המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

זה כן בשבילכן: ראיון עם דורית בר אור

היא נרתעת מכך שכל אחת תוכל למשש את בגדיה, אבל לשחקנית והמעצבת יש הסברים להחלטה המפתיעה לפתוח חנות של "Pas Pour Toi" לציבור

"הומממוווררררר!" שואגת דורית בר אור לתוך מכשיר ההקלטה שמונח על השולחן בינינו. "הכל הומור בחיים, וגם בגדים זה הומור. וחמודות, אם אתן לא מבינות את הבדיחה אתן אבודות, כי מחר עושים מזה סמרטוטים", היא אומרת, מסייגת מיד שאם מישהי תנגב את הרצפה עם הבגדים שלה זה יהיה הסוף שלה. "גם אני סוגדת לאופנה, אבל צריך קצת פרופורציות. באמת".

שנתיים וחצי אחרי שהשיקה את המותג "Pas Pour Toi" ("לא בשבילך", בצרפתית), קשה לומר שהתנהלותה של בר אור פרופורציונלית. הדגמים הראשונים שהציגה עוררו סקרנות מיידית בקרב נציגי התקשורת בגלל הפרופיל התקשורתי של השחקנית, בת 36, שהפכה למעצבת; בר אור, מצידה, העדיפה למכור אותם בחשאי לקהל מצומצם של ידועניות ומקורבותיהן. הנחישות שבה גייסה משקיעים לפיתוח המותג התקבלה בהפתעה על רקע ניסיונה המועט בתחום האופנה, והבגדים המפוארים שהיא מייצרת חריגים בנוף המקומי.

בר אור בחנותה בנווה צדק בתל אביב. מתפללת לבגדים מדי בוקר
בר אור בחנותה בנווה צדק בתל אביב. מתפללת לבגדים מדי בוקר. צילום: נועה יפה

כולם היו בניה

היא מגיעה לראיון לבושה בחולצת מעטפת שקצות שרווליה המתרחבים רקומים בחוטי זהב, מקטורן מחויט במשי מבריק ומכנסיים צמודים, כולם שחורים. משולי הצעיף שנכרך ברפיון סביב צווארה מצטלצלים מטבעות זהב. לוגו המותג ­ שילוב האותיות Pו‑T­ מוטבע על כל אחד מהם, כמו גם על טבעת החותם שהיא עונדת על ידה הימנית.

"הלוגו שלי מוטבע על הכל", היא אומרת. "מותג זה מותג. כשמישהי קונה דיור, למשל, היא יודעת שהאות D מוטבעת בכל מקום, ואי אפשר לזייף את זה". לאחר שהפעילה מספר חנויות זמניות באתרים נסתרים ובעבור קומץ יודעות ח"ן ­ בתחילת השבוע חנכה בר אור בוטיק ראשון שיהיה פתוח לקהל הרחב בשכונת נווה צדק בתל אביב.

"כולם רוצים לבוא לראות את החנות החדשה שלי כי כבר עשו ממני שקרנית, פיקציה", היא אומרת. "יש מי שרוצים לראות רק את החנות, אבל לא אותי. אנשים מפחדים לראות אותי, אין לי מושג למה, אבל יצא לי שם של טובה'לה". היא מתכוונת למעצבת טובה חסין, שנודעה במזגה הסוער, ושבין הסיפורים שנרקמו סביב דמותה בשנות ה‑90 נטען כי נהגה לגרש מחנותה לקוחות שלא נשאו חן בעיניה.

זה לא אומר שבר אור שינתה את גישתה לחלוטין, ומעתה היא שמחה על הרעיון שכל אחד יוכל למשש את הבגדים שהיא מעצבת. החנות תהיה פתוחה לקהל הרחב בימי חמישי ושישי בלבד, ובמהלך השבוע ניתן יהיה לקבוע פגישות אישיות בתיאום מראש. "כל מי שמגיע לחנות יוכל להגיע למעשה גם לסטודיו. הכל פתוח. בגלל שאני יוצרת שם, קשה מאוד לעבוד ככה. חשוב לי שיבינו שזה לא מסנוביזם. אני מאוד קשורה לבגדים שלי. כולם היו בניי", היא צוחקת.

מהתצוגה של דורית בר-אור
יעל רייך בתצוגה של דורית בר אור בשבוע האופנה. צילום: דניאל צ'צ'יק

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

החנות מורכבת מקומפלקס של שני מבנים שמחוברים יחד בחצר פנימית. כשעוברים דרך השביל הצר אל הפאטיו, הבוטיק נמצא מצד שמאל (יש כניסה נוספת אליו מן הרחוב). בחלל המרכזי שולחן עץ גדול, ושתי כורסאות בסגנון עתיק. הבגדים תלויים על קולבים בצמוד לקירות, והאביזרים בתוך ארון תצוגה מעץ וזכוכית. וילון שחור גדול שנרקם בעיטורי עלים מוזהבים מחפה את הקיר המרכזי. הוא מעלה בזיכרון וילון המצניע את ארון הקודש בבית הכנסת. נברשת קריסטלים גדולה שתלויה מהתקרה מחדדת את הרושם הדתי. "אנחנו מתפללים לבגדים מדי בוקר", מעירה אחת העובדות. "זה בית מקדש".

בחדר הפנימי מוצגות שמלות שעיצבה בר אור בעונות קודמות, לצד דגמים נוספים. "אין אצלי סוף עונה. דגם שייצרתי לפני שלוש שנים הוא רלוונטי ואופנתי גם היום, ואין שום סיבה לעשות עליו הנחות סוף עונה", היא אומרת שעה שהיא מציגה חולצת משי מחויטת הכוללת רכיסת כפתורים בצורת האות ר' (מהצוואר, דרך הכתף השמאלית, ועד למכפלת). הכפתורים המוזהבים מוטבעים בלוגו המותג, כמובן. "זה אחד הדגמים הנמכרים ביותר שלי, וכל לקוחה יכולה להזמין אותו בכל צבע או בד שהיא רוצה".

מעברה השני של החצר נמצא מה שהיא מכנה "חדר הג'לביות". מוצגים בו גלביות רקומות לצד פריטים מעור, כמו למשל שכמייה שנוצרה מעלי עור שחורים, או שמלה מחויטת מעור רך. הבשורה החדשה שלה לקיץ הקרוב היא קולקציית כפתנים מהודרת במיוחד ­ קו אקסקלוסיבי שמיועד להימכר באתרי נופש ברחבי העולם, כלשונה, כמו למשל במלון בלוודיר במיקונוס שביוון ­ אתר הנופש האהוב עליה. "אני רואה בזה סמל סטטוס: אם את נמצאת בחופשה הנכונה במקום הנכון, את לובשת את הגלבייה הנכונה מה'כפתן קולקשן'".

חדר קטן וריק הנמצא בסמוך יוסב בעתיד למעין ספריה שתשמש את קהל לקוחותיה, שיוכלו לשבת בו ולעיין בספרי אמנות ואופנה ובמגזינים. ולבסוף, הסטודיו של המעצבת שבמרכזו שולחן עבודה גדול ועליו גזרות, בדים וקופסאות של פאייטים וחרוזים. "זה לא חנות, זה בית אופנה כפי שאתה רואה".

נכנסת לתפקיד

בערב ההשקה החגיגית, שהתקיימה ביום ראשון, הקהל הורכב מלא מעט ידועניות, ידידותיה של בר אור -­ ביניהן השחקנית יעל פוליאקוב, הדוגמנית יעל רייך והזמרת נינט -­ ומנשים אמידות, מוכרות יותר או פחות, שנמנות עם קהל לקוחותיה. אפשר היה לזהותן בקלות על פי הבגדים השחורים הרקומים בזהב שלבשו.

בר אור עצמה חשה מחויבת לעמוד בציפיות ולהפתיע את הנוכחים, ולכן בחרה בחולצה וחצאית מכותנה צחה, שעוטרה ברקמה מחוררת ובאבני קריסטל בעלות נצנוץ מכסיף. כדי להבהיר את הנקודה היא ליוותה אותן בזוג גרבונים לבנים. זה עבד כפלא. דנה בר דיין ומירי חבס, שמנהלות שלושה בוטיקים בכיכר המדינה, הביעו עניין נלהב בקו החדש. הן מעוניינות למכור את הדגמים החדשים של בר אור ב"אמור". מעתה, אמרו, הן מתכננות לארח מדי חודש קולקציה של מעצב ישראלי בבוטיק שבבעלותן, המיוחד בדרך כלל למותגי יוקרה זרים. "אבל אני לא מעצבת ישראלית!" בר אור התקוממה. "אני בינלאומית".

על מסך גדול הוקרנו סרטונים בשחור ולבן שתיעדו הופעות חיות של כוכבי זמר מפורסמים. לפני האירוע, בר אור סיפרה כי החלום שלה היה שכל הדיוות הגדולות ­ אדית פיאף, מרלין מונרו או דלידה ­ יופיעו בערב הפתיחה של החנות החדשה שלה. הדמויות הללו מהוות מקור השראה בעבודתה. "כשאני מעצבת, אני רואה כמה דמויות שקשורות באישיות שלי. אני רואה למשל דמות של אמנית משוגעת עם חתולים שמסתובבים בדירה ביפו, שהיא חברה של סרז' גינסבורג וזאזא גאבור. יש משהו מאוד אמנותי במראה הכללי, ומהבגדים אתה יכול לדמיין איפה האשה הזו גרה, מה היא אוכלת ועם מי היא מתרועעת. אתה חייב ליצור הקשר של עולם".

בר אור
בר אור. צילום: נועה יפה

עובדת היותה שחקנית מקנה לה יתרון. "זה שאני יכולה להחצין רגשות באופן מסוים, או להתחפש בבגדים שלי, ואני לא מתכוונת במובן השלילי של המונח, כמו שסטייליסטים מלבישים מישהו בבגדים שלא מתאימים לו בכלל, אלא במובן החיובי: אני ממציאה לעצמי דמויות של דיוות גדולות מהחיים, ופשוט נכנסת לתפקיד. עכשיו, למשל, אני מאמינה שאני במונקו ושיש לי רומן עם אלן דלון. וכשאני מסתובבת עם הכפתנים והשרשראות והכפכפים בשכונה שלי בתל אביב, אחרי שאני מסיימת לעשות קניות במכולת, אני לא חושבת שאני חוזרת הביתה לילדה שלי ולחיתולים, מבחינתי היאכטה מחכה לי פה והמטוס עוד רגע בא לאסוף אותי לחופשה".

משום כך, היא אומרת, צריך להיזהר, כי "אם את אנמית או חסרת אישיות, הבגדים שלי יכולים לבלוע אותך. זה לא מתאים לכולן כמובן". שמו של המותג עורר עד כה לא מעט אנטגוניזם, אך בר אור מסבירה כי מעולם לא התכוונה לרמוז שבגדיה אינם מיועדים לנשים שמנות או מכוערות, כפי שצוטטה בעבר. "זה נאמר בהומור, והדברים הוצאו מהקשרם. אין דבר כזה מכוערת או שמנה, זה הכל שטויות. ודווקא אצלי, בגלל האופן שבו אני עובדת בסטודיו, אני יכולה להתאים שמלה גם לאשה ששוקלת 200 ק"ג".

ממדונה ועד עובדיה

בתצוגה שהעלתה בנובמבר אשתקד בתל אביב, במסגרת שבוע האופנה הישראלית, קולה של אום כולתום בקע מהרמקולים, אך דמותה של הזמרת הוחלפה בזו של בר אור בסרטון וידיאו שהוקרן בקצה המסלול. "מה שניסיתי לעשות הוא להראות שאני ערביה מהמזרח התיכון, לא צרפתייה שיושבת בקפה פלור בפאריס. ועם כל הכבוד, ההשראות שלי הן גולדה מאיר, הרב עובדיה יוסף ואום כולתום. אלו הדברים שגדלנו עליהם ­ כולנו ראינו סרטים ערביים מדי יום שישי. אני שונאת שאומרים לי 'איזה סטייל! כמו בפאריס'. מה פאריס? אנחנו ערביות!" מדוע אפוא בחרה בשם צרפתי למותג? "זה פשוט קרה".

היא מציגה גלבייה שחורה שנרקמה בעיטורי חרוזים ופאייטים מוזהבים, ונקראת זינה על שם הרוקמת הרוסייה. "תביאי לי את חולצת מרינה ושמלת מרינה", היא מבקשת מאחת העובדות בבוטיק. הן עשויות שיפון משי שחור שנרקם ביד בעיטורי חרוזים עגולים ומאורכים, שחורים וזהובים. לחולצה קצרה בצללית של שכמיה, רקומה בעלעלי זהב, היא קוראת "קייפ עובדיה" על שם הרב עובדיה יוסף, ותיק יד מלבני, שעשוי עור שחור שנמתח על גבי מסגרת עץ ועוטר אף הוא ברקמות עלעלים מוזהבות, זכה לכינוי "תיק גולדה". על שכמיה קטנה, המצופה כליל בכ‑7,000 מטבעות זהב שנושאים את הלוגו של המותג, היא מעירה: "זה מיועד למדונה או לליידי גאגא כשיגיעו לארץ".

דורית בר אור (במרכז) בתצוגה של בגדים שעיצבה
דורית בר אור ודוגמניות בתצוגה בשבוע האופנה. צילום: דניאל צ'צ'יק

לכל הדגמים שנוצרו בעבודת יד בישראל ישנם "העתקים", כלשונה, שיוצרו בהודו. את הראשונים היא מתקשה לתמחר. "ראשית, לא הייתי מוכרת אותם בכל מקרה, ואלו סכומים שאי אפשר למכור בהם ­ 30 אלף שקל, נניח". הדגמים המקוריים מרשימים מאוד. אלו שנוצרו בהודו, פחות. לעתים אלה חומרי הגלם הנחותים, או המלאכה שאינה דקדקנית דיה. "בגלל שהייתי כל כך היסטרית ולא הייתי מוכנה לשלוח להם את הדגם המקורי, הם העתיקו את זה מתמונות ששלחתי להם", היא מסבירה את הפערים. לדבריה, היא עדיין מחפשת אחר מפעל שיוכל לשחזר את עבודות הרקמה המקוריות באיכות גבוהה יותר.

הון כלכלי הוא רכיב מרכזי בבגדים שהיא מעצבת, הן בסגנון המאפיין אותם והן במשאבים שמושקעים בהם, אולם בר אור אינה מייחסת לכך חשיבות עליונה. "כל אשה עם כסף יכולה ללכת לכיכר המדינה, אבל לא כל אשה יכולה לקנות סטייל. היום אני יכולה לומר בביטחון שאני מוכרת סטייל. אני רואה נשים שיוצאות מהחנות שלי, והן נראות עם הרבה יותר שיק. אם תשים לב, הבגדים שלי מאובזרים ולא צריך לעשות להם כלום. רק תלבשי ותצאי מהבית".

זה נכון. להצעות הלבוש שלה יש נוכחות עצמאית, הרמטית במובנים מסוימים. ומה אם מישהי תעז להוסיף משהו על הבגדים שלה? היא מעדיפה שלא לראות את זה, היא אומרת. "למרבה המזל הן מקשיבות לי, הן ממושמעות". במהלך השיחה בינינו היא מקבלת הודעות סמס מאחת מלקוחותיה, ששואלת מה ללבוש לערב הפתיחה החגיגי. בר אור עונה שתחזור אליה עם תשובה עוד מעט. עליה לברר קודם לכן מה ילבשו הנשים האחרות כדי לתאם את המלתחה הכללית באותו הערב.

אז, ברגע, מתחוור כי מבין בדי המשי השופעים, רקמות האבנים המוזהבות, השיק הבוהמייני והילת הכוכבות של מעצבת המותג כמובן, מה שבר אור מספקת ללקוחותיה הוא בידור מן המעלה הראשונה. מי שמפרש את זאת כהערה שמקטינה את העשייה שלה בתחום האופנה, מחמיץ את העיקר. עתה, כשפריטי לבוש מוצגים באורח קבע במוזיאונים, קל אולי לשכוח שבגדים נחשקים ­ עסק רציני לכל הדעות, שכרוך בהשקעה של סכומי כסף לא מבוטלים ­ הם בראש ובראשונה עניין של הנאה.

כשאנחנו צועדים לעבר בית הקפה, אני נזכר שלא ראיתי כלל זוגות מכנסיים בקולקציה שמוצגת בבוטיק. בר אור מציינת שיש לא מעט דגמי מכנסיים, ושפשוט לא עברנו עליהם. בדרכנו חזרה להתרשם מהם אנחנו מגלים שהדלת הראשית נעולה ושאין לנו אפשרות להיכנס. "אתה רואה?", היא אומרת, "זה אפילו לא בשבילי".

מחירים: חולצות: 1,000‑2,500 שקל; מכנסיים: 1,600‑2,500 שקל; ז'קטים: 2,500‑4,000 שקל; כפתנים: 1,500‑4,000 שקל; חצאיות ושמלות: 1,000‑10,000 שקל. "Pas Pour Toi", כל ישראל חברים 6 תל אביב, טלפון לתיאום פגישה: 4405516‑077

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 נואט  (לת) דודו
  • 20:38
  • 03.04.12

02 קדאפי היה מת על זה  (לת) יורם
  • 20:52
  • 03.04.12

03 שתנוח, מביך  (לת) אמילי
  • 20:56
  • 03.04.12

04 פאטתית.היא והבגדים שלה  (לת) יעל
  • 21:52
  • 03.04.12

05 חוסר יצרתיות. מרי
  • 22:05
  • 03.04.12

חבל ,שכול השמלות הן שיכפול גנטי אחת של השניה בצבעים משעממים
זהב שחור משחור.רק "דורין אטיאס" עפה עליהן כאילו אין מחר.

06 דורית בר אור היא טובה'לה של שנות האלפיים אנטיפתית ומוכשרת
  • 23:00
  • 03.04.12

שתיהן לא למדו אופנה ושתיהן מאוד טרנדיות ושתיהן קצת מוזרות ולא נחמדות לקונות שלהן ומתחנפות לסלבריטיז

07 רק לי זה נראה סמרטוטים?  (לת) שיר
  • 23:25
  • 03.04.12

08 יש הומומר ויש בוטות. את בוטה ובבוטות אין הומור. הומור
  • 00:17
  • 04.04.12

קודם תלמדי להצניע לכת. ותאמיני במה שאתה בעצמך אומרת. שבגדים זה הומור. באמת לחשוב עליך כיוצאת דופן עם מעצבים מוכשרים בארץ וגם בחו"ל מאחלים לך שתצליחי אבל קצת צניעות ופחות שגעון גדלות לא תזיק לך.

09 אבק לא הייתי מנקה עם זה.  (לת) גורג'
  • 01:06
  • 04.04.12

10 בסדר, לא נבוא למשש לה את הבגדים. מבטיחות.  (לת) הדרור מאופנה
  • 07:34
  • 04.04.12

11 פארודיה עליזה - מעצבים של ממש יודעים את המלאכה על בורייה ולא מפטפטים כתוכייה על קוק  (לת) רחמונעס
  • 07:58
  • 04.04.12

12 אין כמו טוקבקיסטים של אופנה כדי לללמוד על פרגון.  (לת) בהצלחה
  • 08:08
  • 04.04.12

13 דורית מעריץ
  • 09:36
  • 04.04.12

הרי לא משנה מה תעשה עדת היחצנים המלווים המרימים את שולי הגלביות המוזהבות תפאר ותרומם אותה ותנציח כמוצלח את השיגעון האנטיפתיה חוסר הכישרון האבסולוטי ושנאת האדם

14 כיעור שאין דברים כאלה. בושה. אם לא הייתה "ידועה"-עלאק היו מוכרים את זה אולי בבאסטה בשוק. אולי.  (לת) מרים
  • 23:58
  • 04.04.12

15 בחזרה לקלקיליה  (לת) דנידין
  • 08:48
  • 05.04.12

16 קולקציה לרב עובדיה יוסף....  (לת) ל
  • 15:02
  • 05.04.12

17 והרי תמצית הישראליות: הכל "כמו". מעצבת בינלאומית אמרנו כבר?  (לת) אם לא היה עצוב היה ממש מצחיק
  • 18:15
  • 06.04.12

18 והרי תמצית הישראליות: הכל "כמו"  (לת) מעצבת בינ-גלקטית
  • 19:22
  • 06.04.12

19 תכנסו זה חשוב גלית
  • 12:29
  • 09.04.12

בשבוע שעבר ראיתי את חדשות הבידור בהוט שבו סיקרו את תצוגת האופנה המדוברת של דורית בר - אור, אחד הראיונות היה של המעצב יוסף.
כאשר המראיינת שאלה אותו לגבי המחירים הגבוהים של 9,000 שקל ויותר - הנ"ל ענה לה באלה המילים " כן זה יקר למי שרוצה איכות, למי שרוצה להראות כמו סמרטוט שתקנה ב - H& M ב - 70 שקל.

אין לי מילים להביע את הזעם שהרגשתי באותו רגע - מר יוסף רק בגלל שאני לא יכולה להרשות לעצמי בגדים בסכומים כאלה גבוהים לא אומר שאני סמרטוט, אתה אדם שחצן ובור אם אתה אומר כאלו מילים בימים שבהם כל ילד שלישי הולך לישון רעב. תתבייש.

20 Shmate is just a shmate Dai
  • 07:48
  • 12.04.12

No piece of cloth is worth that much money - thousands of shekels. Gold is expensive - fabric is not- period .

21 הבחירה בגלביות כקו האופנתי שלה מיקה
  • 16:40
  • 12.05.12

ברור לחלוטין. האשה הזאת כל כך מלאה בעצמה שרק גלבייה ממש אבל ממש גדולה ויוקרתית יכולה להכיל אותה.

22 פיליאס פוג ופספרטו?  (לת) משה
  • 16:52
  • 14.05.12

23 פיירוז ברקע ורק לדמיין שאני לובשת את הכפתן המהמם הזה נטלי
  • 13:13
  • 28.05.12

יקר לנו.. אבל לא מתלוננים על איכות

24 צווחנית ומעוררת לאות ,פשוט בלתי נסבלת  (לת) maria
  • 20:06
  • 07.07.12

25 אהבתי רחלה
  • 08:57
  • 31.08.12

כמה יפה היה אם כל אחד שיש לו דברים מגעילים להגיד היה שומר אותם לעצמו כמה ביקורות חסרות טעם של אנשים חסרי חיים שממילא בטח לא היו יכולים להרשות לעצמם לקנות כלוווווום בחנות היפיפייה של הבחורה המוכשרת והיצירתית והייחודית הזאת שתצליח אמן ושימותו הקנאים