"ריצ'רד השלישי" בקאמרי: ניצחון שייקספירי גדול

פרויקט הקאמרי מדגים את הסיבה היחידה לעשות תיאטרון: יוצרים הרוצים ומסוגלים להתמודד עם יצירת מופת דרמטית ברמה שלה, בלי הנחות

הצגה זו, המשלימה את פרויקט הריצ’רדים של התיאטרון הקאמרי - הכולל גם את “ריצ’רד השני”, באותו בימוי, עם אותה להקה ואותו שחקן בתפקיד הראשי - משלימה גם את הרושם שמדובר בניצחון שייקספירי גדול שבו השלם גדול מסך מרכיביו, וכל אחד מהמרכיבים הרבים ראוי לתיאור מפורט. אין למעשה סיבה לחבר את שני המחזות האלה לפרויקט אחד, מלבד הסיבה היחידה שבגללה ראוי לעשות ולראות תיאטרון: שיש קבוצה של יוצרים הרוצים ומסוגלים להתמודד עם יצירת מופת דרמטית ברמה שלה, בלי תירוצים והנחות, ולשאוף למקסימום, וגם ליהנות מהתהליך.

וכאן יש כאלה בכמויות, ובגלל קוצר היריעה אסתפק רק באזכורים, מבלי לומר את המובן מאליו - ששייקספיר הופך את מי שנוגע בו לטוב יותר. מאיר ויזלטיר העניק למחזה לבוש עברי נאמן שמביא בחשבון את פי השחקן ואוזן הצופה, ולכן זו הצגה שהטקסט שלה, על יופיו, מובן היטב; ארתור קוגן הבמאי והמעבד מצא בכל אחד מהמחזות לחוד ובשניהם יחד את הגישה הדרמטית והצורנית המשרתת אותם, את השחקנים והקהל. כאן, בסיפורו של המלך הנבל הנכה חולל קוגן “ריצ’רד הורור שאו”, בבגדים “מודרניים”, כשהוא מסגנן את קטעי האימה בהגזמות קומיות פרועות (ומנצל היטב את יכולותיו האופראיות והמוסיקליות של אלי גורנשטיין, שבתפקיד ג’יימס טירל כמעט גונב את ההצגה בתמונות הרציחות).

איתי טיראן ב"ריצ'רד השלישי"
איתי טיראן ב"ריצ'רד השלישי". צילום: דניאל קמינסקי

אם ב”ריצ’רד השני” הבמה הייתה קופסה אפורה, כאן נחשפים הפיגומים מאחוריה, כאילו מנגנון השלטון הפוליטי נחשף במערומיו. ולרשותו של הבמאי עומד כאן, כמו בהצגה הקודמת, אנסמבל מעולה, שחבריו מאפשרים זה לזה עבודה מפרה ביצירת תפקידים וחיים על הבמה.
למעשה כל אחד כאן ראוי לאזכור ומחמאה: אביהוד תדהר בתפקיד אדוורד, יוסי קאנץ כסטנלי לורן סביר כנסיכה אליזבת, ערן מור כריצ’מונד, וטל ויס, גיל ויינברג, ליאור חקון או גיא אלון בתפקידי הרוזנים.

ומכאן צריך לעבור לתפקידים ה”בשריים” המעולים: אורי רביץ כקלרנס, קרבן השווא, אלון דהן כהסטניגס, שר החצר, דודו ניב המצוין כבקינגהם וכמובן יוסי גרבר המאציל מנוכחותו ללהקה הצעירה הזאת בתפקיד כפול של המלך אדוורד וראש העיר.

והנשים: מרים גבריאלי הוותיקה בתפקיד מרגרט, הלנה ירלובה בתפקיד המלכה אליזבת, שבמונולוג בחלק השני מלמדת שיעור גדול במשחק, ורות אסרסאי המדהימה בתפקיד ליידי אן.

אה, כן, וגם איתי טיראן: אחרי שב"ריצ’רד השני" היה הולל יפהפה ונפש מיואשת ושבורה שמרגשת עד בלי די, כאן הוא הולך לקצה השני בדמות מעוותת וגרוטסקית, סטנד-אפיסט שטני בחלק הראשון, בטור-דה-פורס של יכולות, כדי לחלץ מתוכו אימה בעלת עצמה שטנית בחלק השני.

התיאטרון הקאמרי איפשר את המבצע הייחודי הזה, שאני לא נלאה מלשבח אותו.

התיאטרון הקאמרי מעלה את "ריצ’רד השלישי" מאת ויליאם שייקספיר. תרגום: מאיר ויזלטיר. תפאורה: ערן עצמון. תלבושות: ארנה סמורגונסקי. עיבוד ובימוי: ארתור קוגן.

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 איתי טיראן אבא של חייל קרבי
  • 19:38
  • 13.07.12

לא אלך להצגה שאיתי טיראן משחק בה.
אדם שמתגאה שלא שרת בצה"ל ומשמיץ את חיילי צה"ל.

02 איתי טיראן מדבר מהר ולא ברור חיים
  • 00:40
  • 14.07.12

דווקא בהצגה הזאת שאר הקאסט מציל את ההצגה

  •   הוא השתפר בינתיים. אריה
    • 15:03
    • 14.10.12

    ראיתי את ההצגה אתמול והוא וכל השחקנים משחקים שם מדהים.
    פשוט משחק עילאי.
    -התרגום הוא מאוד בהיר וזורם ולמחזה כזה מדובר בדבר שאיננו מובן מאליו כלל.

    הצגה מומלצת מאוד (אבל לא לילדים :-) ).

03 ביקורת כתובה מראש מבקר בתיאטרון
  • 15:09
  • 14.07.12

לא בפעם הראשונה, אפשר לדעת מה הנדלזלץ יכתוב, מראש. האמת? גם הנדלזלץ, כתבן החצר של נעם סמל, יודע.

ריצ'רד השלישי היא הצגה לא רעה ואפילו כמעט טובה מאוד. איך היא מתקשרת ומתכתבת עם ריצ'רד השני המצויין? לקוגן פיתרונים. אפשר להעלות במקביל שתי הצגות עם שם דומה ואפילו של אותו מחזאי. להתעקש על רצף וקשר כאשר כל הצגה מבויימת באופן שונה זה מגוחך. 
ריצ'רד השני נשארת קליסקה שמנסה להיות נאמנה למקור, טקסטואלית, תפאורתית, ותיאטרלית. ריצ'רד השלישי היא פרק ב' של מחזה שהקאמרי (עדיין בפרישמן) העלה לפני שני עשורים כשעל כסא המלך(גלגלים חשמלי, בהפקה ההיא) ישב עודד תאומי המצוין ומעודף כמויות הניילון שפוזרו על הבמה אז נותר די ניילון לפזר גם בהפקה החוזרת עתה.
נכון, איתי טיראן ענק ומוכיח שבימים האלה יש מלך [בתיאטרון] בישראל ושמעמדו יציב ובלתי מעורער. יוסי גרבר, אלי גורנשטיין, יוסי קאנץ רותי אסרסאי, אורי רביץ, דודו ניב, מרים גבריאלי, אלון דהן שאר השחקנים וילדי תלמה ילין עושים עבודה מופלאה.
ועדיין שאלות חייבות להשאל. עדיין כל מבקר תיאטרון, ולא כתבלב מטעם שמכבד את עצמו ,לא היה עושה לעצמו הנחות ומתעלם מהן. הנה כמה דוגמאות:
1. מה הקשר והיכן עובר קו התפר - אם בכלל - בין ריצ'רד השני לריצ'רד השלישי?
2. לאן הלך לאיבוד גיל פרנק הנהדר בעקבות ריצ'רד השני?
3. יכול להיות שהלנה ירלובה מסוגלת להופיע באוזבקיסטן או לשחק בתיאטרון של אבחזיסטן. אבל בשם המלך, החצר והצופים, מדוע להכניס נטע ומבטא זר ולא ברור? למה הקריצה לקהל הרוסי חייבת לבוא על חשבון איכות ופגיעה בלהקת השחקנים המושלמת אלמלא ירלובה? האם באמת אין תחליף למי שליהוקה השגוי זועק בעברית רצוצה, משחק לא נראה ומבטא בלתי ברור בעליל? או שאולי בעידן ליברמן זהו המס שנעם סמל חייב לשלם (לצד התרפסותו בפני לימור לבנת והופעותיו המתחנפות באריאל וקרית ארבע הכבושות)?
אה, כן, מהנדלזלץ אין לצפות לשאלות נוקבות. בטח שלא תשובות או אפילו שמץ בקורת הוגנת כשמדובר בחבריו הטובים ושוכרי עטו המתחנפת תמיד מהקאמרי.

  •   ביקורת גזענית צפיתי בהצגה
    • 17:32
    • 14.07.12

    צפיתי בהצגה. התפעלתי ממנה עמוקות, וראיתי בבירור גם את נקודות תורפה הבודדות, כמו בכל הצגה. שני הסעיפים הראשונים של הביקורת - הקשר בין המחזות, ו"היעלמותו" של גיל פרנק, הם סוגיות טכניות. עקרונית, ומבחינה דרמטורגית, ריצ'רד השני הוא המחזה הראשון בסאגה ההיסטורית הממושכת שכתב שייקספיר, שסופה הוא ריצ'רד השלישי. כביכול עונשה המתמשך של אנגליה, על רצח המלך האחד, דרך כל מלחמות השושנים, מתמצה במלכותו הפושעת של המלך האחר. באשר לליהוקו של פרנק, אני מניח שהיעדרותו מההצגה השניה, קשורה ללוחות הזמנים של התיאטרון.
    אבל הסעיף השלישי בביקורת - דברי הבלע המכוערים המוטחים בשחקנית מוכשרת ובעלת יכולות - הרתיחו אותי.
    הלנה ירלובה היא שחקנית מצויינת, שעלתה מרוסיה ומשחקת במבטא רוסי. אני מודה שבמערכה הראשונה היגויה ומשחקה היו נוקשים, אבל הופעתה במערכה השניה, והחשובה יותר, היתה יוצאת מן הכלל. העברית של ירלובה אינה "רצוצה", ומבטאה אינו "בלתי ברור". השחקנית הנהדרת הזאת מצטרפת לשורת שחקניות נפלאות שיש להן שרידים של מבטא זר - מליא קניג ומרים זוהר, דרך ג'יטה מונטה, רוזינה קמבוס, סאלווה נקארה, טטיאנה קנליס-אולייר, חני פירסטנברג, אולה שצ'ור... ועוד ועוד.
    ההשתלחות בירלובה היא מכוערת פי-כמה, כאשר מייחסים לליהוקה המוצדק והראוי, מניעים פוליטיים כאלה או אחרים. ירלובה היא "נטע זר", ממש כשם שאתה והוריך והורי-הוריך, הם נטע זר במרחב השמי-ערבי של המזרח התיכון. כמעט כולנו, מלבד מעטים שבמעטים, הגענו מארצות זרות במהלך מאה חמישים השנים האחרונות.
    הליהוק של שחקנים עולים מוכשרים כמו ירלובה, אינו "קריצה" לקהל רוסי, אלא מעשה מבורך וחשוב.
    והביקורת שלך מבישה, ונגועה בשנאת-אחרים קיצונית במיוחד. ושמא צרם לך גם צבע עורה הכהה של רות אסרסאי? או שהיית מצפה מהקאמרי ללהק רק שחקנים אשכנזים, חילונים, דור שלישי בארץ, בגילאי 21-49, כדי שתוכל להכתיר אותם כ"להקה מושלמת" על-פי כל חוקי טהרת הגזע?

  •   מישהו פה ממורמר?  (לת) ציף
    • 20:16
    • 14.07.12

  •   הסכמה והסתייגות עלית
    • 11:27
    • 15.07.12

    מסכימה עם רוב דבריך. ברשימת השחקנים המצטיינים לא הייתי מכניסה את יוסי קאנץ ואת אורי רביץ. הסצינות בהן היה להם תפקיד משמעותי היה חלשות במיוחד!

04 ריצ׳רד ה 3 בקאמרי שלמה
  • 22:29
  • 14.07.12

הארוע הבימתי הזה היה מרגש בדרגה עילאית. תרגום מעולה ופרשנות יצירתית של הבמאי עם ביצוע ייחודי של השחקנים. דרמה שייקספירית אשר מראה שוב שע״י פרשנות מקורית וצוות ייחודי אפשר להתעלות ולחדש גם חומר גלם בן מאות שנים. מצויה כאן דרמה אישית, פסיכולוגית, פוליטית וחברתית בעוצמה של ״10 בסולם ריכטר״ בסיום, לא רציתי לעזוב את האולם.ברצוני לציין שראיתי הרבה הצגות שקספיריות בביצועי מיטב התיאטרון האנגלי והישראלי אך לא זכור לי ארוע ברמה ובייחוד הזה. 

05 צעקות ופאתוס איה מאור
  • 09:34
  • 15.07.12

הביצוע של ריצרד ה 3 משתפר לעומת ה 2 .לפחות אפשר להבין את מה שאומרים השחקנים . חבל שמנעד הקולות של חלק מהם מוגבל. אני מתקשה להבין את ההתפעמות מירלובה כאליזבט. היא מזכירה את רובינא במקרה הטוב . רוב הזמן אי אפשר להבין בכלל מה היא אומרת. והקטעים הקומיים, חסרי חן ובלתי אמינים. וכן, איתי טיראן נפלא.....

06 שחקנים מעולים, טובים, בינוניים וחלשים נילי
  • 11:22
  • 15.07.12

נהניתי לצפות בשתי ההצגות (ריצ'רד השני והשלישי). עם זאת קשה שלא להגיב לביקורת ולומר שהבעיה שבולטת בהצגה היא הפער הגדול בין השחקנים. מצד אחד שחקנים נפלאים כמו טיראן, רותי אסרסאי, גורנשטיין, ואלה המשחקים בתפקידי דוכס יורק, דוכס בקינגהם, סר קטסבי, אדוארד ה-4, מצד שני - השחקנים בתפקידי הנרי ריצ'מונד (כמה חבל שהוא זה המסיים את ההצגה), רוזן דרבי, וכן - אפילו המלכה אליזבת, שמילותיו של שקספיר הן כחצץ על שפתיהם. ושוב, למרות הכל - ממש תענוג!

07 רקוויזיטים. מוסיפה תגובה.
  • 20:08
  • 15.07.12

אתיחס רק לאספקט אחד ויחיד בהצגה, הרקוויזיטים אותם נושא ריצ'רד השלישי על גופו.
ובכן ריצ'רד נכה. לנכות שלו יש כנראה חלק לא קטן בהיותו אדם ציני ומרושע עד אימה. אדם נכה יכול להיות מר נפש ורע לב אך את האינסטרומנטים אותם הוא נושא כל גופו עקב נכותו הוא ינסה להסתיר. (אני יודעת. תאמינו לי.) מר טיראן שהוא שחקן מחונן ללא כל ספק לא התווכח כנראה מספיק עם הבמאי כיוון שאני מאמינה שלו הוא היה מביים את ההצגה המראה החיצוני היה שונה. יש להסתיר ולהסתיר היטב. לא לנופף בחגורת המילווקי שישינתה את יעודה ובסד שנלבש על הבגד. האביזרים האלה אם בכלל צריכים להיות מתחת לבגד. לא מעליו. מבנה נפשי כמו של ריצ'רד לא מנופף בדפקטים שלו. נכון בחלקם הוא אפילו גאה. אבל לא בנכות.
ולשנות את התנועה. לא יתכן שאדם נכה יקפץ וידלג בקלילות ובאלגנטיות כפי שקורה על הבמה, גם כשבירכו נתונה בסד. הוא מוגבל. והתנועה גם היא חייבת להיות מוגבלת. טיראן עושה מאמצי-על להמשיך להיות קל כאיילה גם עם המגבלות הפיזיות שהלבישו עליו.
במקום אותו הסד הייתי מוסיפה עקב בסוליית הנעל בן כ-10 סנטימטר בתוך המגף דבר שיצור צליעה טבעית ולא מלאכותית. במקום הפסאודו מילווקי הייתי מוסיפה גבנון באותו הצד שבו נמצאת הרגל הארוכה יותר. זו שהוסיפו לה סוליה. חשוב לחבר בין מצבו הגופני להתנהגותו. לא די בלגלוג הילדים בהתחלה. הדבר חייב להיות קשור לאורך כל ההצגה. ואם אין אפשרות-אז לפחות להסתיר את המילווקי והסד בתוך הבגד. לא לנפנף בהם. הם נראים זרים, כמו דגל לנופף בו.
תראו לי נכה אחד שלובש את הפרוטזה מעל למכנס?

08 המבקר הבינונינ תפס תפקיד  (לת) שם טוב חיים
  • 07:21
  • 19.07.12

פעילות
המלצות
פרסומת