איורים לילדים שלא מציגים עולם ורוד

ולי מינצי, זוכת פרס לאיור ספר ילדים של מוזיאון ישראל, לא חושבת שאיורים לילדים חייבים להיות חמודים. הנטייה הזו נובעת מצורך של המבוגרים

כשהמאיירת ולי מינצי היתה נכנסת לחנויות ספרים בילדותה, היא נמשכה תמיד לספרי הרפואה. לצערה, המוכרות בחנות תמיד גירשו אותה משם בתירוץ הצפוי שספרי רפואה לא מיועדים לילדים ושתלך לחפש ספרים חמודים שמתאימים יותר לגילה הצעיר.

מינצי, בת 41, סבורה שהמוכרות ההן ­ כמו אלו שנוהגות באופן דומה כיום ­ טעו. "כל העניין הזה של ספרים עם איורים חמודים, זה יותר צורך של מבוגרים לתת לילדים משהו חביב", היא אומרת. "אני לא חושבת שמדובר בהכרח בצורך של ילדים. אנחנו תמיד מתייחסים לילדים בתור משהו מתוק, אבל אני זוכרת את עצמי בתור ילדה רואה בכיף דברים לא חמודים. זה הרבה יותר מעניין".

בראשית החודש קיבלה מינצי את פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים לשנת 2012, על איוריה לספר "קטנטנה בגינה", שכתבה גלית ראב"ד ויצא לאור בהוצאת כנרת, זמורה ביתן, דביר. את ההחלטה להעניק את הפרס למינצי נימקו השופטים בכך ש"כוחם של האיורים בשילובים: בתיאור פיסות של מציאות בצבעים מפתיעים, כמו למשל, החתול הכתום הבוהק (אולי הוא ג'ינג'י'?) שהוא גם כחול (האם בהשפעת הבריכה שהוא מתבונן בה?); בשילוב שבין התום והטוהר של הילדות ובין המציאות; בשילוב המקומי עם האוניברסלי ובשילוב העבר עם ההווה". עוד כתבו השופטים כי "תבנית הספר מאזכרת את תבניתם של ספרי הילדות הקלאסיים, ‘בוא אלי פרפר נחמד' ו'ניסע אל השדה', והפאלטה נאיבית, כמו זו שאיפיינה את איורי ספרי הילדים בארץ בשנות ה-40, כגון ‘גן גני'".

ולי מינצי (בתצלום)

מינצי למדה בילדותה בבית ספר לאמנויות ברומניה, ארץ הולדתה, והיא בוגרת המחלקה לעיצוב גרפי של בצלאל. היא עוסקת בעיצוב ובאיור וכיום היא אחת העורכות הגרפיות של כתב העת לילדים "עיניים", יחד עם מיכל בוננו. היא חיה בירושלים עם בן זוגה ושלושת ילדיהם.

ספרה של ראב"ד הוא הספר השלישי בסך הכל שאיירה מינצי. קדמו לו "מי היא מלכת הפיות?" מאת עליזה רוזן (הוצאת אבן חושן) והעיבוד למעשייה העממית "הלב של שירז", שכתבה ריטה (כנרת).

"תמיד רציתי לאייר ספרים, אבל איכשהו זה לא התקדם", אומרת מינצי. "הסגנון שלי ציורי יותר והוצאות הספרים חששו לתת לי לאייר ספר שלם, אמרו שהסגנון שלי לא מספיק מתאים לספרי ילדים. ככה זה התגלגל עד שיזמתי את הוצאת הספר ‘מי היא מלכת הפיות?' ומשם זה התקדם הלאה".

מה ההבדל בין איור לילדים לאיור למבוגרים?

מינצי: "אני לא רואה הרבה הבדל, אולי מבחינת התכנים שהטקסט עוסק בהם. יש דברים שלא אאייר לילדים, שיכולים להיות מפחידים או מוזרים מדי. מצד שני, אני לא רוצה ללכת לכיוון מתוק מדי, לא מנסה להתיילד. יש מקום למורכבות, לתת לילדים לגלות רובד אחר במידע החזותי דרך קו, כתם וצבע".

על סוגיה זו אומרת אורנה גרנות, יו"ר חבר השופטים של הפרס ואוצרת-משנה לאיור ספרי ילדים במוזיאון ישראל: "זו מין מפלצת עם שני ראשים, אחד של ילד ואחד של מבוגר שמנחש ילד. ההחלטה איזה איור מתאים לילדים נסמכת פעמים רבות על הניחוש או העמדה המוקדמת שלנו בנוגע לשאלה מה זה ילד או מה זו ילדות.

"מבחינה תיאורטית או אידיאלית, הקריטריונים לגבי מה הופך איור לטוב הם אותם קריטריונים כשמדובר באיור למבוגרים לעומת איור לילדים, אבל מבחינה מעשית התוצאה היא אחרת", ממשיכה גרנות. "יש מוסכמות ויזואליות, כמו לדוגמה שאיור לילדים צריך להיות צבעוני מאוד, שהצבעים בו צריכים להיות תמיד חיוניים, עליזים ועזים. באיורי ילדים בישראל נראה פחות צבעוניות מונוכרומטית או צבעוניות עדינה ומאופקת. נראה גם פחות איורים סטטיים. הילדים תמיד יהיו שמחים, כי ההנחה היא שאנחנו רוצים לראות תמונת ילדות שובבה ועליזה, אף על פי שכולנו יודעים שבפועל זה לא מה שקורה".

איורים מתוך "קטנטנה בגינה". שילוב בין תום למציאות
איורים מתוך "קטנטנה בגינה". שילוב בין תום למציאות

מה ההבדל בין איור מתנחמד ומתיילד לבין איור מאתגר?

גרנות: "הכבוד לטקסט. המאיירת אורה איתן תמיד אומרת, ‘אני כמאיירת, יש לי המון כבוד לטקסט'. מאיירים טובים באמת קוראים את הטקסט ואז עפים אתו. הם גם מחויבים אליו וגם עפים ממנו למקומות חדשים".

איך מזהים כבוד לטקסט?

"צריך להסתכל על הספר כמו אובייקט. אם בשביל לקנות כיסא גם תסתכל עליו וגם תשב עליו, כשמדובר בספר מאויר צריך לפתוח אותו ולהסתכל על החזית והגב כשהם פרושים, להתרשם מהנוכחות שלו. לאחר מכן צריך לדפדף בו. הקריאה היא לא הדבר הראשון שצריך לעשות, גם לא מה שכתוב בגב הספר. יש מגוון צורות של קריאה ושל התבוננות - חושיות, מוחשיות, אינטואיטיביות.

"לכל אחד מהספרים הזוכים בפרס יש אופי אחר, נוכחות אסתטית משלו: הגודל, הנפח, הוא עבה? קל? כבד? תמשש אותו, תדפדף בו מהר, לאט. לכל אחד ההתייחסות הפיסית אחרת. אפשר לדלג לרגע על הקריאה ולנסות לקבל מגוון של התרשמויות חזותיות לא מילוליות".

***איורים בתערוכה

פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים, הקרוי על שם רבקה (סופר) ומיכאל בן-יצחק, מוענק כל שנתיים למאיירים מצטיינים בישראל, החל בשנת 1978. השנה הוגשו לפרס 250 ספרים של מאיירים שונים מהוצאות ספרים ברחבי הארץ. הפרס מוענק בראש ובראשונה על איכותה האמנותית של יצירת המאייר, אך גם על רכיבי הספר האחרים: איכות הטקסט, העימוד, העיצוב וההתאמה לגיל הקורא.

חבר השופטים מנה השנה את אורנה גרנות ממוזיאון ישראל, החוקרת ורד גינזבורג, המבקר יותם שווימר והמעצבת הגרפית רותי קנטור. בנוסף לפרס למינצי העניקו השופטים ציון לשבח לאביאל בסיל על איוריו לספר "עוג מלך הבשן", ללנה גוברמן על איוריה לספר "דודה מרגלית נפלה אל השלולית", לרותו מודן על ספרה "סעודה אצל המלכה" ולמירה פרידמן על איוריה לספר "חתול בא הביתה". בימים אלו מוצגת במוזיאון ישראל תערוכה שמציגה את הספרים והאיורים שזכו בפרס.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5