לדעתי, התיאטרון הקאמרי, המחזאי אילן חצור והבמאי אלון אופיר, וכמובן צוות שחקני הצגת “קיזוז” צריכים לקבל את פרס היצירה הציונית. הם מצליחים לגרום לקהל של ישראלים שעוד מעט ילכו להצביע, אולי על הפצצת איראן, ואולי על פירוק הרשות הפלסטינית, ואולי על כניסה מחודשת לעזה, לשכוח מכל הזוטות האלה ולצחוק עד אובדן חושים במשך כשעה וחצי.

ולא רק זה: במציאות שבה אנחנו רואים בטלוויזיה מדי יום ביומו חברי כנסת אומרים דברים שקשה לשמוע, התיאטרון הקאמרי מציג אותם לפנינו כטיפוסים מגוחכים וחביבים שהמציאות שלהם היא פארסה שנעה בין חדר המיטות לבית השימוש. עיקר העלילה - ואני לא מגלה כאן סודות - היא רומן בין חברת כנסת שמאלנית אלמנה וחבר כנסת נשוי מראשי ההתיישבות בגדה, והכל על רקע הצבעה גורלית על פינוי ישובים. בעלילה יש לנו גם חבר כנסת ערבי מטומטם ושתיין, אשתו המתנחלת של הנואף, שגם מוכנה לחתום על פינוי-פיצוי, עוזרים פרלמנטריים משני הצדדים ועוד.

נכון שיש בעלילה סממני מציאות, אבל ההצגה אומרת לקהלה: תראו, הם בסך הכל לא מזיקים, מה גם שעל פי העלילה הכנסת שבהצגה מצביעה על פינוי ישובים. כלומר ההצגה גם מסיחה את דעת הקהל מעניינים חשובים, וגם מציגה לו שקר כפול: נציגיו בכנסת כן מזיקים, ולצערי הרב - ואני יודע שאני במיעוט - אין הרבה סיכוי שכנסת בישראל תצביע אי פעם על פינוי. אפילו לא בצחוק.

מי שנכנס למיטה עם שמאלנים, ימצא את עצמו עם ערבים. שמואל וילוז'ני (מימין) ואבי טרמין. צילום: יוסי צבקר

אני מניח שיגידו לי שאני לא מבין בבידור, ורציני מדי, ושעלי להעריך את עבודתם המקצועית של המחזאי, הבמאי והשחקנים ולא לעסוק בפוליטיקה. אז נכון, הם עשו מלאכה מקצועית, ושמואל וילוז’ני מצחיק, ולימור גולדשטיין חביבה, ואודיה קורן מאופקת, מה שבהחלט תורם לאפקט, ויואב לוי נמרץ. לצערי שאר השחקנים, כמו בקומדיות בידור ישראליות, צעקנים ומוגזמים. הם עשו את מה שאמרו להם לעשות, עניינים חברתיים ופוליטיים הם לא באחריותם, ובוודאי יציגו את זה בהצלחה גם באריאל ובחברון.

כשאני אומר שזה לא כשר אני מתכוון לכך שבהצגות כאלה חוטא תיאטרון ציבורי לחובתו לעמת את קהלו עם אמנות ועם מציאות. הוא מטמטם את החושים ומטשטש נושאים חשובים וכואבים. כשאני אומר שזה מסריח, הרי שזה בגלל שבחלק ניכר מההצגה מתרוצצות השחקניות בין בית שימוש לבית שימוש.

התיאטרון הקאמרי מעלה את “קיזוז” מאת אילן חצור. בימוי: אלון אופיר. תפאורה: יוסי בן ארי. תלבושות: אורן דר. תאורה: יחיאל אורגל