טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עד הסיגריה האחרונה: בעקבות הסופר איטאלו סבבו

הוא נחשב למי שהקדים את זמנו ומשווים אותו לקפקא ולג'יימס ג'ויס, חברו. מסע לטרייסטה שבאיטליה, שם יחגגו היום 150 שנה להולדת הסופר היהודי

תגובות

"החיים אינם יפים או לא יפים, החיים הם מקוריים". המשפט המפורסם שכתב איטאלו סבבו בספרו "תודעתו של זנו" (הוצאת כרמל, תרגום גאיו שילוני ואריאל רטהאוז), נאמר כדי לעודד אדם ששרוי במשבר עמוק וטוען בתוקף ש"החיים הם אכזריים וקשים". כאשר מתבוננים במשפט הזה היום, כ-90 שנה לאחר שנכתב, הוא עוזר להבין טוב יותר את קורותיו של מחברו - אחד מגדולי הסופרים האיטלקים במאה העשרים.

כמה שורות אחר כך מוסיף זנו קוזיני, גיבורו של סבבו, "די לזכור את כל מה שאנו, בני האדם, מצפים מהחיים, והחיים כבר נראים כה מוזרים שקל להגיע למסקנה שהאדם, אולי הוכנס לתוכם בטעות ואינו שייך לכאן". המשפט הזה מתאר היטב את חייו של סבבו, שעזב את הספרות לחלוטין וחזר אליה רק כדי לחבר חמש שנים לפני מותו יצירת מופת מופלאה.

היום יציינו בטרייסטה שבצפון-מזרח איטליה, עירו של סבבו, 150 שנה להולדתו. איטאלו סבבו היה השם הספרותי שבחר לעצמו הקטור, אטורה או אהרון שמיץ, יהודי שנולד ב-1861 והמיר את דתו לנצרות לפי דרישתה של אשתו. גם היא אמנם באה ממשפחה ממוצא יהודי, אבל הנצרות נחשבה בעיניה לאמונה האמיתית ועקשנותה גררה את שמיץ-סבבו להמרת הדת, לה לא ייחס חשיבות גדולה.

print-image-1.1594923-1
באדיבות מוזיאון סבבו, טרייסטה

עקשנותה של אשתו, ליביה ונציאני, נחשבת כיום גם אחת הסיבות המרכזיות לכך שסבבו לא כתב מאומה במשך 25 שנים. למרבה המזל הקריירה הספרותית שלו ניצלה ברגע האחרון עם פרסום "תודעתו של זנו" ב-1923. בסוף המאה ה-19 אמנם פירסם סבבו שני ספרים שנתקלו בהתעלמות גורפת מצד המבקרים והקהל ("חיים", ו"זקנה" בהוצאת כרמל בתרגום אריאל רטהאוז. "זקנה" זכה ב-1961 גם לגרסה קולנועית בכיכובה של קלאודיה קרדינלה), אך לאחר מכן החליט לשנות את אורח חייו, לשאת את ליביה, בת למשפחה עשירה ומבוססת לנהל חיים בורגניים למופת. הוא עזב את רוב חבריו הבוהמיינים, השתלב בניהול המפעל של חותנו, חדל לכתוב והקדיש את מיטב שנותיו לשכלול היכולות המסחריות שלו. את "תודעתו של זנו" פירסם והפיץ, בדיוק כמו את שני ספריו הקודמים, על חשבונו הפרטי.

סבבו פיתח מעט מאוד ציפיות עם צאתו של הספר לאור. קל לשער שגורל "תודעתו של זנו" היה דומה לשכחה ולהתעלמות לה זכו הספרים הקודמים. אלא שידידותו והערכתו של ג'ימס ג'ויס, תושב טרייסטה במשך 14 שנים, אחד מגדולי הסופרים בעידן המודרני ובעל טעם ספרותי משובח, השפיעה הפעם על מהלך העניינים. סבבו, שחלק מעסקיו התנהל באנגליה, היה תלמידו של ג'ויס כאשר האחרון בא לעבוד בטרייסטה כמורה לאנגלית. בין השניים התפתחה ידידות חמה וג'ויס שקרא את "זקנה", ספרו השני של סבבו, והתרשם ממנו עמוקות עודד אותו לשוב ולטפח את הכישורים הספרותיים שלו.

כאשר הושלמה מלאכת כתיבה של "תודעתו של זנו" כבר שהה ג'ויס בפריס. סבבו שלח אליו את הספר החדש וג'ויס המליץ עליו בפני ידידים רבי השפעה. הוא גם טרח והפנה את סבבו למבקרים חשובים ואלה החלו לשבח את הספר המוזר והחריג הזה.

איטאלו סבבו

במרכז הספר זנו קוזיני הקשיש, שמספר על פי המלצת הפסיכואנליטיקן שלו את קורות חייו, מחפש בעקשנות אחר שלוות נפש, מצחיק עד דמעות, מלא חולשות ומגרעות ודעתו נחושה להשתפר. כל זה שובה לב בכנות, בחוכמת החיים ובחוש ההומור המופלא שבהם עמוס הספר.

כדי לציין את יום הולדתו של סבבו, אחד הסופרים האהובים עלי ביותר, נסעתי לטרייסטה, ברחובותיה צועדים ללא הרף גיבוריו חסרי המנוחה והנואורוטיים של סבבו. אולי בגלל המרחק שלה ממרכז איטליה, אולי בגלל האדריכלות המהודרת או השדרות הרחבות, התחושה בין בתי הקפה של טרייסטה היא שקל מאוד למצוא את גיבוריו של סבבו, גם יותר מ-80 שנה לאחר שיוצרם הלך לעולמו.

אני כינור

ד"ר ריקרדו צ'פק, אינטלקטואל איטלקי צעיר, מנהל בטרייסטה מוזיאון עירוני קטן ומעט מוזר. המוזיאון מוקדש לשני סופרים - סבבו וג'ויס. לכל אחד מהם מוקדש חדר אחד ולצדם חדר קריאה וספרייה שכתביה עוסקים בשני הסופרים. צ'פק מסביר את ההצדקה לקיומו של המוזיאון הכפול בכך שמדובר בשני סופרים שקשורים מאוד זה בזה ובעיר טרייסטה. במשרדו של צ'פק תלויה מפה גדולה של העיר ועליה מסומנות עשרות תחנות בחיי הסופרים. רבות מן הנקודות האלה מייצגות בתי קפה בעלי מסורת ארוכה ומפוארת, חלק מגאוותה של טרייסטה.

צ'פק מודה שהחדר של סבבו במוזיאון מוצלח יותר כיוון שיש בו כתבי יד וחפצים רבים שהיו שייכים לסבבו ולבני משפחתו. לצערו אין בידי המוזיאון כתבי יד מקוריים של ג'ויס. המסמכים היחידים שמוצגים במוזיאון בכתב ידו של ג'ויס הם מכתבים שכתב לסבבו לאחר שעזב את העיר. המכתבים האלה, מסביר צ'פק, מעידים היטב על הידידות העזה ביניהם. "זאת היתה ידידות מוזרה. סבבו היה מבוגר מג'ויס ב-21 שנים. אבל ג'ויס היה מוכר ומקושר הרבה יותר מידידו המבוגר. הצעיר היה במובנים רבים מורו של המבוגר".

לדעת צ'פק, אפשר לומר היום שהיחסים האלה הביאו הרבה תועלת לשניהם. סבבו העשיר הלווה כסף לג'ויס שהיה מרושש כמעט לחלוטין בכל התקופה שהתגורר בטרייסטה. סבבו גם סיפק לג'ויס דמות של יהודי מבוסס שאפשר לכתוב עליה. בליאופולד בלום, גיבור "יוליסס" יצירת המופת של ג'ויס, יש לדברי צ'פק לא מעט מאפיינים שהמחבר שאב מידידו היהודי, איטלקי-גרמני. בתמורה, ג'ויס לא היסס להושיט יד לעזרת סבבו כאשר יצא "תודעתו של זנו" לאור.

השיחה עם צ'פק נערכת ליד המוצג האהוב עליו במוזיאון - הכינור של איטאלו סבבו. הכינור הזה מוזכר גם לא מעט פעמים בספרו על זנו. הגיבור מנגן בו, אבל לא מיטיב לעשות זאת ומבטיח, כמו בכל התחומים האחרים, להשתפר. שיפור עצמי הוא אחד הנושאים החביבים על סבבו וזנו גיבורו מקדיש לו זמן רב ומחשבה בלתי פוסקת. התוצאות לעתים משעשעות עד דמעות.

print-image-1.1594924-2
משה גלעד

צ'פק לא רואה בדמות של זנו או בכתיבתו של סבבו מאפיינים יהודיים במיוחד. בעבורו זה סופר חשוב מתחילת המאה ה-20, שמציג לעולם דף חדש בספרות האיטלקית. "זה האנטי-גיבור הראשון שלנו", מסביר צ'פק. "השאלה אם הוא יהודי פחות חשובה בעיני. הוא בן אדם. הוא אנושי וזה מה שחשוב. נכון, הכינור גם הוא כלי יהודי, אבל זה קצת פחות מעניין".

למוזיאון שמנהל צ'פק יש לדבריו כמה מטרות - הוא מציג את סבבו וג'ויס בפני הקהל הרחב, מחזק את הקשר שלהם עם העיר ומעודד לימוד ומחקר אקדמי של היצירות. היום, יום הולדתו של סבבו, תיפתח במוזיאון תערוכה מיוחדת שנקראת "- US אולטימה סיגרטה" (הסיגריה האחרונה, שהיא מוטיב חוזר ומזוהה מאוד בכתיבה של סבבו). אחד הפרקים המשעשעים ביותר ב"תודעתו של זנו" מוקדש למאמציו של זנו להפסיק לעשן. כל תאריך מיוחד, יום הולדת, ראש שנה או תאריך עגול משמשים אותו כעוגן לעוד הפסקת עישון, שקורסת בקול רעש גדול כמה דקות או כמה שעות לאחר מכן. לשיא מגיעים הדברים כאשר זנו כולא עצמו במוסד גמילה מחמיר ובורח משם שעתיים אחר כך, לאחר שהשקה לשוכרה את הסוהרת הקשוחה שמונתה להשגיח עליו.

אחד האירועים הבולטים בחגיגות יום ההולדת של סבבו בטרייסטה יהיה קונצרט חגיגי במהלכו ינגן כנר ידוע בכינור שלצדו אנו עומדים. את התוכנית המלאה של אירועי 150 שנה להולדתו של סבבו אפשר למצוא באתר www.150svevo.it.

ד"ר אריאל רטהאוז, מתרגם ספריו של סבבו לעברית ומרצה בחוג ללימודים רומנו-לטיניים באוניברסיטה העברית, אינו מסתיר את שמחתו על כך שהסופר האהוב עליו זוכה בהתעניינות. רטהאוז רואה בסבבו איש גבול. הוא נולד בטרייסטה שלא היתה אז איטלקית ולא גרמנית וזה השאיר אותו בשוליים. "אילו היה כותב בגרמנית, שבה שלט היטב, היה תופס מקום מרכזי הרבה יותר בתודעה הספרותית האירופית", מסביר רטהאוז. לדבריו, האיטלקית של סבבו מוזרה. מגושמת, כלל לא ספרותית לפי הנורמות שהיו מקובלות בזמנו. על סף האי-תקניות מגדיר זאת רטהאוז.

חלק מן הטענות שהועלו כנגד סבבו היו שהוא מוצא חן בעיני זרים, שקראו אותו בתרגום. בעיני רטהאוז יש לקשור את יצירתו של סבבו בעיקר לקפקא ולג'ויס. גם הוא, כמותם, הקדים את זמנו, בייחוד בסביבה האיטלקית. "תודעתו של זנו" הוא בעיני רטהאוז רומן מודרניסטי במלוא מובן המלה, כולל הדמויות והטכניקה. אין בספר התפתחות עלילה מקובלת, הפרקים בו-זמניים ומאורגנים לפי נושא ולא לפי התקדמות עלילתית.

ג'ויס אמנם ביקר בחריפות את הבורגנות השבעה של משפחת שמיץ-סבבו, אבל לא הסתיר את הערכתו לכתיבתו ולספריו של ראש המשפחה. סבבו, מסביר רטהאוז, גם היה בין הראשונים שהתעניינו בפסיכואנליזה. הוא קרא את כתבי פרויד ואפילו טופל במשך זמן מה אצל פסיכואנליטיקאי מתלמידיו של פרויד שעבד בטרייסטה, אבל ככל הנראה לא התייחס לטיפול זה ברצינות יתרה.

פאולה אלזטה, ד"ר לאמנות ומדריכת תיירים, שעורכת לי סיור מקיף בעיר בעקבות איטאלו סבבו, מספרת שיש אגדה מקומית על כך שסבבו בדה מלבו חלומות משעשעים וסיפר אותם למטפל שלו במהלך הפסיכואנליזה רק כדי לבחון איזה מסקנות יוסקו ואיזה פתרונות יצירתיים יציע לו המטפל. אלזטה מצביעה במהלך הסיור על כמה בתים שבהם התגוררה משפחת שמיץ-סבבו, אבל מסבירה שהבית שבו נולד סבבו ובו חי במשך תקופה ארוכה נהרס מזמן ובמקומו נבנה בניין גדול וחסר חן.

שיטוט ברחובות העיר מאפשר לנסות ולשחזר רבות מן הסצינות של סבבו. הטיילת לאורך חוף הים היא עדיין אחד ממקומות המפגש העיקריים בטרייסטה. במקום אחר אנו חוצים גן ציבורי קטן שמזכיר בדיוק את הגן שבו נפגש זנו עם אהובתו. אלזטה מסבירה שקל יותר להשוות את טרייסטה לערים אוסטריות או גרמניות מאשר לערים איטלקיות. יש בה אמנם אדריכלות מעניינת אבל גם חומרת סבר וקשיחות מסוימת.

מכוערת או יפהפייה?

כדי לחוש באופן הטוב ביותר את אווירת תחילת המאה ה-20 מציעה אלזטה שנשתה קפה ב"סן מרקו" הוותיק. מעבר לפינה ניצב בית הכנסת הגדול של טרייסטה ובבית הקפה, שחווה לא מעט שיפוצים, יושבים תושבי טרייסטה, קוראים עיתונים ומדברים. דרוש מעט מאוד דמיון כדי להניח ששני הגברים שמסתודדים בשולחן הפינתי הם ג'ויס וסבבו.

כאשר אני מבקש מרטהאוז לערוך השוואה בין זנו הבדיוני לסבבו הממשי הוא מסתייג ומסביר שנוטים לעשות את החיבור הזה בין הדמות למחבר בקלות רבה מדי. הפיתוי קיים כמובן אבל גם ההבדלים גדולים. חשוב לזכור, מסביר רטהאוז שסבבו היה איש עסקים מצליח ונמרץ. זנו מתחזה אמנם לכזה מדי פעם אבל הוא סוחר כושל. גם בנקודה נוספת יש בעיה - תיאור אוגוסטה, אשתו של זנו, כפוזלת ומכוערת משעשע כיוון שליביה, אשתו של סבבו, זכתה למוניטין של יפהפייה מרשימה ודומיננטית. כך היא גם נראית בצילומי המשפחה שמוצגים במוזיאון.

איטאלו סבבו
משה גלעד

הנושא היחיד שרטהאוז מסכים שהיה ביוגרפי ואותנטי לחלוטין הוא נושא העישון. "דמותו של זנו נבנתה כמין אלטר-אגו" מסביר רטהאוז, "זה כפיל שמגלם תכונות מסוימות של סבבו ומוציא אותן החוצה". לגבי יהדותו של סבבו מסביר רטהאוז שהמחבר אמנם לא הזכיר כמעט את יהדותו, אבל בדיוק כמו אצל פרשני קפקא, יש הקוראים את ספריו, בייחוד את "זקנה", כתיאור של מצב יהודי.

על אחד הקירות במוזיאון סבבו בטריאסטה תלוי הסכם שערך סבבו עם ליביה אשתו. ברשימה ארוכה הוא מונה בפניה איך הוא מצפה ממנה לשפר את חייו. שיפור הרי תמיד דרוש בחיים המקוריים שכולנו מנהלים. בין היתר מופיעים ברשימתו של סבבו הסעיפים הבאים: עליה לבשל אוכל טעים יותר, להסכים ללדת ילדים נוספים (לזוג היתה רק בת אחת - לטיציה) ולהיות חביבה יותר לבעלה בשעה שהיא עושה את כל אלה. הוא מצדו מבטיח כמובן להפסיק לעשן.

סבבו מת לאחר שנפצע בתאונת דרכים ואושפז בבית חולים בעיירה מוטה די ליבנצה הסמוכה לטרייסטה. כאשר בריאותו התדרדרה במהירות ביקש מאחד ממבקריו בבית החולים שיניח לו לעשן סיגריה אחרונה. הוא אפילו הבטיח בהומור אופייני, מודע היטב למצבו האנוש, שהפעם זאת באמת תהיה הסיגריה האחרונה - אולטימה סיגרטה. מקורביו, המודאגים, כך אומר צ'פק, מנעו זאת ממנו. סבבו מת ב-13 בספטמבר 1928.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות