ולאחר שלמדה תוכנות עיצוב גרפי, החלה ברקאי לשלב בעבודותיה גם את הרקמה. התוצאה: מוצרי נייר שימושיים, פשוטים ואסתטיים, כמו פנקסים, מחברות ובלוק כתיבה, שנמצאים במגרש המשחקים המשתרע בין פרסום, מיתוג, אמנות ועסקים, לצד כריות ומוצרי טקסטיל רקומים ואפילו פריטי ריהוט קומפקטים שבהם היא משלבת אותיות ומשחקים טיפוגרפים, שניכר שהשהות הממושכת בפאריס השפיעה על המראה הסופי שלהם.

"יש לי חוש אסתטי מפותח עד כאב, אני מאלה שלא יכולים לסבול שהתמונה עקומה וחייבים לקום וליישר אותה. אחד הזכרונות הראשונים שלי בעניין הזה הוא מהקיבוץ. נולדתי בקיבוץ יד חנה, ואני זוכרת שהייתי הולכת למכבסה לעזור לתלות את הכביסה. היתה שם עגלה ענקית שבתוכה הבגדים לתלייה, ואני זוכרת שתמיד חיפשתי את בן הזוג של הגרב, ותמיד תליתי את הכביסה לפי הצבעים. אף אחד לא אמר לי לעשות את זה, הייתי מוכרחה לעשות ככה. לקח לי המון זמן לגלות שלא כולם תולים ככה כביסה", היא מחייכת.

שוק פשפשים בפאריס

print-image-1.1583979-1

כשחזרה לארץ, עברה ברקאי לגור ברחוב חברה חדשה, אחד מהרחובות הקטנים והשקטים שמקיפים את כיכר המדינה בתל אביב. "מעולם לא גרתי בתל אביב לפני כן. חזרתי לארץ בלי כתובת ובלי כלום, והבת שלי אמרה שהיא תחפש לי דירה באתר ‘יד 2'. לא היה לי מושג איפה זה חברה חדשה, לא ידעתי כלום על תל אביב, ידעתי רק שיש רחוב דיזנגוף. היא אמרה לי שהיא בטוחה שזה בשבילי, וכשבאנו לראות את הדירה מיד הרגשתי שהאנרגית מתאימות לי. אני מאוד מרוצה מהאזור, מהשקט ומהמרכזיות שלו".

דלת הכניסה לדירה מובילה לחלל גדול שמשמש כמרכז הבית וכולל מבואה שמחוברת לסלון. שניהם מחופים בפרקט עץ. ממול הכניסה נמצא המטבח ומימין לה פתח שמוביל אל שאר חדרי הבית: חצי חדר שמשמש כמשרד עמוס בניירות, ממנו יוצאים לחצי חדר נוסף שמשמש כחדר שינה; מקלחת, שירותים וחדר שינה נוסף, שבנה של ברקאי מתגורר בו כשהוא מגיע לביקור בארץ, ובינתיים משמש כמחסן.

במרכז הסלון ניצבת ספה שמפרידה, לכאורה, בין החלק שמתפקד כסטודיו לבין האזור שמשמש לאירוח, "אבל הסטודיו קצת השתלט עליו. לא חשבתי שיהיו כל כך הרבה דברים על השולחן", אומרת ברקאי ומצביעה על השולחן שעמוס בעטים, טושים, מחזיקי מפתחות וקופסאות עץ שבכל אחת משהו אחר: צבעים לטקסטיל, תוויות מכל מיני סוגים, חוטי כותנה עבים, חוטי תפירה דקים, לוחות קטנים וגירים, סרגלים, מחטים, שפופרות דבק, קלפים, אטבי כביסה ועוד. "חוץ מהספה והכורסא הבאתי אתי את כל הרהיטים מפאריס, למעט מדפי ‘בילי' המפורסמים של איקאה שהיו לי כמוהם גם בצרפת. הכל ריהוט עץ משווקי פשפשים בפאריס, והכל עבר טיפול אישי, גם המנורות".

קירות הסלון מלאים במקבצי תמונות ורקמות, כולן ממוסגרות. "אין פה חוקיות, רק דברים שאני אוהבת, זה החוק היחיד שמניע אותי. זה יכול להיות מודרני, ישן, צבעוני, שחור-לבן, כל דבר". אחד המקבצים כולל פיסות קטנות של בד שעליהן למדו בעבר ילדות בפאריס לרקום. "זה היה החינוך שלהן בזמנו, ככה למדו לקרוא ולכתוב. העבודות הקטנות שחלקן לא מושלמות הן ההתחלה של לימודי קריאה. לא למדו את האותיות לפי סדר האלף-בית, אלא לפי הסדר שלמדו לרקום את האותיות, מאותיות קלות וישרות לאותיות מסובכות יותר. התחילו תמיד באות A, ולאחר מכן H, או L. כשגמרו את האותיות עברו למספרים".

כלכלת בית

מקבץ אחר קשור בנשים. "זה משהו שקשור מבחינתי ברוך, בנוסטלגיה ובכתיבה. אני אוהבת נושאים שיש בהם כתיבה, כמו מכתב, או נוצה". מקבץ נוסף מאגד תמונות משפחתיות, אבל רק אחת מהן היא תמונה של אמה של ברקאי לצד הדוד והסבתא. "כל שאר התמונות מציגות משפחות אחרות. כנראה יש לי חוסר שהמצאתי לו תשובה, כי לא הכרתי את הסבים שלי, כולם נספו בשואה, וככלל, המשפחה שלי מסובכת מאוד, אז המצאתי לי משפחה חליפית".

print-image-1.1583980-2

על שולחן העץ ליד הטלוויזיה מפוזרים כמה דיסקים. "אני לא יכולה לעבוד ולשמוע מוסיקה באותו הזמן. אני צריכה שקט. מה שקורה הוא שאני שוכחת שאני עובדת ומתחילה להקשיב למוסיקה ולמלים. אני לא מורידה מוסיקה מהאינטרנט, והמוסיקה שאני אוהבת היא יחסית ישנה: שארל אזנבור וצעירים צרפתים שלא מכירים אותם פה בכלל, לאונרד כהן, ומוסיקה ישראלית - כמו שלמה ארצי, חווה אלברשטיין, יהודית רביץ. מוסיקה שהולכת אתי 40 שנה".

הספרים בבית מחולקים בין הסלון שבו נמצאים ספרי עיצוב פנים, עיצוב גרפי, רקמה, תפירה ועוד, לבין חדר השינה וארון שממוקם בכניסה לבית, שבהם יש ספרי קריאה בצרפתית ובעברית. בארון בסלון יש קלסרים רבים, "אוסף של דוגמאות רקמה ישנות שמצאתי, קטלגתי, או צילמתי, מסודרים לפי הנושאים - אלפבית, מוטיבים ימיים, כתרים, מוטיבים לילדים, חג המולד ועוד".

לצדם מונחים חוטים, מחטים, מספרים ואביזרים ישנים של רקמה ותפירה, כמו גם ספרים ישנים שעניינם איך לגדל נערה כדי שתוכל לתחזק בית כמו שצריך, הכוללים תפריטים, הוראות לטיפול בכביסה, כמו איך להוציא כתמים של כל דבר מסדיני ומגבות פשתן ועוד. "יש שם הכל - רק תגיד. זה ממש שולחן ערוך לבנות טובות ממשפחות טובות".

על אף התחושה שברקאי היתה מעדיפה לחיות בעבר, או אולי לשמר את האווירה הפריסאית, ברקאי מספרת שהיא דווקא אדם מודרני מאוד. "מצד שני, זה באמת עולם הולך ונעלם. אני אוהבת שיש מסורת ויופי. כשאני נכנסת הביתה אני לא מרגישה שאני נכנסת למוזוליאום שמוצאים בו שלדים בארון".

המעוניינים להשתתף במדור, מוזמנים לפנות לדוא"ל yuvals@haaretz.co.il

--

* מיקום: רחוב חברה חדשה, תל אביב

* קומה: 2

* מספר חדרים: 3 - המבואה והסלון בחלל אחד, חדר שינה, וחדר נוסף שחולק לשני חדרונים קטנים - משרד וחדר שינה

* שטח: 80 מ"ר

* משך זמן בבית: ארבע שנים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות