מתחם סדנאות המעצבים "טרמינל עיצוב", שנחנך השבוע בבת ים, יכול להיראות במבט ראשון גם כמו קומה אלגנטית למדי של חניון תת קרקעי. 1,000 מטרים רבועים, רצפת בטון מהוקצעת, נורות פלואורסצנט ושתי שורות של עמודי בטון גדולים. אלא שמייסדיו של המיזם - חברי עמותת "לצאת מהקופסא", עיריית בת ים וחברת קסטרו – חשבו על מפלס הרבה יותר גבוה. "אנחנו רוצים שאנשים ימריאו מפה למקומות חדשים", מסביר מנכ"ל העמותה לירון הרשקוביץ, ומבהיר כך שלא במקרה נבחר השם "טרמינל", מקום עם תנועה של באים ויוצאים וריגוש של גילויים חדשים.

"טרמינל עיצוב" הוא מיזם שמשלב יצירה בתרומה לקהילה - מודל המוכר בעולם המערבי וזה העומד ביסוד פעילותה של עמותת "לצאת מהקופסא", שהוקמה על ידי קבוצת סטודנטים צעירים. יש בו אולם מרכזי, שישמש בעתיד לתצוגה ולאירוח של כנסים מקצועיים, וסביבו מפוזרים סטודיות שיועמדו מעכשיו לרשותם של מעצבים מתחומים שונים. כל אחד מאלה יקבל סטודיו בשטח של 30 מ"ר וליווי מקצועי ועסקי, ובתמורה לכך יידרש לדמי שכירות סמליים בכל חודש, ולתרומה של שש שעות עבודה שבועיות עם הקהילה (כיום זו עבודה עם תלמידי בית ספר) בתחום העיצוב.

11 מעצבים נבחרו להשתתף במחזור הראשון של המיזם, בהם גם שלושה מתחום הטקסטיל והאופנה: זיו בן גל, בן 31, מעצב טקסטיל ואביזרים, מעצבת בגדי הילדים שרית לולאי, בת 36, ומיכל מוטיל, בת 35. והרשקוביץ מעיד שזה לא מובן מאליו. "המון מעצבים נרשמו, אבל מעצבי אופנה נרשמו פחות, באופן יחסי. מתברר שהיציאה מתל אביב קשה להם. היו כאלו שאמרו לי מפורשות שהצורך להישאר קרוב לרחוב נחלת בנימין, ולמרכז של ספקי הבדים, הוא קריטי.

"בעולם האופנה – לדעתי יותר מבכל תחום אחר - יש פער גדול בין השם של המעצב ליכולתו להתקיים כלכלית; בין הפוזה - פתיחת חנות מרשימה במרכז תל אביב - ליכולת לגמור את החודש. לכן מעצבים רבים עובדים בדירות שלהם, בתל אביב, ולפעמים גם מפעילים חנות ליד הסטודיו שבדירה. זה אילוץ אמנם, אבל מתברר שזה גם נוח להם. ועם זאת, ברגע שהם הגיעו לכאן והבינו את הפוטנציאל של התוכנית הזאת – את הכוח המניע של הקבוצה - התפישה שלהם השתנתה".

במקרה של מיכל מוטיל הסטודיו ב”טרמינל” הוא העתק של חלל העבודה בדירתה בתל אביב. היא העתיקה את החלל הזה כמו שהוא, לרבות הספה והשטיח העתיקים. "אני אוהבת לעבוד עם אנשים, ובדיוק משום כך המקום הזה טוב בשבילי", היא אומרת על התחנה הנוכחית בחייה, שאליה הגיעה אחרי עשור של עיצוב תלבושות לבמה, בלונדון ובארץ. למרות כל שנות העיצוב הללו היא עדיין אינה מגדירה את עצמה כמעצבת אופנה. "אני עושה בגדים, אין לי שאיפות לשנות את העולם או צורות חשיבה. אני אוהבת את מלאכת העשייה של הבגדים ואני רוצה לעשות טוב לאנשים ורואה בזה אמצעי להגשמת חלומות, גם לי וגם ללקוחות שלי".

בין שתי נקודות הזמן האלו היא רוצה לפתח שיתוף פעולה עם שכניה למיזם. "אני פוזלת לדברים שזיו ושרית עושים, וכמובן רוצה גם לעבוד עם מעצבים תעשייתיים ואדריכלים שעובדים בסטודיות השכנים", היא אומרת ומזכירה כי ב-2011, כשהשתתפה בתחרות המעצבים הצעירים בשבוע האופנה של תל אביב, כבר שילבה כוחות עם מעצבת תכשיטים.

"קפיצת המדרגה הבאה שלי היא חו"ל", אומרת לולאי. "בקרוב אני נוסעת לתערוכת בגדי ילדים בגרמניה, זה אמנם רק גישוש ראשוני אבל אני מקווה שבמשך השנה ארחיב את הפעילות שלי גם מעבר לים". לדבריה אלו לא ציפיות אלא תוכניות מוגדרות: "אנחנו נוסעים לגשש, לראות, להכיר. העבודה שלי כעת היא להתחיל להכשיר את הקרקע". בינתיים, במקביל לעיצוב בגדי הילדים, היא מפתחת מוצרי טקסטיל לחברות היי טק, וגם זה עוזר לה לבסס את עצמה מבחינה כלכלית.

ממכונת הסריגה שלו, שנמצאת בסטודיו בבת ים, מפיק בן גל תכשיטים וצעיפים המתבלטים בעדינות הלירית שלהם. הצורות העגלגלות והחופשיות של הדגמים מעלות על הדעת צמחי מים, עם הרכות של חוטי משי ומוהר. "בסריגה ידנית אפשר לעשות דברים ניסיוניים, ובסריגה תעשייתית הדגש הוא על בניית תוכנית הסריגה ובחירת החומרים הנכונים", הוא אומר ומעיר כי מציאת חומרים היא עדיין האתגר הגדול ביותר של מעצב טקסטיל בארץ, אך הוא מקווה כי בעתיד המצב ישתנה. בינתיים הוא מייבא חוטים מהולנד. אבל בן גל לא רק סורג, וקולקציית התיקים שהוא מציג, במראה מחוספס, מעוצבת מחומרים ממוחזרים ותעשייתיים שיצר. בין השאר, משקי דואר, רשתות בניין, יריעות ברזנט ובדי ריפוד ישנים שנאספו מהרחוב.

שמותיהם של שלושת המעצבים האלה שנבחרו למחזור הראשון של המיזם אינם מוכרים לציבור הרחב, אך הרשקוביץ אינו רואה בכך בעיה. הוא מאמין שבתום שנת הפעילות המשותפת הם יגדלו בזכות עצמם. "אנחנו רוצים לעזור להם לנהל את העסק שלהם בצורה יעילה יותר, ומבחינתי ההצלחה תבוא לידי ביטוי בעלייה במכירות, בהגדלת חוג הלקוחות והיקפי הפעילות של העסק".

במקביל הוא מקווה כי "טרמינל עיצוב" יהפוך למוקד משיכה מרכזי לתערוכות, כנסים וימי עיון העוסקים בתחומי העיצוב לסוגיהם. המתחם ייפתח לקהל לימי "סטודיו פתוח", שבמהלכם יוזמנו המבקרים לסייר בחללי הסטודיו, לפגוש את המעצבים ואת נציגי העמותה ולהתוודע למגוון מוצרים מתחומי האופנה, עיצוב המוצר ועיצוב הפנים, שחלקם אף יועמדו למכירה במקום.

"יש המון מעצבים בישראל, אבל היכולת להתקיים היא המפתח להצלחה של עסק. והייתי רוצה שהם יהיו איתנים מבחינה עסקית ובעתיד יוכלו לצאת לחו"ל”, הוא אומר. “ישראל היא חממה טובה לגדול בה ואז לצאת החוצה. ריאיינו רבים ובסופו של דבר בחרנו מעצבים שיכולים לעבוד פה. חשוב לנו שזה לא יהיה רק חלל תצוגה אלא גם מקום שוקק של עבודה".