אפריקה נמצאת באחרונה בכותרות - ולא רק בהקשרים השליליים השגורים. היבשת נכנסה לזירת האופנה בין היתר בזכות האיכות הגבוהה של מלאכות יד מסורתיות, היצירתיות הססגונית שלהן והצמיחה הכלכלית שרשמה.

עלייתה ככוח פורה באופנה חורג מדימויי היופי האלגנטיים שמתפרסמים תדיר במגזיני אופנה מרכזיים כגון "ווג"; תוצרים מעשה יד אדם קוסמים לבכירים בתעשיית האופנה, טקסטיל אפריקאי מסורתי הוא מוקד משיכה והשראה בעבור מעצבים, ובמסלולי התצוגות הזרקור מופנה לסגנון אפריקאי.

משום כך, קולקציית הקיץ של אודליה ארנולד, המשלבת בדים אפריקאיים מקוריים, עשויה להתפרש כניסיון נוסף לרכוב על עגלה עמוסה שדוהרת בכיוון הנכון. אלא שהעניין של המעצבת ביבשת השחורה קדום יותר. גם אם הוא נהנה כעת מתזמון מוצלח במיוחד, שורשיו נטועים במסעות שערכה ברחבי העולם לפני כעשור. מצבור מרשים של פיסות בדים שנאספו ממקומות שבהם ביקרה - המסודר כעת בסטודיו בדירתה שבצפון תל אביב - הוא מזכרת מן התקופה ההיא.

אז הוא שימש כחומר גלם לעיצוב תלבושות במה לאמני קרקס ואקרובטיקה. כאשר שבה לארץ, ב-2006, השתמשה בו לעיצוב תלבושות להפקות אופנה, פרסומות לטלוויזיה, מופעים של הרכבים מוסיקליים או קבוצות מחול; אך באחרונה הוא נהיה נקודת המוצא בעבודתה בתחום האופנה.

פרידה קשה

ארנולד, בת 32, השלימה לפני כחמש שנים קורס תדמיתנות של לשכת התעסוקה, אך את יסודות התפירה רכשה מוקדם יותר בבית הוריה. אמה מעצבת טקסטיל ואביה אדריכל, נצר למשפחת חייטים אנגלית (אחותו היתה מעצבת תלבושות בבית האופרה בקארדיף, ויילס; סבתו תפרה לבית המלוכה).

"מאז ומתמיד התעניינתי בבדים, ועד כמה שזה נשמע שחוק, נהגתי להלביש את הבובות שלי", היא אומרת. שמיכת טלאים ססגונית שנתפרה בידי אביה מפיסות בד רבועות בשלל דוגמאות, המכסה ספה גדולה בסלון, מעידה כי לקשר הרגשי שלה עם בדים יש היסטוריה משפחתית.

עד לפני כשנה עבדה כאסיסטנטית של דורין פרנקפורט בתל אביב. מהשנתיים וחצי שבילתה לצד המעצבת הוותיקה יש לה זיכרונות חמים מאוד, ולדבריה השיעור החשוב שלמדה בהן היה "שאפשר לעצב אופנה למען מטרה או אג'נדה מסוימת, ולעשות זאת באופן אינטואיטיבי, מבלי להשקיע אנרגיה עודפת".

על אף שהפרידה היתה קשה לשתיהן, ארנולד חשה שהגיעה העת לפרוש לדרך עצמאית.את הניסיון העצמאי הראשון שלה בתחום האופנה עשתה בחורף האחרון, כשיצרה מיני-קולקציה שנמכרה בבוטיק "המחתרת" בתל אביב שנסגר מאז. "זה היה קולאז' מכל מיני בדים שאספתי לאורך השנים", היא אומרת. "מצבור הבדים הזה מתחיל לאזול עם הזמן, אבל אני לא חוששת. אני שמה לב שבאופן הדרגתי אני מתחילה לעבוד בצורה מסודרת יותר".

לא להכביד

נקודת המוצא של הקולקציה הנוכחית היתה אפריקה, על בדיה ומלבושיה המסורתיים. "זה משהו שרציתי לעשות המון זמן. כשחייתי בדרום אפריקה הוקסמתי מהבדים האפריקאיים, מהעושר הצבעוני והצורני של ההדפסים, ומשפע הבד שבבגדי החג של נשים שנהגו לפקוד את הכנסייה בימי ראשון. זה נראה לי יפה, אבל רציתי לקחת את זה לכיוון מחויט ומערבי יותר שגם אני אוכל ללבוש".

היא מציגה חליפת חצאית קלוש באורך הברך וגופיית סרפן - שתיהן מבד תכול מודפס בכתמים שחורים ולבנים, ובשמשות צהובות לוהטות; וכן חליפה נוספת של חצאית קצרה וחלק עליון שמעוצב כחזייה, מבד לבן מלוכלך עם דוגמת עלווה ירוקה. לאור דבריה, לא מפתיע לזהות בהן השפעות שנעות על הציר שבין הנשי-השופע לבין מדי בית ספר לנערות.

מרבית החליפות מורכבות מחצאית בגזרה גבוהה וחלק עליון שמסתיים מעט מעליהן, כדי לחשוף טפח מהבטן. שמלה נאה מכותנה בדוגמת עיטורי גלים בגוונים של כחול, ירוק וחום-זהוב, כוללת רצועת בד עבה, אפרפרה בהירה, שחובקת את המותניים. מעליה צוהר מקושת, שחושף את אזור הסרעפת.

"אני מרשה לעצמי להגיד שהגזרות שלי קצת שמרניות", היא אומרת, ומוסיפה כי היא עושה את מה שטבעי לה. היא מציינת כי שילובי הבדים הססגוניים הינחו אותה לשמור על פשטות וניקיון מסוימים בבניית הגזרות, כדי לא להכביד על העין. השאיפה המקורית היתה ליצור מערכות ושמלות שאפשר ללבוש גם במשך היום, ולשמחתה, היא אומרת, תגובת הקהל חיובית.

בשמלה מחויטת בכותנה צחורה מנוקדת באפור, הצווארון מבד כחול-צהוב בדוגמה אפריקאית מספק "נגיעות של אפריקה", כלשונה. שמלה אחרת, בגזרה דומה, נחתכה מבד בצבע אדום בעל איכות מתקתקה של סרט הנפשה יפאני; הוא נושא דוגמאות מפותלות בשחור וצהוב ומעליהן, כמו בשכבה נוספת, מרחפים פרחים ורודים, סגולים ובורדו.

שמלה אחרת עם צוהר מעל הסרעפת נחתכה מבד גרמני בכתמים מופשטים בגוני ירוק. היא ממחישה את החשיבות המכרעת של בחירת הבד ושילובו עם בדים נוספים על עיצוב הדגם הסופי.

הבדים הם עיקר כוחה של הקולקציה. לכן ניסיונותיה של המעצבת למתן את ההשפעות האפריקאיות בדגמים בעל אופי נינוח יותר רפים כשלעצמם ומחלישים את הקולקציה כמכלול.

שמלת-חולצת טי בגזרה רחבה, הכוללת שרוולים קטנים וצרים, נחתכה מבד שחור יציב בעל נפילה כבדה כשל מיזע ויצרה פרופורציות מעניינות. לעומת זאת, גרסה נוספת מבד ג'רסי מפוספס בשחור-אפור, חולצת טי מסריג מפוספס בתכול-לבן, או חולצת טי לבנה בגזרה רפויה שכללה כיס ורדרד בצד החזה - דומים מדי לפריטים שאפשר למצוא אצל מעצבות מקומיות המתמקדות במלתחה עירונית נינוחה.

ארנולד מסבירה זאת כשאיפה לאזן את מינון ההשפעות האפריקאיות בקולקציה ולהציע פריטים שישתלבו בקלות עם יתר הדגמים, אך החולצות הנינוחות שעיצבה בבד ג'רסי - בעלות צווארון בובה מעוגל מבדים אפריקאיים מודפסים - הן דוגמה לפתרון טוב יותר.

היכולת לעצב דגמים חזקים אינה מעידה בהכרח על הכושר לעצב קולקציה מלוכדת ומחושבת היטב, אך זוהי מיומנות שאפשר לפתח. וייתכן שזה עניין של מיקוד. נדמה כי שפת העיצוב של ארנולד עדיין לא מגובשת דיה. "אני משתדלת לעשות משהו טבעי לי מבחינת הסגנון", היא אומרת. "אני לא מנסה לעשות משהו שהוא לא אני".

על אף הקסם הנאיבי שבדבריה, בעתיד היא תצא נשכרת אם תרתום את הרגישות, הגישה המשועשעת והתעוזה שהיא מפגינה ביחס לצבע ולדפוסים לעמדה מושכלת ונחרצת יותר.

אודליה ארנולד. חדרה 5, תל אביב. טווח מחירים: חולצות: 350-80 שקל; חצאיות: 450-350 שקל; שמלות: 680-250 שקל; מערכות בשני חלקים: 800-650 שקל. בתיאום מראש בטל' 7642076-054