הפנימיות שיעשו לילדים שלכם רק טוב

היא נתפשת לעתים כמוסד לילדים במצוקה, אבל הפנימיות למצטיינים בארץ מפריכות את הדימוי. מה גורם לנערות ונערים לוותר על הקשר הביתי הצפוף ולצאת לדרך עצמאית ותובענית?

כשאורית רוזנבלום מל נכנסה בפעם הראשונה לחדר המיועד של בתה, קורל, בפנימייה, היא מיד התחילה לבכות. "היו שם כמה מיטות, המקלחת והשירותים הציבוריים היו בסוף המסדרון. פתאום קלטתי שזהו. אנחנו נפרדות. זה היה קשה מאוד".

קורל מל, בת 17 וחצי, הגיעה לפנימיית בויאר בירושלים מאילת לפני שלוש שנים. כמו רבים מהצעירים שמגיעים לפנימייה, גם היא היתה חדורת מוטיבציה ורצון ללמוד שם. הרבה יותר מהמוטיבציה והרצון של הוריה, מורה למתמטיקה וקבלן, להשאיר אותה שם.

כמה פנימיות בארץ מציעות מסלולי לימודים מגוונים, תוכני העשרה ותוכנית חברתית עשירה, לתלמידים מצטיינים. פנימיית בויאר שייכת לאגודה לקידום החינוך, שמפעילה חמש פנימיות למצוינות בארץ. אחת ממטרותיה של עמותה זו היא צמצום פערים חברתיים וחינוכיים בישראל. שכר הלימוד בפנימיית בויאר הוא כ-10,000 שקלים בשנה, אך רבים מהתלמידים זוכים למימון מלא ממשרד החינוך או מהאגודה לקידום החינוך. "הרוב המוחלט של התלמידים בחרו לבוא לכאן", אומר מנהל פנימיית בויאר, ארז אמבר, "וחלק לא קטן מהתלמידים נלחמו עם ההורים כדי לעשות זאת".

"כשהיא העלתה את הרעיון לעבור לבויאר, לא התלהבתי", מספרת על התהליך רוזנבלום מל. "היא עשתה את המסלול של הקבלה לבד, ואני הדחקתי את הרעיון. רק כשהיא הודיעה לי שהיא התקבלה נפל לי האסימון".

קורל מל ותמיר חדד בפנימיית בויאר בירושלים. התחלה לא קלהאמיל סלמן

לימודים עד שבע בערב

מסלול הקבלה הזה אינו פשוט כלל וכולל מבחנים וראיונות אישיים לתלמידים מכיתה ז' ועד י"ב. גם לפנימייה היוקרתית של התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות בירושלים, שהקים המרכז הישראלי למצוינות בחינוך, תנאי קבלה גבוהים, ובכל שנה מתקבלים אליה כ-100 תלמידים מתוך 400 עד 700 פונים, מכיתות י' עד י"ב. שכר הלימוד בתיכון הישראלי למדעים ולאמנויות בירושלים הוא כ-30 אלף שקלים בשנה. תמונה שונה למדי מהדימוי השכיח של פנימיות, שקושר חיים בפנימייה למצוקה, ילדים בסיכון והורים קשי יום. "אנחנו נהנים לקרוא לעצמנו חינוך מיוחד", מחייך חנן פיינשטיין, מורה למוסיקה בתיכון למדעים ולאמנויות. "אנחנו אולי הצד השני של החינוך המיוחד. גם למחוננים ולמצטיינים יש צרכים מיוחדים".

שכר הלימוד גבוה מאוד. לא כל אחד יכול לעמוד בו. "התשלום לא נמוך, אבל הוא כולל מחיה, אוכל וחוגים", אומר פיינשטיין. "חוץ מזה, רק 30% מהתלמידים משלמים אותו באופן מלא. השאר מקבלים מלגות. יש כאן תלמידים מכל שכבות האוכלוסייה, ונדיר מאוד שמועמד שנמצא מתאים לא יתקבל מסיבות כלכליות".

התלמידים שבאים ללמוד בפנימיות היוקרתיות הללו מונעים לרוב משתי סיבות מרכזיות, הקשורות זו בזו: רצון ללמוד ולחיות במסגרת של מצטיינים, ותחושה שאין מסגרת שמתאימה להם באזור המגורים שלהם. ואמנם, במשך השנים נמתחה ביקורת על קיומם של מוסדות כאלה, בטענה שבמקום לחזק את החינוך בפריפריה, שואבים ממנה את התלמידים המצטיינים ובתוך כך אף מנתקים אותם ממשפחותיהם.

עם הקמתה, המטרה הראשונית של פנימיית התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות היתה לאפשר לתלמידים מצטיינים מהפריפריה להגיע למסגרת שתטפח אותם. "במסגרות הרגילות לא תמיד קל להם", אומר פיינשטיין. "אלה ילדים מיוחדים ומורכבים, ולא תמיד הם מסתדרים בחברה רגילה. יש כאן ילדים שרוצים לדבר כל היום על אפלטון או על פרקטלים. מה הם יעשו בכיתה רגילה?"

לדברי אמבר, "עצם החיים המשותפים עם בני נוער אחרים בעלי יכולת אינטלקטואלית גבוהה יוצרים חוויה שונה מזו שיש בכל תיכון אחר. יש כאן משהו מאוד בריא. ילד שבא הביתה נכנס לחדר, סוגר את הדלת ופותח פייסבוק. כמה ההורים באמת מבלים עם הילדים? כאן יש הרבה יותר אינטראקציה חברתית. התלמידים גרים בחדרים משותפים, פעמים רבות התנאים הפיסיים פחות טובים מאלה שיש להם בחדר הפרטי בבית, ובכל זאת הם מעדיפים לחיות כאן, בגלל העניין, החברה, הלימודים והחוגים".

בתיכון למדעים ולאמנויות יש ארבע מגמות - מדעים, מוסיקה, אמנות ומדעי הרוח. בבויאר מוצעות מגמות של מדעים, תיאטרון, אמנות, כלכלה ומינהל עסקים, ומדעי החברה. מלבד המורים, יש בפנימיות אנשי צוות שאמורים לספק צרכים שונים של התלמידים, כמעין תחליף הורים. "יש אנשי צוות שאחראים להעיר את התלמידים בבוקר, ללוות אותם לארוחה, לבדוק שהם אוכלים, לטפל בחולים", אומר אמבר.

העומס הלימודי גדול, והלימודים נמשכים לעתים עד שבע בערב. אחר הצהריים מוצעים לתלמידים גם חוגים, ובנוסף ללימודים הם גם פעילים ביוזמות שונות של התנדבות ותרומה לקהילה.

דמעות בעיניים

אף שמדובר בתלמידים מצטיינים, שנת הלימודים הראשונה פעמים רבות אינה קלה ודורשת הסתגלות. בסופה, אומר פיינשטיין, יש גם תלמידים ספורים שנושרים. המרחק מההורים הוא סיבה אחת. סיבה נוספת היא האינטנסיביות של הלימודים ושל חיי היום-יום. רבים מהם היו רגילים להיות המצטיינים של הכיתה ולהשיג הכל בקלות. פתאום הם במסגרת עם עוד עשרות מצטיינים כמוהם.

לקורל מל, למשל, שמרחיבה לימודי מחשבים וקולנוע, השנה הראשונה לא היתה פשוטה, ורק אחרי כמה חודשים היא הסתגלה לעומס הלימודים. גם מבחינה רגשית לא היה לה קל. "היה לי קשה מאוד להיפרד מההורים שלי, ובעיקר מאחיותי", היא מספרת. "אחותי הקטנה היתה בת שש, והייתי ממש בוכה כשדיברתי אתה בטלפון. לאט לאט התרגלנו. המרחק גרם לי להעריך יותר את הקשר".

לתמיר חדד ממושב בבקעת הירדן, בן 16 וחצי, היה קל יותר. לדבריו, בתחילה הוא ראה בחיים בפנימייה אילוץ, אך כיום הוא רואה בהם יתרון ולא יכול לחשוב על דרך אחרת. חדד, תלמיד מצטיין שאמו היא אחות ואביו חקלאי, הרגיש שאין באזור שלו מסגרת מתאימה לו ובחר בפנימייה כדי לא לנסוע כל יום לתיכון מרוחק. כיום הוא מרחיב את לימודי הביולוגיה והכימיה שלו. "בסך הכל זרמתי בקלות והתאקלמתי מהר", הוא אומר. "אני מדבר עם ההורים כמה פעמים בשבוע ובדרך כלל נוזפים בי שאני צריך להתקשר יותר".

ואמנם, לאחר תקופת ההסתגלות, להורים הפרידה פעמים רבות קשה הרבה יותר מאשר לילדים. "בשנה הראשונה הייתי מאוד מדוכדכת", מספרת רונבלום מל. "עם הזמן התרגלתי, אבל גם היום, בכל סוף שבוע שהיא מגיעה, כשמגיע יום ראשון, ואני מביאה אותה לאוטובוס בארבע בבוקר ורואה אותה עולה עליו עם המזוודה הגדולה, אני עומדת עם דמעות בעיניים. אלה תמיד רגעים של משבר".

"בספטמבר אני מסתובבת כאילו קרעו לי את הבטן", אומרת איריס, רופאה שבתה הבכורה סיימה לפני שנה את הלימודים בפנימיית התיכון למדעים ולאמנויות וכעת שני ילדיה הצעירים לומדים בה. "פתאום הכל שקט כזה. מצד שני, הרי התהליך הטבעי הוא לעזוב את הבית, וממילא בגילים האלה הילדים בעניינים שלהם. יכול להיות שהיה לי יותר נעים אם היו גרים אתי, ואני גם מכירה כמה הורים שסירבו לאפשר לילדים צעד כזה. אני לא חושבת שזה נכון. בשביל העונג שלי אני לא יכולה להפריע להם בדרך, והחיים בפנימייה הם הדרך הנכונה בשבילם. נכון שהם רחוקים מההורים, ונכון שבבית יש לכל אחד חדר עם כל השכלולים, ובפנימייה הם צריכים לחיות עם שותפים, אבל הם פורחים. לשלושתם זה עשה רק טוב. הם באים הביתה וכבר מתגעגעים לשם".

כמו באנגליה

אם כיום לימודים בפנימייה הם עניין לא שכיח, הרי בתקופת טרום המדינה ובשנים שלאחר הקמתה פנימיות היו מוסד מקובל בארץ. הן הדגישו אז את החינוך החקלאי, ולמדו בהן בעיקר עולים חדשים או בני הארץ שראו בהתיישבות ובהגשמת החיים החקלאיים בארץ שליחות. בשנות ה-50 חיים בכפר נוער גם נחשבו דרך להיכנס לאליטה הצברית.

לדבריו של חוקר החינוך ד"ר שמחה שלסקי, "באנגליה לפנימיות יש עד היום תפקיד בשימור ההבחנה המעמדית, כפי שהיה בעבר, ובני המעמד העליון עדיין שולחים את ילדיהם לפנימיות יוקרתיות, שסוללות את דרכם לצמרת הפוליטית והמינהלית של המדינה". גם שם, כמו בארץ, יש אף פנימיות רבות שאליהן מגיעים בני נוער בעקבות מצוקה כלשהי בבית. בארץ, מוסיף שלסקי, "כבר בשנות ה-50 החל להשתנות הדימוי של הפנימיות, וכיום רק מיעוט מהמגזר החילוני פונה לפנימיות (בעיקר לפנימיות למצטיינים). רוב הפנימיות בארץ כיום שייכות למגזר הדתי והחרדי".



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5