טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חדר הכושר הישן חוזר לאופנה

חמורי עץ בחנויות ובברים, כדורים וסולמות בתצוגות אופנה ובקמפיינים, שקי אגרוף בתערוכות אמנות: על טרנד העיצוב הכי חם

תגובות

תצוגת ההוט קוטור של ז'יוונשי שנערכה בינואר השנה היתה שונה מהצפוי. הדוגמניות, שלבשו את הבגדים התפורים לעילא ומרובי הפרטים והאלמנטים, עמדו על רקע מה שנראה כמו חדרי תצוגה מהמאה ה‑18. אלא שאחדים מהחדרים עברו הסבה ונראו כמו אולמות ספורט ישנים עם רצפות עץ וסולמות. הכדורים שפוזרו בין הדוגמניות כבר לא השאירו מקום לספק באשר למקורות ההשראה של המעצב. "התפאורה", נכתב במגזין האופנה האמריקאי "הארפר'ס בזאר", "היתה רקע פשוט ומוזר שהתחבר לשמלות הכה מורכבות של המותג". 

ז'יוונשי לא יחיד. הרקע הפשוט הזה ­ חדרי ספורט ישנים והאביזרים שבהם ­ הפך למקור בלתי נדלה למעצבי פנים, בעלי חנויות וברים, אנשי קריאטיב וצלמים, בחו"ל ועכשיו גם בישראל. אלה משתמשים בחדרי הכושר, בסולמות השוודיים, בחמורים הישנים מעור, בחבלים ובאלמנטים אחרים מעולם זה למגוון תוצרים, מעיצובם של ברים וחנויות דרך הפקות אופנה ופרסומות ועד עבודות אמנות. נוסטלגיית חדרי הכושר הפכה לנפוצה כל כך, שבלוגי עיצוב החוזים טרנדים כבר הגדירו אותה כמגמה לוהטת.

אחד המעצבים שגילו זה כבר את חדרי הכושר הוא הבריטי נייג'ל קבורן, שפתח את חנותו הראשונה ביפאן לפני כשלוש שנים ועיצב את החלל בה כחדר כושר צבאי. בחנות שבטוקיו הרצפות מחופות עץ, הבגדים מוצגים בארוניות צבאיות וינטג'יות, שקי אגרוף ישנים מעור תלויים מהתקרה ותאי המדידה נבנו כמו מקלחונים. גם החנות של המותג הבריטי Folk, שנפתחה לפני כשנתיים במזרח לונדון, עוצבה ברוח דומה. אם הצבע השולט בה הוא לבן, הרי המעצבים השתמשו בפאנלים מעץ, בשולחנות תצוגה שנבנו מחמורים של חדרי כושר ישנים ובסולמות מעץ.

אתלטיקה
ניו יורק טיימס

באותו האופן בנויה גם החנות של המותג הניו יורקי VPL. במה שנראה כמו הכלאה בין גלריה ניו יורקית טיפוסית לאולם התעמלות ישן, עוצבה חנות המותג ברוח הד-נ-א העיצובי של המעצבת ויקטוריה ברטלט, עם חמורי עץ בכיסויים מעור, כפפות ושקי אגרוף, חבלים וטבעות.

"רציתי ליצור תחושה של חדר כושר משנות ה‑20, לבנות חוויה אחרת שתמשוך פנימה גברים ונשים כאחד, ולא לעשות את המובן מאליו ולעצב חנות מינימליסטית עם קירות לבנים ורהיטים מתקלפים", אומרת ברטלט ל"הארץ". "הקונצפט הזה היה נכון לVPL- והוא קשור בגוף ובתנועה. התצוגה השנייה של המותג שלי התקיימה בחדר כושר אמיתי. ניסיתי להעלות שם סצינות אדוורד מייברידג'יות, ובמובן מסוים זה הפך לחלק מערכי המותג".

שפגאט מעוצב

גם בישראל החלו לשאוב השראה מחדרי הכושר הישנים. אחד מהמקומות שבהם זה נעשה הוא בר הגייז "שפגאט", שנפתח בדצמבר שעבר ברחוב נחלת בנימין בתל אביב. למי שנכנס אל הבר מצפה מנהרת זמן נוסטלגית. סולמות שוודיים על הקירות, חמורים בעלי רגלי עץ וכריות עור מהוהות וחבלים במקום מעקות. עיצוב הפנים של המקום כולל גם טרסות שהבאים יושבים עליהן, דבר המחזק את תחושת אולם הספורט הישן, עם קהל ומתעמלים של אתלטיקה קלה.

"ניסינו ליצור חוויה אחרת", מתאר אימרי קלמן, מבעלי המקום, את התהליך העיצובי שלו. "רצינו שיהיה קשר בין השם של הבר, שבהתחלה היה 'שפגאט בנים', לעיצוב שלו, וביחד עם מעצבת הפנים מגדלנה אקסטרום ומשרד האדריכלים עשת-ויס ניסינו ליצור חלל בעל זהות גברית נערית שיתאים לקהל. האלמנטים האלה, ואתם אריחי מקלחת בחדרי השירותים, גרפיקות עם דמויות מתעמלים ושילובי עץ ­ כולם מרפררים לחדרי הכושר הישנים, לזמן שבו המיניות היתה נאיבית, לרגע שבו נערים ונערות מגלים את המיניות שלהם ומתחילים להציץ אחד לשני".

אתלטיקה
זיו שדה

גם מעצבת הפנים מגדלנה אקסטרום משתמשת בנוסטלגיה כדי להסביר. "מאחר ששפגאט הוא בר לגייז חשבתי שזה רעיון טוב לשבור את הסטריאוטיפ שהומואים הם נשיים בעזרת עיצוב גברי וחזק", היא אומרת. "רציתי לעבור מהעולם הקליל והשביר של המחול ולחגוג את הגוף האתלטי עם חומרים וסמלים מעולם האתלטיקה. אבל אני חושבת שזו מגמה עיצובית גדולה יותר שדרכה אנחנו מסתכלים אחורה על זמנים דומים לשלנו. עיצוב משקף את צרכינו הרגשיים. וכשהכל מסביב משתנה כל כך וקשה לנו לעקוב אחרי כל השינויים, עיצוב נוסטלגי שכזה משמש מקלט בטוח ומרגיע".

בינתיים כבר הספיק "שפגאט" להפוך לאתר צילומים מבוקש. קלמן מספר שמאז שנפתח צולמו בבר קמפיינים לחברת ביגוד החוף Ugly Ducklingולמותג הנעליים גזית, ובין לבין הצטלמו בו גם להקות רוק, סצינה לסדרה בהוט ומאקו ועוד סרט קצר. הפקות אופנה במוסף "הארץ" ובעיתון "מעריב" צולמו בדבר הממשי ­ אולמות ספורט וחדרי כושר ישנים ­ ומהפקה להפקה נדמה שהטרנד מתחזק גם בישראל.

נוסטלגיה פעילה

חדרי ספורט ישנים ואולמות כושר וינטג'יים מככבים גם בעבודותיה של הצלמת הישראלית מיכל חלבין. "The Black Eye" למשל היא סדרת פורטרטים (שגם הודפסה כספר בבית הוצאה אמריקאי) של מתאבקים אחרי קרב או אימון, ברוסיה ובאוקראינה. "הסדרה לא עסקה אמנם בחדרי הכושר כשלעצמם", מספרת חלבין, "אבל הם היו הסביבה המושלמת לאנשים שצילמתי, שהזכירו לי טיפוסים קרוואג'יים. מה שיפה כל כך באולמות הישנים האלה הוא הקירות הצבועים בצבעי שמן, עם הקילופים והרקעים שנראו ציוריים מאוד. יחד עם הטיפוסים שצילמתי נוצר מראה מעניין. יש באולמות הספורט הישנים צבעים חזקים, תאורה טבעית שבדרך כלל מגיעה מחלון ושכבות של צבע ­ וכל אלה יוצרים ניגוד מעניין עם האנשים המצולמים והבגדים שלהם".

ועם זאת מקור המשיכה שלה לעולם הזה, וכך גם העובדה שהוא הפך למקור השראה לשדות אחרים, עדיין נותרו מעט בלתי מפוענחים בעיניה. "אולי זו תזכורת לפרפקציוניזם כמו זה של נדיה קומנצ'י, או שזה מעלה תחושות של מקום שהזמן עמד בו מלכת, מספק הצצה לעולם אחר. אני עצמי אוהבת את הצבעוניות, התאורה, האור טבעי. בעיני זהו מקום כמעט ציורי. עולם קסום של פעם, עם הטיפוסים המיוחדים שלו, שמשלבים ילדות עם מבט בוגר יותר. הילדים תמיד לובשים מדים, וזה מעלה מחשבות על בגרות, קשיחות ומשמעת".

לאמי בליקסט, המעצבת והקריאטיב דירקטור של נעלי Swedish Hasbeens(הנמכרות ברשת חנויות Story), יש הסבר אידיאולוגי יותר לנהייה אחרי חדרי הכושר הישנים, המככבים גם בקמפיין החדש של החברה. בקמפיין הזה דוגמניות בבגדים הנראים כמו מדי בית ספר ישנים ובבגדי ים רטרואים מציגות את מבחר הנעליים של Swedish Hasbeensבסצינות הלקוחות משיעורי ספורט והתעמלות של עשורים קודמים. התצלומים, הנראים כמו גלויות פיפטיזיות מאולמות ספורט ישנים, לא משאירים ספק בכך שהעולם הזה הוא המסר.

אתלטיקה
ניו יורק טיימס

"הקולקציה שלנו לקיץ הנוכחי היתה בהשראת סגנון החיים הספורטיבי של שנות ה‑40 וה‑50, תקופה שהפכה את אופנת הספורט לנוחה ופופולרית יותר", מסבירה בליקסט את הרעיון שמאחורי הקמפיין. "נעלי ספורט קלאסיות, כמו נעלי נהיגה, נעלי באולינג וסנדלים, הפכו לפופולריות מאוד, יחד עם גיבורות אתלטיות כמו וילמה רודולף שחגגו את הגוף והרוח האנושיים וקידמו שוויון".

לדעתה, נוסטלגיית עולם האתלטיקה ­ בקמפיין כמו במקומות אחרים ­ קשורה לערכים תרבותיים החסרים כיום. "אולמות הספורט הישנים הם נוסטלגיה לזמן שבו שלטה בעולם האיכות, בחומרים ובתוצרים", היא אומרת. "הם מסמלים את החיבור האופטימי בין גוף לנפש ואת הרעיון שהכל אפשרי, ששיתוף פעולה בין אנשים יכול לשנות את העולם. בעולם שבו צרכנות אופנה נשענת על ייצור המוני, עבודה זולה וטרנדים קונבנציונליים, חדרי הכושר הישנים מסמלים רעיונות של קיימױת, יצירתיות ושוויון. הם בדיוק ההיפך מהמגמה של רווחים מהירים ומהפחד מכישלון ששולטים בו היום. הקמפיין נועד להזכיר לצרכנים המודרניים שהם חייבים לשאול את עצמם כמה שאלות כשהם קונים משהו, והאם הם רוצים לעשות את העולם טוב יותר".

ואילו ויקטוריה ברטלט מVPL- מחברת ישן וחדש כדי להסביר את תחיית הז'אנר. "העיצוב של חדרי הכושר הישנים היה מדויק במובן זה שהם הגדירו גבריות בלי להיות כבדים. מובן שזה גם מצטלם טוב. הצלם המפורסם סטיבן קליין, שעבדתי אתו במשך שנים, נהג לצלם הפקות אופנה רבות בחדרי כושר כאלה, ואני חושבת שיש להם גם תהודה מינית... לאחרונה קיבלנו בקשות רבות לשכור אובייקטים מהחנות, בעיקר בגלל האולימפיאדה המתקרבת, אז הכל מתחבר לזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות