טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדבורה של השכן: סיכום פסטיבל חיפה להצגות ילדים

"שכנים" מקורית ומלאת הומור; "המכשפה בבית ממול" תוססת וסוחפת; ואילו "ארץ הגרביים האבודים" מאכזבת. רשמים מהצגות הפסטיבל

תגובות

הצגת הילדים "שכנים" מפתיעה את הצופים מהרגע הראשון. שני השחקנים, אמנון וולף ויובל כהן, פורצים אל הבמה כשהם חותכים את וילונות המסך ושועטים פנימה. עם זאת, ההפתעה האמיתית בהצגה - שעלתה במסגרת התחרות בפסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים בחול המועד פסח - גלומה בפשטותה ובהמחשה שהיא מספקת לכוחו של רעיון יצירתי.

הבמאי רועי שגב ועמו וולף וכהן כתבו סיפור מוכר לכאורה על שכנים, השונים לגמרי באופיים ובהתנהלותם, דוגמת "הזוג המוזר" של ניל סיימון, ונאלצים מכורח הנסיבות ללמוד להסתדר זה עם זה. ייחודה של ההצגה בדרך הביצוע שבה בחרו היוצרים: משחק כמעט ללא מלים, מימיקה ותנועתיות משובחות של השחקנים, תפאורה מינימליסטית ומוסיקה מקורית. מעין סגנון צ'פליני תמים. ההצגה גרפה בפסטיבל את רוב הפרסים, בהם פרס ההצגה הזוכה, פרס הבימוי ופרס השחקן לכהן.

כפיר בולוטין

וולף, המגלם את דמות השכן הבלגניסט והמשוחרר, וכהן, בדמות השכן המסודר והשמרן, מצליחים בעזרת משחק מדויק לבנות מערכת יחסים ועלילה מתגלגלת, מלאה הומור ומקוריות. השילוב בין הקפדנות התנועתית של כהן - שהולך ומבסס עצמו כשחקן ייחודי בהצגות ילדים, לבין הליצנות של וולף - שחקן בהצגות רפרטואריות למבוגרים שהחל בשנים האחרונות להציג גם לילדים, נעשה באופן מעודן ומצליח לרגש. בולט במיוחד קטע שבו וולף מבצע החייאה בדבורה דמיונית שנפגעה משכנו, לקול שמחת הקהל.

המסרים החברתיים בהצגה, על תקשורת ויחסי אנוש למשל, עברו בין השורות; העיקר היה החוויה הרגשית.

קריצה לסיום

הצגה בולטת נוספת שעלתה במסגרת תחרות הפסטיבל היא "המכשפה בבית ממול", בהפקת תיאטרון המדיטק. יואב בר-לב ועירית קפלן כתבו מחזה קולח על שלושה ילדים, בודדים למדי, החוברים יחד כדי לחשוף את "המכשפה של השכונה", השכנה המוזרה תקוה. סיפור ההרפתקאות כתוב מנקודת מבטם של הילדים וחושף לאט לאט את חולשותיהם של כל המעורבים.

השחקנים מיטיבים ליצור את אווירת המתח השזורה בדמיונות ילדות. בולטים במשחקם עירית נתן בנדק, המגלמת את ה"מכשפה" המתגלה כעובדת קשת-יום מרומניה, ואיתי שור, שזכה בציון לשבח בתחרות הפסטיבל, המגלם את הילד הנמוך, ש"מתפתח לאט".

לפעמים דברים אינם באמת כמו שהם נראים, כך מעידה ההצגה, אך גם כאן כל הסוגיות הנושאות מסר - כמו חרם חברתי, יחסי הורים וילדים או דימוי גוף בעייתי - נשזרות בעלילה סוחפת. קפלן ובר-לב, שאף ביים, הקפידו על בניית אווירה תוססת, וההצגה מסתיימת בקריצה וללא ידיעה מוחלטת מה באמת קרה שם. השניים זכו אף הם לציון לשבח בתחרות הפסטיבל.

קנאה הורית

לעומת הצגות אלו, ההצגה "ארץ הגרביים האבודים" שעלתה בתחרות היתה אכזבה. כותבי המחזה, שי להב ויוני זיכהולץ, טוו ביד גסה מדי את פרטי העלילה, והמסרים הבנאליים זעקו לכל עבר.

זהו סיפורו של הילד אורי, שמרגיש לבד לאחר שנולדת לו אחות, רב אפילו עם חברתו הטובה ומוצא את עצמו נסחף לארץ דמיונית: זו שבה מצויים כל הגרביים האבודים הנעלמים במכונת הכביסה. בארץ הזאת הוא לומד - כמה נפלא - שחשוב להקשיב גם לאחרים, שצריך להתחשב ושהמשפחה חשובה מהכל.

כפיר בולטין

במקום לסמוך על הקהל, דאגו הכותבים שהכל יהיה ברור מדי, ודאי מדי. "אולי אמא שלי צודקת, אני באמת לא מתחשב באחרים", אמר אורי לאחר הרפתקאותיו - והעלה את סף הקנאה של הורים בקהל.

למרות הבסיס הבעייתי, השחקנים מצליחים לרתק את הקהל. מגדיל לעשות השחקן הוותיק והמשובח אלברט כהן, שזכה בפסטיבל באות הוקרה על פעילותו. עוד ראוי לציון עיצוב התפאורה של בתיה ומיכאל פיק, שעשו שימוש יצירתי גם בבמה צדדית לאורך האולם.

מה עם הגדולים

פסטיבל חיפה להצגות ילדים התקיים זו השנה ה-22. מעבר לוותק ולמקצועיות, ראויים לציון גם ההקפדה על ארגון מופעי חוצות איכותיים, ללא תשלום. השנה עמדו מופעים אלו בסימן "תיאטרון סובב עולם" ובהם מופעים של "תיאטרון בהונות" מאיטליה והפקות בנוסח תיאטרון יווני קלאסי, תיאטרון אנגלי בסגנון ימי הביניים ותיאטרון בסגנון קומדיה דל'ארטה. הצגות החוצות גם לוו במיצב פסלים בעיצוב תלמידי סמינר הקיבוצים.

לצד כל זאת, חסרה השנה ברפרטואר של הצגות התחרות, לעומת שנים קודמות, התייחסות מספקת לקהל הילדים הבוגר יותר, מעל לגיל 10. דווקא את הקהל הזה צריך ואפשר למשוך באמצעות תיאטרון איכותי.

פסטיבל חיפה להצגות ילדים. "שכנים" - מחזה: רועי שגב, יובל כהן, אמנון וולף. בימוי: רועי שגב; "המכשפה בבית ממול" - מחזה: עירית קפלן ויואב בר-לב, שגם ביים; "ארץ הגרביים האבודים" - מחזה: שי להב ויוני זיכהולץ. בימוי: רענן פררה ומשה בן שושן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות