טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור בית אצל ג'רי שי-שריג

הדירה של מעצבת האופנה ג'רי שי-שריג נוצרה בהשראת בקבוק בושם שהגישה לאדריכל פיצו קדם ושולטים בה הצבע השחור ותחושת המרחב

תגובות

אחד הדברים הבולטים בדירה של מעצבת האופנה ג'רי שי-שריג, הוא האופי הדרמטי שמקנה הצבע השחור ששולט בחלל: בפינת הישיבה, בגופי התאורה, בארון הקיר שמשתרע לרוחב הסלון, ואפילו בבגדים שלובשת בעלת הבית. "לעתים יש לי הברקות של צבע, זה תלוי במצב רוח, אבל לרוב זה שחור", היא אומרת בחיוך. "כשהייתי סטודנטית הייתי מאוד צבעונית, לא היה לי פריט שחור אחד בארון, אבל זה שלב שהסתיים. פג תוקפו".

שי-שריג גם לא מסכימה שמדובר במשהו דרמטי שלא מתאים למגורים. "זה אני. זה נראה מאוד דרמטי אבל כשאתה חי פה זה הופך להיות חלק מהחיים שלך. אותי לדוגמה זה מרגיע, וזה תמיד נראה נורא נקי גם אם זה לא", היא צוחקת. "כל הזמן אני אומרת אולי נוסיף נקודה של צבע אבל בסוף הכל נשאר שחור ולבן. יש נקודת צבע אחת", היא נזכרת, "בשירותי אורחים. יש שם מדף סגול. וגם אצל הילדים יש צבע".

ביקור בית ג'רי שי
דודו בכר

הדבר הבולט השני בדירה הוא הממדים שלה והחלוקה הפנימית שלה. שטחה של הדירה 250 מ"ר (לא כולל מרפסת ששטחה 33 מ"ר) והיא מחולקת לשלושה חלקים: במרכז סלון הכולל פינת ישיבה עם ריהוט כבד מעור ומטבח מרשים ומאובזר שמשתרעים על כמחצית משטח הדירה; מצד ימין אגף הילדים שכולל שני חדרי שינה, שירותים, מקלחת ופינת משחקים; ומצד שמאל לכניסה אגף ההורים שכולל חדר שינה שבינו לבין השירותים והמקלחון מפריד קיר זכוכית.

על עיצוב הפנים של הפרויקט הופקד האדריכל פיצו קדם. "אמנם כיום אני בעולם האופנה אבל למדתי אדריכלות, ומעבר לכך שזה תחום שמאוד מעניין אותי, ראיתי פרויקטים שלו ופשוט נדהמתי", מספרת שי-שריג. "היה לי ברור שאם וכאשר נעבור דירה הוא יהיה זה שיתכנן אותה. הוא מוכשר בטירוף וסופר מקצועי, ומעל הכל הוא גם בן אדם מדהים.

"הסגנון שלו התאים למה שאנחנו אוהבים. כבר בפגישה הראשונה עוד לפני הפרוגרמה אמרנו שאנחנו רוצים מרחבים והרבה חללים פתוחים בבית. התכנון הראשוני של הבנין גם הכתיב חלוקה ברורה של חלל מרכזי ושני אגפים משני צדדיו. אני זוכרת שבאתי לפגישה עם פיצו עם בקבוק בושם של לנוון. הראיתי לו את הבקבוק ואמרתי לו ‘אתה רואה את הבקבוק, ככה אני רוצה את הבית'. זה היה בקבוק שחור סגול ונתתי לו להריח, וככה נראה הבית. רם, בעלי, נורא צחק, אבל פיצו הכי הבין את זה בעולם. ככה גם אני מעצבת".

שי-שריג למדה אדריכלות ועיצוב מוצר בוויצו חיפה, וסיימה את לימודיה ב-1998. עם סיום הלימודים עבדה בעיצוב תפאורה ומדי פעם גם בעיצוב תלבושות. אחרי כמה שנים נסעה לאמסטרדם לעבוד על תערוכה ונשארה שם כשנתיים. כשחזרה לארץ, הנסיבות הובילו אותה לעולם האופנה. "זה היה בתחילת שנות ה-2000 ואחרי שנתיים כשכירה שבמהלכן למדתי את כל הענין הטכני, תדמיתנות ואיורי אופנה, הבנתי שלא מתאים לי לעבוד תחת מישהו אחר. בשנת 2005 פתחתי חנות ברחוב דיזנגוף בתל אביב. כל מה שאני לובשת אני מעצבת. אפשר לקרוא לזה אופנת רחוב מסוגננת; לא מדובר בבגדי ערב אלא בבגדים שאני או כל אשה בת 30 פלוס יכולה ללבוש מסביב לשעון.

"מאז, אפשר להגיד שאופנה היא החיים שלי. אני חיה ונושמת אופנה 24 שעות לטוב ולרע, זאת המהות של החיים שלי. אמנם תפרתי מגיל מאוד צעיר אבל להבין שזה מה שאני רוצה הבנתי רק מאוחר יותר ומאז אני חיה עם זה בשלום. אני אוהבת את הסיפוק היחסית מיידי שיש בעבודה של כמה חודשים על כל קולקציה. ברגע שהדגם מוכן זה תהליך די מהיר עד שיש בגד מוכן. הסיפוק המיידי מאוד כיפי, כמו גם המפגש עם הלקוחות שמשמח אותי ונותן לי חיזוקים להמשיך את מה שאני עושה. אני אוהבת את הדריכות, להיות כל הזמן עם יד על הדופק, לדעת מה קורה, למרות שזה קשה להיות כל הזמן יצירתית.

"אני מצליחה בדרכים שלי לפתור את זה, אני היום יודעת לצאת מהמצבים האלו ולא להיכנס לפניקה מיותרת. המצב בארץ ובעולם מלחיץ גם ככה אבל עם הזמן כבר הבנתי איך למצוא את הדרך להתנתק מזה ולחזור לתלם. לדוגמה, לפני חודש כבר הייתי אמורה להיות מגובשת עם קולקציית הקיץ שלי ונתקעתי. לא יודעת למה, משהו לא זרם. לקחתי לעצמי שבוע חופש, הסתובבתי בעיקר בחנויות צעצועים, ואיכשהו זה השתחרר. ביום אחד הצלחתי לעשות מה שלא הצלחתי לעשות בחודש עבודה. ככה זה בכל תחום יצירתי, אתה לפעמים מגיע למצב של רוויה אבל החוכמה לא להילחץ, לזרום איכשהו, זה משתחרר בסוף".

print-image-1.1600964-1

לדירה הנוכחית עברה שי-שריג, בת 40, לפני חצי שנה עם בעלה, רם, בן 41, איש מחשבים, ועם שני בניהם: יאן בן החמש ולי בן שנה וארבעה חודשים; איתם עברה גם בלה "הכלבה המהממת והמקסימה", כלבה דנית בת עשר וחצי. קודם לכן גרה המשפחה בשדרות דוד המלך בתל אביב. "גרנו בדירה מקסימה שצפתה לשדירה אבל רצינו דירה קצת יותר גדולה וגם רצינו קצת לשנות סגנון. שם היתה לנו רצפת פרקט, זה היה משהו אחר לגמרי.

"כשחיפשנו דירה חדשה היו לנו גבולות מאוד ברורים: בצפון רח' ז'בוטינסקי ובדרום רחוב השופטים. למרות שאנחנו לא חובבי ז'אנר המגדלים, ממש במקרה עליתי על הפרויקט הזה בצעידת בוקר בשש בבוקר. היה שלט קטן של מגורי בוטיק. מיד התקשרתי, חזרו אלינו, קבענו פגישה, שלחו את ההדמיה ואמרתי לרם שאנחנו הולכים לגור פה, שזה בטוח הולך להיות הבית שלנו. ההדמיה היתה של הפנטהאוז, שום קשר לדירות, אבל זה נראה מדהים". הדירה שוכנת ברחוב אנטוקולסקי בקומה הרביעית בבניין מגורים חדש בן שמונה קומות, ופונה לכיוון צפון.

כמי שאוהבת לבשל היה לה חשוב שהמטבח יהיה חלק מרכזי בבית. "אני מבשלת המון וככה אני יכולה לראות את כל הבית, יש תצפית על כל מה שקורה בו. אין פה יותר מדי עניינים או מבוכים, זה מאוד פשוט, וזו גם הגדולה של העיצוב של פיצו. הבית מאוד פשוט, מאוד חכם, ומאוד נעים לגור פה. גם אם הילדים משחקים ובא להם שקט הם סוגרים את דלתות הזכוכית, וככה יש שקט אבל רואים אותם".

print-image-1.1600965-2

האלמנט המרכזי בעיצוב החלל המרכזי בבית הוא קיר ארוך שכולו ארון אחד גדול, שהדלתות שלו מורכבות מעשרות יחידות מלבניות שקועות ובולטות לסירוגין. על השאלה המתבקשת אם היא יודעת מה יש בכל מקום עונה שי-שריג ש"לקח לי קצת זמן לדעת אבל כן, היום אני כבר יודעת מה יש בכל ארון".

משמאל לדלת הכניסה נמצא המטבח שכולל אי גדול שמחובר אליו שולחן עם שמונה כיסאות ומעליהם שמונה גופי תאורה בצורת צינור, כשהמשחק בין הגבהים יוצר הפרדה ויזואלית בין המטבח לפינת הישיבה. מעבר למטבח נמצא חדר השינה. דלתות הזכוכית שמפרידות בינו לבין חדר האמבטיה מבודדות אמנם את הרעש אבל לא את האור ואת נקודות המבט מחלל אחד לשני. "העובדה שזה פתוח ושאין מחיצה, זה משקף את החיים שלנו: ראש פתוח, אין בינינו סודות, לא מסתירים כלום". רצפת הבזלת מעניקה אופי דרמטי גם לחלל זה. על משטח הישיבה לאורך הקיר מונחת כרית: "בכל מקרה הילדים נכנסים לחדר שלנו כשאני באמבטיה אז למה שלא יהיה להם נוח", אומרת שי-שריג בחיוך.

"כל כך התרגלתי לבית, והוא הכי לא בית של מגזין", היא מסכמת. "ילדים באים לפה, החברים של הבן באים, הם הרוסים על הבית כי הם פשוט משחקים פה כדורגל, הם פשוט רצים מסביב לסלון. מצד שני יש לי מחלת סדר, כשלא משחקים הכל מאוחסן בכל הקיר השחור. אני לא אוהבת לראות בחוץ דברים. ממש לא".

המעוניינים להשתתף במדור, מוזמנים לפנות לדוא"ל yuvals@haaretz.co.il

-

מיקום: רחוב אנטוקולסקי, תל אביב

קומה: 4

מספר חדרים: חמישה - סלון ומטבח בחלל גדול אחד, שני חדרי ילדים, חדר שינה וחדר שירות

שטח: 250 מ"ר

כמה זמן בבית: חצי שנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות