הילדים הצעירים בעלי חיוך הקרוקודיל אוספם את שיני החלב שנשרו מפיהם, מניחים את האוצר מתחת לכרית ומצפים לפיית השיניים שתביא להם מתנה. אם היא באה ומפנקת אותם בטופי ואם לא, לילה לאחר מכן הם מטמינים את האוצר שלהם, שהיה עד לפני רגע חלק מהם, בקופסה קטנה מפלסטיק. מפעם לפעם הם פותחים אותה ומגלים שם ממצא ארכיאולוגי, שריד לילדותם.

כמה שנים עוברות. החלב מתחלף בבינה שמתחלפת ברעד קל, כשההורים שלהם מודיעים להם ששלב התבגרות מכריע עומד בפניהם: עליהם להתקין גשר. זה מכוער, זה כואב, וזה לטובתם העתידית. כשהם מביטים במראה, הם מגייסים כל טיפת בינה שיש בהם כדי להסכים לרוע הגזירה, מלטפים חיוך עצוב באצבע רועדת. וגם אם הם ממש לא רואים מה לא בסדר בפה שלהם - נראה שהטיפול הכרחי, אם ההורים כבר מתקשרים לבקש הלוואה מהבנק כדי לממן אותו. הילדים נשלפים איפוא מהמרוץ החברתי, מעודדים מכך שהספיקו לצבור כמה חברים טובים לפני ההתכערות ההכרחית.

האורתודונט מביט על המנשך שלהם כעל סוסי מרוץ ומכריע מי לגשר ומי לפלטה. מודיע להם שהם ייאלצו לוותר לכמה חודשים עד שנים על מסטיקים, לא מציין גם עוגיות ג’ינג’ר, כמה אותיות ועיצורים, חיוך בספר המחזור, ירידות על ילדים אחרים ונשיקות ראשונות. בכל מקרה, באותו רגע הם מוכנים להקריב הכל כדי להיות בעתיד מבוגרים בעלי חיוך מושלם.

כשהם חוזרים לבית הספר ביום הראשון אחרי ההתקנה, שבו הם מחליטים להימנע מלחייך ולדבר, הם מגלים שכל העולם כולו גשר צר מאוד שמחבר בין כל הילדים בכיתה. למעשה הטיפולים האלה כל כך נפוצים, שילדים בעלי חיוך לא רע בכלל מתפללים שהשיניים שלהם יתעקמו מספיק כדי שיוכלו לטפל בהן. זה נראה להם כמו שלב חיוני בעיצוב המראה. הם הרי תמיד היו רזים אבל עושים דיאטה, שחומות אבל משתזפות בקיץ, גבוהות אבל נועלות עקבים, מתעניינים אבל מבריזים משיעורים. הם מעדיפים לסבול עם כולם, רק לא לבלוט כשונים.

בלוגר בשם תומר כתב יום אחד עדכון חשוב בעניין הזה: “כן כן! יש לי פלטה... הרבה אומרים שאני סתם בכיין ושאני לא באמת צריך ו... וזה קצת נכון... יש לי שיניים ישרות אבל אמא שלי רצתה בכל זאת ללכת לאורתודונטית כדי להיות בטוחים וגילינו שזה נכון... שיש לי שיניים מושלמות ‏(!!‏) חח אני שחצן...! אבל... ‏(תמיד יש אבל!‏) היא שמה לב שבחיוך שלי ובסגירת שיניים אחוריות יש ‘חפיפה של השיניים התוכנות העליונות שעולות של התחתונות ובולטות קצת’... היא אמרה שזה יכול לגרום בעיה... אז... אחרי בוק רציני, ואחרי שפתחו לי את הלסת עם שני אטבים מפלסטיק, ואחרי עוד שבועיים - יש לי פלטה! זה לא ממש יפה, זה לא נוח, יש לי תחושה של רוק מתחת לפלטה וזה משגע אותי ‏(לפחות לא רוק כבד... סתם.. עלוב!*‏) אבל אחרי שלכל העולם ואחותו הקטנה יש פלטה/גשר או איזשהי בעיה בשיניים, אני גם רוצה! איזה מין ילדות יש לי?? אני תמיד יוצא דופן!! לא יאומן!” ‏(ככתבו ולשונו‏).

מה עונים למלגלגים

פרופ’ ירוחם זילברמן, אורתודונט מומחה בן 74 וחצי, עסק ביישור השיניים של ילדים ירושלמים במשך 40 שנים עד שיצא לגמלאות בשנה שעברה. הוא לא הבחין בעלייה בשכיחות של “ליקויי סגר”, שהיא עקמומיות שיניים. גורם חמקמק אחר העלה את הדרישה לטיפול האורתודונטי כל שנה: הוא מגדיר אותו כ”עלייה במודעות” אבל אפשר גם לכנותו “מרדף לייצור הילד המושלם”.

לדברי זילברמן, “היום ההורים ישר רצים ליישר כל בעיה קלה שבעבר לא נגעו ולא עשו שום דבר אתה. אם אין הפרעה ממשית אסתטית או תפקודית ויש רק קצת שן בולטת יותר מהשן השנייה, או עולה מעט על השנייה, הרבה פעמים אמרתי להם ששווה להם לחסוך את הכסף למטרה אחרת”.

באמת? יש אורתודנט שלא דוחף ליישר?

“כמו בכל תחום, רופא רעב הוא רופא מסוכן. יש אנשים שחושבים שהשיניים של הילדים שלהם צריכות לעמוד כמו חיילים בשורה. אני לא חושב שעתידם של הילד או הילדה הזאת תלוי דווקא בשיניים ישרות לחלוטין. אני הרבה פעמים מייעץ לא ליישר. בגמר היישור הרבה פעמים השיניים חוזרות לעמדתן הקודמת. אם ישנה שן מעט מסובבת או צפיפות בשיניים הקדמיות התחתונות, אני מסביר להורים שזה מצב נתון. אנחנו לא מושלמים באופן כללי, אז למה כל דבר חייב להיות פרפקט?”

זילברמן מספר כי “חל שוני רב מאוד מאז שנות ה–70, שבהן עוד לא היו הקוביות האלה שמודבקות על השיניים. על כל שן ושן התאמנו טבעת מתכת שהיתה עוטפת אותה. היום הטבעות מחוברות בחוזקה רק על השיניים האחוריות, שהן שיני העיגון. הקוביות בהתחלה היו רק ממתכת, וילדים לא אהבו את זה. היום הן עשויות מחומרים קרמיים או פלסטיים מחוזקים, בצבע של השיניים, כך שכמעט לא רואים אותן. החוטים, שבעצם מזיזים את השיניים, היו בתחילה מזהב, ואחר כך מפלדת אל חלד, וכיום יש חוט גמיש מאוד מניקל־טיטניום. ישנן גם שיטות חדשות: מכשור שמותקן בצד הפנימי של השיניים ולא נראה כלפי חוץ, וקשתיות שקופות שמתוכננות בתוכנת מחשב ומפעילות כוחות עדינים על השיניים במשך שבועיים”.

המחיר הגבוה של התהליך השתנה? הוא ירד?

“ישנה תחרות קשה בין המרפאות הציבוריות לפרטיות, שבהן הרופא עובד אחד על אחד והזמן שלו והידע שלו מתחלק על פחות פציינטים, לכן העלות לפציינט גבוהה יותר. בחלק גדול מהמרפאות הציבוריות של קופות החולים והארגונים והעמותות, הרופא לא עובד על כיסא אחד אלא על כמה כיסאות עם רופא עזר. הוא מלמד רופאי שיניים צעירים פעולות בסיסיות. באופן יחסי הטיפול יהיה זול יותר. אם טיפול סטנדרטי בקופת חולים, לא משהו מורכב, יכול לעלות כ–9,000 שקל, במרפאות הפרטיות לוקחים בין 12 ל–14 אלף שקל. זה נפרש על כמה שנים או חודשים”.

למרות ההתקדמות בתחום, טיפולי השיניים הארוכים עדיין מאוד לא נעימים. וכך גם התוצאות שלהם בטווח הקצר. באינטרנט ילדים מנוסים מתגייסים לעודד ילדים שנקלעו למצב ביש כמותם, שבו באמצע התקופה הכי רגישה בהתבגרותם יש במרכז הפרצוף שלהם מוקש שמזמין הסתלבטות.

באתר “רדאר”, למשל, מוצעים משפטי מפתח שבאמצעותם יוכלו להגיב לילדים שיורדים עליהם. אם מישהו אומר “שתוק יא שיניים מכוערות”, אפשר לענות לו: “יאוו. די. פגעת בי נורא. אתה לא קולט? השיניים שלי מיום ליום יותר מתיישרות ויפות, אבל במקרה שלך מיום ליום מצבך מחמיר, אתה כל כך מכוער משו פחד!”

קראו לי שן הפלדה

את יום הסרת הגשר הנערים והנערות חוגגים בציוצי טוויטר נלהבים. אבל בתחילת הדרך הם לא מפזרים סמיילים.

את הסטטוס או את הפוסט בבלוג שלהם הם כותבים עם יציאתם מהאורתודונט. הבלוגר עדי כותב: “הלכתי למראה וראיתי את הגשר. לא משו. אמא שלי ואחותי חזרו, וכל הזמן איימתי על אחותי הקטנה שאני אנשך אותה! מוחעחע! קראו לי שן הפלדה! - חיוך מלא טבעות - אחר כך הלכנו לקנות לחמניות טעימות. מואהה - מקרב את היד לפה ומפריח נשיקה לאוויר. חזרנו הביתה ואז היה אסור לי לאכול בגלל הגשר! אוף זאת הרגשה מעצבנת, ממש משונה וטיפה כואבת”.

אחרי שהם נהפכים למגושרים מנוסים, הטון משתנה, הם יודעים שזה מצב זמני והם יורקים נאומי תוכחה שמיועדים למלגלגים. בבלוג של קוקיז צ’ופי היא כותבת מסר לאויבת: “ירדת על אלה עם הגשר?! עכשיו לך יש גשר! זה הגיע לך. אולי עכשיו את מבינה עד כמה זה לא יפה לצחוק על אחרים, אחרת זה חוזר כמו בומרנג - בעניין הגשר או כל דבר אחר!! וגם אם עכשיו אין לכם גשר, תמיד יכול לקרות לכם דברים: שתישבר לכם שן, שיהיה לכם צלקת או כל דבר אחר, בין אם זה תאונת דרכים ובין אם זה שתשברו את הראש, תצטרכו ללכת לניתוח ויצחקו עליכם. בתוך הלב אתם תיפגעו גם אם זה היה בצחוק אז קחו לתשומת לבכם. מסקנה: ‘חיוך הוא קו עקום שמיישר הכל’”.