מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

מאחורי התצלום השערורייתי של יונה וולך

מהומת אלוהים חולל כאן לפני 30 שנה השיר "תפילין" של יונה וולך, ואחריו תצלום של מיכה קירשנר שליווה כתבה על אודותיה. עכשיו נחשפים תצלומים נועזים עוד יותר שצולמו אז ועדיין לא פורסמו

לפני התצלום היה השיר. באביב של שנת 1982 פירסמה יונה וולך את השיר "תפילין" ב"עיתון 77", כתב עת לשירה בעריכת יעקב בסר.

"תבוא אלי/ אל תתן לי לעשות כלום/ אתה תעשה בשבילי/ כל דבר שרק אתחיל לעשות/ תעשה במקומי/ אני אניח תפילין/ אתפלל/ הנח אתה גם את התפילין עבורי/ כרך אותם על ידי/ שחק אותם בי/ העבר אותם מעדנות על גופי/ חכך אותם בי היטב/ בכל מקום גרה אותי/ עלף אותי בתחושות/ העבר אותם על הדגדגן שלי/ קשֺר בהם את מתני/ כדי שאגמור מהר...". לאחר מכן ממשיכה וולך בהוראות ההפעלה: "הפֺך אותי על בטני/ ושים את התפילין בפי רסן מושכות/ רכב עלי אני סוסה". ואחר כך, בהיפוך התפקידים, היא מעבירה את התפילין על גופו, חונקת אותו בתפילין "המתמשכים לארך הבמה/ ובין הקהל המוכה תדהמה".

הקהל אכן הוכה תדהמה. מלבד מכתבי איום ולא מעט שיחות טלפון למערכת כתב העת, הגיע גם מכתבה של המשוררת זלדה, שהיתה בעבר ידידתה של וולך. "כשראיתי את השיר של יונה", כתבה לבסר, "חשבתי כי הלוואי ומתתי, לא אוכל עוד להחזיק ביד עיתון שהדפיס דבר כזה".

רק שנה וחצי אחרי פרסום השיר התפרסמה התגובה הזכורה מכל, הבוטה, של מי שהיתה אז סגנית שר החינוך והתרבות, מרים תעסה גלזר. היא נשאלה בראיון עיתונאי על יונה וולך והשיבה: "וולך פשוט מופרעת. בהמה מיוחמת שכותבת שיר כזה ועוד מפרסמת אותו... זה גל עכור... אנרכיה".

יונה וולך ואורי דותן (מתוך סדרת התצלומים שמעולם לא פורסמו שצילם מיכה קירשנר לראיון עם וולך, שהתפרסם ב"מוניטין", 1983)
יונה וולך ואורי דותן (מתוך סדרת התצלומים שמעולם לא פורסמו שצילם מיכה קירשנר לראיון עם וולך, שהתפרסם ב"מוניטין", 1983) . צילום: מיכה קירשנר

יגאל סרנה מתאר בביוגרפיה "יונה וולך" (הוצאת כתר), שראתה אור בשנת 1993 ובמהדורה מחודשת בשנת 2009, כי אגודת הסופרים שלחה מכתב מחאה לשרי הממשלה על דבריה של תעסה גלזר, וחבר הכנסת יוסי שריד הגיש שאילתה לשר החינוך זבולון המר בזו הלשון: "עולמה של סגנית השר שטוף מין וטרוף ערווה, מה בדעת השר לעשות כדי שהסגנית תוכל למצוא את סיפוקה המלא בעבודת החינוך?"

"תפילין". לחצו להגדלה

בשנת 1983 פורסם הראיון שקיים דני דותן, שהיה סולן להקת "הקליק", עם יונה וולך בגיליון מספר 59 של הירחון "מוניטין" (שערך אז רון מיברג). התצלום שליווה את הראיון, שצילם מיכה קירשנר, נהפך בעצמו למיתולוגי. נדמה שכיום מתחבר השיר באופן אוטומטי לתצלום ההוא של קירשנר, שגם הוא עורר שערורייה, אז וגם כ‑20 שנה לאחר מכן.

בתצלום ההוא ב"מוניטין" עומדת יונה וולך, בת 39, כשידיה מוצלבות, ואיש צעיר ועירום שראשו וידו מבצבצים מניח את זרועו לאורך גופה. הגבר הצעיר היה אחיו של דני דותן, אורי דותן, שהיה לאמן.

אבל צילומי הסטודיו שצילם קירשנר היו נועזים בהרבה. הקולנוען יאיר קדר, המצלם בימים אלה סרט תיעודי על יונה וולך, קיבל מקירשנר את סדרת התצלומים שעשה אז. התצלומים, כמו עוד גילויים חדשים, יופיעו בסרט של קדר שיראה אור בקיץ, "שבעת הסלילים של יונה וולך".

סרנה כתב בספרו על הסיבות לכך שהתצלום שנבחר היה הפחות פרובוקטיבי מבין אלה שצילם קירשנר: "כשהגיעו ההדפסות לחדר הגרפיקה של 'מוניטין' איים סגן העורך הגרפי, בחור דתי, כי יתפטר אם יבחרו בתצלום התפילין האירוטי. הם חתכו את גוף הבחור ואת התפילין ונותרה רק יד הנער על בטנה של יונה, כמין איבר שעיר".

יונה וולך ואורי דותן (מתוך סדרת התצלומים שמעולם לא פורסמו שצילם מיכה קירשנר לראיון עם וולך, שהתפרסם ב"מוניטין", 1983)
יונה וולך ואורי דותן (מתוך סדרת התצלומים שמעולם לא פורסמו שצילם מיכה קירשנר לראיון עם וולך, שהתפרסם ב"מוניטין", 1983) . צילום: מיכה קירשנר

העורכת והמתרגמת הלית ישורון כתבה על וולך באחרית דבר למהדורה החדשה של הביוגרפיה שכתב יגאל סרנה: "אמונה וכפירה, אבל לא הפקר גמור. היא הצהירה שהיא משוחררת מטוב ומרע אבל זה הבסיס: טוב ורע. ולעשות רע גם הוא ערך, בכך היא דומה לפראנקיסט: לחטוא כמו שרק אדם מאמין יכול. היא חוללה מהומת אלוהים עם 'תפילין'. אבל חרף חייה הפרועים, וככל שדמותה מתרחקת, היא מצטיירת לי כנזירה: 'אני יושבת בבית. שקט ומנוחה וכתיבה. ומעקב אחר תהליכי נפש כשאני עצמי המעבדה והמעבדן'. מעבדה ומעבדן: כי שיר הוא התנסות, לא התרגשות. היא מניחה את עצמה על השולחן ומעבירה את עצמה ניסיונות, במסרק שהולך מן החזק אל הדק".

מתוך הראיון ב"מוניטין", 1983:

"בשלב זה של השיחה מצטרף אליה מיכה קירשנר, צלם המערכת. הוא גיבש לעצמו קונצפציה על צורת הצילום שבחר בעבור וולך, אילוסטרציה צילומית ל'תפילין'. קירשנר: 'אני לא רוצה אותך בעירום, אבל אני רוצה שתתקבל תמונה של עירום'. וולך: 'לא בא לי, אני אוהבת בגדים, אני ממש מתה על בגדים. עירום צורך הרבה ניסיון, מקצועיות, תיאטרליות. האמת שהייתי יכולה להעביר את הנושא דרך הקומפיוטר שלי ותוך רבע שעה לעשות את הצילום מצוין, אבל פשוט לא בא לי'".

מיכה קירשנר, צלם

קירשנר מספר שהתבקש על ידי "מוניטין" לצלם את יונה וולך ותו לא. "בזמנו לא היה תכתיב של מה לצלם אלא רק את מי לצלם. זה היה המנדט שלי להחליט איפה, מתי וכיצד לצלם. שזה נעים מאוד, זאת פריבילגיה יוצאת מהכלל".

מיכה קירשנר
מיכה קירשנר. צילום: דניאל צ'צ'יק

הוא מספר שהכיר את כתיבתה של וולך עוד קודם לכן, "אבל ליתר ביטחון לקחתי עוד פעם את אחד הספרים ועילעלתי. השיר שקפץ מיד היה 'תפילין', התחברתי אליו בקלות רבה וגם נדמה לי שקדם לזה האירוע שבו איזו שרה מטעם מפלגת המערך כיסחה ליונה את הצורה. החלטתי לקרוא ושוב לראות איך אפשר לייצר אילוסטרציה לסיטואציה הזאת. לפני כן פגשתי את יונה פעם אחת באירוע קצר ואיזוטרי לחלוטין. חשבתי על הרעיון של תפילין וגבר שיהיה בעירום. מי שהצטלם היה אחיו של דני דותן. הוא ניאות לעשות את זה.

"יונה נכנסה לסטודיו עם המון צלצולים ומיני ועם מהלכים מובהקים של פלירטוט, ואני אומר את זה לא מפני שאני גבר כל כך אטרקטיבי אלא כי זאת היתה חלק מההתנהלות הכמעט יום-יומית שלה, אני משער. הסברתי לה מה אנחנו הולכים לעשות, היא שיתפה פעולה עם זה מיד. היא נכנסה עם כל כך הרבה אנרגיות מיניות לסטודיו, זה כבר היה מעט מביך. בצילומים היא לובשת את הבגדים שאתם היא הגיעה, שזה המיני שרואים שם והכובע האדום. יונה התמסרה ויותר מכך ללא שום עכבות.

"הצילום עצמו ארך אולי 15 דקות, המהלך עצמו היה רק לנסות לחשוב על הדימוי הנכון שיעטר את הכתבה המסוימת הזאת. אני משתדל להחזיק את המצולמים זמן קצר מאוד בסטודיו, שמא תחול עליהם חובת המחאה פתאום או יתר הבעת דעה. בדרך כלל אני עושה את כל הניסיונות וכיווני האור עם האסיסטנטים שעובדים אתי באותה עת. אני בודק את הכל ומה שנותר זה לקבל את הסכמתם להושיב אותם, לצלם צד א', צד ב', צד ג', צד ד' וזהו. פגעת וברחת.

"זאת שיטה שהוכיחה את עצמה, כי לא פעם אדם מגיע ונסחף באווירה הכללית בסטודיו ולאחר מכן מתעוררות אצלו תהיות אם המהלך הזה היה נכון מבחינת יחסי ציבור או הדימוי העצמי שלו. כל התחושות האלה מתקיימות תמיד. ביונה לא היתה חרטה, היא שמחה מאוד, גם קיבלתי ממנה טלפון לאחר מכן, שזה היה נעים מאוד וענייני מאוד. כך שגם חרטה שלאחר מעשה לא התקיימה כאן.

"ברבות הימים אותו צילום הוצג במוזיאון רמת גן בתערוכת הצילומים 'פוטו יונה'. זה היה בשנת 2002, הכל כבר היה תלוי על הקירות יחד עם עבודות נוספות ומישהו מהקואליציה של אחת המפלגות הדתיות הודיע לצבי בר, ראש העיר, שאם העבודה הזאת לא יורדת הם מפרקים את הקואליציה.

"התקשר אלי בדחילו ורחימו מאיר אהרונסון, שהיה האוצר, ואמר שנהיה חייבים להוריד כי אנחנו הרי לא הולכים להפיל את מועצת העיר עכשיו. אני התנגדתי ושיתפתי בזה חלק מהמשתתפים האחרים וחלק הארי של התערוכה הורד על ידי אמנים אחרים כאות סולידריות. האולם המרכזי שם נותר ריק עם עבודות ספורות על הקיר. אחר כך גם הפגנו ­ מין מעשה ילדותי כזה ­ ברחבת סינמטק תל אביב, עם גיבוי, תועלתני במידה מסוימת, של טומי לפיד, שכמובן מצא כאן שלל רב מבחינתו".

הצילום, השיר "תפילין" והראיון עם וולך כפי שהופיעו ב"מוניטין"
הצילום, השיר "תפילין" והראיון עם וולך כפי שהופיעו ב"מוניטין".

איך נבחר הצילום שהתפרסם?

"אני בדרך כלל הייתי בוחר עד שלושה פריימים ומשאיר את ההחלטה למעצב הגרפי. גם אני לא תמיד החלטי, תמיד עדיף לשמוע צד שני. ב'מוניטין' היתה התנהלות של יחידה מגובשת מאוד. אני משער שהגשתי כשלושה צילומים שכולם היו קרובים זה אל זה. לעולם אני אצור כמה סיטואציות שונות, כי חלק מהתובנות נוחתות עליך רק בהמשך ואז אתה אומר, 'רגע, מדוע לא צילמתי גם את הפרופיל השמאלי שלה'. כך שהקשת היתה רחבה והיא צומצמה לשלוש-ארבע עבודות.

"אנחנו ברגרסיה מובהקת. אין לי ספק שבשום עיתון ­ ואני אומר את זה באחריות מלאה, גם אם לא ניסיתי את זה על בשרי ­ לא ניתן לפרסם צילום כזה היום. זה לא שהמצב נשאר בקיבעון, אלא הוא רגרסיבי במובהק. אין שום סיכוי. לא 'הארץ', לא 'ידיעות אחרונות', לא 'מעריב' וגם לא מקומונים ששם לפעמים התחושה מתירנית יותר. שום דבר כזה לא היה עובר את העורך".

אחרי שוולך אומרת שלא בא לה להצטלם בעירום, בכתבה ב"מוניטין", אומר דני דותן למיכה קירשנר: "אולי יש לה צלקת איומה לאורך הגוף". וולך: "יש לי סימן קטן, אבל זה לא זה. אני אקנה לעצמי וידיאו ואצטלם בעירום כל היום בבית". קירשנר: "חבל על הזמן. בשירים שלה יש יותר מציצנות מאשר שותפות, אולי תחשוב בכיוון הזה". וולך: "להסתכל. מציצנות זה דבר חשוב".

דני דותן, עיתונאי, מוסיקאי, קולנוען

"כל הראיון עם יונה היה טראומטי, כי לפני כן היא היתה אדם משוחרר ובראיון הזה היתה החשיפה שיש לה סרטן. כל הכתבות שעשיתי אז היו עם אנשי שוליים, תרבות שוליים. עכשיו יונה וולך היא אלילה, האמת שגם אז היא היתה אלילה אבל זה היה אלילים של שוליים, והיא היתה די מדהימה. אדם מאוד חופשי.

אורי דותן
אורי דותן. צילום: דניאל צ'צ'יק

"בכל אופן, פתאום היא נהייתה מינורית יותר, והיא בדרך כלל היתה מז'ורית וגם סוג של תמימה, אבל חופשייה ובוגרת, היא לא היתה ילדה. אמרתי לה, 'את נשמעת לי נורא משלימה'. לפני כן היתה לי תחושה שהיא אדם תזזיתי, פתאום היתה בה מעין השלמה, היא אמרה לי, 'כן, אני חולה בסרטן'. לא עשינו מזה אישיו. בכתבה לא שמתי את זה במרכז.

"הסטודיו של מיכה היה בשדרות רוטשילד או ליד, אני גרתי בשינקין ויונה באה אלי כמה פעמים בשביל הראיון הזה. היא נורא אהבה מוסיקה קיצונית והיא רצתה להיות זמרת בעצמה. למיכה תמיד היו רעיונות מצוינים, סוג של רעיונות עברייניים שהולכים עם הדבר עד הסוף, ואני זוכר שדיברנו והוא אמר, 'אם היא היתה מוכנה שמישהו יתפשט', אז אמרתי 'נשאל אותה' ושאלתי ולא היתה לה בעיה. אז מיכה אמר, 'או-קי, הבעיה הזאת נפתרה, אז מי יתפשט?' אז אמרתי, 'נראה לי שאחי, כמה משלמים?' לדעתי זה היה 100 דולר. אורי היה אז צעיר ו‑100 דולר היו הרבה כסף בשבילו. זה מה ששילמו אז לצילום לדוגמן מקצועי.

"באנו לסטודיו של מיכה, הוא היה מאוד מתוכנן. אורי התפשט, הוא היה חתיך באותה תקופה. היא ישבה בפינה, ישיבה מוקפדת. זה מצחיק, כי זה בעצם היה מין היפוך תפקידים. היא היתה בלױק כזה של אשה מבוגרת, וביונה וולך היה משהו של אשה צעירה מתריסה.

"זה היה מין ריקוד. אורי רקד סביבה יותר משהיא רקדה סביבו. היא היתה פסיבית יותר והוא אקטיבי יותר וזה גם יפה. היה בזה משהו אירוטי שירי, זה היה מצוין. יונה היתה אשה יפה, מעניינת, חכמה מאוד, דעתנית מאוד ושת"פית, כמו שאורי קורא לזה. משתפת פעולה. וגם אמנותית ותרבותית ומקסימה וחד פעמית לחלוטין, והצילום הזה הוא תוצאה של זה. והוא גם תוצאה של העובדה שמיכה הוא צלם יוצא מהכלל והוא אוהב את האנשים שהוא מצלם. גם אם יש לו דעה בתוך הצילום, עדיין הוא אוהב אותם".

אתה חושב שהיום היה אפשר היה לצלם צילום כזה לעיתון?

"ל'מוניטין' אז היו מפרסמים, העיתון עצמו היה מחובר מאוד למסדרונות הכוח, זה לא היה עיתון מחתרת. זה היה עיתון כרומו לוהט ובהחלט חסר פחד. עשיתי שם כמה דברים שהיו יוצאי דופן. אולי זו גם היתה תמימות של שנות ה‑80. המודל שאדם ברוך הביא אותו, ואחר כך רון מיברג שאני עבדתי אתו כעורך, היה מודל אמריקאי שלפיו אמנות היא לא דבר שמתערבים או פוגעים בו. וזה היה אקט אמנותי. הצילום של מיכה היה אמנות בדיוק כמו שהשירה של יונה היתה אמנות והתיווך שלי היה אמנות. האנשים שבחרתי לראיין היו כולם אנשים של אמנות, של תרבות. היה אז משהו תמים, הפרובוקציה גם היתה תמימה. אם הצילום טוב עכשיו, זה כי עדיין יש בו גבר קשור בתפילין, והשיר מצוין. אז יכולות כל מיני שרות להגיד מה שהן רוצות. השיר הוכיח את עצמו, הצילום הוכיח את עצמו".

ידעת שיהיו כאלה תגובות על הצילום הזה?

"קיווינו שיהיו כאלה תגובות. אני מאוד נגד כפייה דתית, נגד מישהו שקובע לי מה ללבוש, מה לאכול, מה קדוש וכן הלאה. היא כתבה שיר וכל העניין היה א-פרופו שהשרה ההיא התקיפה את יונה וולך והלעיגה אותה. זה די דוחה ששרים מתערבים בשירה. יש דבר שנקרא אמנות. יונה וולך היתה אדם מוסרי מאוד וטהור מאוד בדרכה, היו לה דעות וחשבתי שהדעות שלה מעניינות. חשבתי שזה סױסר נכון, שזה יהיה צילום נהדר והתגובות יהיו כאלה".

צילום: מיכה קירשנר

היא היתה מרוצה?

"לדעתי היא מאוד שמחה. יש משוררים נחבאים אל הכלים אבל היא היתה אדם אחר. אם היא היתה נולדת כמה שנים אחר כך היא היתה נהיית זמרת פאנק. היתה לה הליכה פרובוקטיבית, היא הלכה כמו סוסה על פלטפורמות וכובעים. והיו לה הזיות על זיונים".

הזיות? היו לה זיונים.

"סבבה, אני לא מכיר את הזיונים שלה, אבל כולם הזדיינו באייטיז, זה רק עכשיו נהיה חדשות מיוחדות. היה בה משהו פרובוקטיבי אבל מאוד אנושי ונשי ויפה. הפרובוקציה שלה מגובה בהחלט, זה לא משהו שהוא לא איכותי, זה לא רק כדי להרגיז שרה. היא כתבה שיר הכי עמוק שאפשר לכתוב.

"היא קיוותה שאנשים ייכנסו להלם. ברור. מה הטעם לכתוב שיר שאף אחד לא קורא אותו ולא מתייחס אליו. היא לא היתה כמו שמתארים אותה, לא הדמות המיתית הזאת. היא היתה אדם חם, נחמד, פטפטן. היה קל לדבר אתה ולראיין אותה. היא השאירה לי איזה 100 שירים שאין לי מושג איפה הם, אני זוכר שהם היו על ניירות ורודים".

יונה וולך ואורי דותן (מתוך סדרת התצלומים שמעולם לא פורסמו שצילם מיכה קירשנר לראיון עם וולך, שהתפרסם ב"מוניטין", 1983)
יונה וולך ואורי דותן (מתוך סדרת התצלומים שמעולם לא פורסמו שצילם מיכה קירשנר לראיון עם וולך, שהתפרסם ב"מוניטין", 1983). צילום: מיכה קירשנר

­חלק מהשירים שלך נראים כמו נושאי שיחה גבריים יותר משירים של אשה.

וולך: "אני לא חושבת שאני מתעסקת בנושאים גבריים. גם כששרתי תמיד שרתי בקול בס ולא בקול דקיק.

­ את מרשה לעצמך עכשיו מה שגברים כתבו לפני 20 שנה.

וולך: "לפני 20 שנה אני כתבתי סיפורים פורנוגרפיים לגמרי".

­ בכל זאת, כאשה, את יוצאת דופן.

וולך: "אני בכלל לא בטוחה. אני מאמינה שכגבר אני מאוד יוצא דופן, אני מאמינה שאני גבר יוצא דופן".

(מתוך הראיון ב"מוניטין")

אורי דותן, אמן

"אמרו לי לבוא, להניח תפילין, אז באתי והנחתי תפילין. אז זה היה טבעי, זה נראה לי נורא נורמלי, רק אחרי שנים אמרו לי 'התחת שלך היה יחד עם יונה וולך'. כשיגאל סרנה פתאום כתב עליה ספר זה צץ עוד פעם ונזכרתי בזה. זה היה קטע ציוני, זאת היתה ציונות במיטבה, להראות את התחת ולהראות את השירים ולהראות את העירום ואותה ואת המתח הזה. זה היה חזק, היתה לזה עוצמה אבל זה היה נורמלי. להיות לא נורמלי היה נורמלי".

היא התחילה אתך?

"ודאי שהיא התחילה אתי. זאת יונה וולך, לא היו לה מעצורים. דיברתי אתה והיא היתה בחורה מדהימה, אחת הנשים היותר מדהימות שפגשתי בתל אביב. הקטע של הפרובוקציה היה לי סבבה, אהבתי פרובוקציות. בעצם זה לא היה נראה לי פרובוקציה, זה היה נראה לי דבר טבעי לחלוטין אז".

"היום לא היו מעזים לפרסם צילום כזה, עם הדרת הנשים וכל השטויות האלה. זה מאוד אקטואלי, וכשאני חושב על זה ממרחק, אז באיזשהו מקום זה מעיד על ההידרדרות המוסרית שלנו. אם אשה העזה בשנות ה‑80 ­ כלומר היא לא העזה, היא לא היתה צריכה להעז, זאת הנקודה; זה היה חלק מהאמירה שלה, ההתעסקות שלה במיניות, בקודש. אין חרדה מהקודש ולא היתה חרדה מפריצת הקודש, הכל היה טבעי, זה היה חלק מהתרבות. זה היה חלק מהמחאה של שינקין. אני ודני עשינו את שינקין וזה חלק מזה. זה נראה לי כמו אחד מהפרפורמנס שעשיתי".

אורי דותן מציג בימים אלה מיצב שנקרא "חוצה תל אביב" בסינמטק תל אביב וכן תערוכה ושמה "אף מלה" בגלריה שי אריה בעיר. באחת מעבודות הרישום בתערוכה, "הנחת תפילין בגן עדן", נראה פינוקיו מניח תפילין.

מחווה ליונה וולך?

"יכול להיות. אני בטוח שבאיזשהו מקום יש השפעה שלה והשפעה של הצילום של קירשנר, אבל זה גם אייקון בפני עצמו. יש משהו בהנחת תפילין, אתה עוטף את עצמך בדתיות ובחשיבות עצמית מרובה, זה לא פשוט".

באחרית הדבר לביוגרפיה מביאה ישורון מהיומן של וולך: "האני הפנימי עשוי מהחומרים העדינים ביותר, הנקרעים ביותר, הנמסים ביותר... אין ברצוני שאישיותי תשתנה. אני גסה ופראית וככה אני... אני יונה רציתי לדעת הכל. רציתי להיות אדם שלם".




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 תהום הנשייה עלמה
  • 07:39
  • 08.06.12

חבל שכדי להניע את פסטיבל "מיכה קירשנר", צריך עיתון הארץ להשתמש בתצלומי סקיצה לא מוצלחים שנידלו מתהום הנשייה לצילום אילוסטרטיבי שהתפרסם במוניטין לפני עידן ועידנים.
חבל שמאז לא צילם קירשנר דבר מה משמעותי אחר.
אולי עכשיו, כפנסיונר, יהיה לו זמן. אולי תהיה גם יכולת.

02 מעניין שלא ראיינו אותה לכתבה הזו.  (לת) טמבל
  • 08:26
  • 08.06.12

03 יונה וולך - המשוררת הישראלית הטובה והמשפיעה ביותר גל
  • 10:00
  • 08.06.12

הגיע הזמן שעיריית תל אביב תקרא רחוב על שמה.

  •   עוד לא הגיע. עיריית רמת גן קודם.  (לת) דר
    • 08:35
    • 09.06.12

  •   פחחח, לא נסחפת בכלל לאה גולדברג
    • 14:56
    • 09.06.12

    היא כתבה סביר, לא יותר.
    רק הפלצנות האנטי ממסדית, זו שאהבה לצאת נגד כל מה שמקובל - נגד חריזה, נגד המשקל, נגד ערכי האמנות הקלאסית, הפכה אותה למי שהיא.

    תרצה אתר הרבה יותר טובה ממנה.

  •   בקרית אונו הותיקה כבר יש רחוב וולך, על שם אביה של יונה שנפל במלחמת השחרור  (לת) לגל
    • 15:13
    • 09.06.12

  •   סליחה שאני אנכרוניסטי- אלישבע, ז'ירקובה-ביחובסקי ראויה לתואר הזה יוסי פרלשטיין
    • 15:19
    • 09.06.12

    יש משהו בשירה שמתקומם מול יונה וולך ויש גם משהו בשירה שמאמץ בהתלהבות דפוסי אישיות כמוה. קראתי- לא התפעלתי.מדובר בקבוצה שכללה רבים באותם ימים,הם התמקמו באגו-טריפ ובטשו כ"א בצור מחצבתו-ה.סיטואציות יומיומיות, נטולות קסם שוב לב לא העסיקו אותם.קולם לא היה ולא נשמע מול סיטוציות רגשיות, גם שיריות שלא התאימו למממדי המאה הארבעים. יתכן שתדמית של וולך גם שיחקה לידי מי שמחקו ומוחקים קולות אותנטיים. אני מבין את הצורך של פול ורלן לזעוק "ועכשיו לאחוריים" אבל את שבר לבי מול התפילין אני מביע בלי צורך להנציח ישבן גברי שכעת מתבונן בעברו המונצח לתפארה ופניו כעת מעידות על אודיסאת החיים מעבר לחרמנות העכוזים.

  •   רק זלדה היא הייתה גדולה  (לת) מיקי
    • 19:02
    • 09.06.12

  •   גם בכפר סבא ליד רחוב שלום עליכם ושלונסקי  (לת) כפר סבאי
    • 21:21
    • 10.06.12

  •   וואו נכון!! סיון
    • 15:10
    • 10.07.12

    נוסיף את זה למחאה החברתית.

04 אחרי שצלחנו את ים המילים Oren
  • 17:38
  • 08.06.12

נותרנו עם תצלומים כקצף על המים.

05 משוררת גאונית סופר לא עברי
  • 21:53
  • 08.06.12

"היא השאירה לי איזה 100 שירים שאין לי מושג איפה הם..."
מה?!? ללכת הביתה לחפש אותם-- מיד!..
היא היתה משוררת גאונית, והשיר הזה ישרוד זמן רב. משהו כמו אלכסנדר פן, אבל אישה. היא מפצה אותנו על כל הקומיסרים המחורבנים של הסופרים העברים כיום, עוז, יהושע, ושאר האידיאולוגים.
שתנוח בשלום על משכבה.

06 מי היחצ"ן של קירשנר? נעמה
  • 23:35
  • 08.06.12

עושה עבודה יוצאת מגדר הרגיל

  •   הגברת נעמה(שם יפה) היחצן הוא של אורי דותן שבימים אלה - עובד קבלן בקירקס
    • 17:16
    • 10.06.12

    מציג מיצב ותערוכה בתל אביב. זה לא מידיעה, אבל אני מכיר את האחים דותן מהימים שהיו קטנים וטיפסו על העצים בחצר.

07 פוי מגעילה וגסה.  (לת) שיפרה מנדלוביץ-שקד
  • 07:53
  • 09.06.12

08 חבל שהארץ נהיה צהובון. ונה וולך גדולה על הארץ בכמה מידות והצילום ילדותי ורע וחובבני.  (לת) דד
  • 08:32
  • 09.06.12

09 יונה וולך הייתה משוררת גדולה. הצילומים הם מעשה אמנות בפני עצמו, בהשראתה. התגובות החסודות והמסתייגות, הן על השירה והן על הצילומים, אין להן שום קשר לאיכות האמנותית. הכתבה יפה ומאירה צדדים מעניינים.  (לת) ק.א.
  • 09:27
  • 09.06.12

10 יהודי, בוא תניח תפילין! חבד
  • 10:07
  • 09.06.12

לא תודה, בדיוק הצטלמתי עם יונה וולך.

11 מהממת!!!!!  (לת) דור
  • 10:17
  • 09.06.12

12 כשעוצמת הריגוש חזקה מדיי, כתיבה היא אחת הדרכים להירגע, אבל למה לפרסם? תכתבי לעצמך, תתרגשי עם עצמך, תיהני מיכולת ההתבטאות המדהימה שלך, ותחיי את חייך. בשביל מה את משתפת אחרים? זה מצביע רק על חולשתך.  (לת) אם היא מוכרחה לכתוב
  • 10:34
  • 09.06.12

13 מה זה הכובע שעל ראשה לעומת הכיפה שעל ראש הבת של ליברמן עוד מVשהו?
  • 11:08
  • 09.06.12

מה יש דברים נסתרים?שלא כדאי לדעת?

14 געגועים עדי
  • 11:12
  • 09.06.12

לשנים בהם היתה מחלוקת, אבל אפשר היה להתווכח. בהם החברה היתה צבעונית ולא שחור ולבן.

15 אחלה טוסיק, ועוד יותר אחלה כתבה :)  (לת) שומו שמים
  • 11:19
  • 09.06.12

16 חשוב, מדהים ומרגש. תודה.  (לת) הגר
  • 11:40
  • 09.06.12

17 השירים של יונה וולך אכן גרמו נזק בלתי הפיך לעם היהודי ולמדינה! תחי תורת המלך!  (לת) מילים מילים מילים
  • 13:27
  • 09.06.12

18 בלי עירום זה לא הולך. וכעת היא מתה והדגדגן שלה נותר קנון בספרות ובמדיה. ברבו.  (לת) בוזגלה
  • 13:31
  • 09.06.12

19 יחסי ציבור רליגיו-לסביים לביוגראפיה מוכרת ושחוקה  (לת) בסך הכל
  • 13:39
  • 09.06.12

20 גם הסרט שעשו על האחים דותן והאמא שלהם היה יצירת אומנות מרגשת.  (לת) יחזקאל
  • 14:25
  • 09.06.12

21 איזה פנטזיות אירוטיות אופפות מתפללים בבית הכנסת, אצל הגברים ובעזרת הנשים גם כן.  (לת) ידי
  • 14:36
  • 09.06.12

22 רחוב עלשמה?עלשומה? - כדי שכווולם יעברו בדרכה??? - וואלה כבוד גדולבלללעעעע  (לת) ניצוץ
  • 15:11
  • 09.06.12

23 כשפרובוקציה מחסה בינוניות אור
  • 15:19
  • 09.06.12

עוד בימים שפורנוגרפיה הייתה פרובוקציה
והיא היתה כיסוי צלופני סמיך
לשממה רוחנית ... פתרון נוח להערים
עירום מכסה

  •   פרובוקציה מכסה, לא מחסה ניר
    • 21:44
    • 09.06.12

    כי חסה יש בשטחים או במקרר אבל מכסה זה כסוי נכון... זאת אומרת אור... שאולי אפשר לקרוא לך חושך.... לא לדעת לכתוב ובכל זאת להגיב בכתבה על משוררת? נו, לזה קוראים חוצפה (או טמטום).

  •   ניר עם אוצר מילים זעיר... תרשה לחשך להאיר.... אור כן המשורר
    • 02:59
    • 10.06.12

    מחסה היא מילה ידועה ומוכרת בשפה העברית... והכוונה הייתה למחסה -בינוניות ולא מכסה בינוניות .. לו היית בקיא בכתובים ובשירה אמיתית ולא חרטא.... היית רואה ולא כשאר העוורים ההלכים כמו עדר..... ישעיהו פרק כח יז ושמתי משפט לקו, וצדקה למשקלת; ויעה ברד מחסה כזב, וסתר מים ישטופו. מחסה כזב... במקרה הרע... ולא ראית.. היית פזיז...את האור שלי להחשיך... כי כיסיתי ולא חיסיתי את הערום ואת השממה הרוחנית שאתה לא אחוס עליך... דוגמא חיה וממשית...

  •   משוררים ודקדוק... ניר קצת ענוה לא תזיק לך אור - ועוד דבר קטן
    • 03:08
    • 10.06.12

    חושך שבטו שונא בנו...תחשוך בבקשה את ידענותך... ותחזור לחשך שממנו באת...
    " לא לדעת לכתוב ובכל זאת להגיב בכתבה על משוררת? נו, לזה קוראים חוצפה (או טמטום)." הכל חוזר אליך... את ההמשך אתה מכיר..

  •   ניר... עם אוצר מילים זעיר.. תרשה "לחשך" להאיר אור המשוררת..
    • 03:19
    • 10.06.12

    מחסה היא מילה ידועה ומוכרת בשפה העברית... הכוונה למחסה -בינוניות ולא מכסה בינוניות .. לו היית בקיא בכתובים ובשירה אמיתית ולא חרטא.... היית רואה ולא כשאר העוורים ההלכים כמו עדר..... ישעיהו פרק כח יז ושמתי משפט לקו, וצדקה למשקלת; ויעה ברד "מחסה כזב," וסתר מים ישטופו. ."מחסה כזב..." במקרה הרע... ולא ראית.. היית פזיז...את האור שלי להחשיך... כי כיסיתי ולא חיסיתי את הערום ואת השממה הרוחנית שאתה בא נמצא. לא אחוס עליך... דוגמא חיה וממשית...
    לפני שאתה בודק אחרים בקטנוניות בינונית.. חסה בשטחים.. זה כל מה שמצאת? חושך שבטו שונא בנו...תחשוך בבקשה את ידענותך... ותחזור לחשך שממנו באת...
    " לא לדעת לכתוב ובכל זאת להגיב בכתבה על משוררת? נו, לזה קוראים חוצפה (או טמטום)." הכל חוזר אליך... את ההמשך אתה מכיר..

24 פעם אדם היה בא לבית הכנסת ושם פותח את שק הטלית ושקית התפילין ומתעטף ומניח ובסיימו היה מסיר ואורז והולך הביתה. היום הוא מתעטף בבית ומניח את על ראש ויוצא להפגין עם העדיים שלו ולתבוע מהסביבה תשומת לב וכבוד. פעם לא הנחתי תפילין מתוך עצלות ולפעמים הנח הנחתי ואילו כיום, כשהטלית והתפילין הפכו לאיזה מין סמל לאתה בחרתנו ואני ואפסי עוד - אני מתרחק מהם בעקרון.  (לת) יואב
  • 15:43
  • 09.06.12

  •   נכון!הדוסים מכל הזנים והצבעים מתנהגים בחוצניות כמו ההומאים והלסביות.מה ההבדל מנדלה מוכר תירסים
    • 17:08
    • 09.06.12

    בין רביעיית הומאים שפוסעים בחוף גורדון לבין רביעיית
    דוסים שחוצים את העיר העתיקה בדרכם לכותל והם מתהדרים
    בתפילין ובטלית כאילו היו טווסים שציצתם מרוחה בלשלשת
    עורבים וזנבם מרוט?

  •   כבר היה עדיף לו נשארת עם תירוץ העצלות, ולא היית מנסה כך להתחנף לקוראים הליברלים. כי אני בטוח שאינך "מתרחק בעקרון" מכל דבר שאולי מישהו, איפה שהוא, עושה בו איזה שימוש שדעתך סולדת ממנו.  (לת) שרגא
    • 02:28
    • 10.06.12

  •   ואיך זה סותר? זה נכון, תרבות 2012 היא עילגות וניפנוף בחיצוני מז"ל
    • 08:08
    • 10.06.12

    שום דבר אמיתי הכול החוצה ולא יותר

25 געגועים לתרבות אמיתית מוריס
  • 15:56
  • 09.06.12

אני קורא את הדברים ומתגעגע ליונה וולך, למוניטין, לצילומי מגזין טובים כשל קירשנר, לעיסוק תרבותי ואמנותי שאין בו רק שיווק ואחיזת עיניים. לצערי נותרנו עם לימור לבנת ועם ערוץ 2, וזוהי התרבות שלנו כיום. ואני לא אדם זקן

26 אכן מרים (תעסה?) גלזר צדקה: וולך אכן מופרעת. וצריך להוסיף- אמיצה.  (לת) מה חדש?
  • 16:03
  • 09.06.12

27 איזה עונג בתשלם
  • 16:10
  • 09.06.12

מיהל'ה שלי האהובה כותבת על יונה וולך המיתולוגית...עונג שבת....

28 אוי חיקוי עלוב למייפלתורפ - שיא הפרובינציאליות  (לת) אך ללא חדירה של ממש
  • 16:47
  • 09.06.12

29 ב"שיר השירים" מעשי הדודים כתובים בשפה בוטה עוד יותר  (לת) דוד מלך מלכי הדודים
  • 17:02
  • 09.06.12

30 זאת בכלל כתבה לכבוד תהלוכת הגאים והגאות, כלומר - סקס וכולי וכולי  (לת) משמושקה
  • 17:23
  • 09.06.12

31 אומרים לנו שיש.... יונה על גדר תיל
  • 18:17
  • 09.06.12

והאמת שיש משהו אחר, אנחנו מרגשים שזה לא סתם.. רק שנפש היא עדין כאבן סתומה ועוורת. והמוסריות מתקופת האבן.. חקוקה על אבן.. והבחירה היא בין מוסריות של אבן או פריצות של מסיכות זהב ובצע.. קברות התאוה מול.. שלשלאות של מוסר מאבן... ואין ביניהם דבר? האמנם? בין זלדה ליונה.... היכן היא עומדת? ויהפוך הקו הלינארי הצפוף למישור רחב ידיים.. מישור ומרחב משוחרר מאבן המוסר, ופריצות הזהב.. מישורי הרוח המפתיעה החדשה... זו שלא פורצת גדרות.. אלא יוצרת מרחבים חדשים.

32 אומנות בגרוש. בוז ליונה ולמעריציה.  (לת) פוסטר
  • 19:35
  • 09.06.12

33 עברה את העולם כלפיד חי- כך כתבה עליה הלית ישורון.  (לת) רעמסס
  • 21:18
  • 09.06.12

34 איכס להקיא! תראו לי משורר גוי אחד שיתהדר ב"יצירה" אינפנטילית ונתעבת שפוגעת בדת  (לת) קורא ציני
  • 21:35
  • 09.06.12

  •   כל דבר פוגע בדת מיכאל
    • 22:57
    • 09.06.12

    לנשום, לאכול, לאהוב, לשיר, לישון.
    רק דבא אחד לא פוגע בדת - למות.

  •   גם לרצוח ולגזול את כבשת הרש לא פוגע בדת וגם להתנכל בזדון לרעך ולענות עד שקר שישים שנה לא פוגע בדתיים וגם להשתלט על כרמים ומטעים ולנשל ילדים ואוכלוסיות שלמות ולגדוע מרקמי חיים באבחת עויינות לא פוגעים בדת.הרוע מחזק את הדת ואת כוהני השקר והאיבה.מות הדת ויחי התפילין של וולך הפנומנלית.  (לת) יוני
    • 03:26
    • 10.06.12

  •   שירה ודת קדוש
    • 06:09
    • 10.06.12

    רוב משוררי העולם גויים. ביניהם, יש אשר רוממו את הדת, ויש אשר
    קטלו אותה כדעה קדומה או ביקרו קשות את הממסד הדתי.
    גם אלה וגם אלה לא פסחו על העובדה שממסדים דתיים הביאו הרבה מלחמות, הרג ושפיכות דמים, בורות ועוני. נכון שאתה ציני, אבל קורא מה? תגובות בעיתון אולי, אבל שירה ??

  •   איך אתה מת. גם למות פוגע בדת הרבה הרבה פעמים.  (לת) תלוי
    • 06:52
    • 10.06.12

35 אז ככה:וולך לא הייתה משוררת,היא פשוט הייתה כוסית שכמאמר הבדיחה,לא "נתנה" לכל אחד,אלא רק למי שרצה...ולכן הסטרייטים בברנז'ה פרגנו לה.ולגבי השאר (נשים והומואים),נו טוב,אתם יודעים איך זה כשבברנז'ה מחליטים שמישהו הוא משורר/זמר/סופר/אמן מייצגים רב-תחומי...ועל הקלישאה של הפרובוקציה כתחליף לכישרון,כבר הרחיבו גדולים וטובים ממני.  (לת) אני
  • 22:03
  • 09.06.12

36 ישראל של היום מתנוונת נועם
  • 22:13
  • 09.06.12

צילומים מעוררי השראה ושירה שלא מהעולם הזה

ישראל הופכת להיות מדינה פונדמנטליסטית בדומה לשכנינו שאוסרים לבקר את מוחמד

37 כן, פרובוקציה דליה
  • 00:05
  • 10.06.12

אבל מענגת מאד ומעלה זכרונות יפים

38 גאונית שהקדימה את זמנה ומתה טרם עת.בישראדת הבלוף של המיתוס היודוניצי הוא מסמרות.מדינת רווחה לפושעים יומיים מעבר לקו הירוק זו מצווה ושירת אישה בערווה היא חילול הקודש.ישראליסטן היא הניאוניציזם הישן חש וכבר הדתי החכם מכולם אמר יודונאצים כלכו לפולנד ותהיו גיבורים על לא חלשים.אזוי.קוועצ'רים קנאים ועוייני שוא.  (לת) היב
  • 03:30
  • 10.06.12

39 תצלומים שערוריתיים? נועזים?-הצחקת !כל דוגמנית מתחילה חושפת יותר-התמונות יפות וה"סקס" עדין-כלמר ארוטיקה ולא פורוגרפיה-קיראי את שיר השירים  (לת) ניצני
  • 04:56
  • 10.06.12

40 WHO CARES????? עוד בוהמיינית שהתקשורת ניפחה אותה.  (לת) ותיק
  • 05:05
  • 10.06.12

41 רחוב על שמה קדוש
  • 06:14
  • 10.06.12

תנו לה לנוח בשלום. עברו מספיק עליה

42 הבעיה לא האולי בהמיות של וולך כי אם ההתחסדות של כולנו מז"ל
  • 08:06
  • 10.06.12

משנות ה-80 עד היום והאומנות בארץ על רוב רבדיה נראית כמו פלקט מחושב הנמנע מטעויות ונמנע מהבעה עצמית
כמה עצוב

43 פרובוקציה זולה שמכסה על מחסור ביכולות אומנותיות  (לת) אסף שוב
  • 08:11
  • 10.06.12

44 מה קרה לכם , אין ארועים מענינים עכשוים איציק
  • 08:18
  • 10.06.12

ליונה היו תחושות אנושיות והיא אמרה אותם בקול - תפיסקו להתחסד צבועים עם דיפלומה

45 הצילום בינוני ומיותר ראובני
  • 09:20
  • 10.06.12

אני לא נגד השירה שלה למרות שאני אדם מאמין, אבל בצילומים היא יושבת ומביטה באדישות ואין קשר בינה לבין הדוגמן שגם הוא פחד להראות את פניו, מעניין למה.

46 הגאונות של יונה וולך לא באמת מוטלת בספק. תרפּו דורון
  • 09:43
  • 10.06.12

ותנו לכל החרדים, שאנחנו יודעים ששפויים הם *לא*, לקשקש.

47 איי איי איי, ואני חשבתי שאני משורר.... ביאליק
  • 09:51
  • 10.06.12

מעניין, אף פעם לא נכנסתי לתחתונים. כנראה לא הייתי משורר גאון.
תליתי את קשקשי לייבוש, בבית השימוש".
עוד "משוררת" שהבוהימה עשתה ממנה גאון (שמה היה הרץ כמדומני).
מה היו כל אנשי ה"רוח" הללו עושים בלי האינסטלציה הביולוגית?

48 מה רע בתאור של גלזר תעסה "בהמה מיוחמת" ? וולך בעצמה מחצינה את זה שהיא מיוחמת , וכתיבתה מסלקת משמעות רגשית לפעילותה המינית. אילו שאלו את יונה עצמה אני בטוחה שהיתה מאמצת בהתלהבות את תיאוןרה כבהמה מיוחמת.  (לת) דורית גרוסמן
  • 10:35
  • 10.06.12

49 מיכה קרישנר - מלך הצילום הישראלי  (לת) יעל
  • 11:16
  • 11.06.12

50 יונה יפה? לפי איזה סטנדרט? מוכשרת - כן.  (לת) בעיני המתבונן
  • 14:01
  • 11.06.12

  •   גם אני חושב שהיא מהממת דורון
    • 13:54
    • 13.06.12

    היא מסוג האנשים עם המבט המצמית שלא יודעים אם היא הכי מכוערת בעולם או הכי יפה בעולם. אבל חיצונית היא מיוחדת ביותר, אין לי ספק. אולי זה יופי פנימי שכזה.
    היא גם דיברה הרבה על יופי בשירים, זה היה לה מאוד חשוב, אסתטיקה

51 יונה וולך הלכה על התרסה הקצנה ובוטות. (רק) זה מה שהקפיץ אליה זרקורים  (לת) והתכנים - ככה ככה
  • 10:11
  • 20.06.12

52 צילומים גרועים רחל
  • 17:37
  • 16.08.13

גם אז חשבתי ככה.

53 ברור לגמרי שהשיר יעורר סערה ביקרת ענינית
  • 01:24
  • 13.04.14

הגברת ציפתה לכך בתקווה שהדבר ינחיל לה תהילה ויוקרה, ואכן, כל חובבי השירה ובעלי הנפש הפלצנית נפלו בפח והיללו את היצירה שכל מה שיש בה היא רדידות מקצועית ופרובוקציה זולה, אם לא אכפת לה להיחשף בשירה, למה היא לא טרחה להתערטל בצילומים? זול ומעלה קבס, מתגרה וניצול ציני בסממנים דתיים מתוך רצון להתפרסם, גועל נפש.

פרוייקטים מיוחדים