איורים לילדים שלא מציגים עולם ורוד - ילדים - הארץ
מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

איורים לילדים שלא מציגים עולם ורוד

ולי מינצי, זוכת פרס לאיור ספר ילדים של מוזיאון ישראל, לא חושבת שאיורים לילדים חייבים להיות חמודים. הנטייה הזו נובעת מצורך של המבוגרים

כשהמאיירת ולי מינצי היתה נכנסת לחנויות ספרים בילדותה, היא נמשכה תמיד לספרי הרפואה. לצערה, המוכרות בחנות תמיד גירשו אותה משם בתירוץ הצפוי שספרי רפואה לא מיועדים לילדים ושתלך לחפש ספרים חמודים שמתאימים יותר לגילה הצעיר.

מינצי, בת 41, סבורה שהמוכרות ההן ­ כמו אלו שנוהגות באופן דומה כיום ­ טעו. "כל העניין הזה של ספרים עם איורים חמודים, זה יותר צורך של מבוגרים לתת לילדים משהו חביב", היא אומרת. "אני לא חושבת שמדובר בהכרח בצורך של ילדים. אנחנו תמיד מתייחסים לילדים בתור משהו מתוק, אבל אני זוכרת את עצמי בתור ילדה רואה בכיף דברים לא חמודים. זה הרבה יותר מעניין".

בראשית החודש קיבלה מינצי את פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים לשנת 2012, על איוריה לספר "קטנטנה בגינה", שכתבה גלית ראב"ד ויצא לאור בהוצאת כנרת, זמורה ביתן, דביר. את ההחלטה להעניק את הפרס למינצי נימקו השופטים בכך ש"כוחם של האיורים בשילובים: בתיאור פיסות של מציאות בצבעים מפתיעים, כמו למשל, החתול הכתום הבוהק (אולי הוא ג'ינג'י'?) שהוא גם כחול (האם בהשפעת הבריכה שהוא מתבונן בה?); בשילוב שבין התום והטוהר של הילדות ובין המציאות; בשילוב המקומי עם האוניברסלי ובשילוב העבר עם ההווה". עוד כתבו השופטים כי "תבנית הספר מאזכרת את תבניתם של ספרי הילדות הקלאסיים, ‘בוא אלי פרפר נחמד' ו'ניסע אל השדה', והפאלטה נאיבית, כמו זו שאיפיינה את איורי ספרי הילדים בארץ בשנות ה-40, כגון ‘גן גני'".

ולי מינצי (בתצלום)
ולי מינצי (בתצלום).

מינצי למדה בילדותה בבית ספר לאמנויות ברומניה, ארץ הולדתה, והיא בוגרת המחלקה לעיצוב גרפי של בצלאל. היא עוסקת בעיצוב ובאיור וכיום היא אחת העורכות הגרפיות של כתב העת לילדים "עיניים", יחד עם מיכל בוננו. היא חיה בירושלים עם בן זוגה ושלושת ילדיהם.

ספרה של ראב"ד הוא הספר השלישי בסך הכל שאיירה מינצי. קדמו לו "מי היא מלכת הפיות?" מאת עליזה רוזן (הוצאת אבן חושן) והעיבוד למעשייה העממית "הלב של שירז", שכתבה ריטה (כנרת).

"תמיד רציתי לאייר ספרים, אבל איכשהו זה לא התקדם", אומרת מינצי. "הסגנון שלי ציורי יותר והוצאות הספרים חששו לתת לי לאייר ספר שלם, אמרו שהסגנון שלי לא מספיק מתאים לספרי ילדים. ככה זה התגלגל עד שיזמתי את הוצאת הספר ‘מי היא מלכת הפיות?' ומשם זה התקדם הלאה".

מה ההבדל בין איור לילדים לאיור למבוגרים?

מינצי: "אני לא רואה הרבה הבדל, אולי מבחינת התכנים שהטקסט עוסק בהם. יש דברים שלא אאייר לילדים, שיכולים להיות מפחידים או מוזרים מדי. מצד שני, אני לא רוצה ללכת לכיוון מתוק מדי, לא מנסה להתיילד. יש מקום למורכבות, לתת לילדים לגלות רובד אחר במידע החזותי דרך קו, כתם וצבע".

על סוגיה זו אומרת אורנה גרנות, יו"ר חבר השופטים של הפרס ואוצרת-משנה לאיור ספרי ילדים במוזיאון ישראל: "זו מין מפלצת עם שני ראשים, אחד של ילד ואחד של מבוגר שמנחש ילד. ההחלטה איזה איור מתאים לילדים נסמכת פעמים רבות על הניחוש או העמדה המוקדמת שלנו בנוגע לשאלה מה זה ילד או מה זו ילדות.

איורים מתוך "קטנטנה בגינה". שילוב בין תום למציאות

"מבחינה תיאורטית או אידיאלית, הקריטריונים לגבי מה הופך איור לטוב הם אותם קריטריונים כשמדובר באיור למבוגרים לעומת איור לילדים, אבל מבחינה מעשית התוצאה היא אחרת", ממשיכה גרנות. "יש מוסכמות ויזואליות, כמו לדוגמה שאיור לילדים צריך להיות צבעוני מאוד, שהצבעים בו צריכים להיות תמיד חיוניים, עליזים ועזים. באיורי ילדים בישראל נראה פחות צבעוניות מונוכרומטית או צבעוניות עדינה ומאופקת. נראה גם פחות איורים סטטיים. הילדים תמיד יהיו שמחים, כי ההנחה היא שאנחנו רוצים לראות תמונת ילדות שובבה ועליזה, אף על פי שכולנו יודעים שבפועל זה לא מה שקורה".

מה ההבדל בין איור מתנחמד ומתיילד לבין איור מאתגר?

גרנות: "הכבוד לטקסט. המאיירת אורה איתן תמיד אומרת, ‘אני כמאיירת, יש לי המון כבוד לטקסט'. מאיירים טובים באמת קוראים את הטקסט ואז עפים אתו. הם גם מחויבים אליו וגם עפים ממנו למקומות חדשים".

איך מזהים כבוד לטקסט?

"צריך להסתכל על הספר כמו אובייקט. אם בשביל לקנות כיסא גם תסתכל עליו וגם תשב עליו, כשמדובר בספר מאויר צריך לפתוח אותו ולהסתכל על החזית והגב כשהם פרושים, להתרשם מהנוכחות שלו. לאחר מכן צריך לדפדף בו. הקריאה היא לא הדבר הראשון שצריך לעשות, גם לא מה שכתוב בגב הספר. יש מגוון צורות של קריאה ושל התבוננות - חושיות, מוחשיות, אינטואיטיביות.

"לכל אחד מהספרים הזוכים בפרס יש אופי אחר, נוכחות אסתטית משלו: הגודל, הנפח, הוא עבה? קל? כבד? תמשש אותו, תדפדף בו מהר, לאט. לכל אחד ההתייחסות הפיסית אחרת. אפשר לדלג לרגע על הקריאה ולנסות לקבל מגוון של התרשמויות חזותיות לא מילוליות".

***איורים בתערוכה

פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים, הקרוי על שם רבקה (סופר) ומיכאל בן-יצחק, מוענק כל שנתיים למאיירים מצטיינים בישראל, החל בשנת 1978. השנה הוגשו לפרס 250 ספרים של מאיירים שונים מהוצאות ספרים ברחבי הארץ. הפרס מוענק בראש ובראשונה על איכותה האמנותית של יצירת המאייר, אך גם על רכיבי הספר האחרים: איכות הטקסט, העימוד, העיצוב וההתאמה לגיל הקורא.

חבר השופטים מנה השנה את אורנה גרנות ממוזיאון ישראל, החוקרת ורד גינזבורג, המבקר יותם שווימר והמעצבת הגרפית רותי קנטור. בנוסף לפרס למינצי העניקו השופטים ציון לשבח לאביאל בסיל על איוריו לספר "עוג מלך הבשן", ללנה גוברמן על איוריה לספר "דודה מרגלית נפלה אל השלולית", לרותו מודן על ספרה "סעודה אצל המלכה" ולמירה פרידמן על איוריה לספר "חתול בא הביתה". בימים אלו מוצגת במוזיאון ישראל תערוכה שמציגה את הספרים והאיורים שזכו בפרס.




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 יש לי מחלוקת עמוקה עם המאיירת נדב
  • 20:46
  • 17.06.12

ילדים צריכים לגדול לתוך תחושה שהעולם הוא מקום הרמוני ובטוח יחסית, שאפשר להרגיש בו בבית.
לאט לאט, מגיל בית הספר, תתגלה לילד מאליה מציאות רבת רבדים , בתמיכה של ההורים.
אך השנים הראשונות הן אלה שיקבעו את גישתו הבסיסית של האדם אל העולם.
אני מעדיף שילדי יצאו לעולם עם גישה בסיסית של אמון והגנות סבירות כדי לאזן, ולא ההיפך.

  •   נראה לי מירב
    • 22:15
    • 17.06.12

    נראה לי שלא לכך התכוונה היוצרת, כלומר היא מדברת לא על תוכן הציורים אלא על אופיים ואופן הגשתם. כך הבנתי אני את דבריה

  •   המציאות היא זו שקובעת איימי
    • 22:44
    • 17.06.12

    ולא אנחנו. מכיון שאף אחד מאיתנו לא זוכר באמת מה זה להיות ילד, אנחנו קובבעים שהעולם הילדי הוא הרמוני ובטוח. ומי אמר שזה כך? ומי יכול באמת להגן על הילדים כשזה לא כך? העובדה שנניק להן אמון והגנות, לא סותרת את זה שהעולם הוא לא הכי נפלא ואותם אנחנו לא יכולים לגדל בתוך בועה.

  •   ראית את האיורים? טליה
    • 14:44
    • 21.06.12

    הספר מככב בביתנו מאז שיצא לאור. האיורים פשוט מקסימים, וישראליים מאוד- האור, התריסים, הרצפה בבית, הרחוב, הבגדים של הילדים וההורים. המציאות שם לא פנטסטית, לא מושלמת אבל יש בה המון שמחה וחיוניות. אין בהם חוסר הרמוניה והם לא חושפים את הילדים למשהו קשה או לא הוגן. ובכל זאת, גם אין בהם תחושה של עולם מושלם ונקי מדי. ממליצה להתבונן בהם ואז לקרוא שוב את דבריה החכמים של המאיירת.

  •   מצרף לנדב. נראה לי שהתנהגותך כילדה הינה יוצאת דופן. חגי
    • 11:37
    • 01.07.12

    הבטחון שהילד יחווה, מינקותו, באמצעות הוריו המחנכים אותו ותומכים בו, תוך התמודדות בעולם הלא ורוד שקיים, יקנו לו כלים להמודד עם העולם האמיתי.
    הכל עניין של מידתיות.
    כן מתאים שילד יתנהג בהתאם למקום בו הוא נמצא. אך עד גבול מסוים. כשהוא מגיע לגבול יכולתו להתנהג כמקובל במקום, על ההורים לדאוג להיות איתו או ללכת משם.

    מסכים עם הרעיון של התסכולים. מאמין שמתאים לאמר יותר "לא" לילד, ולהסביר למה.
    הרעיון לתת "מיד" ו"תמיד" מה שהילד רוצה (ולחסוך ממנו תסכולים, ושיחיה בעולם "שכולו טוב", רצוי להגבילו כמעה. כמו גם לדרוש, שיעזור בבית, ביחד איתנו.
    הגבולות, והתמודדויות מחזקות את הנפש.
    הקושי הוא למצוא את המינון הנכון, שמתאים לרך הנולד שלי.

    .

02 למה הספר לא נמצא בשבוע הספר בירושלים?? נעמה
  • 22:05
  • 17.06.12

אני וילדי אוהבים מאד את הציורים העדינים והפיוטיים של ולי. הלכנו לחפש בשמחה את הספר החדש "קטנטנה בגינה" בשבוע הספר בגן הפעמון, והתאכזבנו מאד לגלות שהוא איננו שם בדוכן של הוצאת כינרת!
מה קורה? אולי תביאו כמה ספרים מת"א?

  •   קטנטנה בגינה גלית ראב"ד
    • 16:14
    • 19.06.12

    נעמה, צר לי מאוד שלא מצאת את "קטנטנה בגינה" בדוכן של כנרת. אני מקווה ששאלת על הספר וקיבלת איזושהי תשובה. לצערי, הספר כבר לא נחשב חדש מספיק כדי שיציגו אותו בכל החנויות והדוכנים - הוא כבר בן שנה! בכל אופן אעביר את תלונתך למחלקת השיווק בהוצאה.

03 בכתבה על מאיירות, מתאים להביא דוגמאות.  (לת) חגי
  • 11:23
  • 01.07.12

פרוייקטים מיוחדים