למה לא לכתוב באופן כן? המקהלה היפנית מרתקת, המקהלה בערבית משחקת מצויין בכל מה שקשור לשירה ומבע, לא כל כך זזה בצורה מתוזמרת. המקהלה הישראלית פשוט מעוררת צער, שירה חלשה, משחק מבולגן, מבע אפסי, נראו כמו מקהלת בית אבות שאיבדה את דרכה.

• הגב לתגובה זו
• סגור

האמת, פשוט משעמם. הצגה ארוכה ביותר (שעתיים וארבעים וחמש דקות!) בגלל החזרה המשולשת על כל דבר. העלילה לא נוגעת ברגשותיו של הצופה, אפילו ברגעים הטרגיים ביותר. נראה לי שמשהו מלפני אלפי שנים, זה טו-מאצ'. כמו הספרים שהכיתוב בכריכה האוחורית מפתה אותך לקרוא, אבל תכל'ס, הספר עצמו לא מתעלה לרמות של הביקורת, או במקרה זה, ההצגה לא מגיעה לקרסולי היומרה והיוזמה, כמו שהנדלזלץ בעצם אומר באנדר-סטייטמנט.

• הגב לתגובה זו
• סגור

אכן המקהלה הישראלית הורכבה ברובה משחקניות שמעבר לשיא ובגיל לא מתאים.מקרב הלא יפניות אולה שור סלקטר וראודה היו טובות מאוד ליוקו וואו ששחקה את הלנה יש יופי מסנוור,והשחקנית היפנית הראשית היתה נפלאה.

• הגב לתגובה זו
• סגור

בימים טרופים כשאנחנו מוקצים מכלל אומות העולם שיתוף פעולה עם היפנים מבורך ביותר.זה בערך הדבר החיובי היחידי שיש לי להגיד על השיעמום המיושן ולעיתים מביך שראיתי אתמול. זה מתחיל בתרגום חסר הפיוט ומסתיים במשחק רע של הצוות הישראלי והערבי.קשה להביע דעה על היפנים כי לא ממש מבין בזה. שלוש שעות מיותרות עם כמה אפקטים יפים. חבל וכואב שבזמן שהתיאטרון הישראלי חוסך כל פרוטה על מנת לשרוד מבזבזים כאן על כלום.

• הגב לתגובה זו
• סגור

• הגב לתגובה זו
• סגור

• הגב לתגובה זו
• סגור

ראיתי לפני חודש-חודשיים, להקה מכובדת, פרס גדול ו - ההפקה הייתה מזעזעת, הקבה (האמריקאית) הייתה פטתית במובן הלא רצוי של המילה, קסנדרה היפנית נראתה כמו פרודיה, וה"טקסים" שהם ניסו לעשות היו פשוט מבישים. המחזה עצמו מדהים (כמו גם גרסתו של חנוך לוין למחזה)

• הגב לתגובה זו
• סגור

החזרות על הטקסטים בקטעי המקהלה אמנם מייגעות ומעקרות את ההתרחשות הדרמטית, אבל הם גם משאירות הרבה זמן להתבוננות ומחשבה. הבחירה לחזור על קטעי המקהלה בכל אחת מהשפות נועדה, אולי, להדגיש את האוניברסליות של האסונות ותחושות האבל שחשות הנשים, אבל כשרואים את אותו הטקסט מבוצע שלוש פעמים בשלוש דרכים שונות, תשומת הלב מושקעת באופן טבעי בהבדלים הקטנים שבין הביצועים.

במשך ההצגה, המקהלה מתבקשת להציג טווח רגשות מצומצם ומוגדר מאוד - אבל וייגון, עם סטיות מזדמנות לכעס וטירוף. כתוצאה, קטעי המקהלה החזרתיים הפכו לאחר זמן מה, עבורי, לבחינה של רגש הייגון, וההבדלים הבינ-תרבותיים באופן ההצגה שלו. לתחושתי, ההבדלים שהורגשו בין המקהלות לא נבעו רק מרמות אנרגיה או מחויבות שונות של השחקניות השונות, אלא ממש מגישות שונות שכל מקהלה גיבשה לעצמה בתהליך היצירה (לאחר ההצגה שוחחתי עם אחת משחקניות המקהלה מאחורי הקלעים, והיא סיפרה שהבמאי סיפק להן רק הנחיות מינימליות וביקש שינסו רק להביא לפרונט את החוויה שלהן ואת התרבות שלהן).
הצופים נחשפים לדימוי של האבל כפי שהוא נתפס בכל אחת מהתרבויות, וההבדלים מרתקים. היפניות מציגות פיזיות רבה, תיאטרליות, זעקות שבר, שפת גוף חדה ונוקשה. הערביות מבטאות את הכאב דרך זעם עצור, עוצמה, פנים חתומים שמסתירים סערה גדולה, תחושה של אלימות מרוסנת. הישראליות לא הצליחו למצוא ביטוי ייחודי, ההרגשה שמתקבלת מהן היא של בלבול ואינ-אונות. איזושהי קהות רגשית נוכח האסון.

כמובן, יכול להיות שכל זה היה רק תוצאה של הליהוק, והשחקניות שנבחרו חסרו את האנרגיות הדרושות לפרפורמנס מהסוג הזה, אבל מעניין יותר לחשוב על דימוי האשה המקוננת בתרבות הישראלית, האקט של האבל. נדמה לי שבחברה הישראלית קיימת רתיעה מטקסיות של אבל. פריקת הרגש הקתרטית אינה חלק מקובל מהתהליך, והתגובה הסטנדרטית היא הפנייה של הרגשות כלפי פנים, והמנעות מהצגתם כלפי חוץ. כתוצאה, כשיש נסיון להחצין ולהקצין את הרגשות האלה, כמו בהצגה, אין בנמצא מאגר של מחוות תרבותיות שאפשר להשתמש בו והתוצאה מרגישה דלה ומעוקרת.

בכל אופן, היה מעניין לחשוב על זה. הופתעתי גם מהפרוגרסיביות של המחזה, שלי זו הייתה חשיפה ראשונה אליו. אני לא יודע אם אוריפידיס התכוון לזה, אבל כשמסתכלים על המחזה מנקודת המבט מודרנית, כל היחס שהלנה זוכה לו במחזה הופך לביקורת מגדרית מרתקת. הנשים האבלות מקבלות את הרמיסה שלהן תחת מכונת המלחמה הגברית כתגובה ראויה להפרה של סדרי העולם על ידי הלנה, שבגדה בהגדרות תפקידה כאשת איש. הסצנה בה נשות טרויה והקבה עושות יד אחד עם מנלאוס, הכובש המחריב של טרויה, נגד הלנה, שנתפסת בעיניהן כאויב האמיתי, הייתה המעניינת ביותר במחזה בעיניי. אני לא יודע אם אוריפידס התכוון שהמסרים האלה יופיעו במחזה, אבל אם כן, זה מדהים.

בקיצור, נהניתי.

• הגב לתגובה זו
• סגור

מדובר בעוד נסיון עלוב לחבר בין מזרח למערב... שבסופו של דבר רק יוצר נזק ומסר של פילוג וחוסר הזדהות. כישלון צורם

• הגב לתגובה זו
• סגור

או לכאלה שהם "סופר תרבותיים", ומוכנים לקלוט כל זבל שזורקים עליהם.
זוועה של כמעט שלוש שעות

• הגב לתגובה זו
• סגור

Life is short, and this article saved valauble time on this Earth.

• הגב לתגובה זו
• סגור