בספר חדש, "Far From the Tree" ("הרחק מהעץ"), עוסק הסופר האמריקאי אנדרו סולומון בילדים שמפתיעים את הוריהם באופן שבו הם נולדים או גדלים.

זה נושא שסולומון מכיר על בשרו. בילדותו היה דיסלקטי, וכפי שתיאר בספרו "The Noonday Demon", שזכה בפרס הספר הלאומי בבריטניה ב-2001, הוא סבל בעבר מדיכאון קשה. סולומון בן 49, הוא גם הומוסקסואל, דבר שהביך את הוריו עד כדי כך שבנעוריו פנה לסרוגייט בתקווה "להירפא".

כתיבת הספר, הוא מספר, נמשכה 11 שנה. ראשיתו במאמר על חירשות שכתב ב-1994. התחוור לו כי רבים מהקשיים שחירשים מתמודדים אתם אינם שונים מאוד מאלה שהוא חווה כהומו. כעבור כמה שנים, כשצפה בסרט על גמדים, זיהה שוב אותו דפוס. עם הזמן התרחב הספר והוא כולל פרקים על ילדים הלוקים בתסמונת דאון, אוטיזם, סכיזופרניה, על נכים, עילויים, טרנסג'נדרים, ילדות שנולדו מאונס וילדים שנעשו פושעים. לשם כך ריאיין סולומון מאות הורים וילדים.

סולומון אומר כי עסק בספר בילדים עבריינים משום שהבין כי צורת המחשבה המקובלת בחברה בעניין זה לא התקדמה מאוד במשך השנים. "אנחנו עדיין חושבים שאם ילד נעשה עבריין, זו אשמת ההורים, או שמשהו מאוד לא טוב קרה בבית הזה", הוא אומר. הוא כלל בספר ילדים שנולדו מהריון שנוצר באונס משום שגילה לדבריו כי לא פעם אמותיהם, כמו אמהות אחרות בספר, "מרגישות מרוחקות, כועסות".

על פיו, "כל אחד מהמצבים שאני מתאר מביא לבידוד גדול. אין כל כך הרבה גמדים או סכיזופרנים. אין הרבה מאוד משפחות שמתמודדות עם ילד עבריין. אבל אם המשפחות האלה יכירו בכך שיש הרבה מאפיינים משותפים לחוויות האלה, הן יבינו שהמצב שלהן לא מבודד אותן כל כך. והשוני שלהן אף מאחד אותן עם אנשים אחרים".

התגלית הגדולה האחרת שלו, הוא מוסיף, היתה השמחה שראה בבתים האלה. "החידה של הספר", הוא כותב, "היא שרוב המשפחות המתוארות כאן אסירות תודה על החוויות שהן היו מוכנות לעשות כל דבר כדי להימנע מהן".

בסקירה על "Far From the Tree" (הוצאת סקריבנר) כתב מבקר ה"ניו יורק טיימס" דווייט גארנר כי "זה ספר שיורה חצים ללב". אבל זה גם ספר מפחיד ומטריד. פרקיו הם קטלוג חי של כל הדברים שעלולים להשתבש כשמביאים לעולם ילד וכשמגדלים אותו, והם גם מעוררים סוגיות אתיות קשות: האם נכון להשתיל שתל שבלולי בילדים חירשים, או לנתח גמדים בהליך כואב שמאריך את הגפיים, למשל.

אבל סולומון אומר שבזכות העבודה על הספר העזו הוא ובן זוגו, ג'ון האביץ', להביא ילד לעולם. בנם ג'ורג', שנולד לאם פונדקאית, בן שלוש וחצי כיום. "הידע הזה נותן כוח", הוא אומר. "תמיד יש דברים שמשתבשים. יש לי נטייה לפרפקציוניזם, אבל אני יודע שאי אפשר להיכנס להורות בגישה של ‘אני אוהב את הילד שלי בתנאי שהוא מושלם'. הגישה צריכה להיות, ‘אני אוהב את הילד שלי, יהיה מי שיהיה, ובואו נראה איך הוא יגדל'".

סולומון מוסיף שבזכות האבהות הוא מסוגל לסלוח להוריו יותר מבעבר. "הורים שיש להם ילד שונה צריכים לעבור תהליך ארוך וללמוד לקבל את השוני של הילד שלהם, ואולי אפילו להתפעל ממנו", הוא אומר. "אחד הדברים שלמדתי מהספר הוא שאפילו להורים שמצטיינים בכך זה אתגר קשה".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל