המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
בחר סיסמה
הקלד סיסמה מחדש
אזור מגורים
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

המופע "והילד הזה הוא אני" הולך לעיבוד

כשהדודה שפגשנו ביציאה מהאולם
שאלה אם נהניתי מההופעה
אמרתי "ברור, היא היתה נהדרת"
אבל מה שבעצם רציתי לומר
זה שהייתי עושה אותה אולי קצת אחרת

לא שיקרתי לדודה, באמת נהניתי
זאת היתה הופעה, איך אומרים, איכותית
אבל מצד שני, להגיד "נהדרת"
זאת לא תהיה האמת האמיתית

הספר הזה של יהודה אטלס
קראתי אותו אולי מיליון פעמים
הוא סיפר לי עלי דברים שידעתי
אבל לא הצלחתי להגיד לעצמי

אטלס עם הקאמרטה. לא מתחבר
אטלס עם הקאמרטה. לא מתחבר. צילום: דניאל צ'צ'יק

והנה הוא פורח, יוצא מהחדר
והולך לעיבוד באולם של קונצרט
עם תזמורת, ומנצח, והמון המון כלים
כינורות, חצוצרות, כל מיני חלילים
ויהודה אטלס עצמו שיושב ומדבר
ובכל זאת אני מרגיש שזה לא מתחבר

המוסיקה יפה, כתב אותה המנצח
הוא מניף את ידיו, מחייך וזורח
אבל איך היא קשורה לשירים, אני תוהה
ומיד מרגיש שאני בטח טועה
כי הצלילים לאו דווקא צמודים לשירים
כך אטלס הסביר בתחילת הדברים
הם מתארים רגשות, תחושות, הוויה
אם תחשבו יותר מדי תיהרס החוויה

הוא צודק מן הסתם, ובכל זאת לא רוויתי נחת
כי נכון שהכי גרוע זה להסביר איך צריך לחוות יצירת אמנות
אבל גם להסביר איך לא לחוות זאת לא שיטה מוצלחת

עוד דבר שהפריע קשור לנגנים
לא לנגינה, היא היתה ללא דופי
אלא דווקא לפנים
הן היו חתומות, רשמיות, רציניות
חוץ מהמנצח שצחק וגם שתי צ'לניות
אולי זאת דרכם לשמור על ריכוז
ובכל זאת לא היה מזיק לחייך ולזוז
אחד הכנרים נראה כל כך רציני
יכול להיות שהוא לא קרא את "והילד הזה הוא אני"?

"והילד הזה הוא אני". התזמורת הקאמרטה ירושלים. מנצח: יוסף ברדנשווילי. קריאה: יהודה אטלס. מוזיאון תל אביב, 26.12




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 גם אני היייתי אירית
  • 10:19
  • 01.01.12

וכן, יצירה כמו "בילד הזה הוא אני" יכולה להיות פתוחה לפרושים רבים. יכול להיות שתאהב אותם ויכול להיות שלא.
וכן, המוסיקה היתה דומיננוטית אחד לאחד מול הטקסט. גם אם לא תאהב, יש פה אמירה אמנותית, ולדעתי זה חשוב יותר. הצלחת הביטוי היא כבר עניין של טעם.
לגבי הרצינות. אתה צודק. אף פעם לא הבנתי למה נגנים בתזמורת הם רציניים.

  •   לאירית,שואל לעניין משיב כהלכה נגן של שכר מינימום
    • 12:41
    • 02.01.12

    כי לימדו אותנו,גברתי,שהמוסיקה מדברת.היא לבדה,ולא הנגן,
    אישיותו,קלסתר פניו,החיוכים שהוא מרעיף או לא,ואפילו הכינור הצולע והזול אינו רלוונטי ככלות הכל.

    לצורך כל הדברים האחרים,יש "האח הגדול".שם יש ביטוי ל"אישיות" של כל "נגן",שם כל אחד מנגן את עצמו על העצבים
    של האחרים.

    אני יכול רק להצטער שזה סוג המפגש בינינו : יצירה ירודה מבחינה
    מוסיקאלית,טקסט בנאלי בשילוב לא מוצלח בלשון המעטה שכל יעודם למלא את הקופות בחנוכה,חג מסחטת הכספים הקולקטיבית של ה"חיבור" בין הורים וילדים.

    ואז יש הרבה זמן להתבונן בנגנים המכווצים והמבוישים מאחורי
    עמוד התווים שלהם.לאחד מהם יש יבלת על האף! מצחיק!

    וסליחה שאני שואל, אירית,איזה פירושים רבים יש ל"יצירה"
    מתיילדת בכוח? על איזה אמירה אמנותית את מדברת?
    מיסחור,מיסחור,מיסחור,רות סוף.

02 ילד,כשתגדל תבין נגן של שכר מינימום
  • 10:29
  • 01.01.12

ילד,שתהיה גדול, ולאחר אלפי שעות ושנים של אימון מפרך תגיע ל"קאמרטה"
בתור נגן=עבד ותישחק בעשרות קונצרטים לחודש חמורת שכר מינימום פלוס 15 אחוז במקרה הטוב,וזה עוד ברוטו,וגם המעט הזה ישולם לך באיחור,וכשיוציאו אותך לסיור בחו"ל ישכנו אותך באכסניה מעופשת,בעוד מנהלי התזמורת ישכנו עצמם במלונות ראויים למעמד האדונים ,יהיו לך מעט מאוד סיבות לחייך ו| או לנזוף בנגנים מרודים שמרטו אותם ושחקו אותם עד דק.

03 מקסים מקסים אלון
  • 10:40
  • 01.01.12

בן, רעיון נפלא לכתוב את הטור בסגנון השירים של "הילד הזה הוא אני". חבל רק שהפונטים במהדורת האינטרנט שונים מהמדורה המודפסת - שם זה מרשים יותר.

04 ביקורת יצירתית ביותר טל
  • 13:52
  • 01.01.12

לבן שלו - סחטיין על הרעיון ועל הביצוע!

05 תודה. המבקר האמיתי
  • 15:37
  • 01.01.12

היה נעים ומעורר חיוך לקרוא!

06 מדויק! אטלס היה נהדר. כל השאר- פחות  (לת) נויה
  • 20:29
  • 01.01.12

07 יצאנו באמצע רותי
  • 20:52
  • 01.01.12

הגעתי עם אחיין שלי בן ה 5 ופשוט אי אפשר היה להבין כלום. זה באמת ספר מקסים ותזמורת נהדרת, אבל יהודה אטלס דיבר כל כך מהר שזה פשוט לא הגיע לקהל. לא היה משהו שיחזיק אותו בשקט ומרותק.והוא רצה ללכת. חבל..פעם הבאה פשוט נקרא שוב את הספר בבית.

08 ביקורת מקסימה בתכלית!  (לת) מוקסם
  • 01:09
  • 02.01.12

09 ביקורת יצירתית ומקסימה  (לת) אורית
  • 06:30
  • 02.01.12

10 יהודה אטלס טוב, חלק מהמוזיקה - לא הייתי וראיתי
  • 16:08
  • 08.01.12

כמובן לא קשור לנגנים, אלא למוזיקה עצמה (אבוי - המנצח חיבר אותה).
לא מתאים להשמיע לילדים מוזיקה "לא ידידותית".
וגם העברית העילגת שבה דיבר המנצח - הקשתה על ההבנה של הילדים מה הוא רוצה מהם.
פעם בסוף שנות ה-70 היה תקליט של טקסטים ושירים מהילד הזה הוא אני שהלחין אבנר קנר. אני ממליצה עליו בחום.