טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיי צעצוע

הסיפור מאחורי רכבות מיניאטוריות

רכבות צעצוע הומצאו כתשובה הגברית לבתי הבובות של המאה ה-19. כיצד הן נהפכו לאוסף למבוגרים בלבד, הדורש ידע טכני והבנה בכוחות השוק?

תגובות

כיצד נהפכו רכבות הצעצוע לאוסף למבוגרים בלבד, הדורש ידע טכני, מסירות, והבנה בכוחות השוק? בתקופה הוויקטוריאנית רכבות צעצוע מתוצרת גרמנית היו להיט. מרביתן היו מודלים דוממים מעץ שאליהם חובר חוט. אפשר היה למשוך אותו ולהתרוצץ ברחבי הבית, ואף להוריד אותן במדרגות. בתוך שנים ספורות יצרני הרכבות החלו לשתף פעולה עם יצרני שעונים, וברכבות שיוצרו מברזל יצוק הותקן מנגנון שהפעיל קפיץ.

רכבות הצעצוע הראשונות היו של חברת מרקלין הגרמנית והגיחו לשוק במאה ה-19. עד אז החברה התמחתה בייצור רהיטים ואביזרים מיניאטוריים לבתי בובות, וחיפשה את הדרך להגיע ללבו של הצרכן הזכר הקטן.

לקראת סוף המאה מרקלין הציגה ערכת רכבות שכללה מסילות, מגוון קטרים מיניאטוריים, קרונות ואביזרים. אך אספני רכבות מסורים, כמו אספנים אחרים, אף פעם לא מסתפקים בערכה קומפקטית אחת.

print-image-1.1809256-1
אילוסטרציה: גטי אימג'ס

מרקלין הסתמכו על ניסיונם מסצינת בתי הבובות הסוערת של התקופה, והציעו לצרכנים הבנים לקנות עוד מסילות וקרונות וגם בניינים מיניאטוריים שיוכלו להעמיד בין פסי הרכבת. התוספות האלה תפסו. בתקופה זו רכבות הצעצוע נבנו עם הקפדה על הפרטים ודמו לרכבות האם. בחלקן הותקן מנוע קיטור. יצרנים אירופאים התחרו על לקוחותיהם ושיכללו את הדגמים, אל השוק הגיחו רכבות שורקות וארובות שפולטות עשן, אבל הרכבות עדיין הוגדרו בשלב זה כצעצוע לילדים או למתבגרים בלבד.

בספר "Toy train collecting and operating" מ-1999 טוען ג'ון גראמס שבכל אספן של רכבות קטנות, מסתתר מעריץ של רכבות בגודל אמיתי. הוא מאפיין את מעריצי הרכבת כטיפוסים המאוהבים (במידה רומנטית) ברכבות, מתרגשים מהנסיעה בהן, הולכים לבלות בתחנת הרכבת, מתמלאים עונג מהרכבות סביבם, מהפעילות הערה ברציפים, מרחש המנועים, שואפים מלוא ריאותיהם את ריח התחנה ואת האווירה בה.

הממציא ג'ושוע ליונל כהן (1877-1965) בנה רכבת עץ ראשונה כבר בגיל 7, אך כשחיבר אליה מנוע קיטור קטן ומסורבל היא התפוצצה על המסלול. ב-1901 הציג בלופט שלו בניו יורק רכבת עם מנוע אלקטרוני וסוללה מיוחדת, ה"אלקטריק אקספרס", שהיתה יכולה לנסוע על הפסים בעצמה.

את המוצר הוא ייעד לחלונות ראווה של חנויות צעצועים, אבל כל מי שראה אותה בפעולה רצה אותה לעצמו, או לילד שלו, נגיד. הוא גדל להיות יצרן רכבות צעצוע מרכזי בארצות הברית של לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוא הכיר את קהל הקונים שלו ולכן שיווק את הרכבות כצעצוע חינוכי.

התקופה הטובה ביותר בעבורו היתה לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנות ה-40 וה-50 שבהן מכר מיליוני יחידות. אבל תמיד היו לו מתחרים, והוא בשום אופן לא היה הראשון, הוא פשוט היה החזק מכולם.

עם פרישתו, בסוף שנות ה-50, מחזיקי המניות נלחמו על שליטה בחברה, שנקלעה למצב כלכלי קשה מכיוון שהרכבות האמיתיות ירדו מגדולתן לטובת מכוניות ומטוסים. שנות ה-60 היו חלשות מאוד בעבור כל יצרני רכבות הצעצוע, וגם בעבור ליונל.

ב-1969 הזכויות לייצור רכבות צעצוע תחת המותג "ליונל", נרכשו על ידי יצרן דגני הבוקר "ג'נרל מילס", שהצליחו להחזיר אותה למסלול על ידי כך שהחלו לפנות לקהל אספני רכבות המודל המבוגרים, ושיווק מחדש של דגמים מובילים משנות ה-40 בסגנון רטרו.

יצרני רכבות אחרים העבירו את המפעלים שלהם להונג קונג, סין או מזרח אירופה כדי להוזיל את עלויות הייצור והמוצר הסופי. אספני רכבות נרתעו מהחלקים הזולים שהציפו את השוק בתקופה זו, ובמקום להסתמך על ההיצע בשוק, שיכללו את היכולות הטכניות שלהם ובנו חלקי רכבות, מסלולים וערכות בעצמם.

במקביל יצרני רכבות הצעצוע פנו לאספנים האלה וניסו למכור להם ערכות להרכבה עצמית, אביזרים וחלקי חילוף. מדריכי עשה זאת בעצמך התפרסמו במגזינים שיועדו לקהל הנישה הזה.

עוד סיפורים מאחורי משחקי ילדים: פריסבי | בובות טרול | חמש אבנים | סלינקי | קובייה הונגרית | עפיפונים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות