קשה להיות מעצב אופנה לגברים בישראל. סגירתו של המותג מזון רוז', המעבר של ליאת זרמון לתפירה אישית במקום קו מוכן ללבישה, ריבוי רשתות האופנה המהירה שמציעות בגדים מחויטים במחירים זולים, והקהל הגברי הישראלי שרק לאחרונה החל להתלבש יותר מבעבר (ולא רק לאירועים חגיגיים כמו חתונות) - כל אלה הופכים את המשימה של העמדת קו מקומי של אופנה גברית לקשה במיוחד.

כשדייוויד ששון התחיל את דרכו המקצועית, לפני כ-13 שנה, היו עולם האופנה והקהל המקומי שונים משהם היום. רק מעט מותגים ישראליים פנו לגברים, ועוד פחות מכך מותגים שהציעו אופנה גברית מחויטת. כשמסתכלים היום על הקולקציה של ששון, המורכבת מקו מחויט ומקו צעיר ופרוע יותר, אפשר לראות שילוב של מי שלמד על בשרו מה הקהל רוצה ובד בבד גם פיתח את מיומנויות המלאכה שלו: בגדים תפורים היטב, שימוש בבדים איכותיים, וגזרות וצבעים שנדמים מתאימים למגוון הצרכים של הקהל המקומי, מחתונות אלגנטיות ועד הלבשתם של סלבריטאים בתוכניות טלוויזיה נוצצות.

קולקציית אביב-קיץ 2012 של ששון היא קלאסיקה גברית טיפוסית כזו: גזרות שעוקבות אחרי צללית הגוף אבל לא צמודות באופן מוגזם, מכנסיים בגזרה ישרה או צרה יותר, ז'קטים תואמים. ששון, הפועל בשיטת "tailor made", מציע ללקוחות חליפות מוכנות ללבישה שעליהן עושים תיקונים ומתאימים למידות הלקוח. ניכר שחליפות אלו ייראו היטב על מי שמוכן להשקיע כסף ומעט זמן במלבוש זה.

ראויות לציון הן החליפה הצמודה בשלושה חלקים, חליפת סמוקינג יפהפייה וחליפת טוקסידו - כולן עברו סוג של ריכוך עיצובי ואינן נראות קלאסיות וכבדות, בעיקר הודות לבדים הקלילים, להורדתם של פריטים מיותרים ולהשארתם של אחרים, כמו דשים מסאטן או שורות כפתורים (אחת או כאלה מהסוג של רכיסה כפולה) שמוסיפים עניין.

חלק מהחליפות מוצעות בבדים שעברו צביעה קלה המוסיפה להם ברק עמום ויפהפה ומראה מודרני רוקנרולי מעט, ולחלק מהן נוספו אלמנטים אחרים כמו צווארונים מעוגלים, כיסי שפה בולטים או בדים מפתיעים המעניקים להן טוויסט עכשווי וצעיר. ראויה במיוחד לציון החליפה מכותנה ללא כריות בכתפיים עם בטנה עדינה וגזרה צרה ונכונה.

העונה מציע ששון גם קו חדש בשם - Magnify קולקציה בהשראה רוקנרולית שחורגת מהקו הקלאסי יותר ומרחיבה את מנעד הגזרות, הבדים ומערכות הלבוש של המותג. אמנם המעצב העיד שזה "שילוב של מיק ג'אגר והארי פוטר שמתייסר מהמלים אבל עף על הלחן", כלשון ההודעות לעיתונות, אבל הקולקציה עצמה מעט רגועה יותר, וניחוחות סבנטיז (לא תמיד במובן הטוב) נושבים ממנה.

חולצות טריקו וויסקוזה מככבות בקו הצעיר והחדש. חולצות הוויסקוזה, לעומת זאת, נראות מיושנות מעט, עם בדים בדוגמאות גיאומטריות סבנטיזיות ועם דיטיילים קטנים (שמעצבים מקומיים אוהבים במיוחד, אבל לאמיתו של דבר הם בדרך כלל מעמיסים על הבגדים והופכים אותם לאוסף קוריוזים יותר מאשר לבגדים עכשוויים) כמו סיומות צבעוניות על צווארונים ושרוולים.

דווקא הבגדים הפשוטים יותר נראים כמו מגמה מבורכת בקו הזה: ז'קטים יפהפיים בסגנון קז'ואל מבדי דנים שעברו צביעה ושפשוף ומתאימים לצעירים שפוחדים מהפריט הקלאסי הזה. הז'קטים, שלהם מכנסיים מבדים דומים, מוצעים בצבעים חזקים ונכונים של סגול לילך, ירוק, אדום, זית, חום ובריק (מעין צבע חלודה).

המכנסיים מגיעים במבחר צבעים טרנדי של כחול נייבי, שחור, אפור עם פסים ואפור בהיר. מבחר מכנסי הדנים בבד משופשף הוא אופציה מעניינת למי שמאס במבחר הלא גדול המוצע בארץ מבחינת הצבע והטיפול של הבד. הגזרות הכמעט בגיות והפנסים שנוספו למכנסיים הופכים אותם למוצלחים במיוחד.

וסטים מוקפדים וז'קטים קלילים ללא בטנות, אקססוריז הכוללים מטפחות יפהפיות, חגורות, עניבות וקולקציית נעליים שמיוצרת בארץ ולה מראה משופשף כחלק מהטרנד הווינטג'י השוטף את העולם - כל אלה מרחיבים את הקו המוכר של ששון ומעוררים סקרנות ביחס לקולקציות עתידיות, העשויות להתמקד בגזרות ובבדים ופחות בטוויסטים קטנים, שלפעמים מפריעים לרוח העכשווית שהוא מבקש להעניק להן.

דומה שגברים ישראלים יימצאו את מבוקשם בבגדים של דייוויד ששון. אבל בשורה התחתונה, למרות התפירה האיכותית והבדים הטובים, כדאי שההשפעה של הקו הצעיר יותר תורגש גם בקולקציה הראשית, ותשומת לב רבה מדי לפרטים ולטוויסטים לא תפריע לקלילות המתבקשת ולאדג'יות שלפעמים חסרות בקולקציה. *

מחירים: חליפות: 3,000-8,000 שקל; נעליים: 700-1,500 שקל; חולצות מכופתרות: 550-600 שקל; מכנסיים: 650-800 שקל; מכנסיים קצרים: 450 שקל; ז'קטים: 1,000-2,500 שקל; גופיות: 250 שקל; חולצות טי: 180-430 שקל. חנויות המותג, דיזנגוף 170 ומוהליבר 37, תל אביב