מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

הכלה לבשה שחורים

שמלה שיצאה מפרופורציות, אחרת שנראית כאילו נטבלה בדיו שחור, עוד אחת בצורת לב ענק, וגם כובע מפלצתי שכולו אייקונים של "חתונה מושלמת": תערוכה חדשה בחולון נעזרת במעצבים מובילים כדי לחקור את מעמדה של שמלת הכלה

  • סהר שלו
  • 31.08.2012
  • 08:57

דרך העפר המובילה לגלריית החווה בחולון, שם תיפתח בשבת התערוכה "עד עצם היום הזה", מזכירה גן אירועים ישראלי טיפוסי. עצים בצדי הדרך, מדשאה מוריקה ומבנה ישן במעלה גבעה קטנה, וכל אלה יחד נראים כמו הרקע המושלם להצגתה של תערוכת אופנה שבמרכזה שמלת הכלה. אבל למי שמצפה לשמלות כלה ברוח טרנדים עכשוויים ולקטלוג מתקתק נכונה הפתעה. חלקן של שמלות הכלה נראות מוגזמות על גבול הגרוטסקי, אחרות הן מורבידיות ונושאות מטענים אישיים כואבים, ויש גם שמלות שהן מופת של טכניקה ומלאכת יד עדינה ושברירית, פרשנויות אידיוסינקרטיות לפריט בעל המטען הרגשי והסימבולי הגדול ביותר באופנה המערבית.

עירוב הפרשנויות אינו מקרי כמובן. התערוכה, המתקיימת במסגרת עונת התערוכות בחולון, היא ניסיון לחקור את מעמדה המרכזי של שמלת הכלה ­ הן אצל נשים רבות, ההופכות אותה לאובייקט מרכזי ביום "הכי חשוב בחיים", והן אצל מעצבי אופנה, המבטאים דרכה פנטסיה תוך התרחקות מעיצוב יומיומי, פונקציונלי. 14 מעצבי שמלות כלה, מעצבי אופנה ואקססוריז, שהוזמנו להשתתף בתערוכה, התבקשו לבחון את ההקשרים הרבים שבתוכם מתקיימת השמלה: מטענים רגשיים, פנטסיות אישיות, טקסיױת דתית ומשפחתית, זיכרון וכאב או שפיות וטירוף.

"I, Heart" שלחגית כסיף ועומר פויזנר. בחזרה לאהבה
"I, Heart" שלחגית כסיף ועומר פויזנר. בחזרה לאהבה. צילום: דודי חסון

"אנחנו נמצאים רגע לפני סיום עונת החתונות, וזה נותן פרספקטיבה, מאפשר להסתכל על שמלת הכלה ולבחון אותה מזוויות שונות. במקום להציג שמלות ומעצבים על פי הטעם האישי שלי, ביקשתי לבחון את שמלת הכלה מזוויות אישיות של מעצבים בולטים בתעשייה וכצומת מרכזי בתרבות שלנו", מתארת האוצרת יערה קידר את התערוכה, שעם משתתפיה אכן נמנים מעצבים בולטים כמו ויקטור בלאיש, ליהי הוד, אלון ליבנה, אניה פליט, ליאורה טראגן, מרדכי אברהם ואחרים.

"בניגוד לסיטואציה הרגילה, שבה כלה מגיעה למעצב עם הרצונות, החלומות והציפיות שלה, ובניגוד לדינמיקה שמתרחשת בתהליך כזה שבו הכל חייב להיות מושלם, התערוכה הציבה למעצבים אתגר חדש", מספרת קידר. "הם התבקשו לבחור בעצמם את הכלה שלהם וליצור אינטרפרטציה אישית לשמלת הכלה. הם בחרו מה הם רוצים לעשות, מתי לעצור, מתי להוסיף או להגזים, והם יכלו להתעלם מכל עניין הלבישױת. צריך לזכור ששמלת כלה אינה נוחה מעצם הגדרתה, אבל מרגע שהמעצבים לא נאלצו לדאוג שהכלה תוכל לרקוד, ללכת או לעמוד מתחת לחופה, זה הפך לחוויה משחררת. הם גם לא היו חייבים לעבוד על הגוף, דבר שאיפשר לכל אחד מהם לקחת את זה למקומות האישיים שלו".

מתוך התערוכה "עד עצם היום הזה": שמלת כלה בעיצוב ענבר ספקטור
צילום: דודי חסון

ויקטור בלאיש, למשל, מציג בובת דיגום ענקית ששמלת הכלולות הפכה לחלק בלתי נפרד ממנה והיא מכוסה כולה בתחרות, ברקמות ובאבני חן. השמלה של ענבר ספקטור היא שמלת כלה מוגזמת שיצאה מפרופורציות ובנויה מבדי שיפון שקופלו בטכניקות אוריגמי סיזיפיות. ליאורה טראגן מציגה שמלה העשויה מבד טאפט משי לבן שנצבע בתה באופן הדרגתי, ולכן היא נראית כמו שמלה אורתודוקסית טבולה בדיו שחור.

חגית כסיף ועומר פויזנר מציגים את "I, Heart" ­ שמלת לב ענקית מעור שבתפרי הצד שלה נורות לד הנדלקות וכבות על פי הלמות לבה של הכלה. ואילו תמי בר לב יצרה כובע עמוס בבד טול, פרווה סינתטית, משי, פאייטים וחפצים שונים. אלו נערמים לכדי ערימה מפלצתית עמוסת פרטים, מעין תסרוקת רוקוקו דקדנטית המשלבת סמלים ואייקונים המרכיבים את "החתונה המושלמת".

"ניסיתי לסמן כמה זוויות למושג הזה, 'שמלות כלה'", מתארת קידר את התערוכה. "למשל ההגזמה והיציאה מפרופורציות, וכל הטירוף שנלווה לכלה ובא לידי ביטוי בשמלה המטורפת של ספקטור, בשמלה הפומפוזית-שמשתלטת-על-החדר של אפרת קליג או בכובע של תמי בר לב.

"כיוון אחר קשור בחקר האנטומי ובידע הטכני העצום ששמלות כלה דורשות בדרך כלל. צריך לזכור שזו עבודה עם בדים מורכבים ועדינים שיש לדעת איך לגעת בהם, איך לגזור אותם, איך להניח אותם ובאיזו מחט להשתמש כדי לא לפגוע בהם. רק המחוך, אלמנט מרכזי בעיצובה של שמלת הכלה, הוא עולם שלם של ידע וטכנולוגיה, עבודה של עצמות ואיך הן מונחות על הגוף. צריך ידע כמעט הנדסי כדי לעצב שמלת כלה, כמו שאפשר לראות בעבודה של רונן לוין ­ שמלה עתירת קפלים ודרמטית שבמרכזה חלל פעור ומדמם, הבנוי מרקמות חרוזים, פאייטים ואבני סברובסקי ­ או של מארק גולדנברג: שמלה העשויה כולה רצועות בד, שהוקשחו באמצעות עצמות המשמשות לבניית מחוכים ועוצבו באופן שהן מתפרצות כמו נוצות פראיות על הגוף".

מתוך התערוכה "עד עצם היום הזה": כובע בעיצוב תמי בר לב
צילום: דודי חסון

נושא נוסף שקידר ביקשה להאיר הוא עבודת היד, שהיתה חלק מן המסורת של עיצוב שמלות הכלה אך הולכת ונעלמת. "אנשי המקצוע שעושים עבודות יד הולכים ונעלמים", היא אומרת, "השעות שאנשי מקצוע אלה צריכים להשקיע והמכונות החדשות שמתחרות בהם גרמו לכך שהם והידע שלהם הפכו לנדירים. רבים מהמשתתפים בתערוכה נעזרו באנשי מקצוע מבוגרים שעוד נותרו, והפכו את הרקמה, הסריגה ואומנות מלאכת היד לחלק משמעותי מהשמלות שלהם. אפשר לראות זאת בעבודה העצומה שהושקעה בשמלה של ליהי הוד, שציפתה שלד אדם בתחרות צרפתיות, באבני סברובסקי ובחרוזי זכוכית, או בעבודתו של מרדכי אברהם, העשויה חלקי רקמות שהוצאו מווילון משנות ה‑70 ואשר אליהן נרקמו אבני פנינים ואורנמנטים אחרים".

אבל מעבר להשתאות לנוכח הידע הטכני והפנטסיה העיצובית של כל אחד מהמעצבים, התערוכה גם שואלת שאלות נוקבות על אודות ההתרחקות של שמלת הכלה מייעודה הראשוני. "אני יודעת על מעצבים שמגיעות אליהם כלות שמשפחותיהן שוברות חסכונות כדי לקנות את השמלה המושלמת. הרבה אנשים חושבים שזה הערב הכי חשוב בחיים. אני תמיד תוהה למה. מה קורה כשנולד הילד הראשון, או מה עם רגעים שבהם משפחה וזוגיות לא משחקים תפקיד? השמלה של עומר פויזנר וחגית כסיף, בצורת לב ענק, מחזירה למושג 'שמלת הכלה' את הסימבוליות שאבדה לו, האהבה, וטורפת בדרך את כל מה שאנחנו מטעינים עליה והופכת אותו למשהו מופרז וגרוטסקי". 

קידר, שלמדה עיצוב אופנה בשנקר, מכירה את התחום מקרוב. היא עצמה היתה מעצבת שמלות כלה. "זה תחום שוקק חיים שיש בו מקום לתפירה בהתאמה אישית ולשימוש בעבודת יד. מעצב שרוצה להגשים פנטסיות גדולות דרך בגדים יכול לעשות זאת דרך שמלת הכלה, בדיוק משום שהיא שמלה של ערב אחד בחיים, והיא צריכה להיות מושלמת. תהליך ליווי הכלות אורך לפעמים כמה חודשים, וזה תהליך טכני ונפשי ארוך וטעון במיוחד.

"מתי שמלות כלה הפכו לכאלה", היא תוהה תוך כדי שיחה בחלל הגלריה שנצבע בשחור. "פעם שמלות עברו בירושה, מאמא לבת, ובישראל היו תקופות שלא איפשרו להן להיות גרנדיוזיות. סבא וסבתא שלי התחתנו באוהל עם דג מלוח ובלי שמלה. אני חושבת שבשלושת העשורים האחרונים זה איבד פרופורציה לחלוטין והפך למפגן של כוח, עוצמה וכסף".

אבל למרות הביקורת והפרשנויות האישיות שקיבלה השמלה בתערוכה, קידר חושבת שמעמדה לא ישתנה. "יש לה עוצמה, וזה משהו שרציתי להראות בתערוכה. יש לה היסטוריה ארוכה, והיא קשורה בטרנדים כאלה ואחרים, אבל לדעתי הבסיס שלה יישאר דומה. הגדרה של שמלת כלה היא שתי מלים: שמלה לבנה. אמרת שמלת כלה, אמרת הכל".

***

הולכים בעקבות הלב

חגית כסיף, 27, ועומר פויזנר, 31, המציגים בתערוכה את "I, Heart" ­ שמלת הלב הענקית ­ גם מקימים ממש בימים אלה מותג חדש, Roomeur. השניים נפגשו במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, ובתום הלימודים, לפני שנתיים, עבדו יחד בניו יורק בבית טהארי. משם פנה כל אחד מהם לדרך נפרדת ­ פויזנר החל לעצב בבית האופנה הניו יורקי הצעיר torn, כסיף המשיכה לתואר שני ברויאל קולג' שבלונדון וחזרה לארץ. עכשיו החליטו לחזור ולשתף פעולה.

"אנחנו מנסים לבנות מותג שיציע בגדים על התפר שבין לבוש ערב לקז'ואל. כזה שבמרכזו עומדים עיצוב מתוחכם ומוקפד ואיכות בלתי מתפשרת של בדים וגימורים. המותג יפנה ללקוחות מודעות שאוהבות להתלבש ויציע שפה חדשה ואחידה בקולקציה שתכלול שמלות, חליפה ובגדי קז'ואל מבדים איכותיים", הם אומרים.

לפי שעה הם עובדים על המותג בקו ניו יורק-תל אביב. "אנחנו רוצים לנצל את הצדדים החזקים של שתי הערים ­ ניו יורק מציעה חומרים ובדים, ישראל עבודה טכנית וייצור בכמויות קטנות". את תוצרי העבודה, פריטים מקולקציה ראשונה, הם יחשפו בסתיו 2013. 




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים