מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

ביקורת || כתוב במים: על התערוכה "חוקרים במופלא"

תערוכת העיצוב הגדולה ביותר המוצגת במוזיאון ישראל מאז השיפוץ שנעשה בו, משלבת חדר פלאות עם מעבדת היי-טק באופן מעורר השראה

מספיק לראות את המבטים המשתאים של הצופים בעבודה של יוליוס פופ, "מפל ביטים" (Bit.Fall) במוזיאון ישראל, כדי להבין כי שם התערוכה - "חוקרים במופלא" - הולם. "מפל ביטים" היא מכונה העשויה מפלדת אל-חלד, שסתומים מגנטיים ורכיבים אלקטרוניים, ומייצרת מסך ממפל של טיפות מים. המפל מרכיב מלים, בדומה לאופן שבו פיקסלים יוצרים מלים ותמונות על מסך המחשב. בטיפות המים המרכיבות את המלים שולטים שסתומים מגנטיים מסונכרנים; כל מלה נראית לזמן קצר בלבד.

העבודה, שממוקמת בקצה חלל התערוכה, מעוררת ריטואל קבוע: המבקרים, שכבר צפו בכל התערוכה, נעצרים מולה. לאט לאט הם מתקרבים - גדולים כקטנים - ומנסים להבין איך לעזאזל הדבר הזה עובד. הם מסתכלים למעלה על הברזים שמהם יוצאות הטיפות, ולמטה על הבריכה שבה נקווים המים, הם מאזינים לרחש שנוצר מנפילת המים, מנסים להבין את הקסם. איך קורה שטיפות מים שנופלות מהשמים יכולות ליצור מלים ברורות.

יוליוס פופ, "מפל מים"

המבקרים מקיפים את העבודה, מביטים בגופי התאורה שמאירים אותה, בוחנים את המנגנון המכני ששואב את המים מהבריכה ומזרים אותם למעלה - ועדיין לא מבינים כיצד זה פועל. בשלב זה הם מוציאים את המצלמה. שנייה לאחר מכן מגיע השומר, שמורה להחזירה לתיק (וזה אולי המקום לשאול, מדוע יש מוזיאונים שעדיין אוסרים לצלם בתערוכות?).

המתעמקים מנסים לקרוא את הכיתוב בצד העבודה, שהוא קטן וחשוך גם לבעלי ראייה מצוינת. שם הם מגלים שהמלים שטיפות המים יוצרות נבחרות על ידי תוכנית אלגוריתם, המאתרת מילות מפתח מאתרי חדשות או ממנועי חיפוש. לפי פופ, מכיוון שמידע מהעולם הווירטואלי לובש ביטוי פיסי, מסך המים מסמל את שטף המידע שאנו חשופים אליו בעידן הדיגיטלי. הסבר פשטני מעט, שלא פוגם בהנאה מהעבודה.

ההחלטה למקם את "מפל ביטים" של פופ הגרמני בסוף התערוכה מצוינת; קל להתאהב בה והיא מאפשרת למבקרים לצאת עם חיוך גם אם לא הבינו את כל מה שמוצג בתערוכה - שיש בה עבודות מהפנטות לא פחות, גם אם פחות ספקטקולריות.

ריקוד הזרזירים

"חוקרים במופלא", שנפתחה לפני שבועיים, היא תערוכת העיצוב הגדולה ביותר המוצגת במוזיאון ישראל לאחר השיפוץ. הציפייה השתלמה, שכן זו אחת מתערוכות העיצוב המעניינות שהוצגו בארץ בשנים האחרונות. אחת הסיבות לכך היא עבודתו הנהדרת של מעצב התערוכה, האדריכל מארק בוברוביץ, שיצר מעבר נעים בין החללים שמאפשר הצצה אל המשך התערוכה וזרימה בין חלקיה (ראו מסגרת).

סיבה אחרת היא כמובן המשתתפים: כ-30 מעצבים בינלאומיים מציגים את עבודותיהם בתערוכה, ובהם כמה מהשמות המעניינים שפועלים כיום בעולם העיצוב, רובם צעירים יחסית. לדוגמה, סטודיו אנפולד וסטודיו דריפט מהולנד, קבוצת "טרויקה" מאנגליה, המעצבים הגרפיים יאן וילקר וסטפן סגמייסטר מארצות הברית ומעצבים ישראלים שפועלים בלונדון: שי אלקלעי ויעל מר ל-Raw Edges, ואלון מרון. ברוב המקרים הבחירה מוצלחת ביותר, אך חבל שלא נמצא מקום גם למעצבים שעובדים בישראל.

על פי אוצר התערוכה אלכס וורד, ראש המחלקה לעיצוב במוזיאון, המעצבים המשתתפים בה ממפים בעבודתם טריטוריות חדשות, מגרים את הדמיון ומעוררים דיון על תפקידם בעיצוב עולם המחר.

בה בעת, תחת הכותרת "עיצוב ביקורתי", התערוכה מביאה לידי ביטוי גם עיסוק בשאלות הנוגעות לחברה, לפוליטיקה ולסביבה באמצעות שותפויות חדשות בין מעצבים ובין חוקרים מתחומי מדע שונים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות גלריה ישירות לפייסבוק שלכם

כותרת המשנה של התערוכה, "גישות חדשות בעיצוב", מרמזת על התוצאה הסופית שלה: שילוב מוזר בין חדר פלאות מודרני לבין המעבדה של המעצב והמהנדס. ואכן, אפשר לראות בה מעין שיעור מבוא בעיצוב עכשווי. היא מכסה את מרבית המגמות שמאפיינות את עולם העיצוב בשנים האחרונות: חזרה לעבודת הידיים והשילוב שלה עם העולם הדיגיטלי, מתח בין היי-טק ללואו-טק, אובייקט שהסיפור שמאחוריו לפעמים מעניין יותר מהתוצאה הסופית, ובמיוחד עיסוק בטבע על מופעיו והחיבור שלו לטכנולוגיה.

כאלה הם, למשל, שני גופי התאורה של סטודיו דריפט, שמוצגים בחלל הכניסה לתערוכה. הראשון, "עתיד שברירי 3" (Fragile Future 3), מבקש לספק הצצה אל עתיד שבו עשוי לשרור דו-קיום בין עולם הטבע לעולם הטכנולוגי מעשה ידי אדם. עבודה זו עשויה מזרעי הצמח שן הארי (דנדיליון), נורות לד, דיודה פולטת אור וברונזה זרחנית. המעגלים החשמליים בעבודה עשויים פסי ברונזה זרחנית חתוכים בלייזר, שכופפו ליצירת יחידות מודולריות תלת-ממדיות. אלה מוליכות חשמל לכל אחד מזרעי הצמח, שהודבקו אחד אחד באופן ידני וחוברו לתאורת לד. התוצאה היא אובייקט מרשים רב ניגודים: בין קל לכבד, טבעי ומלאכותי, שברירי ויציב, היי-טק ולואו-טק.

העבודה השנייה של סטודיו דריפט, "מעוף אור" (Flylight), עשויה מזכוכית, חוטי נחושת ורכיבים אלקטרוניים. יופיים של הדגמים האקראיים למראה שיצרה להקת זרזירים במעוף שימש השראה ליצירה - מיצב אינטראקטיווי המורכב מ-160 נורות צינוריות המחוברות לחיישנים אלקטרוניים. החיישנים מחוברים לתוכנת מחשב, המדמה התנהגות של

להקת ציפורים. התוצאה היא גוף תאורה פיסולי מהפנט, המציג רצפים של דגמי אור, המשתנים על פי המרחק שבין המיצב לבין הצופים בו ועל פי מספרם.

, "תיעוד צמיחה" דיוויד בואן

דייוויד בואן האמריקאי אסף אף הוא מידע מהטבע ותירגם אותו לתנועה של אובייקטים, בעבודה "טל-הווה מים" (Tele-Present Water), מובייל שעשוי מיחידות עץ המחוברות למתקן אלקטרוני שמשדר אליו נתונים. בעבודה זו, מידע מגוף מים גדול ומרוחק - במקרה זה איי שומגין שבאלסקה - נאסף ומיתרגם לתנועה של מבנה סריג (גריד) מכני. המידע מגיע בזמן אמת מתחנה הממוקמת בים הסובב את האיים. כך אפשר להתעדכן בירושלים על תנועת הגלים באלסקה. בשלוש העבודות האלה עשויה האסתטיקה להאפיל על הרציונל שמאחוריהן, שכן הן מרשימות ויוצאות דופן גם אם לא קוראים את הכיתובים שמוצמדים להן.

ממד עקרוני אחר בתערוכה נמצא בפרויקטים פורצי דרך, שמשלבים בין עיצוב למדע. לדוגמה, העבודה "אומן אלקטרוני" (L'Artisan electronique) של סטודיו אנפולד, המתייחסת לאחת הטכניקות הקדומות של יצירת חפצים שימושיים ומשלב אותה עם טכנולוגיות דיגיטליות. האומן האלקטרוני הוא אובניים וירטואליות, המופעלות באמצעות סורק תלת-ממד ותוכנת עיצוב דיגיטלית מיוחדת, שמאפשרות ליצור כלי קרמיקה בלי ללכלך את הידיים.

העבודה, שהוצגה ביריד העיצוב במילאנו ב-2010, לוקחת את הקראפט הדיגיטלי צעד קדימה, והופכת את התהליך למוחשי יותר: במקום ללוש חומר, הסורק קורא את תנועות כף היד ומתרגם אותן לגופי תלת ממד על גבי מסך מחשב. כאשר היוצר מרוצה מהתוצר, הוא יכול לשמור את הדגם במחשב לשימוש עתידי או להדפיסו בתלת ממד. ואולם, בניגוד למדפסות תלת ממד רגילות, תהליך ההדפסה בעבודה זו נעשה עם חימר. הוא מחקה את הטכניקה המסורתית שמשמשת קדרים, שבה הצורה מתגבשת על ידי חיבור בין "נחשי" חומר.

"צמחי בדיון" של קבוצת טרויקה

העבודה "צמחי בדיון" (Plant Fiction) של קבוצת "טרויקה" עשויה מחמישה זנים בדיוניים מהונדסים ביולוגית, המגיבים לאתגרים סביבתיים וחברתיים. הקבוצה פיתחה עם מדענים חמישה סיפורים ותסריטים - אחד לכל צמח. הם גם בחרו לכל זן אתר בלונדון, על פי התועלת שכל אחד יכול לספק לקהילה. צמח אחד פולט פיגמנטים מיוחדים; השני משמש דלק אקולוגי; השלישי יכול להפיק מתכות יקרות ממכשירים שהושלכו לאשפה; מטפס שמאתר וירוסים הנישאים באוויר; ופטריות שסופגות רעש ויכולות לשמש חומר בידוד.

הפרויקט, פיתוח של עבודה שהציגה טרויקה בחלל הפנימי של הביתן הבריטי בתערוכת אקספו בשנחאי ב-2010, הוא דוגמה טובה לשילוב בין עיצוב ומדע המפיק תוצאות יוצאות דופן.

דוגמה נוספת הוא "תחזית לגוף עתידי", פרויקט מעורר השראה של קה פיי צ'וי, העוסק בזיכרון של שרירי גוף האדם ובגירויים ש"מוקלטים" וגורמים לשרירים לפעול באופן לא רצוני. פיי צ'וי הקליט תנועות של רקדנים שביצעו יצירות של כוריאוגרפים כמו מרס קנינגהאם ואוהד נהרין. בסרט וידיאו מראה האמן - יליד סינגפור הפועל בלונדון - כיצד חיבור אלקטרודות לשרירים גורם לאנשים לבצע את הפעולות האלה באופן לא רצוני. הפרויקט - שיכול לשמש בסיס לפריצת דרך בעבודה עם אנשים המוגבלים בתנועה - הוא הוכחה נוספת כי השם שניתן לתערוכה קולע.

לא לעמוד מהצד

האדריכל מארק בוברוביץ עיצב את התערוכה בהתאם לערכים שחבויים במוצגיה

בכניסה לתערוכה נתקלים המבקרים ב"דיוקן עצמי", עבודה של סטודיו "רנדום אינטרנשיונל", הפועל בלונדון וברלין. הם מתבקשים לעמוד מול מסך ריק, שמעליו מוצבת מצלמה הסורקת את דמותם.

המצלמה לוכדת את רגע האינטראקציה שבין הצופה ליצירה. אולם מיד לאחר שהדימוי נקלט על המסך, הוא מתפוגג במהירות. המבקר נדרש להשתתף בעבודה, לעמוד בסבלנות ולחכות שמשהו יקרה. "אתה לא יכול רק לעמוד ולהסתכל, אתה צריך להשתתף", אומר מארק בוברוביץ, מעצב התערוכה.

עבודה זו מרמזת על המשך התערוכה: מצד אחד היא דנה בתפישה המסורתית של דיוקן כאמצעי לשימור זיכרון. מצד שני, היא עושה זאת בדרך אינטראקטיבית יוצאת דופן. הפער בין שני הקטבים מאפיין גם את הנושאים שלפיהם נחלקות העבודות בתערוכה - נושאים שגם הכתיבו את עיצובה: פוסט-דיגיטליות: מחוות פיוטיות; תסריטים לעתיד; תהליך העשייה; ועיצוב - זמן אמת.

"עיצוב התערוכה נבע מהחלוקה הזאת", מספר בוברוביץ. "הוא התפתח מהערכים האסתטיים והאידיאולוגיים של כל קבוצת מוצגים. לדוגמה, העבודות שמוצגות בחלל הכניסה יוצרות תחושה של פואטיקה דיגיטלית. הכוונה היתה לגרום לצופים להרגיש את הנושא שבו עוסקת התערוכה לפני קריאת ההסברים, להתרשם מהאיכות הוויזואלית של העבודות".

מחלל הכניסה אפשר לעבור לחדר צדדי, שמציג תרחישים עתידיים או להביט דרך מחיצות שקופות למחצה על המשך התערוכה. "בעזרת המחיצות יכולתי לשלוט באופי הפואטי של החלל ולרמוז על התפתחויות בהמשך התערוכה", מסביר בוברוביץ.

העבודה של ארם ברטול, הניצבת במעבר שבין שני החללים, מרמזת אף היא על המצופה בהמשך. זו קופסת מסך המכוסה בנייר שקוף ונראית כאילו היא מונעת באופן דיגיטלי, כשלמעשה את הפיקסלים מייצרים הצללים של העוברים לפני האור המוקרן. במיצב הזה ברטול משחק עם התפישה שלנו על ידי יצירת דימוי הנראה דיגיטלי באמצעים אנלוגיים.

"בשלב זה המבקר יכול לבחון אסטרטגיות עיצוב שונות של מעצבים שמשתמשים בחומרים שונים וחוקרים אותם בדרכים יוצאות דופן: כובעים מפנימית של צמיג, סדרת מבנים מבמבוק שנצמדים לגוף ומשמשים בריקוד, הדפסת תלת ממד מתקדמת, תהליכים כימיים להדפסת צמחים על כלים קרמיים ועוד. האתגר בחלק זה היה למצוא דרך להציג כל קונצפט בצורה הנכונה לו ולנסות להציג גם את התהליך הלא פשוט של העשייה", אומר בוברוביץ.

החלל האחרון שבו מוצגת "מפל ביטים" של יוליוס פופ מוקדש ל"עיצוב - זמן אמת". "העבודה של פופ דורשת תשומת לב. יש לה סאונד ונוכחות מרשימה, שמשפיעים על כל האזור. היא מוצגת בחלל גדול שקשה היה לחלק ומסכמת את התערוכה בצורה דרמטית. המבקר, שנכנס לתערוכה באזור חשוך יחסית, עובר מסלול ובסופו סיכום אטרקטיבי", מסביר האדריכל.




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 אכן תערוכה מומלצת, כל הכבוד לכל מי לקח בה חלק!  (לת) אוסקר
  • 09:48
  • 02.01.12

02 קורא לכולם לא ללכת לתערוכה שמדירה את מעצבי ישראל ! ל ה ח ר י ם !!!  (לת) כתב חנפן ועלוב!
  • 09:56
  • 02.01.12

03 וואוו יוני
  • 11:08
  • 02.01.12

באמת, גם נורות לד וגם דיודות פולטות אור?
לד=LED שזה light emitting diode שזה "דיודות פולטות אור"...:-)

חהחהחהחהחהחה

04 תערוכה מדהימה, מעניינת ומרגשצ  (לת) JOE
  • 13:08
  • 02.01.12

05 באמת לחלק ולהפריד היה רעיון חכם ארנון גרוספלד
  • 14:32
  • 03.01.12

מאד אהבתי בתערוכה את האפשרות להתרכז בכל מעצב בנחת בלי להתבלבל מכל העבודות סביב,כנראה באמת לחלק ולהפריד היה רעיון חכם כמו שכתבו בכתבה היפה שלחתי הרבה לראות את התערוכה לא היו כאילו בארץ הרבה שנים.

06 הייתי היום ואני חייב לציין שתערוכה כל כך מושקעת מהעולם מזמן לא ראיתי. רחל הרואה
  • 17:49
  • 21.01.12

הייתי היום ואני חייב לציין שתערוכה כל כך מושקעת מהעולם מזמן לא ראיתי.

07 לכו לפני שיסגר לכל המשפחה. דניאלה שוורץ
  • 17:39
  • 10.03.12

היינו בחופש פורים וכל המשפחה נהנתה מאד לכו לפני שיסגר.

פרוייקטים מיוחדים