11:40
מי יכול להביא מוסיקה קלאסית ליותר מ-2,500 איש, בערב קיץ מהביל? גיל שוחט יכול. הנוסחה: תוכנית מעורבת. מחצית ראשונה: שאנסונים ושירים צרפתיים (אדית פיאף, שארל אזנבור וכיו"ב); מחצית שנייה: הקונצ'רטו לכינור של סיבליוס. למיטב זיכרוני, המחצית השנייה היתה אמורה לכלול גם את הקונצ'רטו לפסנתר ק' 595 של מוצרט עם שוחט עצמו כמנצח וכסולן. בפועל החלק הזה בוטל, בלי שום הסברים.
אז הנה זר השבחים ולצדם הסתיגויות. 1. ארגון: כאירוע חינמי לתושבים, הקונצרט בפארק הרצליה הוא מתנה מענגת ומרחיבת דעת: כמה אנשים מקרב אלפי הנוכחים אתמול בפארק מכירים את הקונצ'רטו של סיבליוס? עוד יצוין כי הגישה אל הפארק קלה, האתר רחב ידיים וירוק, אלפי כיסאות הפלסטיק נוחים (אפשר לומר "מפנקים"). 2. הזמרת טילדה רג'ואן היא אמנית מקרינה סימפטיה, בעלת הומור, שולטת בחומר. הדיאלוגים שלה עם שוחט בתפקיד המנחה היו קלילים, חילופי חיוכים של ערב קיץ. שוחט חזר ותיאר את רג'ואן כ"אשה שכל כולה רגש, כולה אהבה", היא השיבה תודות מלבבות אל חיקו. השירים שרג'ואן הגישה לא יכולים להחטיא, ונהניתי במיוחד לשמוע את "מקהלת העבדים" של ורדי מפיה, עם התזמורת. ריענון מתבקש למוסיקה השחוקה הזאת.
3. ההסתיגות שמורה לבחירת הקונצ'רטו של סיבליוס. היצירה הנהדרת לא התאימה לנסיבות, היה אפשר לדעת זאת מראש. היא ארוכה, מאתגרת יתר על המידה (רבים נראו נוטשים לאחר דקות אחדות), אינה מתאימה להשמעה ברמקולים אדירים תחת כיפת השמיים. הסולן נתאי צרי הוכיח אמנם שהוא יכול ליצירה הווירטואוזית ונשמע טוב למדי (אף כי אין זה הוגן לשפוט ממש את ביצועו, בתנאים כאלה), אבל הצלילים שבקעו מהתזמורת היו - אם לומר זאת בעדינות - רחוקים מלספק הנאה חושנית כלשהי.
קונצרט ערבית בפארק הרצליה. גיל שוחט מנצח על תזמורת סימפונט. סולנים: הזמרת טילדה רגואן, הכנר נתאי צרי. מוצ"ש 11.5
גיל שוחט.
צילום: עמית גושר
הוספת תגובה
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
