טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפורה של מעין זילברמן, הילדה מדגניה א' שסחפה את הסצינה הניו יורקית אחרי ממתקי היוקרה שלה

לכתבה
מעין זילברמן בחנות שלה בניו יורקDanny Ghitis / NYT

אחרי שביססה את מעמדה בתעשיית האופנה האמריקאית כמעצבת לנז'רי עולה, ואחרי ששרה ג'סיקה פארקר לבשה דגמים בעיצובה ב"סקס והעיר הגדולה", חתכה מעין זילברמן לתחום אחר לגמרי. בראיון היא מספרת כיצד הביוגרפיה המורכבת שלה, שנעה מקיבוץ דגניה א' דרך ונקובר וירושלים ועד לניו יורק, הביאה אותה ליצירת ממתקי יוקרה למבוגרים

תגובות

אזיקים מסוכר לשימוש בחדר השינה, סוכריה בטעם שמפניה בצורת שעון רולקס מוזהב — אלה רק שתי דוגמאות מני רבות לממתקים הייחודיים למבוגרים שיוצרת מעין זילברמן. המותג שהקימה זילברמן – אמנית פלסטית בהכשרתה, שבמשך שנים עבדה כמעצבת בתחום ההלבשה התחתונה — מעורר עניין רב בניו יורק, שבה היא פועלת, ומחוצה לה, לרבות סיקור בעיתונים כ"ניו יורק טיימס" ו"ווג". זה כנראה לא מפליא, בהתחשב בכך שבין הממתקים שלה יש גם סוכריות בטעם חלב אם. בשבוע האופנה בניו יורק בחודש שעבר היא עיצבה ממתקים בצורת תכשיטים — בעיקר טבעות — שחולקו למוזמנים בתצוגה של המעצב אדם סלמן, ובינואר, במסיבה שערכו עורכי מגזין האופנה והתרבות "W" לאחר טקס פרסי גלובוס הזהב, היא הגישה בין היתר סוכריות בצורת ליפסטיק ומשקפי שמש צבעוניים בטעמי פירות.

השם שנתנה זילברמן למותג שלה — "Sweet Saba" — נושא משמעות אישית עמוקה מבחינתה. "מכיוון שהמון אנשים שואלים אותי מה משמעות המלה סבא, זה עוזר לי לדבר על סבי המנוח (אבי אמה, ש"א) ועל כמה שהוא היה יקר ומיוחד מבחינתי. בשבילי זה אמצעי לשמר את הזיכרון שלו בחיים שלי, באופן לא כפוי", היא מספרת בשיחת וידיאו מדירתה שבברוקלין. והקשר שלו למותג איננו מקרי, שכן בילדותה הוא היה הדמות הסמכותית שסימנה בעבורה את המטבח הביתי כאתר של משחק ושעשוע, כשנהג לערוך איתה ניסויים יצירתיים. לימים, היא אומרת, הזיכרונות הללו גרמו לה לחשוב על המטבח כאתר שאפשר להתנסות בו ולהשתמש בדמיון. ולפני כשנה, כשהחלה להרגיש עקצוצים בקצות האצבעות של ידיה שאותם פירשה כגעגוע לשוב לפיסול, היא אכן פנתה לשם, למטבח.

זילברמן, בת 36, מציינת כי לקוחות דוברי עברית שביקרו בחנות הארעית (פופ־אפ) שהפעילה עד לא מזמן במלון סטנדרט במנהטן דווקא לא קישרו את שם המותג למלה שהם מכירים. "למלה סבא יש משמעויות שונות בשפות שונות", היא מסבירה. "הרבה פעמים חושבים שזו חברה יפנית, כי סבא זה השם היפני של דגי מקרל. כנראה בתוך ההקשר של החנות בניו יורק הפירוש העברי לא קופץ לראש מיד".

בכלל, גם לאחר שני עשורים שהיא חיה בקנדה ובארצות הברית, היא מתקשה להבין מה יש לישראלים עם העברית. או ליתר דיוק, מנין קיבלו את הרושם שהם יכולים לדבר בה בחופשיות מחוץ למולדתם, בלי שאיש מסביבם יבין אותם. "מה נראה לכם, שיש לכם שפה סודית? הרי כמעט בכל מקום בעולם, ובייחוד פה בניו יורק, יש המון יהודים או ישראלים לשעבר שמבינים עברית. מעניין שרק עם ישראלים זה ככה. אני לא יודעת מאין זה מגיע", היא אומרת. בחנות במנהטן, לדבריה, "היו כאלו שבחנו את הסוכריות בתימהון והרגישו נוח לבטא בקול רם את דעותיהם השליליות. היא מצדה חייכה אליהם בחביבות ולא הודתה שהיא מבינה עברית. "זה לא מנומס להביך ככה את הלקוחות".

סוכריות ליפסטיק של סוויט סבא
Sweet Saba

עד כה הפעילה זילברמן שתי חנויות במנהטן לתקופות קצרות ובקרוב תקים חנות ארעית נוספת בעיר. במקביל היא מוכרת ללקוחות ברחבי ארצות הברית, ביפן ובאירופה דרך האתר שלה, ובימים אלו גם מנהלת משא ומתן בנוגע לפתיחה של חנויות סוכריות בלוס אנג'לס, ביפן — ובתל אביב.

סקס והטייץ מקשמיר

הדרך שעברה זילברמן עד לעיסוק הלא־שגרתי הנוכחי שלה רצופה תהפוכות, שינויי כיוון מקצועיים ויצירתיים ולא מעט מקריות.

היא נולדה בישראל לאב שווייצי ולאם קנדית שנפגשו כשהתנדבו בקיבוץ בשנות ה-70, ועד גיל שלוש וחצי גדלה בדגניה א'. אחר כך עברה המשפחה לקנדה וכעבור שבע שנים חזרה לארץ והתגוררה בירושלים. בשנת 1992 שבה המשפחה לוונקובר, וכעבור שלוש שנים, בהיותה בת 15, זילברמן נסעה ללמוד קרמיקה בקולג' בעיר אלפרד שבצפון מדינת ניו יורק. לאחר שנתיים עברה לעיר ניו יורק ומאז היא שם.

שרה ג'סיקה פרקר בלנז'רי בעיצובה של מעין זילברמן בסרט "סקס והעיר הגדולה"
HBO

אחרי שהשלימה לימודי ציור ופיסול בבית הספר לאמנויות חזותיות (School of Visual Arts) שבמנהטן, בשנת 2000, היתה פעילה זמן מועט כאמנית — ציירת ופסלת שנהגה לשלב טקסטיל בעבודותיה — וזמן ממושך יותר כמעצבת בתחום ההלבשה התחתונה. איך התגלגלה לתחום זה?

"כשסיימתי את הקולג' נסעתי לאיטליה לתוכנית שהות אמן מטעם קרן הטקסטיל Fondazione Antonio Ratti, שבמפעליה מיוצרים בדי המשי לכל בתי האופנה הגדולים", מספרת זילברמן. "בוקר אחד נשאלתי אם אני רוצה לעשות סיור במפעלים שלהם, ואמרתי, 'כן, למה לא. טיול'. כשנסעתי לשם זה שינה את חיי לחלוטין. זו היתה התנסות שפתחה לי את הראש. וכשחזרתי לניו יורק, בצירוף מקרים מפתיע, שני שותפים שהקימו חברה, 'זואי', הציעו לי להצטרף ולעבוד כמעצבת בתחום האופנה. הם ראו את תיק העבודות שלי ואהבו את האסתטיקה שלי. אני זוכרת שחשבתי שאני לא מעצבת בהכשרתי אבל שכדאי לי לנסות בכל זאת. כשאתה צעיר אין לך שום דבר להפסיד. אתה פשוט מנסה. הדבר הכי גרוע שיכול היה לקרות הוא שאני אכשל ואמשיך הלאה".

כך החלה הקריירה שלה כמעצבת, ולאחר מכן כמנהלת אמנותית עצמאית, בתחום ההלבשה התחתונה. "בהתחלה נדרשתי לזייף קצת", היא מודה בחיוך; שכן לא היטיבה להכיר את התחום. "אבל בהמשך זה הצליח".

סוכריות בצורת רולקס מוזהב
Sweet Saba

כשהיא נשאלת על מעצבים ואמנים שמהם הושפעה, היא מונה את מרציה לשעבר בקולג', האמנים האמריקאים חיים סטיינבך ואליס אייקוק, את חבריה האמנים נעמי פישר, טום סאקס וקייסי ספונר (מוזיקאי ופרפורמר, לשעבר מהצמד "פישר ספונר"), את הצלם הגרמני תומס שטרוט, את האמן האמריקאי המנוח פליקס גונזלס טורס ואת מעצבת האופנה האיטלקייה מיוצ'ה פראדה.

מותג ההלבשה התחתונה שהקימה ב–2001 עם שני שותפיה אז, "זואי", נקנה כעבור כמה שנים על ידי קבוצת גאפ ונהפך לחלק ממנה. ב–2007 ייסדה זילברמן מותג נוסף, The Lake & Stars, עם שותפה, והן ניהלו אותו יחד עד לפני שלוש שנים. זה היה קו מתקדם ומתוחכם של פריטי הלבשה תחתונה שטישטשו את המחיצות שבין בגדים עליונים לתחתונים. "המטרה הסופית היתה ליצור משהו סקסי ויפה ומעורר מחשבה", היא אומרת. ואמנם, עם העיצובים נמנו מכנסי טייץ מקשמיר ותחרה, או תחתונים בגזרת ג'וק סטרפ שנפוצה בעיקר בקרב ספורטאים גברים, ובזכותם המותג זכה לתהודה משמעותית. הוא נמכר בנקודות מרכזיות כמו בית הכלבו היוקרתי בארניס ואתר המכירות Net-a-Porter וקוּדם בעיתונים, במגזינים ובאתרים בולטים ובהם, בנוסף ל"ניו יורק טיימס" ו"ווג", גם אתר התרבות "refinery29" ו"Business Insider".

דגמים שזילברמן עיצבה אף הופיעו בשני סרטי הקולנוע שנוצרו בהמשך לסדרה האהודה "סקס והעיר הגדולה". סרבל וחולצה שלבשה הגיבורה קארי ברדשואו (שרה ג'סיקה פארקר) בסרט הראשון הביאו לפריצה הגדולה של המותג בשוק האמריקאי. "זה קידם אותנו מאוד", היא אומרת. תשומת הלב של בכירים בתעשייה הולידה שיתוף פעולה וקולקציות משותפות של זילברמן ושותפתה עם מעצבי רשת האופנה השוודית H&M, עם בעלי הרשת האמריקאית אורבן אאוטפיטרס ועם המותג קייט ספיידס.

כשזילברמן נזכרת במהלך העניינים, היא זוקפת לא מעט נקודות זכות למה שהיא מכנה חוצפה ישראלית. "פטרישיה פילד, שהיתה אמונה על עיצוב התלבושות בסדרה ובסרטים של 'סקס והעיר הגדולה', היא מעצבת בעצמה ומכירה המון מעצבים צעירים בניו יורק. וכשהם עבדו על ההלבשה לסרט הם ביקשו מכל מיני מעצבים עצמאיים לשלוח להם כמה עיצובים כדי שיוכלו לבחון אותם", היא מספרת. "אני זוכרת שכמותג צעיר וקטן חשבתי לעצמי, 'אני לא אשלח לה כמה עיצובים. אני אשלח את כל הקולקציה, ואני אביא אותה לשם באופן אישי ואוודא שהם יבחרו ממנה משהו'. זה לא נראה לי סביר לשלוח לה שקית קטנה ולקוות שהיא תבחר משהו מתוכה".

שתי דוגמניות בהלבשה תחתונה בעיצובה של זילברמן למותג שלה The Lake & Stars.
Tom Hines

ואכן, זילברמן באה לפגישה עם פילד עם מעמד מלא בבגדים והיתה היחידה שעשתה זאת. "מכיוון שהייתי חברותית ונעימה, הם הזמינו אותי להיכנס לפגוש את פטרישיה ולמדוד את הקולקציה על שרה. אני מאמינה שהם בחרו בנו גם מפני שהחוויה הזאת היתה אישית יותר, אבל גם כי היא רצתה לקדם מעצבים צעירים. זה היה חלק מהאג'נדה של התוכנית הזאת. בדיעבד, זה היה מסוג ההחלטות הקטנות שאתה מקבל ושמשנות את מהלך הקריירה שלך. קרו המון דברים טובים אחרי החשיפה הגדולה הזאת. בסך הכל בעולם האופנה אנשים רוצים לדעת מה הדבר הבא, אז אם אתה עושה משהו טוב ויוצא דופן אתה מתבלט ומושך את תשומת הלב".

אלא שבשלב מסוים היא ושותפתה נדרשו לחשוב מחדש על המודל העסקי שלהן לקראת ההתרחבות של פעילותן המסחרית וחשו שהגיעו למבוי סתום. "היו לנו המון הזדמנויות להגדיל את העסק ולשנות את הפעילות שלנו, אבל הבנו שהכיוונים שאליהם המותג ילך בעתיד ידרשו מאיתנו להגמיש מאוד את החזון המקורי שלנו. הרעיון המקורי שלנו היה ליצור משהו שנשים לא מוצאות במותגים להלבשה תחתונה כמו למשל ויקטוריה סיקרט. וכשהבנו שכדי לגדול אנחנו צריכות לעצב דגמים שיפנו למכנה משותף רחב יותר, ולהוזיל את המוצרים, הבנו שאין טעם להמשיך עם זה. שאנחנו נאבד את הקול שלנו".

זילברמן: "עשיתי מעטפה מסוכר, ולחלק שאתה אמור ללקק יש טעם של קינמון. ומכיוון שלקינמון יש איכויות אפרודיזיות, זה למעשה מכתב אהבה"

בשנת 2013, זמן מועט לאחר שהחליטו להפסיק את פעילות המותג, החלה זילברמן לעבוד כמנהלת האמנותית בחברת ההלבשה התחתונה האמריקאית הוותיקה פרדריקס אוף הוליווד. "היום זה מותג די טראשי, אבל הוא מעניין כי הוא המותג הראשון שהביא הלבשה תחתונה מאירופה לארצות הברית", היא אומרת. "פעם הוא היה מפורסם בקרב כוכבות הוליווד, אבל בעשורים האחרונים הוא נעשה זול והמוני. הבעלים שלו רצו להחזיר לו מעט מהתהילה ההיסטורית שלו, וחשבתי שאם לא אצליח להגשים את החזון שלי במותג שהקמתי, לפחות אני אוכל לעשות את זה איתם כי יש להם תשתית טובה מבחינה כלכלית".

ותודה ליוטיוב

בד בבד עם עבודתה בחברה גם החלה זילברמן, לפני כשנה, לערוך ניסיונות יצירתיים במטבח שבדירתה. "בנקודה מסוימת רציתי לחזור ליצור אמנות, אבל לא היה לי סטודיו שניתן לפסל בו, עם כל כלי העבודה או החומרים הנדרשים לכך", היא מספרת. "בינתיים חשבתי שאני פשוט אתחיל לעשות כל מיני עבודות קטנות במטבח הביתי שלי. וכך נולדו פסלוני הסוכר הראשונים – עלים בצורות שונות. מכיוון שהחומרים שיכולתי לעבוד איתם היו אכילים, סוכר בעיקר, זה מה שיצא לי".

סוכריות-קלטת של סוויט סבא
Sweet Saba

עד היום, היא אומרת, "מאחר שאין לי כל רקע בטבחות או באפייה, ואני לא ממש בעניין של אוכל כצורת אמנות - כשמראיינים אותי לעיתוני אוכל ושואלים אותי על הרקע שלי בתחום אני כל הזמן נבוכה להסביר שאין לי כזה בעצם".

למעשה היה לה מעט רקע בתחום, שכן במשך יותר מעשור נהגה לאפות עוגות יצירתיות לאירועים מיוחדים של חברים ומכרים, ובהמשך אף הפכה זאת לאחד מעיסוקיה. "הייתי אופה עוגות לחתונות ואירועים מיוחדים, אבל הן מעולם לא נראו כמו עוגות מפוארות מקונדיטוריה אלא יותר כמו פסלים משונים. בהתחלה זה היה לחברים בלבד, ולאט לאט זה עבר כשמועה מפה לאוזן. אני זוכרת שכל מי שהיה לו אירוע אמר, 'למה שלא תבקש ממעין שתכין לך עוגה'. ואז יום אחד הגעתי עם עוגה ארוזה לאיזה אירוע ולא הכרתי בו אף אחד. אז שאלתי את עצמי לראשונה, 'למה אני עושה את זה?' והבנתי שזה קצת יצא משליטה. חשבתי שזה בעצם עסק לכל דבר ושאני צריכה לגבות תשלום על זה. להפתעתי, אנשים הגיבו לזה בחיוב. אני לא יודעת איך לא חשבתי על זה קודם לכן. אני מאמינה שזה שילוב של חינוך בקיבוץ, וקצת המנטליות של קנדים שידועים בנחמדותם".

לזילברמן קשרים ענפים עם אמנים ומעצבים צעירים שפועלים במנהטן — בהם מעצבי האופנה זלדי גוקו ואדם סלמן, השחקניות קאט דנינגס וזואי ליסטר ג'ונס והאמנים פרנצ'סקה דימטיו ודסי סנטיאגו — ואלה הולידו הזמנה מפתיעה במיוחד: בסוף 2009 היא קיבלה פנייה מגלריית David Zwirner, שלה סניפים במנהטן ובלונדון, ליצור העתק לאחת מיצירותיו של הפסל המינימליסטי דן פלבין, בגודלה המקורי, בעוגה שתאפה. "זו עוד אחד מהתקריות המצחיקות", מקדימה זילברמן. "מעולם לא עשיתי דבר בסדר גודל כזה - זה היה ברוחב של למעלה משני מטרים – כך שלא היה לי מושג איך לגשת לזה. פשוט התחלתי לאפות את העוגה בגלריה עצמה, ולבנות אותה בחלקים, ובערב, כשאנשים החלו להגיע לאירוע הפתיחה, אני עדיין לא סיימתי להכין אותה. מה שקרה בסוף הוא שאני המשכתי לאפות את העוגה לעיני הקהל בגלריה וזה הפך להיות מעין מיצג. בשלב מסוים אנשים החלו לחתוך חלקים מהעוגה ולאכול אותה, ואני זוכרת שחשבתי לעצמי, אלוהים, אני בחיים לא אצליח לצלם אותה כמו שצריך ולא תישאר לי מזכרת מהאירוע; אני אהיה כמו אמני הפרפורמנס האלו משנות ה-70 שאין להם שום דבר מההופעה עצמה, אפילו לא תיעוד מצולם, ואתה צריך להאמין להם שזה אכן קרה", היא צוחקת.

זילברמן: "הקופסה של מסכת הגז במלחמת המפרץ היתה האביזר הראשון שעיצבתי בחיי. הייתי יוצרת נרתיקים למסכות וניסיתי למכור אותם לחברים שלי. בזמנו זה נראה נורמלי איכשהו, אבל החברים שלי כאן בניו יורק חושבים שזה פסיכי לגמרי"

בניגוד לעוגות, בהכנת ממתקים לא היו לה שום ידע או מיומנות. "לא היו לי ספרי בישול ורציתי לעשות פסלים מסוכר אז פשוט הקלדתי את זה בגוגל, וכמעט כמו כל דבר שעשיתי בעסק הזה, למדתי אותו מצפייה בסרטוני הדרכה ביוטיוב", היא מספרת. "ברוב הסרטים אלו עקרות בית או נערות קולג' שמצלמות את עצמן עושות משהו במטבח, מראות איזו טכניקה. הייתי צריכה להבין איך לא לשרוף את הסוכר, איך לפסל אותו בצורה מסוימת, איך לצבוע אותו או איך לשלב כמה חומרים יחד. אז אני רואה את הסרטונים ורושמת לי הערות, ואחרי שאני חוזרת על הטכניקה עשר פעמים ומרגישה שאני שולטת בה לחלוטין, היא נוספת לארגז הכלים שלי ואני מפתחת אותה בהתאם לצרכים שלי".

אבל העניין שלה בממתקים מוקדם בהרבה ונעוץ גם בחוויות מעצבות מילדותה. למגזין הלייף סטייל הקנדי "ונקובר מגזין" סיפרה כי כאשר ביקרה עם אמה באי גרנוויל, מתחם הבילוי והקניות שבדרום העיר ונקובר, "באגף הממתקים לילדים היה בחור שנהג לערבב את הסוכר הרותח ולאחר מכן שפך אותו על לוח שיש גדול. הייתי יושבת שם וצופה בו עושה את זה - ומתחננת לאמא שלי שתרשה לי להמשיך לצפות בו עוד ועוד". לדבריה, זה היה המקום שבו באמת למדה לראשונה איך לעשות דברים מסוג הזה. "ואני עדיין חולמת לחזור לשם ולצפות בבחור הזה".

מעין זילברמן
Steve Erle

עד שתגשים את החלום הזה היא נעזרת בכישורי הפיסול שלה, ברקע שלה בתעשיית האופנה ובחוש המפותח שפיתחה לנוסטלגיה ולהומור כדי ליצור מעדנים מחוצפים. למשל, שפופרת ליפסטיק מסוכר, או סבונים (מחווה לאיום "אני אשטוף לך את הפה עם סבון"). בין הממתקים האהודים במיוחד: שעוני הרולקס, שמשולבת בהם אבקת זהב אכילה 24 קראט והטעמים שלהם משתנים לפי המועדים: ויסקי לקראת חג המולד, שמפניה לערב השנה החדשה וקינמון לרגל יום האהבה. גם סוכריות בדמות קלטות ישנות, כולל הפרטים הקטנים, שמצוירים באופן ידני, זוכות לפופולריות. ראפר מפורסם, שזילברמן מסרבת למסור את שמו, נוהג להזמין ממנה קלטות כאלו ולשלוח לקולגות ולחברים שלו. טווח המחירים של סוכריות היוקרה הללו הוא בין 10 ל–75 דולרים. הנשנוש המתוק האהוב עליה אישית הוא בכלל תפוח בדבש.

לאחר שזילברמן מעצבת ויוצרת את הממתקים מסוכר וחומרים אחרים, היא יוצקת אותם לתבניות שהיא יוצרת מסיליקון. היא מכנה אותם "ממתקים למבוגרים, גם מכיוון שאלו חפצים נוסטלגיים שאנשים בגילי מכירים, וגם בגלל הטעמים המורכבים". לדבריה, עבדה עם טכנאי אוכל כדי לפתח תפריט שכולל 30 טעמים שונים וביניהם מסטיק, בייקון, ויסקי, קוקוס ושבבי שוקולד. היא נהנית ליצור יחסים מורכבים בין חושי הטעם והראייה: "זו הדרך שבה יצרתי אמנות בזמנו – בין אם באמצעות ריח, טעם או מישוש: שמשהו נראה כמו דבר אחד אבל מרגיש או מריח כמו דבר אחר בעצם - וזה ההיגיון והמערכת שהחלתי על העבודה שלי בסוכריות. למשל, עשיתי מעטפה מסוכר ולחלק שאתה אמור ללקק יש טעם של קינמון. ומכיוון שלקינמון יש איכויות אפרודיזיות זה למעשה מכתב אהבה. כמו כן, עשיתי מברשות צבע שאפשר לערבב בהן את התה, והן היו בטעם של קמומיל מרגיע".

מתי הבנת שאת יכולה למכור את זה?

"בהתחלה עשיתי את זה בשביל הכיף, והייתי מעלה תצלומים למדיה החברתית כמו מעין יומן תיעודי של הניסיונות שלי. בגלל האופי של מדיה חברתית אנשים התחילו לכתוב לי ולשאול אם אפשר להזמין ממני ממתקים. האמת היא שלא חשבתי על זה בזמנו. זה לא שהייתי נאיבית, אבל פשוט הייתי עסוקה בקריירה שלי בעיצוב הלבשה תחתונה ולא חשבתי על זה כעסק".

אבל לזכותה ייאמר שהיא התעשתה מהר והפנימה את הפוטנציאל הטמון בדבר. לקראת סוף 2015 היא כבר השיקה את המותג "סוויט סבא", ובד בבד החלה לפתח יוזמה חדשה בשיתוף עם חבר מלוס אנג'לס: ייצור סוכריות המשלבות מריחואנה. "הקו ייקרא 'Nonsense Medicinals' (תרופות שטותיות, ש"א). בגלל החוקים והרגולציות הנוקשות בנוגע למשקלים ולכמויות של מריחואנה, ומכיוון שהכל צריך לעבור בקרה של מעבדה, זה היה הרבה יותר מפוקח ופחות ארטיסטי".

Sweet Saba

איך את מחליטה על צורות חדשות של ממתקים?

"בדרך כלל זה יהיה אובייקט שנושא משמעות בשבילי, אם סנטימנטלית ואם אסתטית. למשל, עכשיו אני עובדת על קולקציית סוכריות מיוחדת לקראת הפסחא, ואני לא ממש יכולה להזדהות עם החג הזה כי כיהודייה אני לא חוגגת אותו. אז אני מעצבת את הממתקים הללו לפי רשמים מביקור שערכתי לראשונה לפני שנתיים בכנסיית הקבר בעיר העתיקה בירושלים עם חברה שלי שהיא קתולית. יהיו בה ממתקים מצופים בזהב, בהשראת העיטורים שאני זוכרת משם".

ככלל, היא אומרת, רבים מאוד מגיבים בחיוך למראה הממתקים שהיא יוצרת, וזו התגובה שהיא רוצה לעורר בכל מה שהיא עושה — אם זו אמנות, עיצוב הלבשה תחתונה, אפיית עוגות או יצירת ממתקים. אחד ממקורות ההשראה שלה בהקשר הזה היא, איך לא, מרתה סטיוארט, כוהנת הפנאי והבית האמריקאית. כשהתוודעה לספרה המפורסם של סטיוארט משנות ה-80, "Entertaining", "זו היתה נקודת מפנה עצומה בשבילי", סיפרה זילברמן לאתר האוכל "The Food Life". "זה היה גורם מרכזי בפיתוח ההשקפה שלי בנוגע לאופנים שבהם אוכל הוא תמיד חלק מחוויה גדולה יותר. מבחינתי המוקד אינו בהכרח אנינות טעם, אלא הדרך המסוימת שבה הרכב החומרים הנכון יוכל לגרום לאנשים להרגיש בנוח. ומבחינה זו הפקתי המון מהתפישה של מרתה. זה לא באמת נעשה בעבר. אף אחד לפניה לא שילב כך בין עבודת כפיים, מזון ואווירה של מסיבה". מסטיוארט היא שאבה לא מעט ביטחון לאפות עוגות, משום שלדבריה למדה ממנה כי "כל עוד יש חוש ההומור, אז גם אם קרה לך פלופ, או העוגה לא עלתה יפה, או גם אם במקרה הנחתי דגים וסוכריות על אותו המגש כי לא היתה לי הצלחת המתאימה, אז כולנו נוכל לצחוק על זה בנעימים".

ברוח זו גם יצקה זילברמן בסוכר חפצים נוסטלגיים שאינם עוד בשימוש, כמו למשל שקופיות של פרויקטים שיצרה כסטודנטית לאמנות, כונני תקליטונים ("זה נראה כמו מאובן, כמו משהו שיחזיק לנצח, אבל כממתק זה נמס בפה") או התקן ליישור שיניים. "חשבתי שזה יהיה משעשע משום שכשמכניסים את זה לפה זה נתקע בדופן העליונה. אחת הטראומות הגדולות בילדות שלי היתה לאבד את ההתקן הזה. קרה כבר שההורים שלי אילצו אותי לחפור בפחים כדי למצוא אותו".

אחד הממתקים האהודים ביותר הם אבני הקריסטל הססגוניות שהיא יוצרת. "זה התחיל בהשקה של הקו שלי", היא מספרת. "חיפשתי נושא מרכזי שיאגד את החנות כדי להעביר מסר בהיר וחשבתי על חנות של קריסטלים קסומים. נסעתי ברחבי קליפורניה ואספתי קריסטלים מסוגים שונים, עשיתי מהם תבניות והפכתי אותם לסוכריות. בעזרת מהנדס טעמים פיתחתי מגוון של טעמים: דבש ופולן דבורים, שקדים ויש גם אחד בטעם של ים המלח. לאחרונה התחלתי להוסיף גם ויטמינים ותוספי מזון וליצור תרכובות מיוחדות. למשל, קריסטל שמכיל רוזמרין ומלטונין שעוזר להתאושש מיעפת. או אחד אחר שהטעם שלו משלב קוקוס ואננס ויש בו גם תמצית ארניקה, שזה חומר שטוב לעצמות. אז זה יותר מִרק טעם. זה משהו שקשור בחוויה או ברגשות מסוימים".

כמו, למשל, חלב אם?

"כן," היא צוחקת. "זה טעם משעשע במיוחד, והאמת שזה בטעם של שמנת. אבל הוא גורם להמון אנשים לדבר עליו אז זה טוב. מובן שלרובם אין באמת אפשרות להכריע, כי הם לא באמת טעמו חלב אם בחייהם הבוגרים. ואולי עדיף ככה".

ממתקים מסביב לעולם

התוכניות של זילברמן לפתוח חנות גם בתל אביב צפויות גם להביא לביקור שלה כאן בקרוב. מאז שעזבה את הארץ ביקרה כאן רק פעמיים, אבל החוויה של החיים בישראל טבועה בה. "עד גיל שלוש וחצי גדלתי בבית ילדים בקיבוץ וכל הצילומים שלי מהתקופה הזאת הם בשורה עם ילדים אחרים מהקיבוץ", היא מספרת. "חברים שלי בניו יורק לא מבינים את זה. אני חושבת שזה היה אידיאלי להורים. ואני חושבת שזה גרם לי להיות מאוד עצמאית כנערה מתבגרת. לא הייתי שם בגיל מבוגר יותר כדי לחוות טראומות מבית הילדים".

אחר כך, היא ממשיכה, "עברנו לוונקובר שבקנדה כדי לגור ליד המשפחה של אמי וכשחזרנו לישראל גרנו בירושלים. היינו שם בזמן מלחמת המפרץ. וזה מצחיק, כי נדמה שזה זמן גרוע, אבל כשאני שומעת על מה שאנשים חוו מאז שעזבתי את ישראל, נראה שהמצב גרוע יותר. כשאתה ילד אתה לא מצליח להבין את המצב לאשורו. אני זוכרת שהאלימות ברחובות ירושלים היתה הסכנה הגדולה. לא האיום של עיראק. זה היה אבסטרקטי.

Sweet Saba

"אני זוכרת שהייתי חייבת לקחת איתי את מסכת הגז לכל מקום, ובעצם הקופסה של המסכה היתה האביזר הראשון שעיצבתי בחיי", היא ממשיכה ומספרת. "הייתי יוצרת נרתיקים למסכות הגז וניסיתי למכור אותם לחברים שלי. בזמנו זה נראה נורמלי איכשהו, אבל כשאני מספרת על זה היום לחברים שלי כאן בניו יורק הם חושבים שזה פסיכי לגמרי. זה היה חלק מהמציאות שלי, אז אתה מסתגל ומנסה לייפות אותה. אני זוכרת גם שכילדה כבר התחלנו להשתעשע עם כל מה שקשור למלחמה. קישטנו את החדר האטום בסרטי דבק צבעוניים. זה היה חמוד. עשינו כל מיני צורות מסביב לחלון. אני מניחה שאתה פשוט צריך להסתגל למה שקורה לך בחיים".

וזילברמן מיטיבה להסתגל. קו הסוכריות שלה כבר זוכה להכרה, ומהחודש הבא יימכרו מהדורות מיוחדות של "סוויט סבא" גם בחנות של מוזיאון הוויטני בניו יורק. "יוצא לי לעבוד עם המון עם אמנים ומעצבים: עשיתי מהדורה מיוחדת של סוכריות לשבוע האופנה שנערך לא מזמן בניו יורק ועשיתי ממתקים למוזיאון העיצוב בניו יורק. אלו הדברים שאני אוהבת לעשות באמת", היא אומרת. "כשלמדתי בבית ספר לאמנות, לסטודנטים היתה פרפסקטיבה מסוימת מאוד לגבי מה אפשר לעשות באמנות, ואני זוכרת שחשבתי שהיא לא בהכרח מתאימה לי. זו היתה דרך מסוימת שדרשה ממני להיות פרסונה מסוימת ואני לא מצאתי את עצמי שם. אני בחרתי בשביל אחר. היום אני עובדת עם אנשים יצירתיים, אני חושבת על דברים בצורה קונספטואלית ואני חלק משיחה שאני נהנית ממנה. אני מניחה שאנשים שעושים דברים יצירתיים פתוחים לכל צורה של הבעה, ולא משנה באיזה תחום אתה בוחר. אין ספק שהיכולת להתגמש עושה את החיים מאושרים יותר".

בנוסף לשלל הפרויקטים שלה, זילברמן גם שוקדת עתה על פיתוח תוכנית טלוויזיה שתשלב בין מסעות לבין מסורות לאומיות או אתניות של דברי מתיקה. "זו תהיה תוכנית אוכל מסוג אחר, שבה אני מטיילת בעולם ונפגשת עם כל מיני בעלי מפעלים או יצרני ממתקים קטנים, כדי ללמוד יותר על מסורות ועל טכניקות חדשות", היא אומרת. "למשל, אני אסע למקסיקו כדי לברר למה הקינוחים שלהם מתמקדים בשילובים של דבש ושומשום, או מה קורה במקומות כמו מרוקו או הודו. מצד שני, ארצה לבקר במפעלי ייצור ביפן, ששם יש להם גישה וטכנולוגיה שונות לגמרי בתחום. זו תהיה תוכנית הרפתקאות".

מחוברים לעולם התרבות, הבידור והפנאי? הירשמו כעת לעדכון היומי
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות