11:41
הצגה זו, המשלימה את פרויקט הריצ’רדים של התיאטרון הקאמרי - הכולל גם את “ריצ’רד השני”, באותו בימוי, עם אותה להקה ואותו שחקן בתפקיד הראשי - משלימה גם את הרושם שמדובר בניצחון שייקספירי גדול שבו השלם גדול מסך מרכיביו, וכל אחד מהמרכיבים הרבים ראוי לתיאור מפורט. אין למעשה סיבה לחבר את שני המחזות האלה לפרויקט אחד, מלבד הסיבה היחידה שבגללה ראוי לעשות ולראות תיאטרון: שיש קבוצה של יוצרים הרוצים ומסוגלים להתמודד עם יצירת מופת דרמטית ברמה שלה, בלי תירוצים והנחות, ולשאוף למקסימום, וגם ליהנות מהתהליך.
וכאן יש כאלה בכמויות, ובגלל קוצר היריעה אסתפק רק באזכורים, מבלי לומר את המובן מאליו - ששייקספיר הופך את מי שנוגע בו לטוב יותר. מאיר ויזלטיר העניק למחזה לבוש עברי נאמן שמביא בחשבון את פי השחקן ואוזן הצופה, ולכן זו הצגה שהטקסט שלה, על יופיו, מובן היטב; ארתור קוגן הבמאי והמעבד מצא בכל אחד מהמחזות לחוד ובשניהם יחד את הגישה הדרמטית והצורנית המשרתת אותם, את השחקנים והקהל. כאן, בסיפורו של המלך הנבל הנכה חולל קוגן “ריצ’רד הורור שאו”, בבגדים “מודרניים”, כשהוא מסגנן את קטעי האימה בהגזמות קומיות פרועות (ומנצל היטב את יכולותיו האופראיות והמוסיקליות של אלי גורנשטיין, שבתפקיד ג’יימס טירל כמעט גונב את ההצגה בתמונות הרציחות).
איתי טיראן ב"ריצ'רד השלישי".
צילום: דניאל קמינסקי
אם ב”ריצ’רד השני” הבמה הייתה קופסה אפורה, כאן נחשפים הפיגומים מאחוריה, כאילו מנגנון השלטון הפוליטי נחשף במערומיו. ולרשותו של הבמאי עומד כאן, כמו בהצגה הקודמת, אנסמבל מעולה, שחבריו מאפשרים זה לזה עבודה מפרה ביצירת תפקידים וחיים על הבמה.
למעשה כל אחד כאן ראוי לאזכור ומחמאה: אביהוד תדהר בתפקיד אדוורד, יוסי קאנץ כסטנלי לורן סביר כנסיכה אליזבת, ערן מור כריצ’מונד, וטל ויס, גיל ויינברג, ליאור חקון או גיא אלון בתפקידי הרוזנים.
ומכאן צריך לעבור לתפקידים ה”בשריים” המעולים: אורי רביץ כקלרנס, קרבן השווא, אלון דהן כהסטניגס, שר החצר, דודו ניב המצוין כבקינגהם וכמובן יוסי גרבר המאציל מנוכחותו ללהקה הצעירה הזאת בתפקיד כפול של המלך אדוורד וראש העיר.
והנשים: מרים גבריאלי הוותיקה בתפקיד מרגרט, הלנה ירלובה בתפקיד המלכה אליזבת, שבמונולוג בחלק השני מלמדת שיעור גדול במשחק, ורות אסרסאי המדהימה בתפקיד ליידי אן.
אה, כן, וגם איתי טיראן: אחרי שב"ריצ’רד השני" היה הולל יפהפה ונפש מיואשת ושבורה שמרגשת עד בלי די, כאן הוא הולך לקצה השני בדמות מעוותת וגרוטסקית, סטנד-אפיסט שטני בחלק הראשון, בטור-דה-פורס של יכולות, כדי לחלץ מתוכו אימה בעלת עצמה שטנית בחלק השני.
התיאטרון הקאמרי איפשר את המבצע הייחודי הזה, שאני לא נלאה מלשבח אותו.
התיאטרון הקאמרי מעלה את "ריצ’רד השלישי" מאת ויליאם שייקספיר. תרגום: מאיר ויזלטיר. תפאורה: ערן עצמון. תלבושות: ארנה סמורגונסקי. עיבוד ובימוי: ארתור קוגן.
הוספת תגובה
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
