חלון הראווה הצנוע של חנות היד שנייה "ליטֶל" (קטן באנגלית, וכמו שם החיבה של בעלת החנות) ברחוב טשרניחובסקי בתל אביב מצטיין לרוב בתצוגה שלו. למרות שתי שנותיו אמנם לא מתנוסס מעליו שלט רשמי, אך מעט הפריטים המסודרים בו מותירים את הרושם כי נבחרו בקפידה - גם בשל הרלוונטיות המחודשת שמקנה להם המחזוריות של מערכת האופנה, וגם משום המטען הרגשי המסוים שהם נושאים. אם לפעמים די בחולצה יחידה כדי להטעין ויטרינה במתח עצור, כאן עושים זאת תיקי הגב הצבעוניים ושובי הלב שיוצרת בעלת החנות, ליטל פוגל, בעצמה.

התיקים של פוגל הם תיקי בד מלבניים שמתכווצים לצללית משולשת באמצעות חבל לבן המושחל בשפתם העליונה והופך לרצועות נשיאה, כאלו שיכולים לעורר זיכרונות ילדות מקייטנות או חוגי העשרה. ההבדל היחיד, והמשמעותי, מצוי בבדים ובדפוסים הססגוניים שמהם נחתכו: לעתים הם מצליחים להעלות על הפנים חיוך רחב יותר משמעלים אפילו אותם זיכרונות.

הנוסטלגיה הזאת הנחתה את פוגל, בת 32, כשפיתחה את הרעיון, אבל התוצר הסופי מציע הרבה יותר מגעגועים אל העבר. "זה כמה זמן שאני קולטת בעין את התיקים המשולשים האלו והם נראים לי מקסימים אבל הבדים שלהם מכוערים", היא אומרת. "לא הצלחתי להבין למה לא לעשות אותם יפים בעצם. זה הרי תיק מדליק, הוא קטן ונוח, ויש בו משהו מהילדות שלנו".

ואכן, בשנים האחרונות יצרו מותגי יוקרה כמו לנוון או מעצבים כמו ריק אוונס גרסאות יפות לתיקים האלו, אבל נוכחותם ברחוב מצומצמת בשל מחיריהם הגבוהים. אלו של פוגל הם זולים ואף אקולוגיים, מאחר שהם מיוצרים מציפות ישנות של כריות.

הרעיון לשימוש בציפות עלה במקרה, היא אומרת, במהלך הסיורים שבהם היא מלקטת בגדים לחנות. "יותר מפעם אחת נתקלתי במצבורי ציפיות שיצאו משימוש, חלקן היו יחידות ולכן נותרו ללא דורש", היא מספרת ומוסיפה כי היום היא מקפידה במידת האפשר לקחת זוג ציפיות, כדי לא לעזוב אחת מיותמת מאחור. "המחשבה להפוך אותן לתיקים מצאה חן בעיני משום שכך אפשר להעניק חיים חדשים לפריטי יד שנייה. גורם נוסף היה כמובן ההדפסים המטורפים, שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר".

כוחם של התיקים אכן טמון בדפוסים אלו. כיום, בין בהשפעות אתניות-פרימיטיביות ובין דיגיטליות-עתידניות, התדר מכוון אל דפוסים נועזים ודוגמאות סוערות בגוונים חיים. התיקים של פוגל משקפים את התזזית הזאת אך באופן שיתקבל גם אצל אלה שאינם חשים בנוח לאמץ את התדר בצורה גורפת. מנעד הדוגמאות מגוון ומרומם רוח, ולדברי פוגל המיון הראשוני נעשה לפי מגדר.

"משבצות כחולות, למשל, הן בדרך כלל משהו שבנים יקנו, ולבנות יש כל מיני סוגים שמתייחסים לטרנדים עכשוויים. למען האמת, פחות אנשים נמשכים לסגנונות הישנים ולמראה הווינטג'י של מצעים פרחוניים נאיביים, לדוגמה. הרוב מעדיפים את התבניות השבטיות בנוסח אפריקאי, או את אלו ההיפסטריות למוות", היא אומרת ומתכוונת לדוגמאות גיאומטריות בגוונים זרחניים, שצברו פופולריות בשנות ה-90 ונהנות עתה מעדנה. כך או כך, התגובות ברחוב נלהבות, בקרב בנות ובנים כאחד.

"יום אחד נכנס לכאן תייר שוודי, מדד תיק ונורא התלהב, אבל זה נראה עליו מעט מוזר כי הוא היה גבוה מאוד. ביקשתי ממנו לחזור בעוד כמה שעות, ובינתיים תפרתי לו דגם גדול יותר לפי מידותיו", מספרת פוגל ושולפת כיסוי של מיטת נוער מאותו עשור, שממנו היא תופרת כעת דגמים חדשים במכונת התפירה הניצבת על שולחן במרכז החנות. היריעות הגדולות מאפשרות לה ליצור תיקים מיוחדים בהתאמה אישית, כפי שנועד להמחיש סיפור התייר.

במקרה אחר תפרה תיק גב לבחורה שביקשה להדפיס עליו ציור מקורי שלה ולהעניקו במתנה. "היא הדפיסה את הציור על ציפית ואני תפרתי את התיק". לאלו המעדיפים בכל זאת תיקים סולידיים ללא דוגמאות, היא מציעה דגמים חלקים בגוונים של כחול, בורדו ושחור.

פרט לסוגי הדפוסים, היא אומרת, קיימים הבדלים מגדריים נוספים הקשורים באופני הנשיאה של התיקים. "בדרך כלל בנים מסכימים לשאת אותם בשתי הרצועות על כתף אחת. הם חשים כנראה צורך להפגין כוח, וזה כמובן יוצר מראה הרבה יותר נינוח, לזרוק את התיק באגביות על כתף אחת".

ואולם, הכיס הפנימי, שהיא יוצרת בתפרים מזוגזגים, מיועד לנוחות הכלל. אפשר לאפסן בו חפצים קטנים כמו טלפון נייד או צרור מפתחות, שעלולים להיעלם בקלות בתוך התיק. "התיקים האלו מצוינים לים, וזה גם פתרון נוח למסיבות או להפגנות משום שהם קלים ונוחים מאוד, ולכן לא צריך להוריד אותם מהגב".

מחיר: 50 שקל. ליטֶל, טשרניחובסקי 10 תל אביב