אני נשוי ואין לי תוכניות לשנות את המצב, ולמרות זאת נרשמתי בתקופה האחרונה לכמה אתרי היכרויות באינטרנט, במסגרת תחקיר לספר שאני כותב. תהליך הרישום היה מהנה עד שנתקלתי בסעיף שבו נתבקשתי לתאר את שערי. לא רציתי לסמן וי בתיבה שליד "קירח". רציתי לכתוב שהראש שלי מגולח. אבל "ראש מגולח" לא היה אחת מהאפשרויות. נאנחתי אם כן וסימנתי וי ליד קירח, ובכך חיבלתי מיד בכוח המשיכה של הפרופיל שלי.

הבחנתי שכמה נשים רשמו "קירח" כתשובה לשאלה ממה היו מעדיפות להימנע. כמה מהן אפילו אמרו שקרחת היא בבחינת "ייהרג ובל יעבור". העובדה שבעצם רק צפיתי באתרים האלה, ולא באמת חיפשתי לי בת-זוג בהם, לא הפחיתה את תחושת הדחייה.

אך הסתייגותן לא היתה מפתיעה. כמו כולם, ראיתי איך ההתקרחות הגברית יכולה לשוות אפילו לגברים הצעירים והנאים ביותר מראה זקן וליצני. אבל זה רק חלק מהבעיה. הדבר הבוגדני במיוחד באובדן שיער הוא המחיר שהוא גובה מהאגו הגברי במהלך התקדמותו האיטית אך היציבה - השנים שבהן הגבר מתבונן במראה ובודק את פתח הניקוז במקלחת, ועוקב בחוסר אונים אחר הנסיגה הבלתי נשלטת של קו השיער שלו. אפשרויות ההתמודדות עם הבעיה ("הלוואה וחיסכון", תוספות שיער, פיאות, חומר דוחה להצמחת שיער, והמשפיל ביותר - מוצר בצורת אבקה בתרסיס שמבטיח למלא את החסר בנקודות צבע קטנות בלחיצת כפתור) רק מחריפות את תחושת הנחיתות.

גבר כזה מרגיש כמו פרח עדין שמוחזק בסלוטייפ ובדבק, ומפחד עד מוות מגשם, מרוח או מפריעת שיער מפלרטטת של חברה לעבודה. אי אפשר לחיות ככה.

מכת מנע

למרבה המזל, הגעתי לנקודת המפנה שלי בתחום אובדן השיער בתקופה שבה גם אם אין פתרון להתקרחות, יש לה חלופה קולית יותר: גילוח הראש. בתקופתנו כללי המשחק השתנו. גילוח הראש נעשה עניין מקובל מאוד, וזה משמח מאוד לגברים כמוני, שמן הסתם לא היו מעלים על דעתם לנקוט אמצעי כה דרסטי אילולא פעלו כל כך הרבה גברים באומץ כזה והפכו בדרך מסתורית את המראה המשונה לאופנתי.

טיפוסים מאצ'ואיסטיים שואבים השראה מדמויות כגון השחקנים ג'ייסון סטייתם ווין דיזל; חובבי המוסיקה נושאים עיניהם אל פיטבול, כריס דוטרי ומייקל סטייפ; אינטלקטואלים יכולים לקחת דוגמה מהצייר והצלם צ'אק קלוז ומהשחקן סר בן קינגסלי; וספורטאים חובבים יכולים להתפעל מאנדרה אגסי, ממייקל ג'ורדן, מקלי סלייטר ומאין ספור אחרים.

בזכות בני אצולה חלוציים כאלה, פשוטי עם כמוני כבר אינם צריכים להתמודד עם הקרחת המתפשטת כפי שהחקלאים מתמודדים עם בצורת - בטיפוח, בתפילה, בתחינה ובתשלום כסף כדי להצמיח יבול (כל יבול שהוא) בערבות הצחיחות שלנו. שוחררנו לקום על רגלינו, לעמוד זקופים ולשלוח אש בשדותינו במכת מנע של סכין גילוח (ולהגיח מבין הלהבות כמו סמואל ל' ג'קסון או כמו דוויין ג'ונסון הידוע בשמו דה רוק, בזרועות מטושטשות מבעד לאדים ובראשים מכסיפים מכוסים אגלי זיעה).

גם מבחינה פסיכולוגית, סוד הקסם ברור. גילוח הראש המקריח כמוהו כפרידה מחברה לפני שהיא תיפרד ממך. או כמו להיכנס למשרד של הבוס ולהגיד לו: "אתה לא יכול לפטר אותי. אני מתפטר".

אחרי הכול, אין מה שאומר בקול גדול "הידרדרות הדרגתית" יותר מהידלדלות השיער או התפשטות קרחת. זה קול חרדה מתמיד שמיילל, "המצב רק ייעשה עוד יותר גרוע!" אבל כשהראש מגולח - המצב לא יכול להיות יותר גרוע. אין שום קול של חרדה. אתה כבר הלכת ובחרת באופצייה הגרעינית.

לוח נקי

יש פתרון. קחו סכין גילוח וקצף גילוח, והיכנסו למקלחת. הקציפו את השיער והתחילו להתגלח. המשיכו עד שכל הגולגולת אחידה (ומפחידה) בחלקלקותה. היזהרו שלא לפצוע את האוזניים או לגלח את הגבות. עכשיו נכנסתם לשלב שמזכיר את בובת "מר תפוח אדמה": יש לכם לוח נקי שעליו אתם יכולים ליצור את הלוק החדש שלכם. זה הזמן להיעזר באביזרים.

בהתאם למבנה גופכם ולמשלח ידכם, עומדות בפניכם כמה אפשרויות. מראה האדריכל כולל בדרך כלל משקפי מעצבים ראוותניים ושפם או זקן כלשהו, זיפי זקן תיש או אולי חתימת זקנקן מתחת לשפה התחתונה בסגנון השחקן האווי מנדל (לא מומלץ). רוקרים ואמנים יכולים להפגין יצירתיות ולהשתמש בעגילי חישוק, בפירסינג, בקעקועים ואולי אף בסיתות משוגע של פיאות הלחיים.

ספורטאים וגברים קשוחים ירצו מן הסתם לוותר על אלמנטים כמו משקפיים, תכשיטים וזקן ויעדיפו גישה כוללת: הם יתאמנו בחדר הכושר 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, עד שגופם וראשם יתאחדו לשריר-על סקסי ומושלם שכל שיער ייראה עליו לא טבעי. בשלב זה אולי ירצו להיעזר בחולצת טי צמודה ובמשקפי שמש המקיפים את הראש.

ומרגע שגילוח הראש נעשה אופנתי, היתרונות כמעט רבים מספור: אין סיכוי שהשיער ילבין, אין בעיה של שיער רטוב אחרי מקלחת או שחייה, לא צריך לשלם לספר, אין בעיה של שיער מעוך משינה, אין חשש להידבקות בכינים מהילדים.

החסרונות כמעט לא קיימים, אף שכשחובשים קסדה צריך להיזהר שלא לחטוף כווייה מוזרה (גם אם נאה לעין מבחינה גיאומטרית) מהשמש. חיסרון נוסף הוא תוצאה ישירה של הפופולריות הגואה של גילוח הראש: הדברים הגיעו לידי כך שבנות זוג וילדים של מגולחי ראש מתקשים למצוא את יקיריהם בבתי קפה או מועדוני ג'ז, שמגלחי ראש רבים נוטים להתכנס בהם.

אך אפילו התרחיש המפחיד הזה טומן בחובו צד נחמד. בקיץ שעבר הייתי בהופעת פארק של ג'יימס טיילור (אירוע שבו, אתם ודאי מתארים לעצמכם, בקושי אפשר לירוק מבלי לפגוע בראשים מגולחים רבים), ונבהלתי כשפעוטה בת שלוש או ארבע דידתה אליי ואחזה ברגלי. היא חיפשה נחמה בתוך הקהל, ולא נשאה אליי את מבטה וגם לא הרפתה מאחיזתה עד שגבר אחר - אבא ממושקף, בעל זקן תיש, מגולח ראש בדיוק כמוני - קרא בשמה ומיהר לעברנו. כשהחזרתי לו את בתו החלפנו הוא ואני חיוך של הכרה. מסכנונת. היא הלכה לאיבוד בתוך ים של ראשים גלוחים חביבים, עד שלא יכלה למצוא את מי מהם היא הכי אוהבת.

עשינו דרך ארוכה, אחיי הקירחים.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל